שושלת העסקונה • "סבא לא רצה שאגור באלעד"

כשנכנסים בשערי העירייה באלעד, אפשר לחוש כבר ממשב הרוח של הדלת הנפתחת לקראתך את האווירה ה'פרושית' החמימה, המקדם את פני הבאים בשעריה. החיוכים, טפיחות הכתף, ובעיקר – תחושת החמימות הביתית וה'סחבק' האופפת את כולם, החל במנהלי לשכת ראש העיר וכלה באחרון המנקים.

מאידך, הלו"ז העמוס, והההמולה הבלתי פוסקת סביב לשכת ראש העיר, מוכיחים כי למרות האווירה הטובה והנינוחה משהו, כאן אנשים באים לעבוד, לעבוד קשה, ולעשות הכל בכדי שהחיים בעיר יתפקדו בשלימות - עד הפרט האחרון. כיצד יכולים הסחבק והלו"ז העמוס לדור בכפיפה אחת? לראש העיר, הרב ישראל פרוש, פתרונים.

נכנסנו ללשכה בסיומה של פגישת עבודה עם גורמי רווחה בעיר. עוד ניתן היה לראות את אחרוני המשתתפים שוטחים באזני ראש העיר את מצוקת המערכות עליהם הם מופקדים. ראש העיר סיים את השיחה והרים את ראשו בחיוך "באת לראיין אותי?" צחק פרוש, "תראה מה קורה פה, לנשום אין לי זמן, אז עכשיו ראיון? נו, אם כבר באת, אצלנו לא משיבים את פניו של אף אחד ריקם".

הרקע לקיומו של הראיון, מאחר ובשבת האחרונה ציינה היהדות החרדית את יום פטירתו הרביעי של אחד מגדולי עסקניה, הרב מנחם פרוש זצ"ל, שנפטר בח' אדר תש"ע. כנכד שממשיך דור נוסף של עסקנות ציבורית למען הכלל, ציפינו לשמוע מראש העיר אלעד כיצד פועל הדנ"א המשפחתי, השלוב לחלוטין בקורותיו של הציבור החרדי בירושלים בפרט, ובארץ ישראל בכלל.

ההשראה לשושלת העסקנים

• אתה, הרב ישראל פרוש, זכית לגדול בצילו של סבך ונוכחת גם בביתו שעות רבות בעת פעילות פוליטית שוטפת, מהו הזיכרון הראשון והמשמעותי שאתה לוקח איתך מהחוויה המפעימה הזו בגיל הילדות?

"הזיכרון הראשון הוא אכן הזיכרון המשמעותי ביותר עבורי. סבי זצ"ל דאג לספר לנו את הסיפור הבא בילדותנו בכל הזדמנות, ולדאוג שנפנים את משמעותו של הסיפור. אביו של סבי, הרב משה פרוש זצ"ל, נסע כשנה קודם לידת בנו ליבניאל בשליחותו של הגרי"ח זוננפלד, על מנת להקים שם תלמוד תורה לילדי המושבה הצעירה שהוקמה זה לא מכבר. כשהיה סבי בן שנה וחצי נפטרה אמו הרבנית שפרה לבית ריבלין, ומיד לאחר פטירתה חזר האב לירושלים ונישא בשנית למרת פייגא חיימסון.

"סבי, שגדל כילד מבלי שידע כלל על יתמותו, חי את חייו בשמחה ובאושר מבלי שהיתמות השפיעה עליו כלל, עד שבגיל 14 גילה במגירה בבית דף ובו הספד שנשא אביו על אמו. כתוצאה מכך הוא חווה חוויה קשה וכואבת שבעקבותיה החליט לצאת ולתרום מהשפעתו והחל לכתוב כבר בגיל צעיר מאמרים בעיתון. בכל פעם ששהינו לצדו כנכדים וחזינו בפעילות הציבורית השוטפת שלא פסקה אצלו לרגע, הדגיש סבי זצ"ל את הסיפור הזה ואת החובה המוטלת עלינו בעקבותיה. להשתדל תמיד, כבר מגיל צעיר, לפעול ולעשות ככל יכלתנו בכדי לסייע לציבור ולפרט. את הסיפור הזה הוא היה חוזר ומספר לנו משחר ילדותנו, וזהו גם הזיכרון הראשון שלי ממנו כילד כבר בגיל צעיר, החינוך לעשות מה שבידינו בכדי לסייע לכלל ולפרט.

"מעבר לכך, סבי היה מעורב מאוד בחיי כילד. המשרד שלו היה מול החיידר שבו למדתי וביתו אף הוא היה סמוך מאוד למשרד, וכך כמעט מידי יום נהגתי להיכנס אליו בסיום שעות הלימודים בחיידר ולראות כיצד הוא פועל ללא ליאות בכדי לסייע לאנשים. הוא היה לוקח אותנו עמו כשהיה נכנס לרבנים, ובכל יום שישי היינו מגיעים אליו ומספרים לו מה אמר הרב'ה בחיידר על פרשת השבוע.

"המפגש המשפחתי השבועי הקבוע היה בשבת בבוקר אחרי תפילת שחרית ומוסף שהתקיימה בביתו כשכל בני המשפחה משתתפים בה. אבי, הרב מאיר יבדל"א, היה יושב עם אביו שעה ארוכה ודן עמו בענייני ההנהגה העומדים על הפרק. זו היתה האווירה בה גדלתי".

בחזור מהלווית הבן - רץ לסייע לזולת

• במהלך השנים בוודאי ראיתם סיפורים רבים שבהם פעל הסבא כשליח ציבור. האם ישנו סיפור אחד מיוחד הצרוב בזכרונך כסיפור המשקף את דרכו?

פרוש מתנער לרגע מענן הזכרונות, מביט בי וצוחק שוב. "סיפורים? אם נתחיל לא נגמור. עד לרגע האחרון סבא שלי עסק בעזרה לפונים אליו. שתבין, ביום האחרון לחייו, שעות ספורות קודם שנפטר - הוא ניסה להשיג אותי מספר פעמים. אני לא הייתי זמין באותן שעות. וכך, לצערי, לא זכיתי להשתתף בנסיון האחרון שלו לעזור ליהודי. ענייני הכלל והעזרה לפרט לא משו ממנו לרגע. והוא אכן פעם הביע את תמיהתו בפני כיצד יתכן מצב בו אדם מתקשר אלי ואני אינני עונה, או שאינני זמין. עניתי לו כי אם לפני שישים שנה היו טלפונים ניידים זמינים כל כך לכל אדם גם הוא לא היה מסוגל לעמוד בעומס הפניות אליו.

"הזדמנות נוספת בה נוכחתי לראות עד היכן מגיעה מסירותו - הייתה כאשר נפטר בנו, דודי הרב אליהו פרוש זצ"ל, מיד לאחר ששבנו הביתה מהלוויה, ביקש סבי לקרוא לאדם מסוים ומסר בידו פתק ובו פירוט העזרה הנצרכת עבור אדם ששוחח עמו באותו בוקר. היה זה מפעים עבורנו לראות כיצד גם ביום הלויה הוא לא שכח מהבקשה שהגיעה אליו באותו בוקר.

"אני חושב שהסיפור הזה משקף את תמצית עשייתו של סבי ואת השלמות שהוא דרש מעמנו בכל משימה ותפקיד שהוא הטיל עלינו. בכל מצב הוא היה דואג לבצע את הנצרך עד לפרט האחרון ובצורה המושלמת ביותר. הוא לא היה הולך לישון בלילה עד שהוא שהיה מסיים לטפל בכל הבקשות שהגיעו אליו. בהקשר זה, ראוי להזכיר כי בכל לילה, גם אם מדובר היה בשעת ליל מאוחרת, לאחר סיום כל עיסוקיו היה מקפיד סבי על שמיעת שיעור דף היומי מוקלט בטייפ מר' מיכל זילבר, גם אם היה נרדם תוך כדי, היה חוזר ומתעורר ושומע את השיעור עד סיומו. הוא לא היה נותן תנומה לעפעפיו עד שהיה מסיים לשמוע את השיעור בשלימות".

"בהשקפת עולמו סבא לא היה חבר כנסת"

• רובם של הפוליטיקאים כיום נחשבים כשליחים ומייצגים של זרם מסוים. סביך, הרב מנחם פרוש, ומשפחת פרוש בכלל, נחשבים כמייצגים של כלל הזרמים, ומסייעים לפונים אליהם ללא הבדל או שיוך קהילתי כזה או אחר. בזמנו אף היו שאמרו שאנשי ה"נטורי קרתא" רואים בו את נציגם - למרות שלא השתתפו בבחירות ולא הצביעו עבורו. האם תוכל לספר לנו אנקדוטה מיוחדת בהקשר זה?

"ברחוב מאה שערים התגוררה אלמנה שהשתייכה לחוגי ה'נטורי קרתא'", פותח פרוש בסיפור נוסף, "במשך שנים נהג סבי זצ"ל לשלוח לה צ'ק מידי שבוע בכדי לסייע לה לקנות צרכי שבת. יום אחד גילה אחד משכניה שהצ'קים שנהגה שכנתו לפרוט מידי שבוע הינם על שמו של ח"כ מנחם פרוש. בעקבות כך הודיעה האלמנה לשליח כי איננה רוצה להמשיך לקבל את הצ'קים. מיני אז היה דואג סבי מידי שבוע להחליף צ'ק עם אחד מעובדי משרדו ולשלוח לאותה אלמנה בכדי שתוכל להמשיך ולקנות צרכי שבת. לא הפריעה לסבי כלל העובדה שהיא סירבה לקחת ממנו כסף עקב השתייכותה לקנאים.

"בהשקפת עולמו הוא לא ראה את עצמו כלל כחבר כנסת, מבחינתו הכנסת לא הייתה נושא העיסוק המרכזי שלו, היא שימשה כלי עבודה עבורו בתפקידו כעסקן ציבור שמחובתו לסייע לכלל בכל דרך אפשרית. גם בימיו בכנסת וגם לאחר שפרש תחומי עסוקו לא הצטמצמו רק לעשיה פרלמנטרית. ההבנה הזו, המחויבות העמוקה הזו לציבור, עברו אצלנו מדור לדור במשפחה, כך היה אצל אביו הרב משה פרוש, כך היה אצלו, וכך גם אבי שיבדל"א שבתקופת הרוטציה לא הפסיק לרגע לענות לפונים אליו ולעשות ככל שביכלתו לסייע להם".

"בכלל", מתרווח ראש העיר על כיסאו, "אם מתבוננים על דמותו של סבי לעומת הפוליטיקאים המכהנים כיום. ניתן לומר שהפוליטיקה השתנתה לחלוטין. פעם, עסקן או ח"כ שנשלח לתפקיד מסוים היה יודע כי עליו לבצע את התפקיד בשלימות, זו היתה המטרה שעמדה לנגד עיניו והוא לא חיפש לעשות רעש או לייצר כותרות. אלא אך ורק למלא את תפקידו בנאמנות. לעומת זאת, היום, הפוליטיקה הפכה להיות זולה, הפוליטיקאים דואגים קודם כל לייצג את עצמם ולתקשר את עצמם, כשהם מגיעים לעשיה מעשית כלשהיא הם לא מתאמצים לבצע שום דבר שלא יביא להם את הכותרת.

"בזמנו, סבי יכול היה לסגור דברים בצורה חלקה ושקטה עם פוליטיקאי מכל מפלגה שהיא - גם אם הוא היה נציג מפלגה חילונית ושמאלנית. היום יש לנו עסק עם אנשים שהדבר הראשון שחשוב להם זו ההצגה שהם עושים לכלי התקשורת. הם כלל לא טורחים לדאוג לציבור ששלח אותם, זה לא מהווה נושא עבורם בכלל. עם אנשים כאלו לא ניתן לסגור דברים בשום צורה שהיא".

"הפגנה היא כלי קצוני למצבים חריגים"

• בשנת תשנ"ט לאחר מספר פסיקות של בג"ץ בנושאי דת ומדינה, אירגן סביך הפגנה גדולה בהשתתפות כל היהדות החרדית. ככל שעוברים השנים והפילוגים מתרבים, מבינים יותר ויותר כמה יהיה קשה היום שוב לארגן הפגנה שכזו. בד בבד עם העובדה שגם בתקופה האחרונה, ואפילו בימים האחרונים ממש, בג"ץ שוב מתערב בנושאים כמו גיוס בני הישיבות, והגיעו הדברים לכדי כך שעצר את תקציבי עולם התורה בכלל. האם אתה חושב שגם היום יוכל להיווצר מצב שבו היהדות החרדית כולה תתאחד כפי שהיה בימים ההם ותפגין אחדות שכזו?

"קודם כל, חשוב לומר שהמצב היום עדיין לא הגיע למצב שהיה אז. אז הבג"ץ התערב במספר דברים שהיו בנשמת אפה של היהדות החרדית, היום לעומת זאת, למרות שהמצב חמור מאוד, הוא עדיין לא כפי שהוא היה אז.

"מעבר לכך, סבי נהג תמיד לומר, שהפגנה היא כלי שלא משתמשים בו בכל יום. כוחה של ההפגנה היא בכך ששומרים אותה למצבים קיצוניים במיוחד, זו הדרך שהיא מעבירה מסר שהגיעו מים עד נפש, אילו בכל יום נצא להפגנה ונשרוף פחים אזי ההפגנות יאבדו לחלוטין את כח ההשפעה שלהן. חשוב לזכור את האמירה הזו בימים כאלו כששאלת ההפגנות עולה בהקשרים רבים ורלוונטית מתמיד".

• אם כבר הזכרנו את המצב השורר כיום, כיצד אתה חושב שסביך היה פועל אילו הוא היה חי היום?

פרוש נאחז בהרהורים, הוא מביט בנקודה דמיונית שעל התקרה, ואומר: "אם אני חושב על זה, נראה לי שהוא לא היה מסוגל לראות את מה שקורה היום. ההסתה הרי כל כך חזקה. עושים הון פוליטי על הגב שלנו. הרי מה קורה כאן? ישנן מספר מפלגות חסרות אג'נדה, כל מה שיש להן להציג לקהל הבוחרים שלהם זו ההסתה נגדנו. אם נביט לאחור מספר שנים נבחין בכך שהיה תהליך של התקרבות בין חלקי העם, החילונים החלו לאט לאט להתעניין יותר ויותר במסורת ישראל. והציבור שלנו למד אף הוא כיצד לקיים דיאלוג עם החילונים בצורה טובה. ואז הגיעו יאיר לפיד ושותפיו ועצרו את כל התהליך המבורך הזה באבחת חרב. ומדוע? בכדי לגרוף הון פוליטי אישי!

"סבי לא היה מסוגל לעמוד מול אנשים צבועים שכאלה, שגורמים במעשיהם לתוצאות הפוכות מהכוונות שהם מצהירים עליהם. נותר רק לקוות שראש הממשלה יתעשת ויבין שהמצב בו הוא שרוי מבחינה מדינית נובע אך ורק מהפגיעה בלומדי התורה. וכפי שבן גוריון חזר ואמר לסבי מספר פעמים, כי מדינת ישראל מעולם לא תפריע ללמוד למי שחפץ בכך".

"לחשוב כיצד הוא היה מגיב"

• כיצד סבך השפיע על העשיה שלך בפן המעשי?

"בשנת 2001 - כאשר הייתי אברך צעיר, הייתה שביתה גדולה של כל משרדי הממשלה. ביום הראשון של השביתה הוא ביקש ממני לסייע לאשה שהיתה זקוקה לדרכון באופן דחוף. בכדי להשיג לה דרכון נזקקתי לפנות לכל בכירי הפקידים במשרד הפנים. כעבור מספר ימים הוא ביקש ממני שוב לסייע לאדם אחר, מנהל מוסד שנזקק לעזרה דחופה במשרד החינוך, ושוב נאלצתי לעבור בסבך הפקידים הממשלתיים עד שהצלחתי להשיג את מטרתי ולמלא את המשימה. וכך, במשך כל השביתה שנמשכה כחודש ימים, המשיך סבי להטיל עלי משימות הנוגעות למשרדי הממשלה השונים. עד שכאשר נגמרה השביתה הודיע לי סבי כי כמות האנשים שהצלחתי להכיר באותו חודש - יכולה לסייע לי לעזור לאנשים רבים, והטיל עלי את תפקיד יו"ר אגודת ישראל, כשמתפקידי היה בין היתר היה לסייע לכל הפונים אלינו.

"לפני הקדנציה הקודמת, כאשר עברתי לאלעד על מנת לשמש כסגן ראש העיר, סבי התנגד לכך, הוא לא רצה שאעזוב את ירושלים. אולם לאחר שמספר אנשים מקהילת שלומי אמונים באלעד כתבו לסבי מכתב ובו פירטו את הסיבות לכך שהם רוצים שאבוא לאלעד, שינה סבי את דעתו ותמך ואף עודד אותי במעבר. אולם הוא לא וויתר על כך שאבוא לירושלים לפחות פעם בשבוע בכדי לקבל קהל בבית אגודת ישראל. סבי היה מעורב מאוד בכל פרט בחיי הציבוריים, וזכורני שאף פעם אחת, כאשר הופצו פשקווילים בגנותי באלעד, ביקש ממני סבי שאקריא לו את הנאמר בהם, הוא לא וויתר על שום פרט והיה מעורב עד לדבר הכי קטן. עד היום, לפני כל פגישה חשובה, אני מעלה את דמותו בזכרוני ומהרהר ונזכר כיצד הוא היה עושה כל דבר בשלימות ולא מוותר. הדבר הכי חשוב שמלווה אותי בעשיה היומיומית שלי הוא הזיכרון הזה.

"לסבי היתה תכונה מופלאה של רגש", מסיים הרב פרוש את השיחה, "תמיד לומר את המילה הנכונה במקום הנכון, מכל הבחינות. זכור לכולם הסיפור כיצד הוא פרץ בבכי בפני ראש הממשלה יצחק רבין וביקש ממנו שלא להעביר את קבר רחל בהסכמי אוסלו. זה היה חלק מהאישיות שלו, לדעת כיצד להשפיע על אנשים בצורה מדויקת. אני מנסה כל הזמן ללמוד ממנו ולהמשיך גם את היכולת המופלאה הזו. בכל פעם שאני נזכר בו אני מנסה לחשוב כיצד הוא היה מגיב".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!