״בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו נלך כי חג ה׳ לנו״

כשמשה עונה לא! להצעות הפשרה של פרעה, הוא מחדש חג שלא ממנין חגי ישראל. ״בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו נלך, כי חג ה׳ לנו״.

על איזה חג מדובר? היכן נוצר ונזכר החג הזה? מהם מנהגיו? ואיזה זכר לדורות אנו עושים לחג זה?

התשובה: כשעם ישראל מתאחד כולו, זקנים ונערים, בנינו ובנותינו, זה החג הגדול ביותר.

ביום א׳ הקרוב זה קורה בירושלים. עצרת המיליון בראשות גדולי התורה והחסידות, בהשתתפות כל החוגים והמחנות. מכל העדות, החסידויות, הפלגים הליטאים ויהדות המזרח על גווניה וזרמיה. בראשות מועצות גדולי התורה והחכמים, כולם.

באם חוגי העדה החרדית וסאטמר יוכיחו בגרות ויצטרפו גם הם, ההצלחה תהיה מושלמת.

כינוס המועצות המשותף, ביום ב׳ השבוע, היה אקורד הפתיחה של ״קונצרט איחוד״ המחנה התורתי-המאמין בישראל. איחוד שכולו ברכה, הצהרה עוצמתית שתוכיח את כוחו, גודלו ובעיקר אחדותו של הציבור בראשות מנהיגיו גדולי התורה והחסידות.

ביום יום לכולנו יש ביקורת. לפעמים ביקורת המתיימרת להיות ביקורת בונה, לעיתים ביקורת צודקת וגם ביקורת הנובעת מקנאה-טינה-פגיעות, הרגשת ״מתעלמים ממני״ ו/או ממה-ממי שאני מייצג. ישנם רבים וטובים שמרגישים אובייקטיבית, שהם אישית והציבור שהם חלק ממנו אינו מיוצג ואינו חלק מהשיח הציבורי במחנה הנקרא חרדי-תורתי ועל כך כאבם. נזכרים בנו רק ערב בחירות, או לחילופין כשצריך כסף. טענה מוכרת, ידועה ונכונה.

נציגי הציבור החרדי ושליחיו נבחרים לפי קשרים ולא כישורים. הטובים והמוצלחים ביותר, גם באם הינם בשר מבשרה של הציבוריות החרדית, מטובי בניו, לא מוצאים את מקומם ולא מבטאים את כשרונם במסגרות הפוליטיות החרדיות - באם אינם שייכים לחצר הנכונה, וגם שם, לאוזן המתאימה. טענה ידועה, מוכרת, עתיקה, לא נראה שיהיה בה שינוי בטווח הנראה לעין, חבל.

הרגשות קיימים ופוגעים הלכה למעשה בגודל הנציגות החרדית. הציבור גדול יותר ממה שמשתקף בקלפיות. מפלגות הימין בעיקר מקבלות קולות רבים ומיותרים בערי ובריכוזי הציבור החרדי ועל כך אנו בוכים עכשיו.

כל זאת בימים כתיקונם. כשהמשמעות שישה, שבעה ובעז״ה שמונה נציגים תורתים-חרדים בכנסת מיהדות התורה ומניין חכי״ם ויותר מש״ס. כנ״ל הייצוג במועצות ובעיריות המקומיות.

כשהנושא העומד על הפרק הינו צורת ועתיד צביון החיים החרדים בארץ ישראל, כשהמפגן הינו מפגן של ״לימוד תורה כערך עליון ראשון במעלה, או חלילה ערך בין ערכים" - הכל מתגמד, הויכוח מתייתר, כולנו שם, כאיש אחד בלב אחד חוזרים ומצהירים, נעשה ונשמע, משה אמת ותורתו אמת.

שירתתי בצבא, (לאחר הישיבה והכולל, מגויס במסגרת שלב ב׳) אני קצין במיל. בצה״ל. לאורך השנים עשיתי שרות מילואים פעיל, השתדלתי לא להתחמק. כאב למשפחה ברוכת ילדים הייתי זכאי לשחרור מוקדם, התנדבתי ומשכתי עד הקצה שניתן. אני האחרון שניתן להאשים אותו בזלזול בשירות הצבאי וחשיבותו. אני מאמין שבן ישיבה שאינו לומד ומשתמש בתירוץ של ״תורתו אמונתו״ כבסיס להשתמטות משירות צבאי או לאומי או אזרחי, הינו ״רודף״ על כל המשמעויות הכרוכות בכך.

דווקא עקב כך אני משוכנע ובטוח שהחלטות וועדת שקד ״הורתן בחטא ולידתם בפשיעה״. הינם פופוליסטיות, משרתות אג׳נדה של מפלגה שכיום הינה מרכזית ו״בעתיד״ שולית. כמעשה האב מעשה הבן. הציבור פיקח, מתלהם אך נרגע מהר. ו״יש עתיד״ תהפוך ל״עבר״ מהר מאד, עד שיקום שונא חדש.

העובדה שבמדינה היהודית הראשונה אחרי אלפים שנה נחרט בחרט, ונכתב בספר החוקים, כי לימוד תורה יכול שיחשב לעבירה פלילית הינה חתירה תחת בסיס קיומינו הניסי שלא כדרך הטבע במזרח התיכון. כבשה המוקפת עדר זאבים.

לפני כשנה הופעתי בפני פורום נכבד בהשתתפות הצמרת המשפטית בישראל, בנוכחות והשתתפות הנשיאים לשעבר והנוכחי. הנושא היה ״שוויון בנטל״. בדברי במושב בראשותה של השופטת דליה דורנר, עמדתי על התמורות שמתקיימות הלכה למעשה בציבור החרדי, ההיקף הגדול של בני ישיבות שכן מתגייסים למסלולים שונים, ו/או שירות אזרחי. על האלפים שפנו ללימודים אקדמים ו/או יצאו לשוק העבודה ככורח המציאות וכבחירה מרצון.

בלשון תחנונים לא שיגרתית סיימתי את דברי בפניה נרגשת: אל תעצרו את המהפכה, כפיה תשנה את המשוואה. חקיקה פוגעת, תסכל את המגמה ותחזיר אותנו אחור. לא טוב לנו - הציבור החרדי. גרוע לציבוריות בישראל. הנשיא לשעבר אהרון ברק קרא לי ואמר: אנחנו חלוקים, אבל האזנתי בקשב רב דברי טעם. במהלך היום שאחרי קיבלתי פידבקים רבים משופטים עליונים, דיקנים, פרופ׳ למשפטים, לא כולם הסכימו. רובם הבינו והתעניינו במגמה המסתמנת, למה? ובעיקר כמה? עניין אותם מאד. לי היה ברור כי רק הפוליטיקאים יכולים להרוס את ההסכמה והשינוי שמתבצע בפועל, ללא פרסומת ובלי כותרות רעשניות. המציאות הנוכחית הוכיחה זאת הלכה למעשה. איסור גורף על התייצבות והתגייסות לכל מסגרת שהיא קרוב מאד לביצוע, ובצדק רב.

בעת שכזו, כשהמלחמה הינה פוליטית גרידא ולא לגופו של חייל. כשהנושא הנידון אינו טובת צה״ל אלא שרידות מפלגה ומנהיג בפרוטה, כולנו כאיש אחד בלב אחד נוטשים את שלל עיסוקינו-לימודנו, מוותרים על יום עבודה, פגישות חשובות ושאר התחייבויות ונוסעים ירושלימה, ומוקדם, להשתתף פיזית במפגן ״קידוש השם״, וחשיבות לימוד התורה כערך עליון ורם, הגבוה במעלה בסולם הערכים שלנו כיהודים מאמינים במדינה היהודית פה בישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!