הגרי"ג אדלשטיין מסביר: מדוע הגאב"ד חולה?

התבטאות מעניינת נשמעה בשיחתו השבועית של ראש ישיבת פוניבז', הגרי"ג אדלשטיין, אודות מצב בריאותו של הגאב"ד הגר"נ קרליץ, שעדיין מאושפז במרכז הרפואי 'מעייני הישועה', והתובנות שיש לכל אחד להסיק מכך.

"הנה בימים אלו חלה ונחלש מאד הגאון רבי ניסים קרליץ", פתח הגר"ג את שיחתו, "ונתבונן מה זה שייך לנו, ומה הקשר שלנו לזה, האם אנחנו אשמים? כידוע שרבי ניסים משפיע הרבה מאד על כל הציבור, בהלכה ובהנהגה, ובמשך השנים היו הרבה עניינים שאף אחד לא היה יכול לפתור אותם, והוא בסייעתא דשמיא הצליח לסדר את הדברים, והרבים צריכים לו, ואם היו לציבור מספיק זכויות - היינו זוכים שיהיה בריא, ועכשיו שאינו בבריאות זה מפני שחסר לנו זכויות, ולשם כך עלינו להתחזק ולהוסיף זכויות".

"ובאמת יש זכויות מיוחדות לרפואת החולה, וכפי שידוע המעשה מהט"ז שהגיעה אליו אשה אחת באמצע שאמר שיעור לתלמידים, וביקשה ממנו שיתפלל לרפואת בנה שהיה חולה מסוכן, ואמר לה שאינו יכול להפסיק מלימודו, אבל התורה שלומד עם התלמידים תהיה לזכות החולה, ונתרפא באותה שעה, וכן כשלמדתי בלומז'ה היה שם המשגיח הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצ"ל, וכשביקשו ממנו להתפלל על חולים, היה אומר לבני הישיבה שילמדו לזכות החולה. כך גם אנחנו עכשיו נתחזק בעסק התורה לרפואת רבינו שמריהו יוסף ניסים בן בתיה לרפואתו השלמה!"

כאן עבר הגר"ג למסקנות אופרטיביות: "נתבונן מה הם הזכויות שיש בידינו להתחזק בהם. הנה בודאי שכל אחד רוצה להוסיף זכויות, ויש גם דברים שצריך לתקן ולעשות תשובה עליהם, כל אדם יודע נגעי לבבו, מה הם החטאים העוונות והפשעים שצריך תשובה עליהם. אמנם בדברי חז"ל מצינו עצה לזכות לכפרת עוונות, והוא מהשאמרו במסכת ראש השנה כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, וכתב רבינו יונה בשערי תשובה שזה פתח תקווה נכבד מאד, וזוכים בזה לכפרת העוונות מידה כנגד מידה.

"והיינו אם אדם מתנהג במידות טובות, ואינו מקפיד כשמצערים אותו, ומוחל בלב שלם למי שפגע בו, שזה באמת קשה מאד, וכפי שהיה מעשה באדם גדול שפעם באו לבקש ממנו מחילה, ואמר כי הוא רוצה למחול, אבל אינו יכול למחול מיד, ומבקש שיחזרו אליו בעוד כמה ימים, כדי שתהיה לו שהות להשפיע על עצמו להוציא מלבו את הקפידא, ואז יוכל למחול בלב שלם, וזה שייך על ידי שיתבונן שאין סיבה מוצדקת להקפיד".

"וכבר דיברנו כמה פעמים כי לפי האמת אין שום סיבה להקפיד על אחרים, שהרי כל צער שיש לאדם הוא בהשגחה מן השמים, והשני שציער אותו הוא רק שליח מן השמים לזה, ואם הוא לא היה השליח אזי מן השמים היו שולחים שליח אחר לצער אותו, והצער בין כך היה מגיע לו, וממילא אין שום מקום להקפיד עליו. ופעם הסברתי לאדם אחד כדברים הללו, ואמר לי שהוא מאמין לזה, אבל קשה לו לקיים ולהוציא מלבו את הקפידה, ובאמת זה קשה אבל לא בלתי אפשרי, ולאחר ההתבוננות אפשר להבין שאין סיבה מוצדקת להקפיד על אחרים".

"צריך לחשוב ולהבין כי לפעמים האדם שפוגע בו הוא אנוס, ואינו שולט בעצמו, מפני שרגיל לדבר בצורה פוגעת, וכן היה מעשה באדם אחד שמישהו דיבר עליו בצורה לא יפה, ואמרו לו שאינו צריך להיפגע ממנו, ולא יקפיד עליו, מפני שכך טבעו לדבר תמיד באופן כזה. ומסתבר כי דווקא אדם שמעביר לגמרי על מידותיו, ואינו מקפיד אפילו על הפשעים שעשו לו, וכגון שבני אדם פוגעים בו בכוונה תחילה כדי להכעיסו, והוא אינו מקפיד, וסולח על כל מה שעושים לו, אדם כזה זוכה שמעבירין לו אפילו על פשעיו החמורים – מידה כנגד מידה, אבל מי שמקפיד אם פוגעים בו בכוונה להכעיס, ומוחל רק על מה שפגעו בו בשגגה, אינו זוכה למחילת הפשעים אלא רק למחילת השגגות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!