תפסיקו להתפנק, לכו לגור בירוחם ובחיפה!

מחירי הדיור המאמירים בישראל, הרחיקו בשנים האחרונות יותר ויותר את חלום הדירה מרבים. מה שבעבר נתפש כמהלך פשוט וטכני שכל זוג צעיר עושה מיד עם נישואיו, ממש יחד עם הרישום לנישואין, כאשר יש רק לבחור את מיקום הדירה ואת מסלול המשכנתא, הפך בשנים האחרונות לכאב הראש הלאומי.

מחירי הדירות שילשו את עצמם, המשכורות קטנו, המענקים פחתו, אפשרויות הרכישה הצטמקו, ובהדרגה ניתן לראות סביבנו זוגות צעירים רבים שלא רואים אופק בר מימוש לרכישת דירה. רק לאחרונה פורסם כי לאברך יידרשו 425 מלגות חודשיות, 35 שנות חיסכון, לרכישת דירת מגורים בת 3 חדרים. ברור לחלוטין שמדובר במשימה בלתי אפשרית, וודאי כאשר לוקחים בחשבון את העובדה שבמהלך 35 השנים הללו, אותו אברך אמור להאכיל מספר ילדים הולך וגדל, ואף לחתן כמה מהם ולתת אף להם דירות. מדובר למעשה בהכרזה הרשמית על מות חזון "דיור לכולם". הודעה נמסרה למשפחות.

מצב זה מחייב ההערכות מחדש בכל הנוגע לתפיסות שהשתרשו בכל הנוגע לבעלות על דירת מגורים במגזר ובכלל. למעשה, העובדה כי רוב רובו של הציבור מחזיק בדירות בבעלותו, היא לוקסוס שהתרגלנו אליו, וכלל לא מדובר בדבר מובן מאליו. הציבור החרדי היה בשנים האחרונות הקבוצה היחידה שבה צעיר בן 21 החזיק נכס נדל"ן על שמו. רוב הצעירים בעולם בגילאים אלו, רכושם מסתכם בהחזקת מכשיר סלולארי לכל היותר וסט מצעים במיטה שכורה במעונות סטודנטים.

יתרה מכך, הדבר היה נכון למעשה רק לגבי המגזר החרדי בארץ ישראל. אם נבדוק למשל את המצב בקהילה החרדית בניו יורק נראה תמונה שונה לגמרי. שם אין מצב שאדם בן 20 רשומה על שמו דירת מגורים, אלא אם כן הוא בן עשירים. רוב האנשים שם עמלים כל חייהם על מנת לרכוש דירה ורוכשים אותה לקראת גיל 40-50, כאשר הם עצמם לקראת השאת ילדיהם. עד אז כולם גרים בשכירות. גם באירופה המצב דומה. ברור לחלוטין שאדם שרכש לעצמו דירה בגיל 45 לא יכול להרשות לעצמו לרכוש דירה לילדיו. אך בחו"ל יש דיור להשכרה של הממשלה, ולכן המצב הוא פחות בעייתי, כעת בארץ מנסים להקים מודל דומה של דיור להשכרה, אך זה ייקח שנים עד שזה ייצא לפועל

בלי שנרצה אנחנו הולכים ומישרים קו גם בארץ עם מה שקורה כבר שנים בכל העולם. אם בעבר הורים היו רוכשים לילדיהם דירה יחד עם הנדוניה, כיום אחוזים הולכים וגדלים כבר לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה לילדיהם. דור זה נדרש כעבור תקופה קצרה לאחר החתונה להתחיל ולממן את השכירות, ובמקביל לחסוך כסף עבור רכישת דירה באופן עצמאי. מובן לחלוטין שמי שלא קיבל דירה, לא ייתן דירה לילדיו. וכך אנחנו מגיעים בהדרגה בתוך מספר שנים לגמילה בכפייה של המנהג שהיה גם כך מגונה בעיני רבים, של רכישת דירות על ידי ההורים עבור הילדים.

המצב המיוחד והחדש הזה מוביל לשתי אפשרויות הקיימות כיום עבור זוגות צעירים. אפשרות ראשונה היא לגור בשכירות. מדובר בפתרון גרוע, מאחר ולמעשה, איך שלא נסתכל על זה, הכסף נשפך לריק, ואנו חוזרים לנקודת ההתחלה כל ראשון לחודש. אין שום מימד של תבונה כלכלית בתשלום שכירות, וודאי לא לאורך זמן.

האפשרות השנייה היא רכישת דירה בפריפריה. כיום ישנם דירות בחיפה או בירוחם שעלותן זהה למחירי הדירות לפני העלייה הגדולה במרכז. ניתן היום למצוא דירות ישנות במחירים של עד 400 אלף ₪ ל-3 חדרים. מדובר במחסום פסיכולוגי לא פשוט עבור הציבור החרדי שהתרגל לחיות בקהילות ובקבוצות כשכולם קרובים לכולם. הפינוק של להתפלל ליד החברים שלך מהישיבה, ולגור במרחק של כמה דקות נסיעה מההורים הוא דבר שהתרגלנו אליו ויהיה קשה מאוד לשנות את התפיסות המושרשות בנוגע לזה.

הציבור החרדי יהיה חייב לשנות את ההרגלים של מגורים על ציר ירושלים-בני ברק. הגיע הזמן שנתחיל לגור ברחבי הארץ ולהשתחרר מתודעת הגטו. הארץ כולה שלנו, ויש לנו היכולת ליישב את כרמיאל, את עפולה, את באר שבע ואת ירוחם. העסקנים ומקבלי ההחלטות צריכים לעודד מגורים מאתגרים מחוץ לריכוזים החרדיים שיכללו הקמת גרעינים תורניים בכל קצוות הארץ. זהו הפתרון הזמין ביותר, הזול ביותר, והטוב ביותר!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!