20 שנה לטבח חברון: מי היית ברוך גולדשטיין הי"ד?

"ביום השישי, י"ד באדר ה'תשנ"ד - 25 בפברואר 1994, הוא היום החמישה-עשר לרמאדן, שנת 1414 להג'רה, בשעות הבוקר המוקדמות, התפללו כחמש מאות גברים מוסלמים באולם יצחק אשר במערת המכפלה בחברון. כשלוש מאות נשים מוסלמיות התפללו אותה שעה באולם הג'וואליה שבמערה.

"בסביבות השעה 05:30 נורו באולם יצחק - במספר צרורות מנשק אוטומטי - למעלה ממאה יריות, לעבר המתפללים שהיו בתחילת התפילה, בשלב המעבר לכריעה, כאשר גבם לעבר מקור הירי. כתוצאה מן הירי נהרגו 29 מתפללים ונפצעו, לפי הידוע לנו, 125 מתפללים.

"לפי דבריהם של אחדים מעדי הראייה מבין המתפללים המוסלמים, ולפי הראיות הנסיבתיות שהובאו בפני הוועדה, בוצע הירי על-ידי ד"ר ברוך גולדשטיין, רופא, תושב קרית ארבע. גולדשטיין נהרג באולם יצחק בידי אחדים מן המתפללים המוסלמים, לאחר שהוציאו את רובהו מידיו, הפילוהו ארצה, מחצו את ראשו במוטות ברזל, המשמשים את המִבדלות, המוקמות מעת לעת באולם יצחק, כדי לחצוץ בין היהודים לבין המוסלמים."

כך מתארת ועדת החקירה הממלכתית בראשות נשיא בית משפט העליון לשעבר השופט מאיר שמגר, שהוקמה לבדיקת נסיבות מסע ההרג, באותו בוקר במערת המכפלה.

עשרים שנה חלפו, מאז, ואנו חוזרים אל האיש ואל המאורע הטראומטי, שהותיר חותמו עד היום על העיר חברון ותושביה ועל המקום הקדוש שבו בוצע המעשה.

"רופא מסור ובעל חסד עצום"

תחילה, פרופיל קצר על ד"ר גולדשטיין.

ברוך גולדשטיין, היה רופא כללי במקצועו שהתמחה בתחום הטראומה ורפואת חירום. במקור היה יליד ברוקלין, שסיים בהצטיינות את לימודי הרפואה בארה"ב ולאחריהם עלה ארצה.

טקס החופה של בני הזוג ברוך ומרים גולדשטיין היה מיוחד במינו, הוא נערך ליד שער המוגרבים, במרחק של מאה מטרים מהר הבית. למעשה, ביקשו בני הזוג להינשא על שטח הר הבית, אולם המשטרה מנעה זאת מהם בתקיפות.

בשעה שהגיעו החתן והכלה לטקס כלולותיהם, הקיפו אותם עשרות תלמידי ישיבה במעגלי ריקודים גדולים. כבר שבוע לפני הנישואין, הודיעו בני הזוג כי דעתם נחושה להגיע אל הר הבית ולקיים את הטקס, לראשונה מאז שחרור העיר העתיקה. אך, הזוג והקרואים נתקלו בקצה השביל שמוביל לשער הר הבית, בסוללה עבה של שוטרים, צלמים ועיתונאים ובעקבות כך נאלצו לסגת ולהסתפק בטקס בסמוך לשער המוגרבים.

גולדשטיין הצטרף לצה"ל כרופא בדרגת סרן, ועם שחרורו עבד כרופא קהילתי של קריית ארבע ויישובי הסביבה. במסגרת תפקידו, טיפל ברבים מנפגעי פעולות הטרור שאירעו בשטחים. מקורביו ומכריו, ייחסו את מעשהו בהמשך, לעומס הנפשי שהצטבר בו כתוצאה מפעולות טרור אלה.

לא לחינם, כינוהו הכל איש צדיק ויקר ערך. "כל ילד בקריית ארבע המכיר את ברוך גולדשטיין כאדם שהיה צדיק ושעזר להציל נפשות רבות בעם ישראל", תיאר פעיל הימין נועם פדרמן.

העיתונאי אהרן גרנות, שכנו של גולדשטיין, מספר כי במסגרת מקצועו כרופא, ביקש ברוך להימנע ככל האפשר מחילול שבת מיותר.

"היה לו בבית לוח שעונים (סטאטי ולא פעיל) עם מחוגים", מספר גרנות. "על כל שעון, היה כיתוב אחר. 'בית הכנסת', 'מערת המכפלה', 'הישיבה' וכיוצא באלו. כאשר היה יוצא מביתו בשבת לאחד המקומות, לצורך תפילה או לשם הענקת טיפול רפואי, היה דואג להשאיר אחריו עקבות. הוא ידע כי יתכן שמישהו יבוא להזעיק אותו לצורך עזרה ראשונה, וכדי שהלה לא יזדקק לטלפן אליו בשבת , כדי לוודא את מיקומו, הוא הסיט לפני יציאתו את המחוג בשעון הרלוונטי, על שעת היציאה, כדי לאפשר למחפש, להתחקות אחריו".

גרנות אף מתאר בלהט, כיצד הציל ד"ר גולדשטיין את חיי בתו – שהייתה אז פעוטה כבת שנה. "הבת שלי לקתה אז רח"ל בדלקת קרום המח. אמבולנס שבא לביתנו, קבע כי עלינו להבהילה בדחיפות לבית החולים הקרוב, לצורך הענקת טיפול דחוף. אבל בטרם שעיתי להצעתם, זימנתי גם את ד"ר גולדשטיין שיבוא להביע דעתו. כאמור, הוא היה שכני והוא הגיע מיד אל חדרה של התינוקת. כאשר סקר ובדק אותה, הזהיר אותי, לבל אפנה אותה לבית חולים. 'היא עלולה חלילה לקפד את פתיל חייה, עוד בדרך לשם' התריע. הוא הורה לי להשאיר אותה בבית והבטיח להישאר לצידה לאורך כל הלילה, עד שמצבה יוטב.

"שאלתי אותו, מה עלי לעשות בינתיים. 'אתה תגיד תהילים - פורטה'... המליץ לי בחום. וכך, הרופא מצד אחד ואני עם ספר התהילים מצד שני, לא עצמנו עין כל הלילה. הוא טיפל בה במסירות ובנאמנות רבה. בשעות הבוקר, אורו פניו. גולדשטיין הבהיר לי, כי הילדה צלחה את המשבר בהצלחה וכי מעתה מצבה ילך וישתפר והיא תתאושש מהר".

"הייתי מאד נרגש. שאלתי אותו, מה התשלום שהוא דורש בעד הטיפול. אך גולדשטיין היה צנוע למדי. 'כמה שאתה רוצה'. הוצאתי סכום כסף מהכיס והושטתי לו. למרבה ההפתעה, הוא שלף במקביל פנקס קבלות של ישיבת 'שבי חברון' כדי לרשום לי קבלה על הסכום... כלומר, הוא תכנן להעביר את הכסף לישיבה ולא ליהנות מכך כלל. אמרתי לו: ברצוני להזכירך, שאני אברך כולל ולומד בישיבה הזו... גולדשטיין לא התבלבל, על אתר הוציא מכיסו פנקס קבלות נוסף והפעם של תלמוד התורה המקומי ורשם את הסכום שנתתי - כתרומה... ללמדך מי היה האיש ואלו נחשולים של חסד וצדקה פיעמו בו".

נקודת השבר: רצח מרדכי ושלום לפיד הי"ד

ומכאן לאירוע.

בעדותה של הגברת מרים גולדשטיין, רעייתו של הרופא, בפני וועדת שמגר, נחשפו שעותיו האחרונות של גולדשטיין. לדבריה, ליל הפורים לפני כן, הוקדש למשפחה, ולא היה בו דבר שיכול היה להסגיר את מאורעות הבוקר שאחרי. לאחר קריאת המגילה, הסבו בני המשפחה לארוחת ערב חגיגית, ואחר יצאו לטייל. אחת השאלות המרכזיות שעליהן נדרשה גב' גולדשטיין להשיב, הייתה - האם ידעה על תכניותיו של בעלה והאם ניסתה להניא אותו מהן. בנושא זה פסקה ועדת החקירה, כי מרים גולדשטיין לא הייתה בסוד העניין.

באשמורת הבוקר של חג הפורים, השאיר גולדשטיין את מכוניתו בבית וביקש ממוטי אונגר, נהג ג'יפ הביטחון של קריית ארבע, ש"יקפיץ אותו" למערת המכפלה. לפני שיצאו, נתן לו גולדשטיין את מפתחות הרכב וביקש ממנו להחזירם לאשתו. בעדותו בפני ועדת החקירה אמר אונגר, כי סבר שגולדשטיין יוצא למילואים, ולכן דאג להשאיר לאשתו את מפתחות הרכב.

הוא הגיע למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן. באותה עת, נכחו באולם אברהם שבמערת המכפלה, רק שלושה עשר יהודים, שאליהם הצטרף ברוך גולדשטיין. ואילו ב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן.

גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "גליל" בו הצטייד, יחד מספר מחסניות מלאות שהיה ברשותו, פתח בצרור יריות לעבר המתפללים. לא ברור האם הוא חדל לירות, רק כאשר אזלה התחמושת שהייתה ברשותו או עקב מעצור בנשקו, אך באותו רגע, השתלטו עליו המתפללים המוסלמים והרגו אותו באמצעות מטף כיבוי.

"ניסיתי לברוח וצעקתי 'תצילו אותי', רעש הירי באולם היה כמו של רעם", שחזר חמדה אל מכסב, אחד הפצועים באירוע. בתום הירי נמצאו על רצפת אולם יצחק מעל ל-100 תרמילים ריקים. הירי עצמו נמשך כדקה וחצי.

האלוף מאיר כליפי, מי שהיה מח"ט חברון באותה עת, סיפר זה לא מכבר, כי התרחיש הראשון שעבר לו בראש, כאשר שמע את צרור היריות היה טבח של יהודים. "אולם יצחק נראה כמו בית מטבחיים, זו תמונה שקשה להוציא אותה מהזיכרון".

הוועדה שחקרה את האירוע ואת כל הגורמים שיכלו לשפוך עליו אור, הגיעה למסקנה כי גולדשטיין פעל לבדו, ללא תמיכה או סיוע מגורמים אחרים. חברי הוועדה גם הפריכו את הטענות שנשמעו מפי גורמים מוסלמים, לפיהן כוח צה"ל שהוצב במקום שיתף פעולה עם גולדשטיין וירה לעבר המתפללים.

"צריך להבין את השתלשלות האירועים", סנגר אז דובר הישוב היהודי לשעבר, נועם ארנון על גולדשטיין - על האיש, אך לא על המעשה. "בערב חנוכה שקדם לאירוע, נרצחו מרדכי לפיד הי"ד - החבר הכי טוב של ברוך גולדשטיין והבן שלו שלום הי"ד. זה שבר אותו. כל בוקר בשרו הכותרות בעיתונים - 'החמאס מתכנן פיגוע גדול בחברון'. היו לנו התרעות מחרישות אוזניים. שאול מופז, ששימש אז כמפקד יו"ש, הגיע יומיים קודם לכן לקריית ארבע והתריע כי: 'הולך להיות פיגוע גדול בימים הקרובים. אנחנו לא יכולים לעצור זאת- יש לנו הנחיות של הדרג המדיני'. לגולדשטיין עצמו, אמרו להכין חדרי פינוי לעשרות נפגעים. אין פלא, שהוא נקלע למשבר נפשי והגיע למסקנה שאין לו ברירה. למרות שאני לא חושב כמוהו, הוא כנראה האמין בכל ליבו שמעשה נקם ימנע פיגוע".

בגילוי דעת שפרסמה, מועצת קריית ארבע בעקבות המקרה נאמר: "אנו מצטערים מאוד על התנגשות הדמים הקשה שהייתה במערה. אנו משתתפים בכאב ובצער המשפחות שיקיריהן נפלו, אך את כתב האישום יש לכוון נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה מר יצחק רבין".

המורשת והצוואה

בעקבות הפיגוע, פרצו מהומות כמעט בכל הישובים בשטחים. עוד תשעה פלסטינים נהרגו בעימותים עם כוחות הביטחון ויותר מ-200 נפצעו, במה שתואר באותה תקופה כהתפרעויות חסרות תקדים. גם בירושלים, עם סיום התפילה בהר הבית, המטירו המתפללים המוסלמים אבנים על המתפללים ברחבת הכותל שהתכנסו לקריאת המגילה. קצין משטרה שהיה במקום התבטא לנוכח האירועים במלים: "תראו למה אדם אחד מסוגל לגרום".

בישיבת הממשלה, שהתקיימה מספר שעות לאחר האירוע, התאחדו מרבית השרים סביב ההצעה של שר המשפטים דאז, דוד ליבאי, להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק, תוציא מסקנות ותגיש המלצות לגבי האסון. ראש הממשלה, יצחק רבין, שכינה את גולדשטיין 'איש החמאס היהודי', התנגד מתוך חשש שבכך ישנה משום הודאה באשמת המדינה, בעוד העמדה הרשמית הייתה כי מדובר במעשה של אדם בודד. בישיבה, היו גם שרים שקראו להוציא את תנועות הימין הקיצוני מחוץ לחוק.

פעילי ימין רבים, הזדהו אז בעקיפין או במישרין עם מעשהו של גולדשטיין. כך למשל, פעיל הימין מיכאל בן חורין הועמד לדין על ידי הפרקליטות, על שאמר בהילולא לזכר גולדשטיין כי: "ברוך גולדשטיין אין כמוך בעולם, ברוך גולדשטיין הוא אדם צדיק, יסוד עולם, יחיד במינו". אולם בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה אותו ופסק שאין בכך הסתה לאלימות.

גם עורכיו של הספר "ברוך הגבר", שהוציאו תומכיו לזכרו, הועמדו לדין והורשעו בעבירה של הסתה לגזענות.

בני משפחתו של גולדשטיין, ביקשו לקברו בבית העלמין היהודי של חברון, אך מפאת התנגדות הצבא, נאלצו להקצות לו חלקת קבורה בפארק התיירות שהוקם לזכרו של הרב מאיר כהנא הי"ד, השוכן בטבורה של הקריה.

וזה הנוסח שנחקק על המצבה: פ"נ הקדוש הרופא ר' ברוך קאפל גולדשטיין זצוק"ל הי"ד בן ר' ישראל יבדלחט"א. דור שביעי לאדמו"ר הזקן "בעל התניא" ר' שניאור זלמן מליאדי. מסר נפשו למען עם ישראל תורתו וארצו. "נקי כפיים ובר-לבב". נולד ה' בטבת תשי"ז. נרצח על קידוש השם י"ד באדר, פורים תשנ"ד. תנצב"ה

בחיפוש במגירותיו של גולדשטיין, נמצא כי הותיר אחריו מכתב שנועד לעמרם יפרח, מנהל עמותת אנ"ר, זו שמחזיקה את צוות הרופאים בקרית ארבע שבה שימש כרופא בכיר. במכתב, הלאקוני והענייני, מודה לו גולדשטיין על העבודה המשותפת.

מכתב נוסף שנמצא בתיקו, מיד לאחר הפיגוע, הוא בעצם הצוואה האחרונה שלו: "תהא מיתתי כפרה על כל החטאים והעוונות שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך", כתב גולדשטיין, "ותן חלקי בגן עדן וזכני לעולם הצפון צדיקים. קל, נא רפא-נא לי. אני מאמין באמונה שלמה בה' אלוקים, אמת ושמו אמת ובשלו העקרים".

גרסתה של הגברת גולדשטיין לאירועים, נשמעה בפעם הראשונה בעת עדותה בוועדת החקירה. בין היתר היא קבלה על כך שהוועדה לא זימנה לחקירה את הערבים שעשו, לדבריה, שפטים בבעלה. היא הגישה תלונה למשטרה על הירצחו ואף הציגה את בעלה כמי שנרצח בפעולת איבה, ובהתאם לכך, גם תבעה מהמוסד לביטוח לאומי תגמולים על פי חוק נפגעי פעולות איבה. אך בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט.

עם זאת, מעשהו של האב, לא מנע מאחד מילדיו לסיים קורס טייס, והוא אף הוצב כנווט קרב בחיל האוויר.

דמותו של גולדשטיין, ואולי העובדה כי נרצח בפורים, היוותה השראה לילדיהם של פעילי ימין שהתחפשו בפורים בתחפושת של ברוך גולדשטיין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!