נדיבות הנשים: אין צורך בפקודה ובאמירה קשה

כאשר ציווה הקב"ה את משה רבנו על תרומה למשכן, הציווי היה לקחת מן הגברים בלבד, ואילו הנשים כלל לא היו מחויבות לתרום. ובכל זאת אנו רואים שהן תרמו יותר מאשר הגברים. מכאן אנו למדים שנשים לא צריכות ציווי מיוחד בצורת פקודה לקיום המצוות, מכיוון שיש להן אמונה והתלהבות טבעית לענייני קדושה.

למעשה, אנחנו למדים על אמונתה והתלהבותה הטבעית של האשה למעשים טובים ממתן תורה. שכן, כאשר בני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני, אמר הקב"ה למשה: דבר אל הנשים בשפה רכה, ואל הגברים בשפה קשה.

ולמה לדבר לנשים בשפה רכה? מסביר המהר"ל מפראג: שהנשים לא צריכות שפה קשה, כי גם אם יבקשו מהן יפה - הן יעשו זאת בחפץ לב ובשמחה, לעומת הגברים שאצלם נדרשת שפה קשה ותוכחה.

ההתעסקות של האישה בגידול הילדים והדאגה לחינוך, לאוכל, לביגוד, לניקיון ולטיפוח הקן המשפחתי הוא די והותר. לכן, על הבעל להיות שותף בבניין הרוחני של הבית, ולאישה הזכות להשפיע מההתלהבות שלה, על הבית ועל הבעל. ועל היכולת הזאת שלה, עלינו להוקיר לה תודה ענקית.

חד וחלק, בית ללא אישה – בית יתום הוא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!