עזר מציון מצדיעה: אירוע הוקרה למתנדבים
מצדיעים למתנדבים: עשרות מתנדבי הרכב של "עזר מציון" מסניף פתח תקווה, התכנסו במוצאי השבת האחרונה לאירוע הוקרה והצדעה
- יונה גרין, בחדרי חרדים
- כ"ז אדר א' התשע"ד
מצדיעים למתנדבים: עשרות מתנדבי הרכב של "עזר מציון" מסניף פתח תקווה, התכנסו במוצאי השבת האחרונה לאירוע הוקרה והצדעה שנערך לכבודם באולם אירועים בעיר. למעלה ממאה וחמישים מתנדבים נהנו מסעודת מלווה מלכה מפוארת ומתכנית אמנותית עשירה.
מנהל "עזר מציון" בפתח תקווה, משה ישראלי, הנחה את האירוע בטוב טעם. בראשית דבריו הודה במילים חמות למתנדבים על פועלם ומסירותם. ישראלי סיפר על נחיצות "סיירת הווטסאפ" של הארגון ולאחר מכן הציג סרט תיעודי על פעילות "עזר מציון" בבתי החולים.
יו"ר "עזר מציון", הרב חנניה צ'ולק, הגיע לאירוע כדי להצדיע למתנדבים. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", אמר הרב צ'ולק בפתח דבריו. "לעתים, כאשר אני מקבל קומפלימנטים ברחוב, אני מרגיש אי-נעימות מסוימת. כל כך הרבה אנשים מתמסרים, עוזרים ותומכים, וכל התשבחות והאיחולים הטובים מגיעים אליי. אנשים מזהים אותי, ואין להם מילים להודות לי - על
העבודה שלכם.
"לא פעם, הורים לילדים חולים ניגשים אלי במסדרונות בתי החולים ובוכים מהתרגשות, מספרים לי כמה אתם עוטפים אותם באהבה, ולא רק אותם אלא את כל המשפחה, ואיך זה משליך על המשך חייהם התקינים. ההסעות, האוכל, קבוצות התמיכה המיוחדות, מה היו עושים בלעדיכם?"
הרב צ'ולק הרחיב בתיאור פעילות "עזר מציון" וסיפר על 55,000 מנות אוכל שמחלק הארגון מדי חודש. "אנחנו חושבים על כל המשפחה, לא רק על האדם החולה. אמהות חולות ישאירו ילדים בלי אוכל בבית, ואנחנו לא נדאג להם?!" שאל הרב צ'ולק. "אנחנו נותנים, וככל שנותנים יותר כך
מקבלים יותר. אנחנו מקבלים סיפוק אין-סופי. הנה עזרנו לעוד אדם".
בדבריו המרגשים, שיצאו מלב רחב ואוהב, סיפר יו"ר הארגון על אחד המתנדבים שחלה ולאחרונה הלך לעולמו. "הוא היה מתנדב מסור שהשקיע את רוב זמנו ומרצו לטובת הזולת. ביקרתי אותו בבית החולים בזמן הטיפולים, והוא אמר לי בכאב: 'בלי ההתנדבות היומית שלי, אין לי חיים'. הוא קיבל את סיפוק חייו מהעזרה שהעניק, מהסיוע שהגיש לאחר. וכשחושבים על זה, רואים כמה זה נכון, שהרי מה הוא לקח אתו לקבר? כסף? כבוד? הרי שום דבר לא הולך אתנו לקבר פרט למצוות ומעשים טובים".
"28,000 חולי סרטן נוספו בישראל בשנה האחרונה", שרטט הרב צ'ולק את תמונת המצב המדאיגה, "רק כדי לסבר את האוזן: בקרב חולים בארה"ב, התמותה הגדולה ביותר, כ-19%, היא כתוצאה ממחלות לב. מחלת הסרטן גובה קרבנות רבים, ואחוז התמותה כתוצאה ממנה עומד על כ-16.5%.
"ובישראל? אצלנו אחוז התמותה כתוצאה מסרטן עומד על 25%!. רואים בחוש שהקב"ה כועס עלינו. אתם שואלים מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו צריכים להתאחד. כשעם ישראל היה מאוחד, אף שעבדו עבודה זרה לא היו מתים. עלינו להתאחד.
"אולי זה קצת לא מנומס מצדי, אבל יש לי בקשה חשובה", אמר הרב צ'ולק בפאתוס, והמתנדבים הטו אוזן קשבת: "אל תסתפקו במה שאתם מתנדבים. תגייסו מתנדבים נוספים. חבר, אח, אבא, אמא, דודה - כל אחד יכול לסייע. אתם יודעים, אמא לילד חולה שצריכה להגיע לבית חולים להקרנות, לא זקוקה לאמבולנס.
"באוטובוס היא לא יכולה לנסוע בגלל המערכת החיסונית החלשה של הילד. היא צריכה, בסך הכול, מתנדב עם רכב שיסיע אותם מהבית לבית החולים. זה מה שאתם עושים, ותמיד צריכים עוד. הקב"ה ישלם לכם על מסירותכם בבריאות איתנה, ואני תפילה שתמיד תהיו מהצד הנותן ולא מהצד המקבל".
עין לא נותרה יבשה כאשר הרב א. ג., שהסתייע במתנדבי "עזר מציון" בעקבות מחלת בנו הקטן, סיפר את סיפורו האישי. "כבוד גדול בעבורי לעמוד כאן ולהצדיע לכם הערב", פתח הרב א. ג. את עדותו והודאתו. "ישבתי בשולחן שמור ל'צדיקים של פתח תקווה', וחשבתי: למה רק השולחן הזה? כל האולם מלא בצדיקים של פתח תקווה. אתם מלאכים".
הרב א. ג. סיפר על הניסיון הקשה שנגזר עליו, להתמודד עם מחלת הסרטן שהתגלתה אצל בנו הקטן. "אנחנו מבית שמש, אבל נמצאים כאן, בשניידר, כבר שנה וחצי. היינו משפחה מבית שמש אבל הפכנו להיות משפחת עזר מציון. כי הנתינה שלכם היא נתינה של משפחה.
"אולי אין לכם מושג על מה אני מדבר", המשיך הרב א. ג., "אבל התחושה שאתם נותנים לנו, למשפחות החולים, היא תחושה שאח גדול בא לאסוף אותנו מהבית כדי להסיע אותנו לבית החולים, תחושה שבן דוד קרוב עושה לנו טובה ומחזיר אותנו הביתה. התחושה הזאת שאתם נותנים לנו שווה יותר מכל דבר אחר. אתם יודעים לשתוק כשצריך, לעודד כשאפשר, לשים מוזיקה כשמתבקש, להציע עזרה נוספת כשאתם מרגישים שיש בכך צורך".
בהמשך דבריו סיפר האב מהקורות בין כותלי בית החולים, על מחיצות שנופלות שם בין מגזרים ועל התמיכה האין-סופית שבה זוכים כולם, ללא הבדלי גזע, דת ולאום, ממתנדבי "עזר מציון".
דבריו המאלפים גרמו לרבים להזיל דמעה. דברי אמת ניכרים.
האב פתח צוהר ללב המשתתפים והצליח לגעת בנימי הנפש החבויים של כלל המאזינים, אף של המתנדבים הציניים ביותר. לקראת סיום האירוע, יצרו עשרות מתנדבים מעגל רחב, ולקול צלילי מוזיקה קצבית פתחו בריקוד של שמחה. כמו מאפלה לאור גדול פינתה האווירה הנוגה את מקומה לטובת רוח אופטימית מתובלת בתקווה גדולה.
אירוע ההוקרה שערך הסניף המקומי של "עזר מציון" בפתח תקווה בסיוע המתנדבים המסורים האחראים על קבוצת מתנדבי הרכב, הסתיים בהצלחה גדולה, וכל המשתתפים כולם סיפרו כי שאבו ממנו חיזוק באמונה, רצון עז להמשיך לסייע וכוחות מחודשים להתנדב ביתר שאת.
מנהל "עזר מציון" בפתח תקווה, משה ישראלי, הנחה את האירוע בטוב טעם. בראשית דבריו הודה במילים חמות למתנדבים על פועלם ומסירותם. ישראלי סיפר על נחיצות "סיירת הווטסאפ" של הארגון ולאחר מכן הציג סרט תיעודי על פעילות "עזר מציון" בבתי החולים.
יו"ר "עזר מציון", הרב חנניה צ'ולק, הגיע לאירוע כדי להצדיע למתנדבים. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", אמר הרב צ'ולק בפתח דבריו. "לעתים, כאשר אני מקבל קומפלימנטים ברחוב, אני מרגיש אי-נעימות מסוימת. כל כך הרבה אנשים מתמסרים, עוזרים ותומכים, וכל התשבחות והאיחולים הטובים מגיעים אליי. אנשים מזהים אותי, ואין להם מילים להודות לי - על
העבודה שלכם.
"לא פעם, הורים לילדים חולים ניגשים אלי במסדרונות בתי החולים ובוכים מהתרגשות, מספרים לי כמה אתם עוטפים אותם באהבה, ולא רק אותם אלא את כל המשפחה, ואיך זה משליך על המשך חייהם התקינים. ההסעות, האוכל, קבוצות התמיכה המיוחדות, מה היו עושים בלעדיכם?"
הרב צ'ולק הרחיב בתיאור פעילות "עזר מציון" וסיפר על 55,000 מנות אוכל שמחלק הארגון מדי חודש. "אנחנו חושבים על כל המשפחה, לא רק על האדם החולה. אמהות חולות ישאירו ילדים בלי אוכל בבית, ואנחנו לא נדאג להם?!" שאל הרב צ'ולק. "אנחנו נותנים, וככל שנותנים יותר כך
מקבלים יותר. אנחנו מקבלים סיפוק אין-סופי. הנה עזרנו לעוד אדם".
בדבריו המרגשים, שיצאו מלב רחב ואוהב, סיפר יו"ר הארגון על אחד המתנדבים שחלה ולאחרונה הלך לעולמו. "הוא היה מתנדב מסור שהשקיע את רוב זמנו ומרצו לטובת הזולת. ביקרתי אותו בבית החולים בזמן הטיפולים, והוא אמר לי בכאב: 'בלי ההתנדבות היומית שלי, אין לי חיים'. הוא קיבל את סיפוק חייו מהעזרה שהעניק, מהסיוע שהגיש לאחר. וכשחושבים על זה, רואים כמה זה נכון, שהרי מה הוא לקח אתו לקבר? כסף? כבוד? הרי שום דבר לא הולך אתנו לקבר פרט למצוות ומעשים טובים".
"28,000 חולי סרטן נוספו בישראל בשנה האחרונה", שרטט הרב צ'ולק את תמונת המצב המדאיגה, "רק כדי לסבר את האוזן: בקרב חולים בארה"ב, התמותה הגדולה ביותר, כ-19%, היא כתוצאה ממחלות לב. מחלת הסרטן גובה קרבנות רבים, ואחוז התמותה כתוצאה ממנה עומד על כ-16.5%.
"ובישראל? אצלנו אחוז התמותה כתוצאה מסרטן עומד על 25%!. רואים בחוש שהקב"ה כועס עלינו. אתם שואלים מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו צריכים להתאחד. כשעם ישראל היה מאוחד, אף שעבדו עבודה זרה לא היו מתים. עלינו להתאחד.
"אולי זה קצת לא מנומס מצדי, אבל יש לי בקשה חשובה", אמר הרב צ'ולק בפאתוס, והמתנדבים הטו אוזן קשבת: "אל תסתפקו במה שאתם מתנדבים. תגייסו מתנדבים נוספים. חבר, אח, אבא, אמא, דודה - כל אחד יכול לסייע. אתם יודעים, אמא לילד חולה שצריכה להגיע לבית חולים להקרנות, לא זקוקה לאמבולנס.
"באוטובוס היא לא יכולה לנסוע בגלל המערכת החיסונית החלשה של הילד. היא צריכה, בסך הכול, מתנדב עם רכב שיסיע אותם מהבית לבית החולים. זה מה שאתם עושים, ותמיד צריכים עוד. הקב"ה ישלם לכם על מסירותכם בבריאות איתנה, ואני תפילה שתמיד תהיו מהצד הנותן ולא מהצד המקבל".
עין לא נותרה יבשה כאשר הרב א. ג., שהסתייע במתנדבי "עזר מציון" בעקבות מחלת בנו הקטן, סיפר את סיפורו האישי. "כבוד גדול בעבורי לעמוד כאן ולהצדיע לכם הערב", פתח הרב א. ג. את עדותו והודאתו. "ישבתי בשולחן שמור ל'צדיקים של פתח תקווה', וחשבתי: למה רק השולחן הזה? כל האולם מלא בצדיקים של פתח תקווה. אתם מלאכים".
הרב א. ג. סיפר על הניסיון הקשה שנגזר עליו, להתמודד עם מחלת הסרטן שהתגלתה אצל בנו הקטן. "אנחנו מבית שמש, אבל נמצאים כאן, בשניידר, כבר שנה וחצי. היינו משפחה מבית שמש אבל הפכנו להיות משפחת עזר מציון. כי הנתינה שלכם היא נתינה של משפחה.
"אולי אין לכם מושג על מה אני מדבר", המשיך הרב א. ג., "אבל התחושה שאתם נותנים לנו, למשפחות החולים, היא תחושה שאח גדול בא לאסוף אותנו מהבית כדי להסיע אותנו לבית החולים, תחושה שבן דוד קרוב עושה לנו טובה ומחזיר אותנו הביתה. התחושה הזאת שאתם נותנים לנו שווה יותר מכל דבר אחר. אתם יודעים לשתוק כשצריך, לעודד כשאפשר, לשים מוזיקה כשמתבקש, להציע עזרה נוספת כשאתם מרגישים שיש בכך צורך".
בהמשך דבריו סיפר האב מהקורות בין כותלי בית החולים, על מחיצות שנופלות שם בין מגזרים ועל התמיכה האין-סופית שבה זוכים כולם, ללא הבדלי גזע, דת ולאום, ממתנדבי "עזר מציון".
דבריו המאלפים גרמו לרבים להזיל דמעה. דברי אמת ניכרים.
האב פתח צוהר ללב המשתתפים והצליח לגעת בנימי הנפש החבויים של כלל המאזינים, אף של המתנדבים הציניים ביותר. לקראת סיום האירוע, יצרו עשרות מתנדבים מעגל רחב, ולקול צלילי מוזיקה קצבית פתחו בריקוד של שמחה. כמו מאפלה לאור גדול פינתה האווירה הנוגה את מקומה לטובת רוח אופטימית מתובלת בתקווה גדולה.
אירוע ההוקרה שערך הסניף המקומי של "עזר מציון" בפתח תקווה בסיוע המתנדבים המסורים האחראים על קבוצת מתנדבי הרכב, הסתיים בהצלחה גדולה, וכל המשתתפים כולם סיפרו כי שאבו ממנו חיזוק באמונה, רצון עז להמשיך לסייע וכוחות מחודשים להתנדב ביתר שאת.