באשמת המחירים ברכבת: סכנת ההובלה במשאיות

לפעמים, מה שמתחיל בהכרעה כלכלית טהורה בנושא אחד, מסתיים בתוצאה אסונית בחיי אדם בנושא אחר לגמרי וחוט מקשר סמוי מן העין מקשר בין ההחלטה לתוצאתה. החלטת רכבת ישראל להעלות את מחירי הובלת המטענים ברכבת בצד אחד, והקטל המופרז בחיי אדם בתאונות שבהן מעורבות משאיות בצד אחר, היא הזדמנות טובה להאיר את ההחלטה, תוצאתה, והחוט המקשר ביניהן.

לאחרונה, כאמור, החליטה הרכבת להעלות את תעריפי הובלת המטענים בלמעלה מ 20%, אך רוסנה במעט על ידי ועדת הכספים, שהפחיתה את ההעלאה לכ 12% בלבד. ממהלך אחרון זה ניתן להבין איך, בתוך 24 שנים, הוכפלה מצבת העובדים ברכבת ואורך המסילה עלה בעשרות אחוזים, אבל היקף שינוע הסחורות ברכבת דווקא צנח ב 10%. כך הגענו עד הלום, למצב בו פחות מ 5% מהמטענים בישראל משונעים בבטיחות באמצעות הרכבת. (בגרמניה, לשם המחשה, משונעים ברכבות 25% מהמטענים.)

התוצאה הבלתי נמנעת: הישענות יתר על מערך שינוע המטענים באמצעות משאיות. אבל שינוע במשאיות הוא פתרון ישן, גרוע, ובעיקר עקוב מדם.

בכבישי ישראל נוסעות כ 70,000 אלף משאיות. הכבדות שביניהן, המורשות לשאת 34 טון מטען, מעורבות בתאונות דרכים פי 24 (!) ממכוניות רגילות. למעלה מ 1000 תאונות משאיות מתרחשות מידי שנה והן גובות את חייהם של למעלה מ 60 אזרחים בממוצע (62 בשנה האחרונה). מבצע ממוקד לבדיקת תקינות משאיות וכלי רכב כבדים. שערך משרד התחבורה, העלה שמתוך קרוב ל- 1,500 משאיות שבחנו באקראי בוחני אגף התנועה של המשטרה, רק 40% נמצאו תקינות, 16% מהמשאיות היו במצב כה מסוכן, עד שהורדו מיד מהכביש על ידי הבוחנים. בעוד 44% מהמשאיות שנבדקו, נמצאו ליקויים פחות חמורים, שחייבו תיקון בהקדם.

גם מצבו המנטלי של נהג המשאית הממוצע אינו תורם לבטיחות שינוע המטענים במשאיות. מחקר שערכה עמותת אור ירוק בקרב נהגי משאיות, העלה שכל נהג שני מתלונן על עייפות קיצונית בנהיגה, הנובעת משעות נהיגה רבות, חורגות בהרבה מהמותר, להן נדרשים הנהגים על ידי מעסיקיהם. הוסיפו לכך את טיפולי האחזקה היקרים יחסית של המשאיות, המעוררים את הפיתוי להזניח את המשאיות כל עוד הן ממשיכות לבצע את משימותיהן, את השטחים המתים הרבים מתא נהג המשאית, את מרחק העצירה הגדול הנדרש מהמשאית והרי לכם מוות מיותר של למעלה מ 60 ישראלים וישראליות מדי שנה, כתוצאה מתאונות משאיות.

השאלה המתבקשת, כמה עולה למדינה מותם של עשרות רבות אלה מידי שנה, מוכיחה שזו אינה רק שאלה ערכית, של שמירה על חיי אדם, אלא גם שאלה כלכלית טהורה, החוזרת אל נקודת המוצא שלה ומוכיחה, שוב, בפעם המי יודע כמה, שאם אין בדברים הגיון ערכי ובטיחותי, אין בהם גם היגיון כלכלי.

הפעולה הנדרשת היא בדיוק הפעולה ההפוכה: הוזלה דרמטית של מחירי שינוע המטענים ברכבות המשא, כדי לעודד את ענף שינוע המטענים לעבור מהמשאית המסוכנת אל הרכבת הבטוחה.

*הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'