בשולי הפרשה: תנו לשוטר להכנס אל הרב

לפני כשלושה שבועות לערך, פרצה לחיינו פרשת "הרב והניצב".

במרכזה של פרשה זו עומדים שניים: מצד אחד ניצב (בדימוס) מנשה ארביב, מי שעמד עד לאחרונה בראש יחידת החקירות להב 433. יחידת חקירות העילית של משטרת ישראל. מצד שני, הרב יאשיהו פינטו, ראש מוסדות שובה ישראל, אשר רבים משועי הארץ מחזרים אחר קירבתו.

למרות ההחלטה להגיש כתב אישום נגד הרב פינטו עדיין שני אלה ניצבים משני עברי המיתרס.

בפני כלי התקשורת עומדים הצדדים לפרשה, תוך שכל אחד מהם מטיח האשמות ברעו לפרשה. התמקדות הצדדים בעצמם ובעוול שנגרם להם, מסיטה את הדיון והעיסוק בחומרת הפרשה, כאשר, נדמה כי כלל הנוגעים בדבר אמורים וצריכים לעשות בדק בית מעמיק ורציני, ובמה דברים אמורים:

המשותף בין רב לשוטר, הינה בעובדה כי מדובר באנשים אשר בחרו להקדיש את חייהם לכלל, תוך שטובת הציבור היא זו שעומדת לנגד עיניהם, כל אחד בדרכו ועל פי השקפת עולמו.

אין ספק כי במידה והרב פינטו או ניצב ארביב היו בוחרים נתיב שונה מכפי שבחרו, אזי, היה ביכולתם לעשות לביתם באופן ניכר, מאחר שאין חולק כי שניהם ניחנים בתכונות וכישורים יוצאי דופן.

אולם משבחרו בנתיב עיסוק, המעמיד את הכלל במרכז העשייה, מוטלת עליהם החובה, להתנער מהבלי העולם הגשמי, ולהתמקד אך ורק, בעשייתם הציבורית.

פנייתם לאפיק מקביל, כפי העולה מפרסומי התקשורת, מטילה צל כבד, על אלו שבחרו להעניק את מרצם לטובת הכלל. מפכ"ל המשטרה רב ניצב יוחנן דנינו, אמר כי "אין זה ראוי שקצינים בכירים במשטרה ייפגשו עם רבנים בחצרם, בנושאים אישיים".

עצוב כי זו התוצאה: במדינת ישראל יש רבנים רבים העושים לילות כימים לטובת כלל עם ישראל, דתיים וחילונים כאחד, ובמקביל ישנם שוטרים רבים העושים אף הם לילות כימים על מנת להגן על הציבור מפני פשיעה ומיגורה.

אין מקום טוב יותר לאותו שוטר הנאבק בפשע, מחצרו של רב, כמקום אליו מגיע אותו שוטר על מנת לפרוק את שעל ליבו ולקבל הכוונה עצה ותמיכה.

שוטרי משטרת ישראל, נחשפים במסגרת עבודתם למקרים קשים של אלימות ופשיעה. כאשר, אין ראוי ונכון מכך, ששוטר אשר מוצא ברב זה או אחר משענת ותמיכה, לא יכול לעשות כן, מקום בו נפשו זקוקה לכך, וחבל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!