כבוד השופטת ויין נישט

המהומה התורנית של היום מתפרצת לעברנו ממגדל השן בירושלים שבו שוכן אחר כבוד ובלא כבוד, בית המשפט העליון. הכנסת בחרה אמש, על חודו של קול, בנציג האופוזיציה ח"כ אורי אריאל מה'איחוד הלאומי' כחבר בוועדה לבחירת שופטים בישראל וה'נשיאה' בייניש ממש זועמת. לא סתם זועמת - רותחת!

• "הימין והחרדים ביצעו השתלטות עוינת"
• ח"כ גפני - נציג הכנסת בוועדה למינוי דיינים


יתכן בהחלט שתוצאת הבחירות היא תבוסה עבורה ועבור כל מה שהיא מייצגת. יש גם סבירות להנחה שהרכב הוועדה החדשה לבחירת שופטים אכן מסכן את שיטת 'חבר מביא חבר' שעל פיה התמנו עד היום שופטים בישראל.

אבל מי שמתיימר לגזור גורלות ולחרוץ דינים ושולח מפניו מדי יום עשרות מפסידים בדין, צריך לדעת לשים עצמו במקומם ולנשוך שפתיים כשהוא עצמו מפסיד, גם כאשר ההפסד צורב ביותר.

בואו ונלמד עליה גם זכות ונעלה את ההשערה שאולי משום כך, מיוחסות הידיעות המתפרסמות היום בתקשורת נגד בחירתו של ח"כ אורי אריאל ל..."גורם משפטי בכיר המקורב לשופטת בייניש" ולא לשופטת עצמה. התקשורת עושה כאן פיצול ל'אישיות'...

התמורה הראשונה בעקבות בחירת ההרכב החדש של הוועדה לבחירת שופטים ניכרת כבר הבוקר בין כתלי בית המשפט העליון. ח"כ אריאל וחבריו, המכונים בחוגים האלה "ימין קיצוני והזוי", לא מיהרו עדיין לשבץ בהרכבים שופטים המתמצאים במשפטי התורה. גם רצונו של החבר החדש אריאל לראות בבית המשפט העליון שופט שייצג את ה...אתיופים, כפי שהצהיר עם בחירתו, עדיין לא התגשם.

מה שכן קרה, כבר בשלב מוקדם, שבחימתם כי רבה שכחו שופטי בית המשפט שהם נטלו על עצמם תפקיד נוסף – את ההאבסה השוטפת של המושג 'דמוקרטיה' והשמירה עליו. למרות העובדה שבחירת הנציגות החדשה נעשתה באופן הדמוקרטי ביותר, הם התייצבו נגדה.

יהירותו של ה"גורם המשפטי הבכיר המקורב לשופטת בייניש" מביאה אותו(/ה?) גם לזלזול באינטליגנציה של הציבור ובזכרונו. מבחינת "הגורם", צריך היה לבחור לוועדה בח"כ רוני בראון, למרות שנפסל על-ידי אותו בג"צ עצמו, בעקבות פרשת 'בראון-חברון', מלמלא תפקיד בעל השפעה משפטית. לשיטתו, עדיף בראון על נציג האופוזיציה שאין בו כל פסול משפטי ושגבר עליו כדין במספר הקולות שקיבל מחברי הכנסת. אם זהו שיקול הדעת שמנחה את ה'בכירים' בבית המשפט העליון גם בעניינים אחרים - אנחנו באמת בצרות.

תוצאות הבחירות הן סופיות. גם לנשיאת ולשופטי בית המשפט הגבוה לערעורים לא עומדת שום זכות לערער עליהן. אבל אם תתעקש בכל זאת להתמיד ב'דמעות תנין' שבאמצעותן היא מבקשת לעורר רחמים, עשויה דמותה המשפטית לדהות לחלוטין.

או-אז גם הדגש שבראש שמה יעלם ואז יפנו אליה כולם ב:"כבוד הנשיאה...ויין נישט" (אל תבכי בלע"ז)... אכן, פיצול ב'אישיות'.

הסתירות בין הסטירות

מה כואב יותר - לקבל סטירת לחי על פנים מזוקנות או על פנים חשופות?

במציאות הישראלית המטורפת שאנחנו חיים בה, מחקר שנעשה בעניין זה ממש בימים אלה אינו דבר מופרך. מסקנות סופיות עדיין אין, אבל על פי הנתונים של'חוש השישי' יש גישה אליהם, ניתן להגיע למסקנות ביניים האומרות שיש לבדוק מיהו המוכה, מי אבא שלו, וגם האם הוא משתייך למה שנקרא בפי העם: 'בראנז'ה'...

לא תאמינו, אבל אל המחקר המעניין הזה נחשפנו לגמרי בדרך מקרה. הכל בגלל ה'ראשון בבידוד' שרק אמש נכתב עליו במדור הזה שהוא מאבד גובה ויורד מהכותרות, והנה היום הוא חוזר בגדול, כאילו קרא את שנכתב. הוא הרי לא אוהב לאבד רייטינג.

מיהו ה'טופז' הזה? שאלנו את עצמנו, ומאחר ובסביבה שאני כותב בה ואליה לא אמור להיות מישהו שידע, נאלצתי לערוך בעצמי היקשים ממה שמייחסים לו למקרים דומים שזכורים לי מהעבר, ואפילו מהעבר הלא רחוק. קצת דמיון עתונאי וקורטוב של הגזמה הכרחית, עיצמו עינים, והנה ניצבת לפנינו תמונתו הוירטואלית של... המשפטן אמנון דה-הרטוך. זוכרים? זה שסטר בכנסת ליעקב כהן, אז ח"כ.

נכון, הוא לא שכר שליחים שיכו במקומו, אלא הרים את היד בעצמו. אולי לא היה לו מספיק כסף לשלם על פי מחירון טופז. הוא לא נאלץ לארוב לקרבנו בגנים חשוכים, או בשכונת יוקרה כשהוא מסכן עצמו בטווח הקליטה של עדשות המצלמות המותקנות בביתו של השכן, שהוא אישיות ממלכתית.

אבל מכה ששלחה את המוכה לטיפול בבית חולים היא מכה בכל מקרה, וכל ההבדלים הם רק טיעונים טובים להקלה בעונש. לא 14 שנים, העונש המירבי המוזכר בהקשר למעשיו של טופז, אלא... שנה. אתם יודעים מה; לא שנה בכלא אלא מספר חודשים של עבודות שירות. אבל שטופז יינמק בכלא בו בזמן שהמשפטן דה-הרטוך ממשיך בעבודה בשירות המדינה, לא כעונש אלא כפרס כאילו לא אירע דבר - זו ממש התגלמות 'מבחן בוזגלו'.

אז מה יכול לגרום להבדל המהותי בין כליאתו המוצדקת, או אישפוזו הכפוי של טופז, לבין דה-הרטוך שנפטר בלא כלום?! – אולי העובדה שכהן הוא לא מנהל בערוץ טלוויזיה ולא אמרגן מוערך של אמנים, אלא בסך הכל היה בעת המעשה ח"כ נבחר על-ידי מאה אלף מצביעים של 'יהדות התורה'.

גם העובדה שאבא של אחד מקורבנותיו של טופז הוא איש תקשורת ידוע, ואילו אבא של יענק'ל כהן הוא חסיד פשוט, שבעבר היה בסך הכל בעל 'מאפיה', צריכה להלקח בחשבון במחקר הזה. נראה שלבסוף לא ניתן יהיה להתעלם גם מהטענה שהזקן המעטר את פניו של כהן חסם את המכה, ואילו טופז בחר לו קורבנות עם פנים חשופות...

מסקנה אחת יורדת היום מן הפרק: ההבדל ליחס הוותרני שבו זכה המשפטן שהיכה את יענק'ל כהן, לבין חדל האישים שהיכה את אנשי התקשורת, אינו קשור לעובדה שח"כ כהן הוא חרדי והם לא. שכן על דרך זו לא היה טופז נחקר היום על כוונתו לפגוע בגרושתו, שהינה...בעלת תשובה.

ונעבור לפרסומות

ה'קמפיין' של 'עזר מציון' לגיוס תרומות 'מח עצם' וכספים לבדיקת התאמתם לילדים חולים, שזכה להיענות סוחפת מעל ומעבר למצופה, זוכה לצל"ש ומעוטר באות העיתון 'גלובס עסקים' למען החברה.

לדעת מעניקי האות, לא ניתן היה להתעלם מהפניה הישירה והנוגעת ללב של מסע ההסברה בנוסח "תחשוב שזה הילד שלך". גם אם ההערכה באה מעט מאוחר, 'הכרת הטוב' היא חובה שלא שייך בה המושג 'מאוחר מדי'.

דווקא בהזדמנות הזו מן הראוי להדגיש שהצלחתו של ארגון החסד 'עזר מציון', וארגונים אחרים הפועלים לרווחת הציבור והחברה בישראל שלא על מנת לקבל פרס, אינה תלויה בסיסמאות אלא בדבקות ובמעשים של העומדים בראשם.

ב'עזר מציון' זהו הרב חנניה צ'ולק, צוותו הנהדר ומתנדביו. מותר להעזר ב'סלוגן' כדי לעורר את הרגש להבחין בגודל העשיה שלהם ולהעריך אותה. זהו בהחלט דבר ליגיטימי. אבל תנאי לצדו - מי שאותה סיסמא אכן נגעה לו חייב להפנים אותה ולעשות בה שימוש רב פעמי.

מי שמצאו לנכון להעניק ל'עזר מציון' אות הצטיינות, יהיו חייבים להכיר בו גם בפעם הבאה, כאשר המועדים להקניט יטענו שהחברה החרדית, ש'עזר מציון' פועל מתוכה, אינה תורמת דבר למדינה. אז, לשלוף מולם את הסיסמה שריגשה אותם ושהם קבעו שהיא כל-כך מוצלחת ונזכיר ש "הילד הזה (עזר מציון) הוא שלנו"!

קישורים:
לטור קודם: על בסיס מקום פנוי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!