למנוחות: מרת יפה צפורה מילצקי ע"ה

המונים מתושבי בני ברק ליוו בשבוע שעבר למנוחת עולמים את האשה החשובה מרת יפה צפורה מילצקי ע"ה, אלמנת הגאון רבי אברהם יהושע מילצקי זצ"ל, כשהיא בת 88 בפטירתה.

המנוחה נולדה בחודש אב תרפ"ה, בחבל וואהלין שבגבול ליטא - פולין, כיום אוקראינה, לאביה הרה"ג רבי מאיר שרגא גרדין זצ"ל מראשוני העיר בני ברק, וממקורביו של החזו"א. בנו של הרב יוסף חיים גרדין, רבן של קהילות ביסקוביץ' וקרושניק.

ולאמה מרת יוכבד בתו של הרב חיים רפאל וייסמן רבה של קהילת טרוכנברוד - ולוזיטש שבחבל וואהלין. בילדותה עלו הוריה לארץ והשתקעו במושבה החרדית בני ברק, סמוך ונראה למעונו של החזו"א זצ"ל.

בנערותה זכתה להתקרב לחזו"א, וזכתה לשמשו תדיר, כשהיתה מופקדת על נקיון ביתו ושאר צרכי הבית במסירות רבה. אף הוא הכיר לה טובה על כך והאיר לה פנים כל אימת שהיתה באה אל ביתו, ובאורח נדיר יצא להשתתף בחופתה ביום שמחת לבה, למרות שלא כובד – עפ"י בקשתו - בסידור הקידושין, מפני כבודו של המרא דאתרא הגר"י לנדא זצ"ל.

כמו כן גם לאחר נישואיה לבעלה זצ"ל ליוה אותם החזון איש על כל צעד ושעל והיה מכריע בספקותיהם ומיישב את התלבטויותיהם בכל עת.

באותם ימי צנע ומחסור, היתה יוצאת לרחובה של עיר יחד עם חברותיה, והיו אוספות חפיסות סיגריות ריקות ומביאתן אל ביתו של בעל ה'קהלות יעקב' זצ"ל שהתגורר מול בית הוריה ע"מ שיוכל לכתוב על גביהן את חידושי תורתו. כמו כן היתה מביאה אל ביתו ארוחות מבושלות מבית אמה, כדי לסעוד את לבו של הקהילות יעקב זצ"ל.

חכמת נשים בנתה ביתה

בשנת תש"ד נישאה לבעלה הרה"ג רבי אברהם יהושע מילצקי זצ"ל בנו של הגה"צ רבי חיים חייקל מילצקי זצ"ל מגדולי הת"ח שבירושלים, את קורות ביתם יסדו בירושלים עיה"ק. את מושבו קבע רבי אברהם יהושע זצ"ל בכולל 'אהל תורה' בצוותא חדא עם אריות עולם התורה ומי שעתידים לימים להאיר את שמי היהדות התורנית.

באותם ימים למד בחברותא עם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהתבטא ש"הלימוד עם רבי אברהם יהושע משלים לו את מה שלא קיבל בסגנון הלימוד הישיבתי", רבי אברהם יהושע סיפר כי "רבי יוסף שלום היה ה'מסורת הש"ס' שלנו, לא היה צורך לקום ולהביא גמרא ממקום אחר, שכן לשונות הש"ס היו שגורים כולם על לשונו".

אחר תקופת מה עברו להתגורר בסמוך להוריה בעיר בני ברק המתפתחת, בתוך זמן קצר פקיע שמיה של רבי אברהם יהושע זצ"ל כת"ח ובר אוריין ורבים רבים התקבצו ובאו לשמוע את שיעוריו ודרשותיו בבתי המדרש ברחבי העיר, החזו"א זצ"ל אף ציוה עליו לבוא אחת לשבוע אל ביתו להרצות בפניו 'חבורות'. הרבנית ע"ה עשתה כל שבידה כדי שלא להפריע את בעלה מלימודו ולסייע לו בהמשך הרבצת תורתו.

במשך השנים הפך ביתם למפעל אדיר של חסד, ביתם הצנוע בו גידלו את שבעת ילדיהם פתוח היה לרוחה והיה גם לביתם של נזקקים ומרי נפש רבים שחשו בו כבביתם שלהם, לכל אחד מהם היתה שעה וזמן משלו, וארוחת הצהריים הוגשה בביתה במשך כל היום, לכל אחד מהאורחים בזמן המתאים והנוח לו.

בני המשפחה כשנשכבו לישון ידעו כי יתכן ובאישון ליל תהיה להם הזכות להצטופף בחדר אחד מתוך השניים על מנת לפנותו לאורח שנזקק לקורת גג. מדי יום נשלחו הילדים והנכדים אל ביתם של זקנים וגלמודים ע"מ לחמם את לבם בארוחת צהריים חמה ובמילה טובה, ביניהם היו אף כאלו שהתגוררו באחרית ימיהם ב'בית אבות' ושם דאגו לכל צרכיהם, אך למרות זאת זכו למתת מ'הרבנית מילצקי' כדי לתת להם הרגשה משפחתית וחמימה.

משך שנים רבות החזיקה ברח' רבי עקיבא בב"ב 'בית מדרש לחסד' בדמות חנות ספרים שברשותה, בו היתה יושבת שעות רבות במשך היום כשאל מול הדלפק מונח היה בקביעות כסא… במשך כל שעות היום נכנסו ויצאו בזה אחר זה נדכאים וקשי יום שהמנוחה ע"ה היתה האוזן הקשבת שלהם ובחכמתה הרבה ידעה לתת מרפא לשון לנפשם הדוה את האחד היתה מחזקת במילות עידוד ובאמונה ובשני היתה מתעניינת בשלום בני ביתו, כולם היו יוצאים מלפניה כשצהלתם על פניהם ומתת נכבד בידיהם.

ביני לביני היה ספר התהילים הרווי בדמעותיה פתוח לפניה ולצידו פתקה עם שמותיהם של כל צאצאיה וקרוביה ושאר עמך בית ישראל שנזקקו לישועה כשהיא שופכת את צקון לחשה באמונה תמימה. גם כאשר היתה התפילה על אדם רחוק או שאינו מוכר היתה שופכת דמעות כמים כאילו היה זה בנה שלה.

גם בביתה סדר יומה במשך שאר שעות היום נסב סביב עבודת התפילה, עוד קודם עלות השחר היתה משכימה קום ונעמדת לתפילתה בקרן זוית באימה וביראה כמונה מעות ממש, משך שעות ארוכות היתה שופכת את צקון לחשה ומעתירה בעד כל קרוביה ומכריה. מדי שבת היתה מחישה את צעדיה אל בית הכנסת לתפילת שחרית כותיקין במנין, אף היתה פותחת היא בבוקר השכם את שערי בית הכנסת 'אליהו הנביא' בבני ברק בפני המתפללים.

גם בימי הסליחות היתה משכימה עוד באשמורת הבוקר לאמירת סליחות בבית הכנסת. ביום הכיפורים לא היתה יוצאת מבית הכנסת משך כל היום ואף בשעת ההפסקה בצהריים היתה יושבת על מקומה וקוראת פרקי תהילים ושאר תחינות ובקשות. אף את תפילות מנחה וערבית לא החסירה מימיה ובדמעות שליש היתה שופכת את לבה בתפילה כבן המתחטא בפני אביו.

נשים במאי זכיין

קביעות היתה לה עם בתה תחי' ללימוד הלכות שמירת הלשון כשלאחריהם היו מעתירות בתפילה עבור רשימה ארוכה של הזקוקים לישועה שיהיה הלימוד לזכותם, רשימה זו היתה ארוכה מאותן שתי הלכות היומיות…

פרק מיוחד במסכת חייה היה אהבת התורה שבערה בעצמותיה, כל אימת ששמעה על אחד מצאצאיה ששוקד על תלמודו, היתה ששה על שמועה זו כעל הון רב, וימים רבים היתה משתפת בשמחתה זו את כל סובביה. זאת ידע כל אחד מקרוביה שנדבו לבו להוציא לאור עולם את חידושי תורתו שאצלה יזכה מיד ובשמחה למתת הגון ולעזרה להוצאת חיבורו. בשיחותיה עם יוצאי חלציה היתה מספרת להם ומזכירה להם בכל פעם עד כמה מרבה היא בתפילות שיפתח הקב"ה את לבם בתורה ויהי חשקם בשקידת התורה.

הקריבה את כל ישותה במסירות נפש למען התורה הק', כאשר מידי צהריים היו מגיעים נכדיה אל ביתה למשך כל שעות הצהריים, תוך שהיא מוותרת על מנוחת הצהריים, ותחת זאת מאכילה את הילדים ומעסיקה אותם, היה זה משום שאמם-בתה שימשה כמחנכת עד לשעות אחה"צ ובכדי שלא להפריע את אביהם-חתנה מלשקוד על תלמודו.

חדורה באמונה זכה היתה, שם שמים שגור היה על פיה גם בתקופות קשות מנשוא ומתוך יסורי גוף ונפש. קרוב לשלושים שנה היתה אלמנה, אך דבר זה לא ניכר עליה כלל ועיקר שכן קיבלה כל אדם בשמחה ובמאור פנים, ובטוב לבבה היתה מחזקת את כל סובביה. תמיד כאשר היתה נשאלת לשלומה היתה מרבה בשבח והודיה להשי"ת על כל אשר גומל אותה, ומעולם לא שמעוה מתלוננת על דבר מה.

סיפר נכדה כי פעם ראה אותה כשהיא מתייסרת ושאל אותה "סבתא מה כואב לך?" והיא השיבה "לי אין כאבים, לי יש רק ייסורים" והסבירה מיד כי ההבדל בין כאבים לייסורים שהייסורים שלא כמו כאבים, מתנה טובה היא מאת מלכו של עולם כדי ליישר את המעשים ולהתייצב על דרך טובה.
למרות שהיתה מופלאה במידת הנתינה, כל ימיה נזהרה מאוד שלא להטריח אחרים, ולא היתה דעתה נוחה כלל כשמאן דהו עשה למענה דבר ואפילו היה זה אחד מבני משפחתה הקרובים.

אף בתקופה האחרונה כשמאוד נחלשה ומן ההכרח היה לשהות עמה, הרבתה להתנצל ע"כ בפני בני משפחתה, ואף התאמצה היא מאד לעשות בעצמה כל מה שיכלה בכדי לא להטריח את הזולת.

בתקופה האחרונה נחלשה מאוד ולמרות כן לא שינתה מסדר יומה שכלל ג' עמודי עולם – אהבת תורה, עבודה וגמ"ח. ממנהגה בתפילותיה ובקביעותה ללימוד הל' שמיה"ל וקריאת התהילים לא שינתה. צאצאיה המשיכו לפקוד את ביתה בכל שעות היום ושמעו מפיה דברי חן וחיזוק אשר הוצק בשפתותיה כבימי קדם.

אף בלילה האחרון לחייה התפללה תפילת ערבית ופנתה למנוחת הלילה, כשמשך שעות ארוכות ממלמלת בפיה מילות תפילה ואמונה תוך כדי שהיא חוזרת שוב ושוב על קטע התפילה "ואמונה כל זאת…" עם שחר השיבה את נשמתה לבוראה במנוחה נכונה ובצלילות הדעת.

בדרך כל החיים

בהלוייתה שיצאה מביתה בהשתתפות רבים הספידה בנה הרה"ג רבי גרשון שעמד בדבריו על זכותה הגדולה בהותירה אחריה דור ישרים מבורך ואף זכתה לראות דור חמישי כשכולם נטועים בהיכלי התורה. וקרא עליה "שלנו - שלך היא" בסיום דבריו ביקשה להיות מליצת טוב ויושר עבור כל בני משפחתה וכל כלל ישראל.

חתנה הרה"ג רבי מנחם טובולסקי קרא עליה את הפסוק: "אשת חיל מי ימצא" והמשיך בדבריו ואמר דאפשר להתאים עליה כל פסוק ופסוק, "כפה פרסה לעני וידיה שלחה לאביון" - היתה אוהבת לתת לזולת. "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" - תמיד היתה מלאת חכמה וחיות, כשעל כל ענין וענין היתה לה את המילה הנכונה והמתאימה, וכל זאת היה ע"י תורת חסד, לעשות טוב לשני. היתה מקבלת כל אחד בסבר פנים יפות כשהיא מאד מצטיינת במדה זו, מלות עידוד ונוחם היתה נותנת לכל הסובבים אותה, רבים היו באים אליה ע"מ להתייעץ ולקבל ברכות, והיתה עושה זאת ומתוך שמחה, מתוך סיפוק. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל"…"

אחיינה הגאון רבי ראובן שפירא מראשי ישיבת 'תפארת ציון' הזכיר בהספידו את דברי חז"ל שדרשו עה"פ "אשה יראת ה' היא תתהלל" זה דורו של רבי יהודה ב"ר עילאי שהיו ששה מתכסים בטלית אחד ויושבים ועוסקים בתורה' כשהוא מתאר בקול בוכים כיצד ראו בביתה את המושג של ששה מתכסים בטלית אחד ואעפ"כ יושבים ועוסקים בתורה.

"כי הולך אדם אל בית עולמו, אל בית עולמים לא נאמר אלא בית עולמו - עולמו של כל אחד ואחד", ועולם כזה בנתה היא לה, אנחנו נמצאים עכשיו בפרשיות של הקמת המשכן, וכך זכתה היא בהקמת ביתה הפרטי משכן לה', ומזה לומדים אנו את מסירות נפשה, על זה הקב"ה משלם על מסירות נפש, כמו כן ציין שזכתה לבנין וחתנין רבנן, מפיצי תורה ודבר זה לא בא בחינם, אלא מהיגיעה והעמל והמסירות נפש שהיא העמידה. תוך כדי שהוא מסיים בהספידו שעולמות גדולים מחכים לה למעלה בשמים, על כל מה שהיא העמידה ועשתה כאן במסירות נפש.

נכדה הרה"ג רבי מאיר טובולסקי הזכיר את מאמר חז"ל "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה מתורתך תלמדנו" ודרשו חז"ל 'אל תקרי מתורתך תלמדנו אלא מתורתך תלמדנו' דבר זה אתה למד מן התורה. אשרי הגבר אשר תיסרנו, והוסיף כי היא היתה בשבילנו ספר לימוד של מתורתך תלמדנו, וממנה למדנו מושגים, מסכת חיים, איך אדם מתגדל ושמח ביסורים. עוד הזכיר בדבריו את דברי הגאון מוילנא זי"ע שאמר על אמו, שהזכות הגדולה שתעמוד לה לפני כסא הכבוד זה שהיתה אלמנה תקופה ארוכה.

בפטירתה נעקרה דמות ודוגמה למסירות נפש לתורה ועבודה. הותירה אחריה דור ישרים מבורך בנים נכדים נינים ובני נינים ההולכים בדרך התורה והמצוות אחד מבניה הוא הגאון רבי בנימין מילצקי מגיד השיעור הגדול בעולם בדף היומי ברדיו 'קול חי' ובאתר 'בחדרי חרדים'.

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!