מה עשו גברים חרדים בעזרת הנשים?

מכשירי הציתות שהוטמנו בארון הספרים ברחוב חזו"א 5 (בסך הכל, מכשיר m.p.3 פשוט וזול, אבל למה להרוס את הדרמה? החיבור בין 'מכשיר' ל'ציתות' נשמע הרבה יותר מסעיר), לא הוסתרו במקום הנכון. אם העבריינים היצירתיים היו יוצאים מרחובנו הצר ונוסעים כמה קילומטרים לכיוון הים, היו להם הקלטות מרתקות פי כמה, מעניינות ודרמטיות עשרות מונים.

בלב תל אביב המתחלנת עומדים עשרות בתי כנסת שוממים שכותליהם יוצאים במחול כשמניין מתפללים בא בשעריהם בימי שבת וחג. עזרת הנשים של אחד מבתי הכנסת התל-אביבים הללו - בית-כנסת הרמב"ם בשכונת רמת אביב - הפכה במהלך דיוני ועדת שקד לחדר הישיבות הפרטי של יו"ר הוועדה, שנהנית להשרות סביבה אווירה של מידור וסודיות, כמו בטייסת של בעלה.

בימי ראשון וחמישי בהם לא מתכנסת הוועדה, הפכה עזרת הנשים ל'עזרת שקד', כאשר הח"כית החילונית של הציונות הדתית, פקדה את המקום ולא כדי להעתיר בתפילה. לא רק חברי כנסת חרדים באו בשערי בית הכנסת. לעיתים הם 'השלימו מניין' עם בכירים בצה"ל, כולל קצין רב מעללים ששמו הוזכר בפרק א' של ההקלטות הידועות מבית ראש הישיבה בבני ברק.

במקום האחרון שחשבתם, ברחוב נח מרדכי עמנואל 20, בלב שכונת רמת אביב, מצאה איילת שקד את המיקום הכי נוח והכי פחות צפוי לקיים מפגשים שאיש מהמשתתפים בהם לא רצה שתשזוף אותם עין הרבים. מקומות מפגש סטריליים לא חסרים, כולל בחדרי חדרים בכנסת המינים, אבל אין כמו עזרת נשים של בית כנסת תל-אביבי שומם ממתפללים, כדי להבטיח חשאיות שלא תופר על-ידי נפש חיה.

נכון לכתיבת השורות טרם נפלה ההכרעה הרשמית בוועדת שקד אבל הכל מבינים שהפור כבר נפל. אפילו יו"ר ש"ס אריה דרעי שבר השבוע שבועות של סיגופים ושתיקה והתבטא בחריפות יוצאת דופן נגד הבית היהודי. במוקד המתקפה עמד היו"ר נפתלי בנט, עמו ניסה דרעי רק לפני שבועות ספורים לצאת לדרך חדשה. מסתבר שאין חדש תחת השמש וגם לא תחת הבית שמש, בה התייצבו השבוע דרעי ובנט ראש בראש, לסיבוב שני. בוועדת שקד אין חדש, הכל חלש, כשהבית היהודי עושה עלינו את הסיבוב המי-יודע-כמה.

ההתנהלות של איילת שקד עוד תילמד בבית ספר לפוליטיקה. הטירונית הפוליטית שזה מקרוב באה, הצליחה להוליך שולל את טובי העסקנים החרדים עם ותק של עשרות שנים. הפגישות הסודיות, השיחות הליליות והתיאומים החשאיים, גרמו להם להאמין לכנות כוונותיה אפילו בשעה שיו"ר הבית היהודי נפתלי בנט השמיע קולות סותרים וגם ברגעים בהם המציאות סטרה לכולנו על הפנים.

במהלך השבוע שעבר, העבירו נציגי משרד הכלכלה לוועדת שקד חוות-דעת המתנגדת להעלאת גיל היעדים מ- 22 ל- 24 במסווה של דאגה לצעירים החרדים שיחפצו להשתלב במעגל התעסוקה כחלק מ'ריקון הבריכה'. החברים החרדים אצו-רצו כאיילה שלוחה לאיילת שקד כדי להתלונן על מנהיגה ואחר כך ישבו, בשני בערב השבוע, לשיחה עם נפתלי בנט שהיו בה הרבה מילים יפות ואפס תוצאות.

ניתוח שקד

הח"כים החרדים קילסו את יו"ר הוועדה כאילו לא מדובר באותה עסקת חבילה של מנהיג מפלגה ואשת אמונו המשחקים את המשחק, על חשבוננו. המשחק המלוכלך הזה בא לידי ביטוי במלוא כיעורו בהעלאת סוגיית 'הבריכה' לדיון בוועדה והצבעתה של שקד נגד העמדה החרדית ובעד קביעת יעד גיל של 22. החברים החרדים מיהרו להגיש בקשה להצבעה חוזרת אבל דומה שסופסוף הבינו את המסר: שקד לא באה לסייע בידינו בסוגיית 'ריקון הבריכה', אלא מנסה לאלץ את החברים לקפוץ ראש לבריכה ריקה.

בשבוע שעבר תוארה כאן התנהלותה של שקד שלקחה את 'יבנה וחכמיה' כבני ערובה, על מנת להסדיר את מעמד 'כרם ביבנה וחייליה'. השבוע זה נמשך, כאשר איילת שקד דרשה להעלות להצבעה חוזרת את הסעיף הנוגע להארכת שירות חיילי ישיבות ההסדר, לפני שיובאו להצבעה הסעיפים הנוגעים לסנקציות הפליליות וליעדי הגיל, ולא אחרי. הח"כים החרדים שכבר יצאו ידי חובת אכילת מרור לפסח הקרוב אמרו לשקד עד כאן והבהירו כי יצביעו נגדה ויטו את הכף לרעתה, אם תעלה להצבעה חוזרת את סעיף השירות המקוצר להסדר (17 חודשים עם מימון מלא ל- 4 שנים).

חברי הכנסת החרדים נכנסו לניתוח שקדים פשוט, ויצאו עם לבלב ולב עקורים, ממש 'שוד איברים'. כשהח"כים קלטו את ממדי התרגיל, הם החליטו לשבור את הכלים, מה שגרר הודעה של יו"ר ש"ס אריה דרעי, בצהרי יום שני, על פרישתם הצפויה של הנציגים החרדים מוועדת שקד. הגיע יום שלישי, והחברים החרדים, פרוש מיהדות התורה ואטיאס מש"ס, התייצבו בוועדה כאילו כלום לא קרה.

ההצבעות המכריעות על סנקציות פליליות היו אמורות להתקיים אתמול (שלישי) אחר הצהריים, אך אז התערב ראש-הממשלה נתניהו, שלף את נציגו צחי הנגבי מהוועדה והורה על 'עיכוב הליכים' -דחיית ההצבעות על סנקציות פליליות וישיבות ההסדר. לא טובת החרדים עמדה לנגד עיניו, אלא חרדתו לשימור הקואליציה. נתניהו חשש מדיל עלום של הח"כים החרדים והבית היהודי - סנקציות כלכליות תמורת שימור מעמד ההסדר - ולפיכך דרש לעצור את ההצבעות ולהגיע לפני כן להבנות פנים-קואליציוניות בין יש עתיד לבית היהודי. ביבי טוב ליהודים, ובלבד שאינם חרדים.

פרוש מתגייס לנאט"ו

למרות התוצאה הרעה המסתמנת, צריך לומר מילה טובה על התייצבותם של פרוש ואטיאס (וגפני גם) לדיוני ועדת שקד. במיוחד אמורים הדברים כלפי מאיר פרוש שבמחוזות מהם הוא בא, התייצבותו בוועדה היא כניסה במודע למקום סכנה. גם השבוע, כאשר חשו את החרב על הצוואר הם לא התייאשו מן הרחמים. הקו המנחה שלהם היה, לא להשאיר את הוועדה רגע אחד בלי השגחה. הם המשיכו לבדוק סעיף אחר סעיף, כאילו מדובר בבדיקת 'סירכות' בריאה, למרות שכבר הבינו כי אפסו הסיכויים שבסוף התהליך יתאפשר להם להוציא תעודת כשרות לשחיטה.

פרוש שמתייעץ עם רבותיו הידועים בציבור, ואטיאס שהמתרכז ויצא מירושלים כדי להתייעץ עם הגר"ש בעדני בבני ברק, יוצאים מנקודת הנחה שמרבית חברי הוועדה לא יורדים לרזולוציות ולא בקיאים בסעיפים הקטנים. עבורם יש שורה תחתונה של סנקציות פליליות ובכל הדרך הארוכה עד לשם, ניתן לפוצץ מוקשים ולשנות ניסוחים, מה שעבד בכלל לא רע בשבועיים האחרונים. רק שבסוף, לא רק החברים החילוניים בוועדה אלא גם הח"כים החרדים יקומו ויפלו ציבורית על הסנקציות הפליליות. מתסכל יותר מזה לא יכול להיות.

רגעים של עבודה מהולה בתסכול, מוציאים את המיטב מכל אדם ומפוליטיקאי בעל ניסיון על אחת כמה וכמה. החברים החרדים בוועדה שהבינו לאן הרוח נושבת, הגישו הסתייגויות בלי סוף כדי שיתאפשר להם להמשיך ולנסות להזיז מעט את ההגאים בטרם תתנגש הספינה בקרחון.

ההסתייגויות שהגיש פרוש הן חגיגה לעיניים. קחו לדוגמה (אחת-שתיים-שלוש), את סדרת ההסתייגויות שהגיש פרוש על צמד המילים 'תקופת הסתגלות' בסעיף 26ב בהצעת החוק: "בהגדרה 'תקופת ההסתגלות', בסופה יבוא 'ועד שהכנסת תסתגל שמדובר במדינה יהודית, אשר מאפשרת ליהודי שומר תורה ומצוות ללמוד תורה, כל עוד וזו אומנותו היחידה. כל עוד לא תבוא הכנסת להכרה זו, לא נזוז אף שעל; במקום 'יום התחילה', יבוא 'יום תחילת הכרסום במעמד לומדי התורה';

"במקום 'תקופת ההסתגלות' בסופה יבוא 'וכל עוד כוחות נאט"ו יהיו בבקעת הירדן וכל עוד בית המשפט העליון יסתגל למציאות שלחברי הכנסת החרדים והדתיים תהיה זכות עמידה לקבוע ולחוקק חוקים; במקום 'תקופת ההסתגלות', בסופה יבוא 'וכל עוד הכנסת, על כל חלקיה יסתגלו להבין שהציבור החרדי לא מחפש להסתגל לאורח חיים שאינו מותאם להלכה", ועוד כהנה וכהנה הסתייגויות פורימיות משעשעות שנועדו למשוך זמן יקר. אם לא היה מדובר בבדיחה על חשבוננו, היינו צוחקים.

הניתוח הצליח, החולה מת

מי שעקב אחרי יו"ר ש"ס בשבועיים האחרונים, הרים גבה כשראה את האיש חוזר במנהרת הזמן לתקופה שטרם פטירת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, ומעלה את בית החולים הדסה על ראש שמחתו. מה לאיש ציבור חרדי ולמשכורות המנופחות של רופאי בית החולים זו תמיהה שעוד ניתן איכשהו ליישב. הציבור החרדי בירושלים שאינו יודע מהי המתנה של שבועות ארוכים לרופאים, הוא גדול הנהנים משירותי הרפואה הפרטית של הדסה. תשאלו את אחד מטובי עסקניה הרפואיים של ירושלים שעל פי פרסומים זרים נהנה משך שנים מהשירותים הטובים, לאו דווקא רפואיים, של השר"פ הכי מושמץ במדינה.

בימים של שמש קיצית בלי עב קל שמקדיר את שמינו, התמקדותו של דרעי בהדסה הייתה יכולה להתפרש כהתנהלות סבירה. לא בימים הללו. השמש אומנם זורחת מעל לראשנו וענן של גשם לא נראה באופק, בבחינת 'ועצר את השמים ולא יהיה מטר', אבל פוליטית - השמים מלאים עננים בלי ניצוץ אחד של כוכבים.

חברי-הכנסת הוותיקים שנמצאים בבניין זה העשור השלישי מגדירים את התקופה כקשה ביותר ליהדות החרדית בתולדות המדינה. כאשר בשעה כה גורלית, יו"ר המפלגה החרדית הגדולה במשכן ממלא את פיו מים ואת גופו בחומרי הרדמה, זו כבר התנהלות תמוהה שמצריכה תשובה רב-מערכתית בסגנון 'שיעור כללי' בישיבה.

ואכן, התנהלותו של דרעי הייתה חלק מ'מהלך' מתוכנן מראש. "תנו לי כמה שיותר נושאים לא חרדיים", הוא ביקש מהסובבים, וכאלה כידוע לא חסרים (סובבים. בנושאים דווקא יש מחסור). דרעי העריך כבר מראשית הדרך כי זו לא שאלה של השתדלות אלא של השתוללות. לאמור, לא השתדלותם המאומצת של החברים החרדים בוועדת שקד תקבע את התוצאה אלא השתוללותה של התקשורת סביב יאיר לפיד, היא שתקבע את אופי ההכרעה.

"אם יאיר לפיד ירגיש שהוא עם הגב לקיר ויבין שהתקשורת תצלוב אותו במקרה שלא יוטלו סנקציות פליליות, הוא ילך עם זה עד הסוף", העריך דרעי ולפיכך גמר אומר לא לעסוק בנושא בפומבי כדי שלא להעצים את העניין התקשורתי.

למסקנה הזאת הגיעו גם פרוש וגפני שנמנעו מלהתראיין בסוגיות שנדונו בוועדת שקד והצטרפו למסדר מנזר השתקנים של הפוליטיקאים החרדים. לגפני זה לא ממש עזר הואיל ודיוני ועדת שקד המורחבת לא התקיימו בבית כנסת הרמב"ם בתל-אביב אלא באולם הדיונים המצולם של הכנסת, שמרושת במצלמות ערוצי התקשורת, ששידרו ושיגרו את הדברים שנאמרו בתוך החדר לכל עבר.

יכול להיות שאם כל החברים היו מאמצים את המודל של דרעי היינו משיגים תוצאה קצת יותר טובה, אך בסופו של דבר גם זה לא עזר. החברים החרדים שגזרו על עצמם שתיקה, כמוהם כאותו חולה-סופני השש ושמח בגין שביתת הרופאים בהדסה. הרופא לא מדבר איתו על הניתוח המתוכנן, האחות לא מזכירה לו את המחלה המקננת בגופו. החיים יפים מחוץ לכותלי בית החולים, עד לרגע שבו מסתיימת השביתה ומתברר שבתוך כל השקט הזה, המצב הרפואי רק הורע.

האבנים המתגלגלות

"אני דורש לקיים ישיבת סיעה לפני שכולם רצים ומתחייבים לתמוך במועמד לנשיאות המדינה", התפרץ ח"כ מנחם לייזר מוזס לחדר סיעת יהדות התורה ובפיו דרישה. ההתייצבות הנדירה של כל החברים (לצו תשיעי-עשירי בלי בדיקות רפואיות) והגעתם לישיבת הסיעה המשותפת בשבוע שעבר, חזרה על עצמה גם השבוע. כולם התייצבו למעט מי שלשמו נועדה ההערה - ח"כ יענק'ל ליצמן שנעדר מסיבות מוצדקות. בעודו שר בריאות נהוג היה לכנות זאת: סיבות רפואיות.

האבנים המתגלגלות דורדרו כאן לראשונה בשבוע שעבר. ציטוט של ח"כ מוישה גפני נגד התנהלותו של רובי ריבלין שמתנהג בוועדת הכספים כמו הח"כ ה- 20 של יש עתיד הקפיץ את החבר הכי טוב של ריבלין בסיעה המאוחדת, ח"כ יעקב ליצמן.

ליצמן מיהר לעלות לשידור ביום חמישי האחרון (גילוי נאות: בתוכנית 'פילפוליטיקה' שמוגשת על-ידי יעקב ריבלין והחתום מעלה) ולהצהיר אמונים לריבלין (המועמד. לא הפרשן). הוא אף גילה כי שמו מתנוסס ברשימת עשרת החותמים על מועמדותו של ריבלין לנשיאות. האמת היא, שליצמן אינו אחד מעשרה, אלא הראשון שחתם, כבר לפני כחודש. היות והאיש מחזיק לצידו יועץ תקשורת בעל מוניטין מפורסם - ולא רק בקרב הפוליטיקאים החרדים, אין מנוס מלהגיע למסקנה שהוא הסתיר את פרסום המידע במכוון ונאלץ לגלות זאת רק לאחר שגפני יצא למתקפה.

ריבלין אמור היה להיפגש עם גפני אתמול (שלישי, אחרי כתיבת השורות) לשיחת הבהרה שבה ישמע בפניו את מה שגפני אומר מאחורי גבו: "תמכתי בריבלין בסיבוב הקודם, הייתי שמח לתמוך בו גם בסיבוב הבא, הבעיה היחידה שלי היא עם התנהלותו בוועדה".

רובי ריבלין עצמו מתקשה להבין מה רוצים מחייו. ערב צירופו לוועדת הכספים כנציג הליכוד הוא נתן ליו"ר הקואליציה, ח"כ יריב לוין, מילה של חירותניק ולפיה אין בכוונתו להפוך לח"כ אופוזיציוני בוועדה. למרות זאת, הוא סופר ומונה בהרבה גאווה את המקרים בהם חרג מהקו הקואליציוני ובא לעזרת החרדים: בהצבעה על קצבאות הילדים; בהצבעה על תקצוב תלמידי חו"ל שבאים ללמוד בישראל. ריבלין הגדיר אותם בוועדה כציונים אמיתיים וציין כי ליצמן עצמו עלה מארה"ב לישראל כתלמיד חו"ל. "הבאת את ליצמן כדוגמה?", אמר לו עסקן חרדי בהומור, "לך תדע, אולי זו הסיבה שגפני קרא תיגר על הצבעותיך בוועדה".

גפני וריבלין נפגשים, ולא כדי להמשיך לריב, אבל לריבלין יש צרות גדולות יותר. העבודה כבר הציגה את מועמדה פואד בן אליעזר, בעוד לריבלין אין סיכוי לצאת לדרך כמועמד מוכרז של הליכוד. נתניהו יעשה הכל כדי להביא לאי-בחירתו ולבחירת יס-מן אחר במקומו. את מאמציו ממקד ריבלין בעיקר בסיעות אחרות. כדי להגדיל את סיכויי בחירתו הוא צריך לחבר בין הקצוות הכי קיצוניים - החרדים מחד, לפיד מאידך. או בקיצור: הוא מתאמן בללכת על גחלים.

מי שיושב על הגדר בסיעה הכל-כך מאוחדת הוא ח"כ פרוש שמסרב להביע תמיכה במי מהמועמדים ושולף מסמכים ושלדים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות במשרדי אגודת ישראל ברחוב פרס, מתקופת איצ'ה מאייר לוין ז"ל. הרב שמידל טרם הגיע לאתר כדי לבדוק את אותנטיות השלדים, אבל ממצאי הביניים מלמדים על התנגדות עקרונית שהוצגה בשעתו בנוגע להצבעה בעד מועמד כלשהו לנשיאות בנימוק שמדובר בהכרה הצהרתית בתפקיד ממלכתי-ציוני שאין בו שום ממד מעשי. חסידי סאטמר שקיבלו השבוע את פני האדמו"ר בנמל התעופה הציוני של מדינת ישראל, לא היו מנסחים זאת טוב יותר.

הסעודה האחרונה

שישה ראשי ערים חרדים שלפניהם חמש שנים מאושרות יותר או פחות ועוד ראש עיר אחד אומלל שנבחר על תנאי, התיישבו השבוע לסעודת אבלים במסעדת אלבריו בבית שמש, בתקווה שלא תהא זאת הסעודה האחרונה.

יו"ר פורום ראשי הערים החרדיות מאיר רובינשטיין, כינס את חבריו ראשי הערים, לפגישת תמיכה במוישה אבוטבול באווירה שהם אוהבים, על צלחות מלאות בכל טוב. עזבו אתכם מתפריט המנות העיקריות - הקינוחים הם העיקר, או בלשון הזהב של ראש העיר המקומי אבוטבול שהפציר במלצרים: "כולם כבר הולכים, איפה המתוקים?".

כשהתפזרו כולם, אחרי שקינחו ב'מתוקים' כמובן, נשאר אבוטבול עם החמוצים. כל ראשי הערים שישבו בארוחה, למעט אבוטבול, לא עברו את דרך הייסורים של המארח. לא רק שהם לא רצו פעמיים תוך חודשיים, אפילו פעם אחד ויחידה הם לא אולצו להגיר אגל אחד של זיעה. למעט ראש עיריית אלעד שרוליק פרוש שהתמודד ראש בראש נגד כל הסיכויים, כל שאר החברים לא רצו אלא הלכו, כל הדרך לזכייה. אבל גם פרוש שעשה את הבלתי ייאמן, לא התמודד עם סיטואציה של ניהול מערכת בחירות אמיתית שמתקיימת ברחוב החילוני. אבוטבול עבר את כור ההיתוך הזה פעמיים, ואחרי שכלו כוחותיו וכספיו, הוא נאלץ לעשות זאת שוב, בפעם השלישית, באפס אנרגיה ומשאבים.

כבודם של ראשי הערים שהתגייסו ובאו כדי לומר מילה טובה במקומו מונח, אבל בבחירות בבית שמש אבוטבול צריך בעיקר את ראשי הסיעות החרדיות. החלטת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה שהתפרסמה אתמול (שלישי) בנוגע להגבהת הבניינים בחריש ומחיקת כל הסעיפים מהתוכנית שייעדו אותה לעיר חרדית, כמו באה להמחיש את חשיבות השליטה בבית שמש - עתודת הקרקע האחרונה שנותרה לציבור החרדי.

פגישת ראשי הערים ביום שני השבוע, התקיימה בטיימינג הנכון, בערבו של יום בו אושר בכנסת החוק שמאפשר מימון למערכת בחירות חוזרת ברשויות. המשאבים הכספיים חשובים, אבל האנרגיות הן שיכריעו את ההתמודדות. המועמד החילוני אלי כהן ינסה להוציא בוחרים מהחורים. צריך רק לקוות שהוא מיצה בסיבוב הקודם את כל פוטנציאל המצביעים.

בה בשעה שראשי העיר החרדים ישבו לסעודה טובה, קיים אלי כהן אסיפת בחירות בה השתתפו דני דנון, נפתלי בנט ו...אורי אריאל. "שותפינו הטבעיים" בדימוס הפכו לזוללי חרדים לתיאבון. בוועדת שקד כמנה עיקרית, בבית שמש כקינוחים.

אם ראשי המפלגות החרדיות ישלחו למערכת הבחירות את השועלים ולא את החתולים, יש לאבוטבול סיכויים לא רעים. העובדה שאריה דרעי שלח לשטח מבוגרים אחראים כמו אבנר עמר ועמרם כנפו, ולא הסתפק בנערים שניהלו את מערכת הבחירות האחרונה ברשויות (התוצאות ידועות) מלמדת שהאסימון נפל ודרעי מבין, שעל בית שמש יקום וייפול דבר.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!