במקרה של כישלון

זה היה באחת משבתות הקיץ הארוכות. התגוררתי אז בשכונת קריית הרצוג בבני-ברק, שכונה מעורבת של דתיים וחילוניים, רחובות פתוחים לתנועה בשבת, אך יחסיי שכנות נפלאה נרקמה עם השנים בין המחנות, ועד עצם היום הזה השלום, האחווה והרעות שוררים בשכונה.

כשעתיים לפני זמן תפילת מנחה של אותה שבת, ירדתי מביתי וצעדתי לכיוון בית הכנסת. בעודי צועד בניחותא ברחובה של עיר, נעצרה לידי מכונית.

"סלח לי", פנה הנהג בנימוס. "הסתבכתי בדרכים, אינני מקומי, איך אני מגיע לקניון איילון?"
השתתקתי לרגע, בהיתי על המכונית ועל יושביה ולפתע מצאתי עצמי עומד באמצע הרחוב, בעיצומה של שבת קודש, מניף ידי שמאלה וימינה, קדימה ואחורה, ומסביר לנהג את דרכו לכיוון קניון איילון. תושבי השכונה ועוברי אורח לא יכלו שלא לשלוח לעברי מבטי גיחוך ותמיהה: "היעמוד אדם חרדי לבוש בשיראין של שבת ויסביר למחלל שבת את דרכו?"

זכרתי את פסק ההלכה, כי דווקא חובה לנווט את דרכו של מחלל השבת לדרך הכי קצרה, ולגרום לו מינימום חילול שבת - ומשום כך עשיתי את הצעד הזה, למרות מבטי הלעג של שכני.

למרות הכל, ייסורי המצפון לא הניחו לי. עם צאת השבת התקשרתי למורה הוראה ובררתי שוב את הנושא ההלכתי בדבר. "ברור שלא צריך לעמוד בשבת ולכוון רכבים לדרכים חלופיות", שיבר הרב את אוזני. "במקומות מועדים, עדיף גם לילך בדרכים צנועות בכדי לא להיתקל במקרים מעין אלו, אך בוודאי שאם נהג עוצר לידך ומבקש הדרכה בנסיעה, חובה היה עליך לכוונו בדרך הקצרה ונהגת בדיוק על פי ההלכה", הרגיעני הרב.

בימים אלו הולכת וגועשת מערכה חדשה על שמירת קדושת השבת בירושלים, טרקלין של מלך. בצעד פזיז החליטה עיריית ירושלים לפתוח את חניוני העירייה לרווחת אורחי ותושבי העיר, מחללי השבת, למען לא יחנו שלא כחוק ולא יטלטלו בדרכים למציאת מקומות חניה.

הכאב העצום הוא לא על חילולי השבת הפרטיים של הנהגים וגם לא על חניון מסוים, אלא על גוף ממלכתי כעיריית ירושלים המפעילה בשבת את אתריה, שהרי זוהי הפרה ברורה של ה'סטאטוס-קוו', ובאם ההנהגה החרדית תעבור על זה בשתיקה הרי שחילולי השבת בחותמת ידו של ראש העיר ילכו ויעמיקו .

בבתי גדולי ישראל עדיין אין תמימות דעים על דרכי הפעולה בעקבות מעשיו של ראש העיר. חלקם תומכים בהפגנות המוניות, ישנם הסוברים כי יש להסתפק במחאה שקטה בלבד, וישנם הסוברים כי עלינו להיות שלמים קודם בתוך מחננו.

באם חלילה המחאה תכשל, באם חלילה צעדיו של ראש העיר מחלל השבת יכונו על מקומם, נוכל אולי לעיין בפסק ההלכה דלעיל ולהתנחם בכך שעל-ידי החניונים הפתוחים שמפעילה עיריית ירושלים בעצם יום השבת, אולי, אולי נחסכה שוטטות יתר של הנהגים ברחבי העיר אחר מקום חניה, ועצם מעשיו של ראש העיר הגבירו את קדושת השבת ולא העצימו את חיללו ובזאת ננוחם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!