המספרים שניצחו את בית שמש • ריבלין עושה חשבון

המספרים מדברים - כך הושג הבלתי יאמן

פחות משלושים יום לפני הבחירות ישב ראש עיריית בית שמש הרב משה אבוטבול עם כמה אנשים שליוו מערכות בחירות בחיים ומבינים, קצת, במספרים (כמובן לא כמו גאון המספרים הידוע, זה שהכריז בבחירות בירושלים לפני חמש שנים על ניצחונו של פרוש שעה לפני שפורסם רשמית ההפסד הגדול והפליא הפעם בפרשנות על ניצחונו של אלי כהן בזמן דומה) וניתחו כל תוצאה אפשרית.

המסקנה הייתה ברורה ודי עגומה. כדי להבטיח את ניצחונו של אבוטבול יהיה צורך לגייס עבורו עוד כאלף וחמש מאות קולות מעבר ל-17,200 (במספרים מעוגלים) שזכה בסיבוב הקודם. הנתון נבע מהידיעה הכמעט ברורה שלרשותו של אלי כהן עומד מאגר בלתי מנוצל של כשמונת אלפים וארבע מאות קולות בשכונות הוותיקות והחילוניות של בית שמש.

כמובן שלא הכול ניתן לניצול. כמו בכל מקום מגורים אחר בישראל, רבים עזבו למקומות אחרים ולא עדכנו את כתובות המגורים. יש חולים ומוכי גורל שבשום אופן לא יבואו להצביע וכן הלאה. ובכל זאת, מתוך מאגר כל כך גדול, סביר מאוד להניח שבמערכת תעמולה נכונה ועם ההתגייסות הכלל ארצית שהייתה לטובת אלי כהן, הוא יצליח להביא עוד כאלפיים וחמש מאות קולות לפחות. מאחר וההפרש בסיבוב הקודם היה כתשע מאות וחמישים קולות לטובת אבוטבול נותר צורך דחוף לגייס לערך אלף וחמש מאות קולות חדשים.

התחושה הייתה שאין בעצם מהיכן להביא אותם. המאגר החרדי בשכונות החרדיות דומה היה שמוצה עד תום. מי ששומע לרבותיו ומצביע - מצביע. מי שלא - לא. הניסיון שנעשה בפעם שעברה לגייס קולות של קנאים - הסתיים בצורה שאף אחד לא העז לחשוב עליו פעם נוספת.

אז היו תקוות מסוימות שאנשי תנועת טוב יחזרו הביתה בחלקם הגדול ויקזזו חלק מההפרש. אבל גם ההערכות האופטימיות ביותר לא נתנו יותר משש מאות קולות מתוך מאגר זה, מתוך הכרה בפיצול הפנימי שבתוך התנועה האמורה.

מנגד, אף אחד גם לא ידע מה יעלה בגורלם של חמש מאות ושלושים הקולות שמאיר בלעיש - האפשטיין של החרדים בבית שמש - קיבל בפעם שעברה. סוף סוף לא מדובר בחרדים של ממש אלא בשתיים-שלוש חמולות חילוניות הקשורות בו מטעמים שונים. הלחץ שהופעל ברחוב החילוני נגד אותן חמולות היה ללא נשוא. היו מקרים שילדים של משפחות חילוניות תומכי בלעיש נודו בבית הספר. התמונה הייתה אפוא שחורה משחור.

תקווה עמומה אחת עוד הייתה בלב ואף היא רק מתחום המיסטיקה. הערעור האבוד מראש לבג"ץ נתן דחייה של חודש ימים לבחירות מאז פסיקת בית המשפט המחוזי. הדחייה העבירה את הבחירות מאדר ראשון לאדר שני שהוא חודש המסוגל, כמבואר בש"ס ובשו"ע, להתדיינות עם גויים. מאחר והבית היהודי הוגדר בשעתו על ידי מרן הגר"ע יוסף כבית של גויים, לא נותר אל לקוות שזה מה שיועיל. כל מי שעבד פעם במערכת בחירות יודע שאם מה שנותר זה להסתמך על ניסים ומיסטיקה - המצב הוא הרבה יותר מקשה.

אבל ישראל עם קדושים הם ומלומדים בניסים. הערעור האבוד מראש לבג"ץ (גם עורכי הדין לא נתנו לו כמעט כל סיכוי), נתן עוד חודש שבמהלכו התרחשו מספר אירועים שחוללו את המהפך. הראשון שבהם היה העצרת הגדולה מול גזירת הגיוס. כאן המקום להזכיר נשכחות ולציין כי העצרת נקבעה רק משכשלו הניסיונות לבטל את סעיף הסנקציות הפליליות מחוק הגיוס. העיתוי המדויק (ולא נופתע אם אלה שהתנגדו להפגנות ועצרת בשלב מוקדם יותר יראו בכך עוד הוכחה שדעת תורה לא טועה, גם אם כל הנסיבות הראשוניות מראות לכאורה ההפך) גרם לכך שהכינוס הנדיר של שלוש המועצות והעצרת הגדולה שהתארגנה מיד לאחר מכן - נפל בדיוק בשמונת הימים הקריטיים שלפני הבחירות בבית שמש.

אפרופו כינוס המועצות והבחירות. כזכור, המועד המקורי לעצרת היה ז' אדר, יום וחצי לפני הבחירות. יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי הופיע בפני חברי המועצות וטען שמדובר בעיתוי מסוכן, יען כי הרוחות ברחוב החילוני עלולות לסעור לאחר העצרת. מה שישפיע לרעה על תוצאות הבחירות במידה וייערכו יומיים לאחר מכן.

במבט לאחור ידוע שזו הייתה עצרת שקטה ומסודרת שלא הסעירה את הרחוב החילוני בכהוא זה. יותר חילונים לא היו יוצאים להצביע בבית שמש מאשר אלה שיצאו עכשיו.

אלא שמשהו אחר קרה והוא זה שגרם לכך שקיום העצרת שבוע קודם לכן היה אחד הגורמים המרכזיים לניצחון. בשבוע זה הבשילה ההכרה בחוגים רבים, שעד עתה ישבו על הגדר וצפו מהצד במאבקיה של היהדות החרדית הממוסדת, שהפעם כולנו בסירה אחת. מגזירת הגיוס שתחול בסופו של דבר על כולם ועד גזירת הדיור (שהיא לדעתו של כותב השורות חמורה עוד יותר. גיוס אי אפשר לבצע בכוח, מחסור קריטי בדירות הוא חבל חנק שגורם למשבר כלכלי נורא המרועע את יסודותיה של החברה החרדית), שהביטוי הישיר שלה היה המלחמה בבית שמש. איך אמר המועמד החילוני לראשות העיר? נחזיר את האיזון הדמוגרפי לעיר. ובמילים פחות מעודנות: לא נאפשר יותר בנייה חרדית בעיר.

הכרה כזאת לא מחלחלת מהרגע להרגע. אם העצרת הייתה בז' אדר קרוב לוודאי שזה לא מה שהיה קורה. מה גם שהעסקנים היו טרודים יותר בארגון העצרת מאשר בחיזור אחרי פתחיהן של קהילות קטנות והשגת מכתבים רבי משמעות שהביאו את הקולות שחוללו את הניצחון. במובן זה, הדרישה של דרעי להקדים את העצרת הייתה אבן מפתח בהצלחה.

הצלחת העצרת חידדה במרבית שכבות הציבור החרדי שהימים ימי מלחמה וכל הארץ חזית. הסחף, לטובה, היה מדהים לעיניהם המשתאות של העוסקים במלאכה. מדי יום התפרסמו מכתבים וקריאות קודש של חוגים שהחרימו בעבר את הבחירות או נטלו בהן חלק פאסיבי לחלוטין. אם זה מלחמת קודש והנושא הוא לא פוליטי גרידא - יש מקום להקל בשעת הדחק ולהוציא הוראת שעה מיוחדת. נקודת השיא במהלך זה היה מכתב בשמו של מרן הגר"ש וואזנר, הידוע כמי שלא חתם מעולם על קריאה לצאת להצביע - מסיבות אידיאולוגיות, שחולל זעזוע במחנה החרדי הלא אלקטוראלי בבית שמש.

ניתוח מפורט של תוצאות הבחירות (כדי להקל על המעיין, כל הנתונים דלהלן מעוגלים למספרים שהדעת סובלתם בחישובים ארוכים. החפץ בנתוני אמת עד רמת הפרט מוזמן למצוא אותם בטבלאות של עמיתינו בעיתונים המפלגתיים היומיים), מגלה כי אבוטבול עלה באלפיים וחמישים קולות לעומת הסיבוב הקודם. תשעה עשר אלף וארבע מאות קולות לעומת כשבעה עשר אלף ושלוש מאות וחמישים בקירוב. ניתוח מעמיק יותר מגלה כי חלק נכבד הושג בזכות חוגי הקנאים המתונים שהצטרפו אד הוק למערכה על כבוד הציבור החרדי וזכותו לחיות בארץ הזאת.

למי הצביעו הקנאים המתונים? הנתון הראשון המזדקר לעין הוא העלייה הדרמטית בכוחה של סיעת כח. מאלפיים ושש מאות ושישים בסיבוב הקודם - ועוד עם טענות לזיופים - לשלושת אלפים ושש מאות וחמישים. אלף הקולות האלה לא נפלו מהשמיים וגם אין לייחס אותם למיצוי עצמי פנימי טוב יותר של נאמני הסיעה. אלף הקולות הגיעו ביבוא מבחוץ. מי שהסתובב בקלפיות באזורים החרדיים ראה שם תורים של אנשים שניכר היה בהם שזו הפעם הראשונה בחייהם שהם פוקדים קלפי ממלכתית ציונית רח"ל.

בכמה אנשים מדובר? במערכות בחירות מורכבות, בפרט מקומיות, תשובה לשאלה מסוג זה שקולה לחיפוש אחר המטוס המלזי שנעלם בין קואלה לומפור לבייג'ין. כל כך הרבה נתונים משתנים המתחבאים בתוך קלפיות עם פתקים אנונימיים. במקרה הזה - ואולי גם זה חלק משרשרת הניסים - השולחן ערוך והמפה עליו פרושה. הרוב המכריע, אם לא המוחלט, של אלף הקולות של כח בא מתוך חוגי הקנאים המתונים. פלוס קצת ברסלב מהחוגים השמרניים וקצת מאנשי חב"ד בעיר.

ההוכחה הראשונה באה מתוך הקלפיות עצמן. חוגי הקנאים והישוב הירושלמי שנדדו לבית שמש (למה. למה) לא פזורים ברחבי העיר. הם מרוכזים לאורך מספר רחובות ששמם עולה לכותרות בימים של חילולי קברים, אמהות מרעיבות וסתם מצבי רוח משתנים. מרבית העלייה של כח ויחד עימה במקביל התמיכה הנלווית באבוטבול (בסדר הפוך. מרבית התומכים באו להצביע לראשות העיר ועל הדרך הצביעו גם למפלגה שקרובה אליהם יותר בגלל שורשיה הירושלמיים), בקווים כלליים ועם חריגים סטטיסטיים לכאן או לכאן, תרמו החוגים הנ"ל לניצחונו של אבוטבול את כל מה שתרמו לכח. פלוס עוד מספר לא מוגדר, אך כנראה גם לא גדול, של קולות שהצביעו לראשות העיר בלבד ולא למועצה.

גם לא קשה להגדיר במי המדובר. פנקסי הקהילות בעיר ידועים פחות או יותר לכולם. כך ברור כי קריאתו המיוחדת של כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ מונסי תרמה לפחות מאה וחמישים קולות. קהל המתמידים שנמצא על קו התפר בין המיינסטרים החרדי והקנאים הירושלמים מונה בעיר כארבע מאות וחמישים קולות. גורמים בתוך הקהילה העריכו באוזנינו כי בפעם שעברה השתתפו בבחירות כמאתיים ושמונים איש. הפעם הייתה הצבעה של כולם, כנראה בהוראה שקטה מלמעלה. רחמיסטריווקא ששווים בערך מאה קולות נתנו בסיבוב הקודם רק חמישים והפעם התגייסו כולם. כנ"ל פינסק קרלין - קהילה של כמאה קולות שנחלקה בעבר בין הנמנעים למצביעים וכעת עברה כולה לצד המצביעים.

הנה קהילת לעלוב בעיר המונה כמאתיים וחמישים קולות. לא ברור כמה מהם טרחו להצביע בפעם שעברה. הפעם כולם ראו את כ"ק האדמו"ר עושה מה שלא עשה מימיו ויוצא להצביע, ויצאו אחריו. קלא דלא פסק בעיר טוען שבשלב מסוים עברה קריאה שקטה בקרב החצר הגדולה של תולדות אברהם יצחק שכל החפץ להצביע - אין להפריע בעדו. הוכחות קבילות לדיון בבד"צ אין בנושא זה, אך יש בהחלט רגליים לדבר. הוסף לכך סתם ירושלמים שאינם במסגרת קהילה שנענו לקריאת מרן הגר"ש וואזנר והנה לך מרחק של כמאתיים עד שלוש מאות קולות בלבד מסך אלף הקולות שכח עלתה והצטרפו לסך הכולל של התמיכה באבוטבול.

והחשבון לא נגמר אלא רק מתחיל. בסיבוב הקודם זכה אבוטבול לכשבעה עשר אלף ומאתיים קולות. הפעם הוא זכה לתשעה עשר אלף וארבע מאות קולות. בהנחה שכח תרמה כאלף קולות צריך לחפש אחרי עקבותיהם של אלף ומאתיים קולות נוספים.

מאחר וש"ס עלתה רק במאה ושבעים קולות לעומת הפעם שעברה, הרי שתרומתה המספרית היבשה להצלחה היא פקטור לא משמעותי (מה שלא גורע מההצלחה הכללית שלה). את האבידה יש לחפש אפוא במקומות אחרים. במקום אחד לפחות הנתונים ברורים. סיעת חן של דגל התורה עלתה מכחמשת אלפים קולות לחמשת אלפים ושלוש ומאות ושישים. מקור הקולות, לדברי גורמים יודעי דבר בדגל התורה, הוא מחוגי סיעת טוב, שירדה מאלף ושלוש מאות קולות לכשבע מאות וחמישים בלבד.

למה דווקא דגל התורה היא שגרפה את הקולות ולא מפלגות חרדיות אחרות? החרדים העובדים שאינם במסגרות חסידיות באים רובם ככולם מתוך הציבור הליטאי ואנגלו סכסים כיוצא בהם. הגידול של חן במספר הנ"ל הוסיף גם לאבוטבול כשלוש מאות ושישים קולות. סיכום ביניים: 1,000 של כח פלוס 170 של ש"ס פלוס הקולות שנמנו של דגל התורה מחייב אותנו לחפש עקבות של עוד כחמש מאות קולות בלבד.

מאגודת ישראל הם בוודאי לא הגיעו. הסיעה עם שלוש החצרות הגדולות שלה הייתה בטוחה בכוחה וכמעט שלא פתחה מטה בחירות בהיקף עבודה של ממש. היה די להם להביא את אנשיהם המגובשים כצאן ברזל של חצרות גדולות וממושמעות וזה מה שהם עשו. על הדרך 'ברחה' להם חצר חסידית קטנה של כמאה ועשרה קולות (כנראה סקווירא) וזה בדיוק מה שהם ירדו מהפעם הקודמת. מאה ועשרה קולות. לגבי ההצבעה לראשות העיר הם נתנו את מלוא קולותיהם אך לא הוסיפו למאגר של אבוטבול אפילו קול אחד.

והנה נתון מפתיע המתגלה מנבירת עומק בתוך הנתונים. כל מפלגות הגוש הציוני-חילוני דת"לי זכו בבחירות לראשות המועצה ב-18,900 קולות. לעומת זאת נציג הגוש לראשות העיר אלי כהן קיבל 18,640 קולות לראשות העיר. המסקנה ההכרחית המתבקשת היא שהיו כשלוש מאות ושישים קולות שהצביעו למפלגה ציונית ובמקביל הצביעו לנציג החרדי משה אבוטבול.

העלינו את הנתון המפתיע בפני חבר במטה הבחירות של 'הבית היהודי' הארצי וזה מיהר להצביע על ה'אשמים': תלמידי ומקורבי הרה"ג רבי צבי טאו מראשי ישיבת הר המור, שהיה היחיד מרבני הציונות הדתית שקרא מפורשות להצביע עבור אבוטבול ולא בעד המועמד החילוני, דוגמת הרב חיים דרוקמן וחבריו למחנה הציוני הדתי.

חשבון פשוט מגלה שאם סך זה של קולות היה עובר מצד לצד (ההפרש הסופי בין אבוטבול לכהן הוא שבע מאות וחמישים קולות) יתכן שבעמוד זה היה נכתב ניתוח כואב ומעיק של הכישלון. איך הגדיר זאת אותו גורם בכיר ב'בית היהודי': חטפנו טיל לאו ישר לתוך הצריח.

את עקבותיהם של עוד כמאה וחמישים הקולות החסרים למניין זה מיותר לחפש. יתכן והם באו מתוך הקולות של מועמד הקש מאיר בלעיש שרץ בפעם שעברה וזכה לחמש מאות וארבעים קולות. יתכן והם באו מתוך חלקים של סיעת טוב שעברו למפלגות אחרות. מה שחשוב הוא שסוף טוב הכול טוב. צריך רק לזכור שרק כפסע היה בין ההצלחה לכישלון, וכל אחד מהגורמים המוזכרים לטובה יבוא על שכרו בזה ובבא.

האיש משה

לא ברור עם אילו חומרים נפשיים צריך להיוולד כדי לשרוד שלוש מערכות בחירות מטורפות, מתוכן שתיים בתוך ארבעה חודשים, בלי להזדקק לשירותיה של המערכת הפסיכיאטרית בישראל. אם מוסיפים לכך שתי מהלומות משפטיות בזו אחר זו (מחוזי ובג"ץ), טונות של הסתה אישית שטרם ספג איש ציבור חרדי בישראל בפרק זמן כה קצר והתייצבות נגד של כל גורם שלטוני אפשרי במדינה - מוועדת הכנסת עד משרד הפנים ומשטרת ישראל - לא ממש ברור איך ביום שלאחר הבחירות התייצב משה אבוטבול בלשכתו ולא במקום אחר.

והיו יותר מכמה רגעים שגם הוא לא האמין שזה מה שהולך לקרות (ראה בטור 'המספרים מדברים'), במיוחד לאחר סטירת הלחי המשפילה בבג"ץ עם הביטוי הנורא של השופט הסרוג אליקים רובינשטיין: "ויעל באשתו וצחנתו השמימה". הדברים לא כוונו אליו אישית, אלא נגד הזייפנים, אבל מי שקרא את פסק הדין היטב הבין גם את המשמעות הנוספת שלהם.

ובכל זאת הוא המשיך, בידיעה שאין לו דרך אחרת. לא הייתה אפשרות חוקית להחליף נציגות בבחירות החוזרות, וגם אם הייתה - לא היה בנמצא מישהו שמסוגל לעמוד בראש מפלגה בת שלושה מנדטים (שעכשיו ירדה לשתיים) ולהיות קונצנזוס כלל חרדי שהכול נלחמים למענו ולמענם בחירוף נפש. נלחמים, אבל לא מוכנים לשאת בנטל במובנים אחרים. עד לרגע זה התשלומים למערכה המשפטית היקרה עדיין יורדים מחשבונו האישי.

העובדה שרק אבוטבול מסוגל לאחד סביבו את פלגי הזרמים החרדיים-אשכנזיים המסוכסכים קשות זה עם זה יחד עם קהל מסורתי ודתי אובחנה בעינו הבוחנת של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לפני הרכבת רשימת ש"ס הנוכחית לכנסת, עוד בימי ההנהגה המשולשת. אבוטבול הפך עולמות כדי להשתחרר מהעול הנורא של בית שמש ולהיכנס לכנסת. הוא גייס תומכים בדרג הרבנים של ש"ס והציג רקורד של 15 שנה בשירות התנועה. אנשים שלא עשו רבע ממנו נכסו לכנסת על בסיס חלוקה עדתית ותמיכה טייקונית זו או אחרת, והוא נותר להתבשל במיצי המרה של בית שמש. עוד לפני השלב הסופי של הרכבת הרשימה (שלבסוף הייתה תעתיק מדויק של הרשימה הקודמת, שהגדרתה ככושלת היא בגדר מחמאה) זימן אליו מרן הגר"ע את אבוטבול והודיע לו שחבל על הזמן ועל המאמצים. אתה תישאר בבית שמש, פסק. כי אין מישהו אחר שיכול להחזיק אותה עבור החרדים בלעדיך.

כמו הגדרות אחרות של מרן שהוכחו במבחן הזמן (בית של גוים על הבית היהודי. השטן הגדול על אביגדור ליברמן), גם התחזית האחרונה התגשמה במלואה. עם כל הלהט וההתלהבות של מלחמת הקודש, אין אף אחד בבית שמש בפרט ובציבוריות החרדית בכלל שיכול היה לקבל קולות של קנאים (שנעזרו בו רבות חרף הנזקים שגרמו לעיר ולתדמית החרדית), של כל פלגי האשכנזים ושל כמה אלפי איש בעיר הוותיקה בכפיפה אחת.

אחת הסיבות לכך היא אופיו הנוח של אבוטבול, שיודע לתת לכולם תחושה שהוא איתם. לא אחת האופי הזה סיבך אותו ברכות פוליטית במקום שהיה צריך להניף גרזן של קצבים. פה ושם נשמעו טענות על ותרנות יתר לגורמים שאינם מהמערכת החרדית ורחוקים עוד יותר גם מש"ס. אבל במבחן השורה התחתונה, אותו אופי שזכה למתקפות מבית ומחוץ (במיוחד של הנהגת התנועה, שלא הבינה איך ש"ס על שלושת מנדטיה לא מקבלת כל תפקיד אפשרי בעיר) הוא זה שהפך אותו לדמות שהכול מוכנים להילחם עבורה כאילו הייתה גם דילנא וגם אונזערע.

את הצעד המכריע שהעביר את בית שמש לידיים חרדיות ביצע אבוטבול בניצחון הראשון על ראשות העיר לפני חמש שנים. קודם לכן הוא הקים גוש חברתי שכלל גם את מרבית הנציגים החילוניים במטרה למוטט את שלטונו הרקוב של דני וקנין, ראש העיר הקודם. בדרך להקמה הוא ביצע ויתורים רבים לחילונים, ולמעשה הפקיד בידם את מרבית תקציבי העיר. הגוש ניצח את וקנין כשעוד לא היה רוב חרדי בעיר כמו עכשיו. מאוחר יותר הוא התפורר, כשאבוטבול סירב לדרישתו להגביל את הבנייה החרדית בעיר לאזורים מוגדרים בלבד.

מה שנותר ממנו הוא הברית עם חבר אחד: מאיר בלעיש, שהפך לבעל בריתם של החרדים בקדנציה הקודמת ועל הקול הבודד שלו הועברו כל ההחלטות החשובות. אבוטבול טיפח את הברית הזאת, למרות המחיר היקר שלה, וקצר את הפירות בשתי מערכות הבחירות של החורף הנוכחי. בראשונה ניצח, בין היתר, הודות לפילוג שיצר בלעיש במגזר החילוני כשהתמודד בנפרד על ראשות העיר. בבחירות האלה הוא תמך בגלוי באבוטבול, והמנדט הבודד שלו בעירייה הוא היחיד שמונע רוב אופוזיציוני חילוני נגד החרדים.

אבוטבול הוא הנציג החרדי היחיד בתולדות המדינה שניצח שלוש מערכת בחירות מקומיות סוערות בעיר חילונית-חרדית. אם יש עוד מישהו שיכול להציג רקורד מקביל או דומה נשמח לקבל את פרטיו בפקס המערכת.

המאסטר פיס

מי שלא ראה את פניו של יו"ר שלומי אמונים מאיר פרוש ברגע שנודעו תוצאות האמת של הבחירות במוצאי יום שלישי, לא ראה פנים זורחות ועייפות כל כך מימיו. ראינו אותו בניצחון של מאיר רובינשטיין בביתר עילית ובניצחון של הבן יקיר לו באלעד. כל אותות השמחה שנצפו ממנו (והוא דווקא טיפוס שלא מחצין רגשות) בשני הניצחונות האמורים לא מגיעים, יחד, לחצי ממה שהפגין בבית שמש. וזה עוד כשראש העיר הוא לא איש מתוך המחנה.

להגיד שהקרב בבית שמש היה קרב חייו של פרוש? זו קלישאה שנאמרה פעמים רבות קודמות. בביתר עילית, בירושלים, באלעד ובכמה מאבקים פנים אגודאיים קשים ומרים. אבל אין ספק שהפעם ניצבה לפניו מערכה שהגדרתה כגורלית היא אנדרסטייטמנט בהתגלמותו. פרוש נלחם במערכות משולבות: נגד מערכת המשפט שהאשימה את סיעתו בזיוף הבחירות, ונגד יריביו מהבית האגודאי שמהם התפלג להקמת רשימה עצמאית שאיימה על המונופול של החצרות הגדולות. הוא חשש מדעת הקהל החרדית, שהייתה עושה בו שפטים אם הבחירות החוזרות לא היו מכתירות שוב את ראש העיר החרדי כשהסיבה לקיומן היא טענות על זיופים מצד הדרג הזוטר של סיעתו.

ופרוש נלחם כמו שרק הוא יודע. גיוס כזה לא נראה בשלומי אמונים מאז הקמת הסיעה בימי הרב משה פרוש ובנו ממשיכו הרב מנחם זיכרונם לברכה. כל פעיל וטוב ירד לבית שמש, ולא היה משאב אלקטורלי אחד שלא מוצה עד תומו. פרוש ובניו (שאי אפשר לפורטם כי רבים הם) הפכו את העיר לביתם השני, אם לא הראשון, בחודש האחרון. כותב השורות נמצא בסיקור בחירות זמן רב יותר מהגיל הממוצע של קוראיו, וטרם ראה ניהול משופשף כזה של מערכת בחירות.

העלייה המדהימה בכוחה של סיעת כח נתנה לפרוש את כל היעדים שהציב לעצמו. תחילה ניקה את שמה של סיעתו מעלילת הזיופים. כלומר: גם אם מישהו לבסוף יעמוד לדין ויקבל כמה חודשי עבודות שירות, שוב אי אפשר יהיה לטעון ששלומי אמונים בבית שמש לא מייצגת מאגר אמיתי של מצביעי ברזל. על הדרך גם נתן סטירת לחי מצלצלת למערכת המשפט שבגלל כמה תעודות זהות שלחה עיר שלמה לבחירות חוזרות.

היעד השני היה הכתרת אבוטבול מחדש. וכאן אין מקום לוויכוחים וספקות. ניתוח נתוני הבחירות (ראה בטור הפותח) מוכיח בוודאות שלפחות מחצית מהעלייה בקולות שתמכו באבוטבול נזקפת לזכותה של סיעת כח. להזכיר: ההפרש בין אבוטבול לכהן עומד על 750 קולות.

מעבר למערכת הארגון המשוכללת הטיל פרוש למערכה את הקלף החזק ביותר שלו: קשרים שקטים עם חוגים וחצרות שלא נוהגים להצביע (הקשרים האלה הם, כנראה, סוד הפרופיל החיצוני השקט שלו בוועדת שקד מול ההחצנה של גפני ואטיאס). הוא זה שהשיג את המכתב שובר השוויון של מרן הגר"ש וואזנר, והוא זה שמנע, ככל הנראה, ממקורבי גאב"ד העדה החרדית להביא אותו לעצרת נגד הבחירות חצי יממה לפני פתיחת הקלפיות. קשרים אלו הביאו גם את הקולות מחוגים חצי קנאים אחרים.

והבונוס, כמובן, הוא הכנסת הנציג השני למועצה. במיוחד כשזה מול ירידה קלה בכוחה של המתחרה האגודאית. כשייערכו הדיונים על ראש עיר אשכנזי חרדי לבית שמש בבחירות הבאות, פרוש נמצא בעמדת זינוק שנייה במעלה אחרי דגל התורה ושווה בערכה לאגודת ישראל. אם לא יצא לבחירות אלא בשל כך, דיו.

מחזיר הניצוץ

שלוש פעמים במהלך פחות משנה הביס יו"ר ש"ס אריה דרעי את בעל דבבו, מנהיג הבית היהודי נפתלי בנט. בראשונה בבחירות לרבנות הראשית לישראל. גם ברב הספרדי וגם ברב האשכנזי. הניצחון הבא בסדרה היה בסיבוב הקודם של הבחירות בבית שמש, והאחרון בבחירות שנערכו השבוע.
וזאת הייתה המתוקה ביותר. בבחירות לרבנות הראשית נטל מרן הגר"ע יוסף, שפיצח בזה אחר זה את חברי הגוף הבוחר, חלק פעיל ומרכזי. בבחירות הקודמות בבית שמש הייתה מעורבותו של דרעי באחריות המיניסטריאלית בלבד. ראשו ורובו היה באלעד, והתוצאות ידועות. הפעם הניצחון, מהזווית הש"סית לפחות, כולו שלו.

לדרעי יש מקום בולט של כבוד ברשימת שותפי הניצחון למרות שכלל הקולות של ש"ס בעיר עלה ב-170 קולות בלבד. וזאת כי אין דינו של מצביע מסורתי בעיר הוותיקה כדין מצביע חרדי קלסי בשכונות החדשות. את האחרון מוציאים מהבית עם קול קורא וזעקת הצילו של היהדות החרדית. האחרון מושפע מתקשורת חילונית ששטפה את ראשו בארבעת החודשים שעברו תחת האיום של 'טהרן זה כאן'. וגם של מיתוג ציונים נגד אנטי ציונים. מרבית מצביעיה המסורתיים של ש"ס הם זן מיוחד של ציונים דתיים וספרדים מהסוג שרק מרן הגר"ע יוסף יכול היה להתיך יחד. כעת התברר שתחת המותג של ש"ס גם דרעי יכול לעשות זאת.

המשמעות: לא היה זה מובן מאליו שאלפי הקולות של ש"ס בעיר הוותיקה ישחזרו את הצבעתם. למעשה, היה ספק גדול אם מחציתם יעשו זאת. דרעי, שאבחן את הסכנה, הוריד לעיר את כל הכוחות הש"סיים שלרשותו. בניגוד לאלעד שבה הפקיד, בטעות, את המערכה בידי חובבנים, לבית שמש הוא הביא אנשים עם רקורד של ניהול מערכות בחירות. בתוכם יש לציין את אבנר עמר ממודיעין עילית ואת עמרם כנפו מאשדוד. היה זה הליהוק הטוב ביותר של דרעי מאז שקיבל לידיו את הנהגת התנועה.

דרעי הצליח לשמר את כוחה של ש"ס בעיר הוותיקה, ובמקביל עשה נפשות גם לרשימה החילונית של מאיר בלעיש. היו רבים מתושבי העיר שלא התכוונו להצביע לש"ס מאלף ואחת סיבות, וחסו תחת כנפיו של בלעיש. דרעי חיבק את בלעיש ונתן לאנשיו את התחושה שהצבעה למועצה עבורו והצבעה לאבוטבול לראשות העיר - חד הם.

עבור דרעי, הניצחון בבית שמש חורג מגבולות הכבישים 30 ו-18. הוא הוכיח שהיו"ר לשעבר חזר להוכיח את כישוריו האלקטורליים, ובמיוחד את יכולתו להניע מאות פעילים עם ניצוץ הקרב המוכר בעיניים. בית שמש החזירה לש"ס חלק נכבד מהיוקרה שנעלמה באופוזיציה של השנה האחרונה. את כושר ההרתעה. לא ברור מה זה עושה לבנימין נתניהו, אך דרעי מותג מחדש כמנהיג ש"ס בטעם של פעם.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!