ברית הדחויים • החרדים מכתירים את שמיר מחדש

בשנים האחרונות, בעקבות ההסתה החריפה נגד הציבור החרדי, והשנאה העיוורת מבלי סיבה אמיתית, מקובל לחשוב כי גורם מרכזי להסתה היא ישיבתם של נציגי הציבור החרדי על ה'שיבר' של תקציבי המדינה, ו'הטייתם' כביכול לעבר מצביעיהם, תוך התעלמות וקיפוח של שאר האזרחים.

בימים בהם המפלגות החרדיות היו חלק מהקואליציה, אזי כל ההעברה תקציבית לציבור החרדי לוותה בהסתה פראית, שלא לדבר על מקרה שנציג חרדי 'העז' לדרוש להתמנות לתפקיד במערכת הפוליטית או הציבורית, כביכול גונב הוא את אלו שהתפקיד שייך להם בירושה מאבותיהם מדורי דורות...

דווקא מנקודת מבט זו רצוי לראות כיצד בשנים עברו, הפוליטיקאים בכלל, ומהמפלגות החילוניות בפרט, נלחמו בלי בושה על תפקידים ועל תופינים ותקציבים, אלא שאותם 'יפי הנפש' נדמו לחלוטין, ולפעמים אפילו היו חלק מאותה מערכת.

על רקע הדברים הללו המשכנו בסקירה הפוליטית המרתקת של תחילת שנות ה-90 - לפני המהפך הפוליטי השני, והפעם, כיצד סוכל בסופו של דבר 'התרגיל המסריח'? ועל סמך איזה הבטחות כספיות אישיות הוקמה הממשלה האחרונה בראשות יצחק שמיר, כתבה חמישית בסידרה.

הזיגזג של אברהם שריר

לאחר שהבין שמעון פרס שמכיוונה של דגל התורה וש"ס לא תבוא הישועה, הוא נפנה לחפש את הח"כ ה-61 בכדי להשיג לממשלתו את הרוב הדרוש.

מבין חמשת הח"כים שפרשו ביחד עם השר מודעי מתנועת הליכוד היה גם חה"כ אברהם שריר, אם מודעי עצמו לא חשב בכלל להצטרף לממשלתו של פרס, ולא רק בשל עמדותיו המדיניות של מודעי, שכזכור היה מבין השרים שחישקו את שמיר וכבלו אותו ימינה, אלא בעיקר בשל יחסיו המעורערים עם פרס. כזכור, היה זה שר האוצר יצחק מודעי שנאלץ להתפטר מממשלת האחדות בראשות שמעון פרס במהלך 1986, לאחר שכינה את פרס "ראש ממשלה מעופף"...

פרס נטר מאז איבה למודעי, ואפילו לא הציע לו כעת להצטרף לממשלה החדשה שרצה להקים.

את מאמציו כיוון פרס לכיוונו של אברהם שריר. שריר, שהיה בעבר שר בכל ממשלות הליכוד עד הקמת ממשלת האחדות האחרונה ב-1988, היה בטוח שגם כעת ימונה לשר, אבל שמיר חשב אחרת, הוא העדיף למנות שרים צעירים כדן מרידור, אהוד אולמרט ומשה קצב, ובכך להכשיר בעצם את ההנהגה העתידית של התנועה, ולדלג על דור הביניים שהלך והתבגר ולא מצא את עצמו יותר בליכוד.

הבעיה ששמיר אפילו לא טרח לעדכן את חבריו מי יהיה שר ומי לא, וכך מצא את עצמו אברהם שריר יושב במרכז הליכוד בשורה אחת עם יתר השרים המיועדים, מאזין ליצחק שמיר מקריא את רשימת השרים המיועדת, ומופתע לגלות שהוא לא נכלל בה, ההשפלה הייתה גדולה מידי, וכעת, שנתיים אחרי, הוא הגיש את החשבון לשמיר.

אברהם שריר הודיע על פרישתו ממפלגתו של יצחק מודעי והצטרפותו ל'מערך', בימים ההם של טרום חוקי המשילות ודומיהם, מעבר ממפלגה למפלגה היה מתבצע בלחיצת כפתור...

הנדוניה של שריר הייתה מכובדת בהחלט, והיא כללה בין היתר: שר בשני משרדים גדולים, שריון מקום ברשימת העבודה לכנסת הבאה, מינוי מקורביו לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, ו...סיוע כספי למפלגה עתידית שיקים. ולחשוב מה היה קורה אילו היה עושה את זה ח"כ חרדי, איזה עליהום תקשורתי היה קם, אבל בשביל שפרס יוכל להקים ממשלה - הכול היה מותר.

ההפתעה של מזרחי וורדיגר

כעת היה נדמה שהכול מוכן, נמצא הח"כ ה-61 שיתמוך בממשלה החדשה, פרס הזדרז להודיע לנשיא הרצוג שעלה בידו להרכיב ממשלה, במוצאי יו"ט ראשון של פסח כינס פרס את מפלגתו והציג בפני החברים את רשימת השרים. לראשונה התכנסה הכנסת בימי חול המועד פסח בשביל לאשר את הקמת הממשלה.

בבוקר יום א' של חול המועד ה-11 באפריל 1990 היה אמור פרס להביא לאישור הכנסת את ממשלתו, לרגל המאורע החגיגי, לראשונה וגם לאחרונה... נלוותה לפרס רעייתו סוניה, שעד אז חמקה מאור הזרקורים.

אלא שכגודל הציפייה כך גודל האכזבה...

המצב הפנימי באגודת ישראל

בעקבות פרישת הציבור הליטאי מ'אגודת ישראל' והקמת תנועת 'דגל התורה', נותרה אגודת ישראל בתחילה ללא הנהגה רוחנית מסודרת, מרבית חברי מועצת גדולי התורה פרשו ביחד עם הגראמ"מ שך זצ"ל למפלגה החדשה, הנשיא השני של המועצה, ה"לב שמחה" מגור זצ"ל, כבר לא היה בקו הבריאות והיה פחות ופחות מעורה בנעשה במפלגה.

אך החצרות החסידיות שנותרו באגודת ישראל התארגנו מהר מהצפוי, הן הקימו את מועצת גדולי התורה מחדש, צירפו לה חברים נוספים, והעמידו בראשה את ה"ישועות משה" מויז'ניץ זצ"ל. תנועת פא"י, שבעקבות התנגדותם הנחרצת של הסטייפלר והגראמ"מ שך זצ"ל הוחרמה עד אז והוצאה מחוץ לאגודת ישראל - הצטרפה כעת מחדש, נציגה, חה"כ הוותיק הרב אברהם ורדיגר ז"ל, הוצב במקום הרביעי ברשימת המפלגה לכנסת.

חסידות חב"ד, שבעקביות לא הייתה מזוהה עם רשימה חרדית, חרגה הפעם ממנהגה והצטרפה אף היא לרשימה, כאשר נציג מטעמה, הרב אליעזר מזרחי, הוצב במקום החמישי. לא רבים זוכרים, אבל בין הרבנים שתמכו ברשימת אגודת ישראל בבחירות הסוערות של שנת תשמ"ט היו המקובל הגר"י כדורי זצ"ל ויבדל"א ה'באבא ברוך' מנתיבות [רק בבחירות שלאחריהן הם הצטרפו לתנועת ש"ס, מ.ב.].

בממשלת האחדות שהוקמה לאחר הבחירות הייתה אגו"י חלק מהממשלה, ונציגה הבכיר, הרב משה זאב פלדמן ז"ל, כיהן כסגן שר העבודה והרווחה, לאחר מכן, כשפרס תכנן את הפלת הממשלה, הייתה אגו"י חלק בלתי נפרד מהמהלך, וחמשת חבריה הצביעו בעד הצעת האי אמון ונגד ממשלת שמיר, כך היה גם בהרכבת הממשלה החדשה, בניגוד לש"ס ודגל התורה שבהוראת הגראמ"מ שך סירבו להצטרף לממשלת פרס, מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל נתנה את ברכתה ואישרה לחברי המפלגה להצטרף לממשלה.

על דבר אחד לא חשבו במערך ולא באגו"י, הרבי מלובביץ' זצ"ל, שבעקבות תמיכתו ברשימה זכתה אגו"י בחמשה מנדטים בבחירות, התנגד נחרצות לשבת בממשלה המתכננת מסירת שטחים ואפילו במסגרת הסכם שלום, כך נוצר לו קונצנזוס מעניין, כאשר שני המנהיגים החרדים הבכירים ביותר בזמן ההוא - הגראמ"מ שך והרבי מלובביץ' - למרות חילוקי הדעות הנוקבים ביניהם בהנהגת הציבור, שבאו לידי ביטוי רק כשבועיים קודם לכן, כאשר בעקבות נאום השפנים של הגראמ"מ שך כנגד הקיבוצים ואנשי השמאל יצא הרבי מלובביץ' במאמר נוקב להגן על כל איש ישראל באשר הוא באומרו "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא", כיוונו שניהם לאותה דעה, אם כי כל אחד מסיבותיו הוא.

הרבי הורה לחברי הכנסת הסרים לו שלא לתמוך בהקמת הממשלה, וכך יצא שבספירת המלאי שעשו אנשיו של פרס לקראת תחילת הדיון במליאה, הם הגיעו ל-59 ח"כים בלבד... שני חברי כנסת, אברהם וורדיגר ואליעזר מזרחי, נעלמו מהמשכ,ן וכל הניסיונות לאתרם עלו בתוהו...

הדרמה הייתה בעיצומה, חברי אגודת ישראל 'נזכרו' פתאום שבמעמד החתימה על ההסכם הקואליציוני נעדר בכלל ח"כ מזרחי, לגבי וורדיגר הם לא ידעו להשיב לאנשי המערך, בתמונות ממעמד החתימה הוא נראה חותם על המסמך, ואילו בנייר עצמו לא הופיעה חתימתו... עד היום לא ברור האם הוא השתמש בעט עם דיו נעלם, או שמא עשה את עצמו כחותם.

כך או כך, בהמשך היום הודיע מזרחי על פרישתו מאגודת ישראל, ואילו וורדיגר 'יצא' ממקום מחבואו בבית ההארחה יד בנימין שבדרום, והודיע שהוא שוקל לפרוש כליל מהכנסת. לפרס זה כבר לא עזר, ישיבת המליאה פוזרה והוא נאלץ לחזור לביתו בבושת פנים.

בשבועיים הקרובים עוד ניסה פרס ללא הצלחה להרכיב ממשלה, וב-26 לאפריל הודיע לנשיא הרצוג על כשלון המאמצים.

ממשלת ימין חרדים צרה

כעת חזר הכדור לידיו של יצחק שמיר, במשך חודש וחצי עמל שמיר על הקמת ממשלתו האחרונה, תוך כדי שהוא מנסה לתמרן בין דרישותיהם הקיצוניות של נציגי הימין. בנאום נרגש במרכז הליכוד קרא שמיר לאברהם שריר: "אברשה חזור הביתה!" מלבד שריר שחזר לליכוד ללא תנאים וללא קבלת תפקיד בתמורה, הצטרף לליכוד גם ח"כ אפרים גור מהמערך תמורת הבטחה לתפקיד סגן שר... יצחק מודעי וסיעתו המצומקת [לאחר פרישתו של שריר, מ.ב.], הצטרפה אף היא לממשלה, מודעי הפתיע את המערכת הפוליטית בכך שדרש משמיר ערבויות כספיות אישיות לקיום ההסכם הקואליציוני.

התנהגות זו של מודעי וחבריו, ועריקתם של חברי הכנסת מרשימה לרשימה בלי לתת דין וחשבון לאיש, היו מהגורמים העיקריים לסיאוב ולסלידה של הציבור מהפוליטיקה, ובסופו של דבר לנפילת הליכוד בבחירות הבאות, אך במבט לאחור ראוי לחשוב איך התקשורת מחלה והעבירה מעשים אלו מבלי לבקר אותם כראוי, צביעות במיטבה.

החרדים בממשלת הליכוד

בתקופה זו היה נראה שהנציגים החרדים יתוגמלו כראוי, ולא רק בשל היותם מרכיב חשוב בקואליציה, אלא בעיקר בשל תרומתם הישירה להקמת הממשלה הנוכחית. ואכן, שמיר בנקודה זו לא אכזב, מתוך 13 חברי הכנסת החרדים כיהנו בממשלת שמיר: 3 שרים, 7 סגני שרים, ויו"ר וועדת הכספים, תפקידים שבשנים אחרות ועם יותר נציגים, היו בגדר חלום בלבד.

מי שהוביל את שורת ההסכמים עם המפלגות החרדיות היה ח"כ אריאל שרון. לשבחם של הנציגים החרדים ייאמר שבתקופה זו ההסכמים עסקו בשיפור המצב האישי של הציבור החרדי, אם בדיור כאשר שרון בתפקידו המיועד כשר השיכון, מלבד הבנייה המאסיבית בשטחי יש"ע, בנה והפשיר קרקעות לבנייה עבור הציבור החרדי, כך תוכננה והוקמה העיר אלעד, וכך יצאה לשיווק שכונת רמת שלמה בירושלים ורמת בית שמש ועוד, ואם זה בחינוך ובשאר הנושאים.

גם לנושא החם - חוק הגיוס, הייתה התייחסות בהסכמים הקואליציוניים, כאשר שמיר חתם עם המפלגות החרדיות, בסופו של דבר בעקבות התערבותו של רפול, שונא החרדים ה'תורן', לא הבשילו הסכמים אלו לכדי מעשה.

אנקדוטה אחת ראויה לציון, בימים של טרום הקמת הממשלה, כששמיר התלבט בשיבוץ נציגי הליכוד במשרדים השונים. התחרו על תפקיד שר המשטרה רוני מילוא ודוד מגן, שניהם מ'נערי שמיר'. שלא כמו היום, לנציגים החרדים היה גם מה לומר בנושא שיבוץ השרים, והיו חלק מהנציגים שחששו ממינויו של רוני מילוא לתפקיד, הם הפעילו לחץ על שר הפנים אריה דרעי שיפעיל את השפעתו הרבה על שמיר בכדי להביא למינויו של דוד מגן.

לשיא הגיעו הדברים בבוררות שהייתה אצל הגר"ע יוסף זצ"ל, בין הרב גרוסמן רבה של אלעד כיום, ואז מהרבנים הבולטים של דגל התורה, לבין דרעי. הרב גרוסמן טען שדוד מגן, בשל היותו בן עדות המזרח, לא יתנכל לציבור החרדי, מה שאי אפשר לומר על רוני מילוא. היה זה לפני שהחלה חקירת דרעי, והשר הצעיר, שהיה אז בשיא פריחתו הפוליטית, לא ראה לנכון להתערב בנושא זה.

לבסוף שמיר מינה את מילוא, ומעט לאחר מכן החלה הרדיפה הארוכה של המשטרה ומערכת המשפט כנגד שר הפנים דאז הרב אריה דרעי, והשאר היסטוריה...

התפוררות הממשלה והקדמת הבחירות

הממשלה הצרה לא החזיקה מעמד זמן רב. בעקבות הצלחתו במלחמת המפרץ, הנשיא בוש האב כפה על שמיר את כינוס ועידת מדריד. המצב הכלכלי הקשה שנוצר בעיקר בעקבות גלי העלייה העצומים מברית המועצות המתפוררת ובהמשך מאתיופיה, הצריך תקציבים גדולים שהממשלה התקשתה לעמוד בהם, ארה"ב התנתה את מתן הערבויות לממשלת ישראל בהתקדמות מדינית, ושמיר נאלץ ללכת למדריד. בעקבות כך פרשו בזה אחר זה מפלגות הימין מהממשלה, ושמיר נאלץ לתפקד כממשלת מיעוט עד לבחירות שהוקדמו לקיץ 1992.

בסיכומו של דבר, המפלגות החרדיות שהיו שותפות מלאות לכל אורך הממשלה, והיו אלו שהביאו להקמת הממשלה הנוכחית, קיבלו תמורה לנאמנותם, הליכוד שוב הוכיח את עצמו כשותף שווה למפלגות החרדיות, והברית ההיסטורית שהחלה בימיו של מנחם בגין בשנת 1977 - נראתה כעת, בשנת 1992, חזקה מתמיד.

איך זה הוכיח את עצמו בהמשך, עם המהפך הפוליטי השני ועלייתו של יצחק רבין לראשות הממשלה? כיצד התפצלה שוב ההנהגה החרדית בשאלת ההצטרפות לממשלת השמאל? על כל אלו ועוד בכתבה הבאה אי"ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!