הגוונים והניחוחות של 'גוונא' • ביקורת מסעדות

המכשיר הנייד זמזם לי בבוקרו של יום. עודני עם כוס הקפה המהביל ביד, נוגסת בעוגיית שוקולד בודדת, אותה אני מפרגנת לעצמי לעתים. על הצג המהבהב, מספרו של איש ההפקה שלנו. אני עונה לשיחה ב'בוקר טוב' לאקוני, מייחלת לשמוע מהי המשימה שבפתח.

"תשמעי. מחר צפוי לך ביקור מצולם במסעדה בגוש עציון", פולט הלה אל הפומית.

כחכחתי בגרוני, מנסה לבלוע את פירורי העוגיות שעדיין נמסו בפי.
שאלתי אותו בנימת הפתעה: 'מה? מישהו מגיע לשם?'

"תתפלאי לשמוע שכן ותיווכחי עוד יותר כאשר תגיעי", השיב וסיים את השיחה.

יצאתי לדרך. מהורהרת ובוהה בכבישים שעליהם אני שועטת בדרכי אל היעד. הייתי בטוחה שאסעד לבדי עם שלל שולחנות ומפיות מעוטרות. עדיין פקפקתי קצת בשיחת הרקע הקצרה שקדמה לביקור.

לאחר כ-20 דקות נסיעה מבית שמש, גומאת עשרות קמ"שים, עשיתי כבר כברת דרך ארוכה, חולפת על פני ירוק אינסופי שמבצבץ מצמרות העצים, הגענו לחורשת משואות יצחק. התפלאתי שתוכנת הניווט ברכב מכירה את האיזור בכלל והיא זו שהובילה אותנו ליעד. מהכביש הראשי פנינו ימינה, אל תוך שביל צר ופתלתל שאורכו כ-500 מטר, כשמסביבנו עצים ושיחים ושום מסעדה לא נראית באופק. התחושה שקיננה בי הייתה, כאילו ואני אמורה להיתקל באיזה פונדק אירופאי כפרי שומם בלב היער, זה שמככב בדרך כלל בסיפורי חסידים. הפונדק, אליו נשואות עיני שוכני עגלת הצב המפלסת דרכה ביער העבות, שקיבתם מקרקרת לאחר שעות רבות שלא בא אוכל לפיהם...

לאחר נסיעה קצרה, הגענו למבנה עץ עתיק יפהפה על צלע ההר, שם שוכנת מסעדת 'גוונא' של האחים בן ואוריה טל.

הגוונא של 'גוונא'

השאלה שכרסמה בי כל הדרך, התפוגגה ברגע שהצגתי את כף רגלי על המדרגה הראשונה שבבכניסה למסעדה, המקום המה אדם - וזה בהחלט לא לכבוד בואי. כיאה לשם 'גוונא', קשה לפספס את הצבעוניות המתפרצת מכל קיר ושולחן במסעדה. לצד שולחנות מעץ בגוונים שונים שמעניקים תחושה כפרית וחמימה, פזורים ציוריה של אם המשפחה שמוסיפים ייחודיות קסומה למסעדה. והנוף? בשביל לא לקלקל את התיאור, עדיף שתראו בעצמכם.

הסבנו לשולחן עם בן, מבעלי המסעדה, שהסביר לנו על התפריט והמנות, סמכנו עליו שימליץ על מנות הדגל שיערבו לחיכנו. בין לגימה ללגימה מהבירה הצוננת שהוגשה לנו בכוסות דקורטיביים היישר מהחבית, עד להופעת המנות על שולחננו, שמענו על ההיסטוריה המשפחתית שהניעה את האחים לפתוח את המסעדה.

קשה שלא להבחין בניצוץ בעיניו, כשהוא מתאר את המנות ואת החשיבות של השימוש בחומרי הגלם הטריים בכל אחת מהמנות. הוא מצליח לטעת בנו את הרושם, שהמסעדה הזו מצליחה כתוצאה מאהבה למקצוע, אהבה לאוכל, אהבה לחוויה, אהבה להעניק לזולת, אהבה לשמח אנשים.

הבטן כבר השמיעה את ציוציה בתזמון מדויק להגעה של מנות הפתיחה המרהיבות. מכירים את אלה שאוכלים קודם עם העיניים, ואם האוכל לא מספיק יפה הוא נשאר בצלחת? אז כאן אין סיכוי שזה יקרה. כבר הספקתי לשכוח שהגעתי גם כדי לצלם את המנות, מרוב יופי. לא יכולתי להתאפק וגנבתי במזלג ארטישוק ממולא בפטריות ועלי מנגולד ועליהם מגוררת גבינת קשקשבל.

קשה להעביר במילים את החגיגה שמילאה את פי באותן שניות. טעמים עדינים ומדוייקים, שרק גרמו לי לרצות שכל הארוחה תהיה מורכבת מעוד ועוד לבבות ארטישוק.

טעם של עוד

ואז הגיעה מנת הפתיחה השניה... אתם יושבים? תחזיקו חזק: מנה גדולה יחסית לפתיח, סלמון יקיטורי, שלושה שיפודי סלמון שנחים על מצע של סלט מלפפונים, ואצות ים מרענן ברוטב סויה, מעוטרים בצדפה ענקית מנייר אורז פריך שמפצפץ בפה ומשלים את מרקמי המנה.

במהלך השהות במסעדה, השתאיתי מכמות האנשים שנכנסים למקום, הפסקתי לספור כמה פעמים גברה פליאתי. לא שכחתי היכן אנחנו נמצאים, אבל עוד לפני שהגיעו המנות העיקריות, הגעתי לתובנות. ההקפדה על האוכל המושקע והיצירתי (והטעים), בשילוב תודעת השירות הגבוהה המוענקת לכל הנוכחים, גורמת לאנשים לאמץ את המסעדה ולחזור לכאן שוב ושוב.

המנות העיקרית גם הן לא אכזבו בגודלן ובטעמן. בהמלצת הבעלים, הזמנו רביולי גבינות בקרם פלפלים. אינני שוחרת פלפלים, כל עוד אינם בצורתם הטבעית. קצת חששתי מהעומד לבוא לפי. אבל הניחוח ובהמשך גם הארומה, שידר לי שכל מה שידעתי עד היום על פלפלים הולך להשתנות בדקות הקרובות. להפתעתי, קרם הפלפלים התברר כעשיר ומתקתק, המרירות של הפלפל נעלמה כאילו לא הכרתי את טעמו המריר של פלפל קלוי כל חיי.

שבעתם כבר? יש לכם עדיין מקום? חבל שלא הקדמנו בראשית הכתבה, שתבואו רעבים...

המנה השניה שכיכבה על שולחננו היא ה'בלוטין דניס'. מנה צבעונית וטעימה במיוחד, המורכבת מפילטים של דניס הממולאים בפטריות וצנוברים על מצע ניוקי ושעועית עדינה. הדגים עשויים ברמה מדויקת והפטריות ששוכנות בבטנם מוסיפות עוד נופך למרקם ולטעם. הניוקי... אוי הניוקי... עטוף בשמן זית עדין ונמס בחלל הפה, לא מכביד על המנה כדרכם של כדורי הניוקי, הרמוניה מופלאה. אין ספק ששווה לנסוע את כל הדרך מהמרכז או מכל מקום אחר בארץ, רק בשביל המנה הזו.

לאחר ששבענו מהארוחה, לא יכולנו לוותר על משהו מתוק ובחרנו מתוך פלטת המתוקים שהוצעה לנו, ב'שוויצריה הקטנה' ופאי שוקולד. שני הקינוחים, הגיעו מעוטרים בקצפת ופרוסות תפוח ירוק שהעניק ניגודיות למתיקות העזה.

'שכחנו' את עצמנו במסעדה יותר משעתיים, ויכולנו להישאר שם עוד, אם הזמן לא היה דוחק בנו. אפשר לשלוח מסעדות יוקרה בארץ ללמוד אצלם מהי רמת שירות גבוהה ביותר. רמת המחירים נוחה לכל כיס והאוכל... כבר לא נשארו לי מילים יותר ממה שתיארתי. יצאנו דשנים מהמסעדה עם הבטחה לשוב.

"איך נדע שבאמת נהניתם? זה יקרה אם תבואו לבקר פעם נוספת", נהוג לומר לאורחים לאחר הביקור הראשון. לנו אין ספק שזה יקרה. הם הותירו בנו טעם של עוד.

פרטים וכל השאר...

כשר למהדרין.
חורשת משואות יצחק גוש עציון. שעות פתיחה: א'-ה' 9:00-24:00 יום ו' 9:00-14:00 מוצ"ש שעה אחרי צאת שבת עד חצות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!