השמאל אמר: נדאג לחרדים והם יתמכו בפינוי ההתנחלויות

בעקבות כישלונו של יו"ר העבודה שמעון פרס במה שכונה על ידי יריבו הנצחי יצחק רבין "התרגיל המסריח", ירדה קרנו של פרס במפלגתו שלו.

למרות שליטתו הבלתי מעורערת עד אז במפלגת העבודה, רבין הצליח להוביל לכך שבמפלגת העבודה יתקיימו לראשונה בחירות פנימיות לראשות המפלגה בין כלל החברים, למרות התנגדותו של פרס.

פרס הוביל אופוזיציה לממשלתו הצרה של יצחק שמיר שכללה בין השאר נאומים חוצבי להבות כמיטב המסורת באותם ימים.

הזכור מכולם היה כשבועיים לאחר הקמת הממשלה, בו תקף פרס אישית את חברי הממשלה אחד לאחד, תוך שהוא פונה לשר הבריאות דאז אהוד אולמרט בזלזול מופגן שוב ושוב: "אייהוד איזה שר אתה?"... אולמרט מצידו סירב להגיב, ופרס שאל בבוז: "מה אתה מתבייש בתפקידך?"...

בבחירות המקדימות לראשות העבודה שהתקיימו בראשית 1992 ניצח יצחק רבין והיה ליו"ר המפלגה ומועמדה לראשות הממשלה, לראשונה מזה 15 שנה מאז המהפך הראשון נראה היה כי רבים הסיכויים למהפך נוסף בשלטון ואכן בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-23 ליוני באותה שנה התרחש המהפך השני, העבודה בראשות רבין זינקה ל-44 מנדטים והליכוד בראשות שמיר צנחה ל-32 מנדטים בלבד.

כעת נותר לבדוק כיצד תשפיע הברית ההיסטורית של הליכוד עם המפלגות החרדיות גם בשבתם באופוזיציה. מה היו יחסי הכוחות של המפלגות החרדיות בשנות שלטונו של יצחק רבין ועד עליית הליכוד מחדש לשלטון עם בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה?

התפוררות הימין

בזמן כהונת ממשלת הימין הצרה בראשות יצחק שמיר, גברה תחושת הסיאוב והמיאוס של הציבור הישראלי מהשלטון, התחושה הרווחת בציבור הייתה "מושחתים נמאסתם" תרמו לכך לא מעט דברים, בין היתר דרישתו התמוהה של יצחק מודעי לערבות כספית של 10 מיליון דולר בתמורה להצטרפותו לממשלת שמיר, כמו"כ פורסם דו"ח חריף של מבקרת המדינה דאז מרים בן פורת על מינויים פוליטיים לא ראויים והתנהגות ראוותנית של בכירים בליכוד, הציבור החל למאוס בשלטון הליכוד, למרות שבכל הפרסומים לא דבק רבב בשמיר עצמו.

העבודה ניצלה היטב את המצב ויצאה בקמפיין נרחב כנגד השחיתות, המצב הפנימי בליכוד היה רעוע במיוחד, מחנה שמיר-ארנס אליו הצטרף מחנה שרון דרס בכוח את מחנה דוד לוי, בבחירות הפנימיות נדחקו דוד לוי ואנשיו למקומות נמוכים דוד לוי נהג בשיטה הידועה של נעלב סידרתי ו- "הסתגר" בביתו למשך מספר ימים, בנאום מרגש בפני מרכז הליכוד שזכה לכינוי "נאום הקופים" טען לוי כי: ראשי הליכוד מתייחס אל אנשיו כקופים שירדו זה עתה מן העצים...

הליכתו של שמיר לוועידת מדריד וניסיונו להניע תהליך של מו"מ מול הפלסטינים גרמו למפלגות הימין לפרוש בזה אחר זה מהממשלה, המצב הביטחוני האישי גם לא היה מרנין במיוחד ופיגועי הסכינאות גרמו לתחושות קשות בציבור, אל מול מה שהיה נראה כחוסר אונים של שמיר לטפל במצב, הציבה "העבודה" את יצחק רבין כ- "מר ביטחון" הם הבטיחו לציבור שמי שהיה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים ושר ביטחון במשך 6 שנים ובעיקר בימי פרוץ האינתיפאדה הראשונה ידע לטפל במצב כמו שצריך.

העובדות האמיתיות שניסה הליכוד להזכיר שוב ושוב שרבין התמוטט ערב המלחמה ולא היה זה שבאמת ניהל אותה, וכן חוסר התמודדותו באינתיפאדה הראשונה, לא הצליחו לשכנע את הציבור הישראלי שהיה כמה לשינוי, וכך למרות שבספירת הקולות התברר שמפלגות הימין זכו ליותר קולות ממפלגות השמאל, אך ריבוי המפלגות בצד הימני של המפה הפוליטית והעלאת אחוז החסימה הביאה לכך שלבד מ"צומת" שהפתיעה וזכתה ל-8 מנדטים... ומולדת בראשות רחבעם זאבי יתר רסיסי

המפלגות נשארו מחוץ לבית המחוקקים

קוריוז מעניין: מי שנלחמה באותם ימים על העלאת אחוז החסימה הייתה גאולה כהן ומפלגת "התחיה". המטרה הייתה מלחמה במפלגות החרדיות, ונקמה בתנועת דגל התורה ש-"גנבה" לה את המנדט הרביעי בבחירות הקודמות. אך בעקבות ההעלאה דווקא "התחיה" נותרה מחוץ לכנסת. רמז אולי לחוק שיעלה שבוע הבא להצבעה בכנסת על העלאה נוספת של אחוז החסימה.

לאחר הפילוג הגדול של שנת תשמ"ט, פעלו מנהיגי הציבור החרדי בכל הכוח לאחות את הקרעים ולהוביל לשלום בית ביהדות החרדית האשכנזית, מרן הגרא"מ שך זצ"ל מהצד הליטאי וכ"ק האדמו"רים בעל הפני מנחם מגור זצ"ל ובעל הישועות משה מויז'ניץ זצ"ל מהצד החסידי, הובילו את המפלגות להתאחד מחדש תחת רשימת "יהדות התורה המאוחדת".

צלע נוספת ברשימה הייתה הרב יצחק פרץ שפרש מש"ס בעקבות "התרגיל המסריח".

הרשימה המאוחדת נחלה כישלון בבחירות ומ-7 מנדטים משותפים ירדה ל-4 בלבד, מהעבר השני ניצבה ש"ס שלמרות הכרסום במעמדה בעקבות החקירות הרבות שהתנהלו כנגד ראשי המפלגה והעובדה שהציבור ראה אותה כחלק מהסתאבות השלטון, הצליחה לשמור על כוחה עם 6 מנדטים.

מתיחות קשה שררה בין שתי המפלגות ערב הבחירות, בעקבות פרשנות מוטעית של דברים שאמר מרן הגרא"מ שך בכנס סגור של ראשי ישיבות, בדבר ההנהגה הרוחנית והפוליטית הספרדית.

הדברים הודלפו החוצה למורת רוחו של ראש הישיבה שעד אז נחשב כדמות העיקרית שטיפחה והנהיגה במשך שנים את הציבור הספרדי ונוצלו על ידי גורמים בש"ס לניגוח ולעימות עם יהדות התורה. למרות זאת, למו"מ מול מפלגת העבודה ויצחק רבין הלכו שתי המפלגות בגוש אחד במטרה משותפת להיכנס לקואליציית השמאל.

מה הייתה הסיבה לכך שהוסר הווטו של המפלגות החרדיות על מפלגת העבודה?

במבט לאחור ניתן לומר שגרמו לכך מספר סיבות: העובדה שבראש העבודה עמד כעת יצחק רבין, כזכור בשנים האחרונות הווטו שהוטל על הצטרפות חרדית לממשלת שמאל היה בעיקר בשל העובדה שפרס עמד בראשות המפלגה. לחלק מגדולי ישראל הייתה ידידות אישית עם פרס. למרות זאת סברו גדולי ישראל שלא ניתן לסמוך על האיש ובשל רווח פוליטי מסוים הוא עלול לסבך את מדינת ישראל ולהכפיש את שמה בין האומות. על יצחק רבין דווקא הייתה לרבנים עמדה חיובית, והם קבעו כי ניתן לסמוך על מילתו. כזכור היה זה רבין המנהיג היחיד מהעבודה שהתקבל לשיחה בביתו של הגרא"מ שך בעיצומו של התרגיל המסריח.

כשקבוצת אברכים מב"ב חשבו לקנות מאיש עסקים ערבי קרקעות ביו"ש - היכן שממקומת כיום העיר מודיעין עילית - שלח אותם הגרא"מ שך להיוועץ ביצחק רבין שכן רבין כאיש ביטחון יכול היה להכריע לדבריו אם בכל הסדר ביטחוני עתידי יוחזרו לערבים, תשובתו של רבין הייתה נחרצת שבכל מקרה שטחי העיר העתידית לא יוחזרו, וגם הוא כראש ממשלה יתמוך בבניית העיר, הבטחה שמומשה לאחר כמה שנים.

בנוסף לכך, כפי הנראה ההוראה של הרבנים עד אז לא לתמוך בממשלת שמאל, הייתה רק במקרה שישנן שתי ברירות והמפלגות החרדיות הן אלו שיצטרכו להכריע בדבר. אזי החשבון הארוך שיש לציבור החרדי עם מפלגת העבודה לדורותיה על גלגוליה השונים לא אפשרה הכרעה ברורה בעד השמאל. אך בתקופת הקמת ממשלת רבין הייתה לו עם מרץ והערבים גוש חוסם של 61 מנדטים - כך שבכל מקרה ממשלה הוא היה מקים גם ללא תמיכת המפלגות החרדיות.

לכן מעניינת במיוחד העובדה, שערב הקמת הממשלה כשראשי המפלגות הוזמנו לנשיא המדינה דאז חיים הרצוג להמליץ בפניו על האיש שראוי לדעתם לעמוד בראש הממשלה, לא המליצו המפלגות החרדיות על איש מראשי המפלגות, מה שמחזק את העובדה שהחרדים לא יתמכו מראש בהמלכת השמאל, אבל כשהשמאל ממילא ישלוט, יצטרפו אליו החרדים!

הפילוג החרדי החדש

בבסיס ההצטרפות של המפלגות החרדיות לממשלה, עמד העניין של להציל מה שאפשר מהצביון היהודי של המדינה וכמובן המשך הזרמת התקציבים למוסדות התורה. הגישה התאפיינה בהמשך השתדלות שבה נהגו הנציגים החרדים בשנות שלטונה הארוכות של מפא"י.

אם הנציגים החרדים הגיעו בתום לב לשיחות עם ראשי מפלגת העבודה, אזי הם מצידם חשבו אחרת לגמרי, ההכרה של ראשי העבודה הייתה שלמרות זכייתם בשלטון, בכל זאת מהלכים נועזים של מו"מ עם הפלסטינים וויתור על חלקים נרחבים מהשטחים הכבושים לא יתקבלו בשיווין נפש בציבור.

החבורה שהקיפה את רבין הורכבה מאנשים שחתרו בכל דרך להגיע לשלום. הם רצו להאמין שהשלום יכול להתרחש והם הובילו את רבין למקום שאפילו הוא בתחילה לא האמין בו, והם הבינו שרק תמיכה של המפלגות החרדיות בתהליך תוכל להועיל למטרתם.

ביודעם כי דעתם של מנהיגי הציבור החרדי גדולי התורה הייתה מאז ומעולם מתנגדת לעמדות הקיצוניות של אנשי הימין ההזויים, מדיניות ה"אף שעל" וכו' היו זרות לגדולי התורה שלא סברו שמצוות יישוב ארץ ישראל קודמת לכל יתר ה- תרי"ב מצוות הנותרות, ראשי השמאל האמינו כי אם ידאגו לצרכי הציבור החרדי יוכלו נציגיו לתמוך במהלכים מדיניים קשים וויתורים מרחיקי לכת.

המו"מ בין אנשי רבין לבין ש"ס ויהדות התורה התקדם במהירות, רבים מהאינטרסים החרדים שהושגו בקדנציות האחרונות הובטחו גם הפעם, והיה נראה שייחתם הסכם בקרוב.

על דבר אחד לא טרחו אנשיו של רבין לתת את הדעת: מרץ ובראשה שולמית אלוני היו באותן השנים נושאי הדגל של המלחמה במה שהם כינו "הכפייה הדתית", למרות שבבסיס המצע של מרץ היה הדאגה לזכויות המיעוט וזכויות הפרט, הציבור החרדי למרות היותו נרדף, לא נכלל בהגדרות אלו.

נציגי מרץ קידשו מלחמת חורמה בכל דבר שריח קדושה נדף ממנו, אם זה בחינוך החרדי ואם זה בדיני המשפחה, ובנושאים חשובים של טהרת עם ישראל, שולמית אלוני הייתה לשם נרדף של מלחמות אלו, ורבין לא העלה על דעתו להקים את ממשלתו ללא השתתפות מרץ, הדרישות של מרץ במו"מ הקואליציוני שהתנהל במקביל היו בעיקר בתחום האזרחי והחינוכי, הובטחו להם תיקי החינוך הקליטה והתשתיות, וכך יצא שעם התמיכה בהקמת ממשלת רבין יתמכו המפלגות החרדיות בנתינת השליטה בנושאים החשובים ביותר להם לאויבי הציבור הגדולים ביותר.

מצב בלתי נסבל זה הביא את הגרא"מ שך זצ"ל להורות לנציגיו לסגת מההסכמות שאליו הגיעו כבר עם אנשיו של רבין, ולא לחתום על ההסכם הקואליציוני, לעמדה זו הייתה תמימות דעים בתוך המחנה האשכנזי ויתר חברי מועצות גדולי התורה סמכו את ידיהם עליו, בעקבות הוראה זו הודיעו אנשי יהדות התורה לרבין על כך שבמצב עניינים זה הם לא יצטרפו לממשלתו, כעת הלחץ עבר לצידה של תנועת ש"ס.

יו"ר תנועת ש"ס באותם ימים הרב אריה דרעי, היה נתון בלחץ עצום, חקירות המשטרה נגדו היו בעיצומן, נראה היה כי הפרקליטות החליטה בכל מחיר לסמן את סוף דרכו הפוליטית של מי שצמח כמטאור בשמי הפוליטיקה הישראלית בשנים ההם, מיקיר התקשורת הפך דרעי לנרדף הגדול על ידה, אנשי "העבודה" נתנו לדרעי להבין כי אם יצטרף לממשלתם העניינים כנגדו "יוסדרו". ומנגד אם לא אזי התוצאה מבחינתו תהיה לא פשוטה.

"ידידיו" של דרעי ידעו היכן לפרוט והיכן לדרוך, הם שכנעו אותו על ההיסטוריה שיעשה אם יתחבר לשמאל ויוביל להסכם שלום, הם הביאו לו כאסמכתא את פסק ההלכה הידוע של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שפיקוח נפש דוחה שטחים, הם גם הביאו הבטחה מרבין להבראת רשת החינוך של ש"ס שהוקמה שנים אחדות קודם וסבלה מחבלי לידה קשים במיוחד.

ההכרעה בש"ס לא הייתה פשוטה, זו בעצם הייתה אמורה להיות "הכרזת העצמאות" הראשונה של התנועה מאז הוקמה, וכך באותו לילה שבה קיבל רבין את ההודעה מאנשי יהדות התורה על סירובם להיכנס לקואליציה בראשותו הכריעה מועצת חכמי התורה של ש"ס ובראשה הגר"ע יוסף על הצטרפות לממשלת רבין.

יתכן כי אילו היו נלקחים בחשבון המחלוקת הגדולה שפרצה בציבור החרדי והמחיר האישי שנאלצו לשלם התוצאה הייתה שונה, יכול להיות גם שאילו רבין היה מסכים להמתין עם הקמת ממשלתו מספר ימים נוספים היו מגיעים לתוצאה אחרת, אבל רבין דחק באנשיו לסיים במהירות את המו"מ ולהציג את ממשלתו שבועיים בלבד לאחר הבחירות מיד עם השבעת הכנסת החדשה.

כך או כך בתחילת חודש תמוז תשנ"ב זכה יצחק רבין בשנית לאמון הכנסת כשממשלתו מונה את סיעות העבודה מרץ וש"ס סה"כ 62 ח"כים ועוד תמיכת 5 ח"כים מהמפלגות הערביות.

הקרע במחנה החרדי הפך לעובדה מוגמרת, כיצד השפיע הדבר על התנהלות הממשלה? איזה הישגים כן הצליחו הנציגים החרדים להשיג בשנים אלו? על כך ועוד פרטים מרתקים נוספים בכתבה הבאה אי"ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!