"אנא בדאים, שונאים אותנו יותר מהערבים"

סוף העולם - שמאלה

"אנא בדואים", אמר מרן הגראי"ל שטיינמן בחיוך כאוב כשהועלתה בפניו התיאוריה התומכת בהפגנות אלימות בסגנון עצרות התפילה של הבדואים שהתנגדו לחוק פראוור.

"אנא בדואים", השיב הגראי"ל בכוונו למאמר חז"ל על דברי קורח ועדתו ממעמקי האדמה הבולעת: "משה אמת, תורתו אמת, ואנא בדאים". איש לא הוגדר כבדאי או הושווה חלילה לקורח. זו הייתה, בסך הכל, סוג של מילתא דבדיחותא יחידה בתוך אווירת הכורח.

הפגנת המיליון מעלה בצידה את שאלת מיליון הדולר. אם לצאת ולהפגין, מדוע אחרי שהאורווה התרוקנה ולא לפני - כשעוד יש סוסים בסביבה וניתן למשוך בזנבות? אם להיקהל ברחובה של עיר ולכנוס את כל היהודים, מה טעם לעשות זאת אחרי ולא לפני שנפל הפור?

"אותנו שונאים יותר מהערבים ולכן שום הפגנה לא הייתה עוזרת", השיב ראש הישיבה כשהועלתה השבוע השאלה בשיחה מרתקת, שאת התמלול שלה לא ימהרו המצותתים לשלוח במייל התפוצתי. "כשקמה דגל התויירה הרב שך אמר שאם שולמית אלוני תצעק בכנסת שצריך לגייס בחורי ישיבה, אין מה לענות לה כי היא לא רוצה לשמוע, אלא שונאת אותנו ולא משנה מה נענה".

עצרת המיליון תשנה את הלך הרוח ברחוב הישראלי, בדיוק כפי שהפגנת החצי מיליון נגד הבג"ץ שינתה את הלכי הרוח במגדל השן המשפטי. בג"ץ הרי שינה מאז את אורחות חייו והלכי פסיקותיו, חזר בתשובה שלמה והתייצב לצידנו, בכל הנושאים המהותיים שעלו על סדר היום הציבורי: מלימודי הליב"ה ועד לביטול חוק טל, מבחירות חוזרות בבית שמש ועד לקיצוץ תקצוב הישיבות. הפגנה כידוע, אינה חוזרת ריקם. היא חוזרת כבומרנג.

"צריך לעשות עצרת לא כדי לשכנע את החילויינים", המשיך הגראי"ל, "אין את מי לשכנע. ההפגנה היא בשבילנו. הרי סנקציות כלכליות יותר מסוכנות מסנקציות פליליות, אבל בסנקציות פליליות יש חילול ה' גדול וביזוי כבוד התורה, ועל זה יש חובת מחאה".

אז למה לא לעשות את ההפגנות באמריקה, שאל מי ששאל וכיוון להפגנה שתוכננה בחו"ל ובוטלה. שבוע בו מתכנסות מועצות גדולי וחכמי התורה לישיבה משותפת אינו הזמן להזכיר מחלוקות נשכחות. אבל ברגע בו הוחלט לצאת להפגנה, אי אפשר שלא לתמוה, מדוע קורקע מסע האדמו"רים שתוכנן ערב חקיקת החוק? החלטת הביטול הייתה ירושלמית חסידית. האווירה שהביאה לקבלתה, הייתה בני-ברקית ליטאית.

"אם היתה הפגנה בחוץ לארץ זה לא היה עוזר לנו כלום", השיב הגראי"ל לשאלה בנימוק שהזכיר את הטינה שרחש הגראמ"מ שך זצ"ל להוצאת דיבת ישראל בגויים, "את הגויים באמריקה לא מעניין עולם התורה בישראל. אובמה היה משתמש במחלוקת שלנו נגד כלל ישראל. הוא היה אומר שאם היהודים רבים בארץ ישראל, סימן שהם חלשים וצריך להתחשב בהם פחות. אומות העולם היו מבינות שאפשר לדבר עם האיראנים בלי לחשוש כי גם היהודים רבים ביניהם. אנחנו לא רוצים לפגוע בעם ישראל מול אומות העולם ולכן את המחאה על חילול ה' הגדול צריך לעשות בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ".

או בקיצור, אנא לא בדואים. אנא יהודים, תושבי ארץ הקודש ולא מוציאי דיבתה בין העמים.

עשו את העבודה

הישג אחד כבר הופק מישיבת מועצת גדולי התורה: ההצבעה על החוק שיזמה שרת המשפטים לבני האוסר הדרת נשים במרחב הציבורי, נדחתה. יוזמת החוק, לבני, ישבה השבוע לשיחה משולשת עם חברי-הכנסת אריה דרעי ומשה גפני. הם הסבירו לה כי מדובר בחקיקה שתהפוך כל אירוע חרדי באולם שמחות, לעוד עבריינות חרדית שתנציח את חיינו בבועה של סנקציה פלילית אחת גדולה.

ציפורה בשביס לבני, שנתפסה בעבר בעדשת המצלמה באירועים חרדיים ובחצרות אדמו"רים (ספרדים, מאזור אשדוד, שהתפרסמו לאחרונה בזכותה של גמילות חסדים), שמעה את הקולות והסכימה להכליל בחקיקה הקלות.

"בכל מקרה אי אפשר להעלות את החוק היום במליאה", אמרו לה דרעי וגפני בצהרי יום שני, "כולנו נהיה בישיבת מועצות גדולי וחכמי התורה, ואי אפשר לעשות מחטף כזה מאחורי גבנו. זה בערך כמו שתעלי להצבעה חוק שנוי במחלוקת ביום בו עורכת אחת מהמפלגות הגדולות ועידה". יחי ההבדל בין קודש לחול, בין חושך לאור.

בכל מה שנוגע להתנהלותה של ציפורה לבני, אין לחברי הכנסת החרדים טענות. האיש שלה בוועדה, ח"כ אלעזר שטרן, סיפק סחורה לחרדים, בכל ישיבה, כמו לחמניות טריות היישר מהמאפיה: שטרן הכליל את שליחי חב"ד בקטמנדו ובבנגקוק במסגרת היעדים, והכי חשוב - דאג להוריד אותנו מהגרדום ולכרוך את החבל סביב צוואר ישיבות ההסדר. לא מאהבת בני-דודים חרדים, אלא משנאת אחים סרוגים. אין כמו מריבות בתוך המשפחה, ואין כמונו כדי לספק את ההוכחה.

ככל ששוברים שמאלה, כך מתמעטות הטענות והולכות. בישיבת סיעות האופוזיציה השבוע, גפני שפך על ראשו של יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג שירות ותשבחות שבוז'י יכול רק לחלום לשמוע מחבריו לסיעה.

"אין לנו שום טענות להרצוג, רק מילים טובות", אמר גפני והסביר: "בניגוד לממשלה הרעה הזאת, הרצוג לא משנה את דעתו בכל הצבעה. הנציג של העבודה בוועדה ח"כ עומר בר-לב עשה בדיוק מה שאמר מלכתחילה. הוא נמנע בהצבעה (בנימוק של חקיקה לא שוויונית בסעיף ישיבות ההסדר - א.ב.), הוא העלה להצבעה הסתייגויות נכונות וראויות. תמיד ידענו שבניגוד לליכוד, למפלגת העבודה יש מילה".

אכן, ידענו, ותמכנו בשמיר, שרון ונתניהו. כל אחד מהם הגדיל בשקריו על קודמו, הוסיף להתל בנו אלף מונים, ואנחנו - אף פעם לא לומדים, לעולם לא מפיקים לקחים. בפוליטיקה אין מושג של מעביר על מידותיו. מי שמוחל וסולח לעוונות, מזמין במו ידיו את הפגיעות הבאות.

מי הבא בתור?

ככל שמקצינים ימינה כך גדולה הבגידה. מאיווט שהתחייב להתנגד להצעת חוק שלא תכלול את הערבים ועד לנתניהו שהבטיח לחברי-הכנסת שנפגשו עמו, בגלוי ובסתר, דברים ברורים: "נתניהו נפגש עמנו והבטיח לנו מפורשות שלא יוטלו סנקציות פליליות", אומרים חברי-הכנסת שנפגשו עם נתניהו בחודש האחרון. זהו המסר הברור ששמעו כולם - אלו שדאגו לפרסם את דבר הפגישות בכוחות עצמם, וגם זה שלשכת נתניהו עשתה זאת עבורו.

בכל הנוגע לאמונתם התמימה בנתניהו, אפשר בהחלט להעיד על חברי-הכנסת החרדים שהם מאמינים בני מאמינים. "סמרטוט", כינה פרוש את נתניהו בכותרת ראשית בידיעות אחרונות. ואיך נכנה אם כן את ח"כינו שהולכו שולל? מגבונים לחים? רגע-רגע. על הנישה הזאת כבר השתלטו נערי יש עתיד בצמתים.

נחזור, בלי הרבה חשק, ל'איווט האיום', שלדברי הח"כים החרדים הפך לתואם לפיד - יותר טומי מיאיר: "אני קורא לדתיים שנמצאים סביב איווט ועובדים איתו להציל את עצמם ולברוח", אומר ח"כ משה גפני בהתבטאות לא אופיינית, "אם הם נשארים לידו, שיידעו שהם ייזכרו לדיראון כמי שנתנו יד לאיש שהוביל ביחד עם לפיד את הפיכת לימוד התורה לעבירה פלילית". דווקא לח"כ דודו רותם, שעמד על שלו, סירב להרים את ידו בעד סנקציות פליליות ושילם בכיסאו בוועדה (ומי יודע, אולי גם בקדנציה הבאה), יש לגפני וליתר החברים החרדים, רק מילים טובות לומר. אשריך שנתפסת דודו, אשריך שהודחת על דברי תורה.

נותרנו עם הצלע השלישית - איילת שקד ושולחיה בבית היהודי. השבוע היא לא הפסיקה לחייג למכשירי הטלפון של חברי הכנסת החרדים שישבו לצידה בוועדה, עד שפרשו בלי לומר מילה. החברים לא ענו, והפנו את קו החיוג למזכירת הלשכה: "כן גב' שקד, איזו הודעה תרצי להשאיר לרב גפני?", היא שמעה שוב ושוב את קולה של ריקי ברונר, מזכירת לשכת דגל התורה בבני ברק.
"אין לנו מה לדבר איתך", אמר ח"כ פרוש לאיילת שקד רגע לפני שנותקו היחסים, "הרי למילה שלך ממילא אין שום ערך, וכדי לדעת מה רוצה עופר שלח, אנחנו ממש לא צריכים אותך".

אטיאס ופרוש נכנעו לבסוף ללחץ והח"כ האגודאי אפילו ישב איתה אתמול (שלישי) לשיחה. ורק גפני שמר על הכבוד ולא חידש מגע. משיחות שלא נענו למכשיר הכשר, עברה שקד לסימוסים בסלולרי הכשר פחות - מקבל ההודעות הכתובות. גם כאן לא נרשמה תגובה. לגפני מכשיר טלפון מיושן עם קיבולת הודעות מוגבלת שלא יכלה להכיל השבוע את כמות ההודעות של איילת: היא כתבה שההחרמה לא תעזור, שדווקא עכשיו זהו הזמן הקריטי ביותר להשתתף בוועדה, שהיא זמינה כדי לעזור, שנתק תקשורתי לא יסייע לאף אחד, וכו' וכו', בלה-בלה-בלה.

"שלא תבלבל לנו במוח", אומר גפני בחוסר נימוס מופגן, "היא מסבירה שלא הייתה לה ברירה. אבל אני הרי הייתי יושב-ראש ועדה ואני יודע בדיוק איך הדברים עובדים. היא הייתה צריכה לומר רק דבר אחד: הבטחתי בעשרות שיחות עם רבנים וחברי כנסת, ובראיונות לכל כלי התקשורת החרדים שלא אתן להטיל סנקציות פליליות ולכן בוועדה בראשותי זה לא יעבור. מה ביבי היה עושה לה? מדיח אותה מהוועדה? הרי היא הביעה עמדה שמתבססת על ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבית היהודי. אז שלא תספר לנו סיפורים. היא תמכה בחוק הזה במודע והפקירה אותנו בשביל עוד כמה הטבות לישיבות ההסדר".

הח"כים החרדים סבורים שהם מבינים על איזה רקע באים החיזורים של שקד. לא הישיבות מעניינות אותה אלא ההתנחלויות. בשיחה שקיים יאיר לפיד עם סימה קדמון במוסף סופ"ש של ידיעות, הוא אמר משפט מפתח שהדליק ל'בית היהודי' את כל הנורות האדומות: "מה-12 במארס, כשיעבור במליאה החוק לשוויון בנטל, יהיו לי דעות".

תוקעי הסכין בגבנו ממפלגת המתנחלים, וגם חברי הכנסת החרדים הנבגדים, פירשו את המשפט כסוג של אמירה ברורה: כשנסיים לטפל בחרדים, נעבור למתנחלים.

הסנקציות כבר כאן

הצהלות המוקדמות היו מוגזמות. חוק הגיוס שעבר אינו חוק חרדי שהתחפש לחייל קרבי. אין שום סיבה לצאת בריקודים פורמיים סוערים, כי החוק לא טוב ליהודים במעשים ורע ליהדות במילים. הפגיעות שמופיעות בו משמעותיות. כלולות בו צרות ויש בו הרבה מעבר להצהרות.

ובכלל, הסיפור לא נגמר. החוק הסופי עדיין לא אושר בוועדה ולפנינו עוד קריאה שנייה ושלישית במליאה. השבוע פורסמה כותרת ראשית בהארץ על שיטת חישוב היעדים - שאמורה הייתה לכלול גם בוגרי ישיבות דתיות-לאומיות. התוצאה הישירה של הכותרת הזאת הייתה, שההצעה לא עלתה להצבעה ועופר שלח לא הופיע לדיוני הוועדה. כידוע, הא בהא תליא.

"עופר שלח יושב בוועדה עם דף ועט ומסמן 'וי'", תיאר אחד מחברי-הכנסת, יוצאי הוועדה, את מה שמתרחש בהיעדרם (ובכנות יש לומר: קרה גם בנוכחותם), "בסיטואציה הנוכחית, ההשפעה הטובה ביותר שלנו תהיה בכך שנחרים את הדיונים ונפעיל לחץ על הבית היהודי". ליצמן לא היה מנסח זאת טוב יותר.

חברי הכנסת החרדים מדברים על דיחוי הגזירה עד לשנת 2018 (מוקדם לעשות חישובים מדויקים. האויב מאזין, קורא ומתרגם). לפיד התרברב במסיבת העיתונאים על החלת החוק ממחר בבוקר. בין שתי הגרסאות, זו של לפיד קרובה יותר למציאות: לחוק יש משמעות מרגע חקיקתו. הפגיעות שכלולות בו מיידיות.

קחו לדוגמה את הסנקציות. לא הפליליות בהן דשנו די אלא הכלכליות. כן-כן. החלת סנקציות פליליות לא מנעה הכללת סנקציות כלכליות. לא אישיות אלא ציבוריות. הישיבות יחויבו לעמוד ביעדי הביניים החל משנת הלימודים הקרובה. המשמעות הינה, שאם בשנת הלימודים הקרובה, לא ימולאו היעדים (2,300 מתגייסים חרדים לצה"ל בשנת 2014, לא כולל שירות אזרחי), יקוצץ דרמטית תקציב הישיבות. פתיחת שנת הלימודים, עוד עלולה להפוך לספטמבר השחור של הישיבות הקדושות.

מי שחושב להבדיל בין סנקציות כלכליות אישיות על התלמיד לבין סנקציות תקציביות על המוסד, פשוט לא מכיר את המטריה. כי הרי כל קיצוץ בתקציב 'הכוילל', מגולגל ישירות על האברך, חובש ספסל הלימודים. אם לכוללים יהיה פחות מזומנים, האברכים יקבלו את משכורות הרעב בעוד כמה חודשי איחור.

הניסיון לייצר צפי מדומה של עמידה קלילה ביעדים, חוטא לאמת: "ברגע שבו מרוקנים את הבריכה ופוטרים כל בחור מעל גיל 22, צריך להתחיל ולעמוד ביעדים מאפס", אומר אחד מחברי-הכנסת שהיו מעורבים בחוק, "יכולים להיות כיום אלפי משרתים חרדים בצבא, ואפילו אחד מהם לא ייכלל בספירה, כי הרי מי שכבר משרת כיום, לא נכלל ביעדים. צריך להביא מגויסים טריים, חבר'ה צעירים. היעד הסופי ב-2017 לא פשוט בכלל. 5,200 מתגייסים חדשים, מתוכם 3,000 לצה"ל בכל מחזור, בכל שנה, נשמעים כמו יעד דמיוני".

ועכשיו תשאלו, אם אלו הם פני הדברים, מדוע ולמה מפזרים חברי-הכנסת החרדים שכבות של מייק-אפ על החטטים? הניסיון ליצור מציאות אוטופית של ניצחון חרדי - התחיל בתקשורת הכללית, אך זלג גם אלינו, לעיתונות החרדית.

"אנחנו עושים את זה בשביל להזיק ללפיד בתקשורת החילונית", אומר אחד מחברי-הכנסת בכנות, "ככל שהכותרת בידיעות אחרונות תהיה שהחרדים ניצחו, כך לפיד ייחלש בקהל היעד שלו. ככל שלפיד ייחלש לטווח ארוך, כך יגדל הסיכוי שנצליח איכשהו להיחלץ מהחוק כשיגיע רגע האמת".

קחו את מוישה גפני, שסבור בשל הטעם הזה, כי הקטנתו של לפיד היא משימה מגזרית-לאומית: העתיד שלנו ושלו שלובים זה בזה. ככל שמפלגתו תקטן בעתיד, כך יגדל הסיכוי שניתן יהיה להסתדר איכשהו, עד 2018, עם החוק. בעיקר עם המחוקק.

זו הסיבה המרכזית לכך שגפני פקפק בתחילה בתועלתה של העצרת הצפויה, וכיום מזהיר לבל תגלוש לאלימות שתשפוך שמן למדורה ותוסיף חומר בעירה ללפיד השנאה. המתבונן מהצד יכול לזהות סיבה אישית בהתנגדותו של מי שעמד בראש החזית בוועדת שקד, ומבין שההפגנה נגד החוק, היא עצרת שמנציחה את כישלונו. גפני רואה זאת אחרת: "צריך למחות ולצאת לעצרת תפילה אבל להיזהר ולהישמר שלא לתת לעצרת לצאת מכלל שליטה, כי אז נשחק לידיים של לפיד והעצרת שלנו, תהפוך להפגנה שלו".

קנה לך חבר-מרכז

בטווח הארוך - מספרים לכם באופטימיות (שלא הוכיחה את עצמה בשנה האחרונה כתוכנית עבודה), הממשלה שהסמכות לקביעת היעדים נמסרה בידה, תשנה את עורה. עד לשנת 2017 יעדי הגיוס הקואליציוני והצבאי ישתנו. החרדים יחזרו לממשלה וידאגו לשינוי היעדים. לו יהי.

בטווח הארוך כולנו מתים, אמר ג'ון מיינרד קיינס. כדאי שלא יספרו לנו סיפורים על הישגים כבירים ועלומים לטווח הארוך. יש אולי שליש כוס מלאה אבל שלושת-רבעי כוס נותרת ריקה. בעיקר צריך לתת את הדעת לעובדה שבטווח הארוך ניטלה משר הביטחון האפשרות לדחות בפועל את הגיוס, וזו אולי, המשמעות החמורה ביותר של החקיקה החדשה, שמשנה סדרי בראשית הקיימים מאז קום המדינה.

אבל מה עם הטווח הקצר? על יעדי הביניים והסנקציות הכלכליות על הישיבות כבר דיברנו, וזו רק ההתחלה. על הדרך, מסתמנת מערכה נוספת עם פתיחתו המתוכננת של הממ"ח (מרכז מיון חרדים).

ערב כינוס הנהגת ברית המועצות, פנו כמה ראשי ישיבות וביקשו לדעת האם נכונות השמועות על יום חיול שייאלץ כל צעיר חרדי לעבור. כמה משואלי השאלות שנמנעים במכוון מלהזדהות עם הפלג הירושלמי, ציטטו, כמעט מילה במילה, את מה שנכתב בבוקרו של יום בהפלס. לכנס הידידים של העיתון הם לא הגיעו, אבל בהקפצת נתוני הטי.ג'י.איי. יש להם חלק, מדי בוקר, ביחד עם מוישה גפני ועוד כמה עסקנים דגלאיים, שקוראים כל מילה ולא מפספסים אף עקיצה שנונה.

מסתבר שיש דברים בגו. הממ"ח אכן אמור להפוך - לא למרכז מיון אלא למרכז מכירות. כל צעיר חרדי יעבור יום פיתוי. צריך לקוות שהערכים שמונחלים לצעירי הצאן בישיבות הקדושות, עמוקים ונטועים מספיק כדי לעמוד בכמה הרצאות ושיחות, אבל בצה"ל לא מתכוונים לוותר. באגף כוח אדם נאלצו השבוע לגנוז במבוכה את התוכנית להקמת גדוד שני של נח"ל חרדי עקב ירידה באחוזי הגיוס. התקווה האחרונה שלהם הינה לנסות ולשכנע את המתגייס החרדי באחד על אחד. או על אחת. לכו תדעו.

ובצד כל זה, כמו צבועים שמריחים דם, יעוטו על הצעירים החרדים גוזרי הקופונים מהבית היהודי. משרד הכלכלה של בנט התעקש שבמסגרת ההצבעות בוועדת שקד, יתאפשר למשרד הכלכלה להעביר את רשימות הצעירים החרדים בגיל הגיוס למפעילים פרטיים שיזכו במכרזים של המשרד להעסקת חרדים. תנו כבוד למכרז הממשלתי, השקוף כמו האינטרסים של הבית היהודי.

אחד מח"כי דגל התורה הסב השבוע את תשומת הלב לנתון מעניין ולפיו, כוחם היחסי של עובדי המדינה מקרב המגזר הדתי-לאומי הינו מעל ומעבר לחלקם באוכלוסייה. כל הפקידים הסרוגים האלו, זוכים במכרזים נקיים מרבב, שרק במקרה, לא ייבחרו בהם חרדים לעולם ולא משנה כמה תתוגבר ההשכלה במגזר (ראה ערך 'המכרז של המדינה' לבחירת דירקטורים שנערך לאחרונה). ואחר כך יספרו לנו על מגזר לא יצרני שחי כנטל על חשבון משלם המיסים הישראלי.

נחזור לזכיינים השקופים של בנט: הח"כים החרדים שישבו בוועדה מסבירים כי בהתאם לסעיפים שאושרו בוועדת שקד, המפעילים הפרטיים שיזכו במכרזי משרד הכלכלה להעסקת חרדים, יקבלו את מאגר הטלפונים של הצעירים החרדים.

הם יתקשרו אישית לכל בחור ישיבה ואברך חרדי, ישדלו אותו ויתארו בפניו את פיתויי הגיוס לצבא (לא כחיילי הסדר) ונפלאות עולם התעסוקה (לא כעובדי מדינה). "ניסינו לפסול את הסעיף הזה כי הרי אין שום היגיון בהעברת מידע ממשלתי למפעיל פרטי, אבל איילת שקד התעקשה, כאילו מדובר בסוגיה גורלית השווה בערכה לחצי יום חופש בישיבת הסדר".

כשגפני נדרש להגיב לסוגיה, הוא מתבטא בנימה קנאית, שהולמת את אופיו הרבה יותר מכל אמירה פשרנית: "לא יעזור להם. נגיד לבחורים שלנו לטרוק טלפונים לא לפני שיאחלו איחולים לבביים לבית היהודי. אם ינסו לפתות אותם בהרצאות ובשיחות, נגיד להם חד-משמעית לא להתייצב בממ"ח".

עד כאן הטקסט המוכר שהפך לדף מסרים חצי רשמי בתום ישיבת המועצות. הסיומת, היא שמעניינת: "אני כבר מבין למה בנט התעקש להכליל את 'סעיף הזכיינים' בדיוני חוק הגיוס", אומר גפני בציניות כאובה, "חצי מיליארד שקל הוקצב למשרד הכלכלה לקידום תעסוקת חרדים ובנט כבר רואה את האקזיט הבא. הוא הרי צריך לספק תעסוקה לכל מיני פרוטקציונרים סרוגים שלא זכו להיות עובדי מדינה ומשתוקקים לזכות במכרזים לשילוב חרדים. הרי כבר למדנו לדעת, מהם הערכים הנעלים של מפלגת המתנחלים: תקציבים להתנחלויות מדושנות, כסף לישיבות הסדר שעושים בהם הכל חוץ מללמוד, וג'ובים לחברים על חשבון משלם המיסים".

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!