בין יבנה לכרם ביבנה: טורו של אבי בלום

חברי-הכנסת החרדים סמכו על 'מילה של טייסים' שנתנה להם איילת שקד ומה שהם קיבלו לבסוף זו טיסה מסביב לעולם. ביום ההצבעות הראשון בוועדת שקד השבוע, התבררו ממדי התרגיל של הבית היהודי. הסרוגים השמיעו קולות של ההתנגדות לסנקציות הפליליות על הישיבות הקדושות, כדי להגדיל את כושר המיקוח שלהם בסוגיית ישיבות ההסדר. שמור לי ואשבור לך, סרוג לי ואתפור אותך.

החטא הקדמון התרחש בוועדת פרי, כשנציגי הבית היהודי נתנו יד ורגל להחלת סנקציות פליליות על הישיבות החרדיות, בתמורה לביטול הדרישה להאריך את שירות תלמידי ישיבות ההסדר. הדרישה בנוגע להארכת השירות להסדרניקים, הגיעה בכלל מכיוון הצבא שדרש להאריך את השירות בתקופה של שמונה חודשים. בבית היהודי סיכמו על הארכה סמלית בת חודש, משישה עשר לשבעה עשר חודשים, בהבנה שבוועדת שקד יעלה בידם לסגור את הקצוות ולשמר את ההבנות.

בוועדת שקד הושלם הדיל: יושבת-הראש איילת שקד השמיעה לאורך כל הדרך התנגדות נחרצת להטלת סנקציות פליליות. היא דיברה על הקלות כלפי החרדים והתכוונה להטבות עבור הדתיים-לאומיים. המסר שמשמיעים חברי-הכנסת החרדים ללא הרף הינו, "תנו לנו יבנה וחכמיה", אבל המסר שהעבירה איילת שקד לעופר שלח הוא אחר לגמרי: "תנו לנו 'כרם ביבנה' וחכמיה".

בבית היהודי העבירו מסר ברור ליש עתיד: אם תאפשרו לנו לצאת בלי הארכת שירות בישיבת ההסדר 'כרם ביבנה' ודומותיה, ניתן יד להשתת סנקציות פליליות על הישיבות הקדושות. עופר שלח אמר זאת השבוע בקולו והסביר כי אם לא יוטלו סנקציות פליליות על הישיבות החרדיות, יש עתיד לא תסכים לוותר על הארכת השירות לבני ישיבות ההסדר.

ביום הדיונים הראשון של ועדת שקד זה בא לידי ביטוי במלוא העוצמה, כאשר חברי הכנסת אלעזר שטרן (מהתנועה) עומר בר לב (מהעבודה) ורוברט אילטוב (מישראל ביתנו. סופרייז), דרשו להעלות את שירות ההסדרניקים מ- 16 ל- 24 חודשים. בבית היהודי זיהו מראש את החזית והתכוננו גם הם לדורון (מול יש עתיד), תפילה (מול הח"כים החרדים בוועדה) ומלחמה (מול שטרן ובר-לב). רוברט אילטוב שהצטרף לחברים מהתנועה ומהעבודה, היכה את איילת שקד ב'הלם ותדהמה'. את גפני, פרוש ואטיאס זה ממש לא הפתיע ואל נא תשאלו מדוע.

איילת שקד לקחה את תלמידי הישיבות החרדיות כבני ערובה של הישיבות הציוניות. מחד, עופר שלח הסכים להתפשר על הארכת השירות ההסדרניקים רק בגלל ההבטחה של הבית היהודי לתמוך לבסוף בסנקציות פליליות. מאידך, גם החרדים לא הצטרפו לדרישת שטרן ובר-לב להארכת השירות בישיבות ההסדר, כשהם יוצאים מנקודת הנחה שנציגי הבית היהודי יהיו דווקא לצידם בהצבעה על הסנקציות הפליליות.

איך מרבעים את המעגל וגורמים הן ליש עתיד והן לנציגים החרדים להסדיר כאיש אחד את הצרכים הדתיים-לאומיים? מצביעים קודם כל על הסדר ההסדרניקים ודוחים את ההצבעה על סנקציות פליליות לחרדים לשבוע הבא. לא לחינם דרשה איילת שקד להעלות להצבעה את הסדרת מעמד ישיבות ההסדר כבר ביום ההצבעות הראשון, בעוד הסנקציות הפליליות תובאנה להצבעה ברגע האחרון, אחרי שכל הסוסים יברחו מהאורווה וייוותרו בה רק החמורים החרדים - ולפני שאי מי מהח"כים ייעלב, ראוי להזכיר שזהו הדימוי התנ"כי לממיתים עצמם באוהלה של תורה.

בהקשר הזה צריך לראות גם את ההתייצבות המפתיעה, כתף אל כתף, של ישיבות ההסדר לצד הישיבות החרדיות, בעתירה המשותפת נגד צו הביניים של בג"ץ בעניין התקצוב. חברי-כנסת חרדים מפוכחים העריכו מלכתחילה שכל האחווה המזויפת הזאת תתפוגג לה ברגע שעננת ישיבות ההסדר תוסר מעל ראשם של נציגי הבית היהודי בוועדה.

ההיסטריה חוזרת

אז נכון שאי אפשר לזלזל בעבודה שעשו חברי הכנסת החרדים בוועדת שקד. אטיאס, פרוש וגם גפני שישב על תקן מ"מ - ונראה יותר כמו מפקד מחלקה, לקחו על עצמם משימה כפויית טובה. אפרופו גפני, בשבוע שעבר נכתב כאן על התייצבותו בחוד החנית, אחרי שבוועדת טל הסתתר מאחורי גבו של הרב אברהם רביץ ז"ל. גפני התקשר וביקש לתקן: גם בדיונים שהתקיימו בוועדת כץ על יישומו של חוק טל, הוא השתתף כממלא-מקום ונכח בכל דיוני הוועדה. ההבדל בינו לבין רביץ היה, שבהצבעות במליאה על סעיפים 5 ו- 6 שעסקו בשנת הכרעה ובמסלולי הגיוס, גפני ופרוש התנגדו, בעוד רביץ תמך.

חשוב שההיסטוריה לא תעוות, אבל די לנו בהיסטריה שאוחזת כיום את כולנו. החברים הנכבדים בוועדת שקד הגיעו להישגים לא רעים שנמנו כאן אחד לאחד בשבועות האחרונים: החל מהגדלת 'הבריכה' לגיל 24, עבור להכללת שלוחי חב"ד ומתנדבי זק"א ואיחוד הצלה במעגל השירות האזרחי וכלה בהעברת קביעת המכסות להחלטת הממשלה.

ובצד כל זה, את ההבדל בין הצלחה לכישלון סימנו חברי-הכנסת בכבודם ובעצמם כשיצאו למשימה. הם ולא אחרים, הבהירו שהכל יקום וייפול על סנקציות פליליות, גם אם הצהרתיות. מבחן התוצאה אינו משתנה רטרואקטיבית בהתאם להישגים, אלא נקבע עם היציאה ליעד. אם זהו המבחן, הבה ונראה מהי התוצאה.

כאן צריך לסייג ולומר שהמילה האחרונה טרם נאמרה, ובשלב זה גם לא צריכה להיאמר בפומבי. על קצה הלשון, ניתן לרמוז כי עדיין נותרו כמה טריקים בארסנל שטרם נשלפו, דוגמת רוויזיה (הצבעה חוזרת) על הסעיף הנוגע להארכת השירות לישיבות ההסדר. הדרישה כבר נשלפה, ונכון לכתיבת השורות הצבעה חוזרת טרם התקיימה. חברי הכנסת החרדים יכולים להטות את הכף ולפיכך דורשים שההצבעה החוזרת תתקיים רק בסוף התהליך - אחרי ההצבעה על הסנקציות הפליליות. מנגד, דורשים בבית היהודי להצביע כאן ועכשיו, מכל הסיבות שתוארו לעיל.

מוקדם להרחיב, מיותר להאריך אבל להעריך מה יקרה אפשר. אם בשבוע הבא, בתום ההצבעות, נצא עם חוק שאין בו סנקציות פליליות, כולנו נסיר את הכובע. אם בשורה התחתונה, וכפי שמסתמן די בבירור, יהיה לנו חוק המחיל סנקציות פליליות ולא משנה תחת איזו מכבסת מילים, הרי שעם כל הכבוד לעבודתם המסורה של חברי הכנסת ולנסיבות המקלות, הציון בתעודה יהיה 'נכשל'. לא שזה יזיז משהו למישהו, כי הרי לא תידרש 'חתימת בוחרים' וכיתה - מאופוזיציה לקואליציה - הם ממילא לא עולים.

'נשיאה' בנטל

זה התחיל מפנייה עדינה לדרעי. בתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, מייסדת המכללה החרדית עדינה בר שלום, התקשרה לפני מספר שבועות ושאלה האם יש סיכוי שש"ס תתמוך במועמדותה לנשיאות: "אנשים רבים זורקים לי את ההצעה", היא סיפרה.

דרעי השיב לה במתק שפתיים והסביר שחבל על הזמן. בלבו חשב בנימה קצת פחות עדינה, שסיכוייה זהים לסיכוי שהנשיאה החרדית הראשונה תידרש להכריע האם להטיל את הרכבת הממשלה על יו"ר ש"ס או על יו"ר יהדות התורה.

לטובתה של הרבנית בר-שלום, עדיף היה שתתמקד בעניינים ארציים קצת יותר מעשיים, דוגמת המגרש רחב הידיים בהר נוף שיועד למכללה החרדית והתרחק ממימוש כמו חלום הנשיאות.

ברית אחים במשרת הרב-הראשי והנשיאה לא תיראה, אבל אם נפלנו לעולם הדימויים, הרי שהקרב על הנשיאות דומה יותר להתמודדות על משרת הרב הראשי האשכנזי מאשר לבחירת הראשון לציון הספרדי. לא בגלל שעל הצורך בשני התפקידים קמו עוררין, אלא משום שבמשרת נשיא המדינה - כמו בג'וב של רב ראשי אשכנזי - ייבחר המועמד שיזכה מן ההפקר, כאשר לא כישוריו יביאו לבחירתו, אלא זהות המועמדים שיתמודדו מולו. כוחו של הרב לאו ג'וניור שנבחר לא היה בחוזקו, אלא בחולשתם של האחרים. בתעתיק די זהה, זה מה שעומד לקרות גם בבחירות לנשיאות.

מועמד חיצוני שאינו פוליטי ייבחר למשרה שמאה ועשרים פוליטיקאים מכריעים מאחורי הפרגוד את גורלה, רק אחרי שהרבנית עדינה בר שלום תקבל את פרס נובל לכלכלה (לגבי פרס נובל לשלום יש לה סיכוי לא רע, לא בגלל שם המשפחה אלא לנוכח ניסיונותיה להשכין שלום בבית). אפילו מועמד בעל שיעור קומה בינלאומי, כמו פרופסור דן שכטמן, יגלה במהרה שגם נובל ביד, לא נותן לך חסינות ממעשי נבלה של פוליטיקאים שאמונים על אחד בלבב פנימה, ושניים-שלושה בפנטומימה. עם כל היריבות שיש בבית המחוקקים, הח"כים לא יבחרו במי שאינו נמנה על מועדון החברים.

ואל תפן ליצר

כמו המשרה המיותרת, כך זהות המועמדים אינה אטרקטיבית בעליל. איש מהם לא מתנשא בראשו מעל קומת האחרים. בין השחקנים שמתמודדים מתוך המערכת הפוליטית, פואד נראה כמו מקור העולה על החיקוי, ריבלין המלומד בהפסדים (נשיאות בקדנציה הקודמת ויו"רות כנסת בקדנציה הנוכחית), נהנה בסקרים מתמיכה ציבורית, שיכולה להיות לה רק השפעה שלילית בבית הנבחרים.

סילבן (סטיב) שלום נראה לעת עתה כבעל סיכויים לא רעים, בעיקר בגלל החלל שיותיר בלכתו (תשתיות לאומיות, אנרגיה ומים, פיתוח הנגב והגליל, שיתוף פעולה אזורי), אליו ייכנסו חבריו בחדווה. אחד מח"כי הליכוד הגדיר השבוע את הדילמה בחדות: "השאלה איזה יצר יגבר, היצר להשפיל (את סילבן) או היצר להשתדרג (על חשבון תפקידיו)".

ריבלין ושלום אמורים להתמודד על אותה משבצת ליכודית. רובי כבר החל באיסוף חתימות, מירושלים. סילבן עדיין מתלבט עם זוגתו בחווילתם ברמת גן. בכירים בש"ס שמסומנים אצל סילבן כתומכים כמעט סגורים, מעריכים בשיחות סגורות שהאיש לא ירוץ עד הסוף מחשש לכישלון. במערכת הפוליטית-תקשורתית מזמרים שאם ירוץ לבסוף, הוא יזכה לתמיכת משפחת ידיעות אחרונות למרות משקעי העבר. רק השמועה הזאת לבדה, גורמת לביבי להקיץ מתוך שנת לילה טרופה בקיסריה ולבקש גלידה על חשבון תקציב הלשכה.

ביבי מוצא עצמו במציאות הכי מוכרת והכי פחות אהובה, כשהוא נאלץ לבחור, ולא סתם לבחור אלא בין רע לרע ומר, בין דבר לחולירע. על אהבתו הגדולה לריבלין אין צורך להרחיב. רק חיבתו הידועה לסילבן עולה עליה. על אף העובדה שעם סילבן שלום יש לו יחסים סבירים לאחרונה, הרעיות הידועות לבית שני האישים, עדיין לא ירדו מהעצים, אם להשתמש בביטוי הבלתי נשכח של דוד לוי ב'נאום הקופים'.

אפרופו דוד לוי, תשמעו סיפור: לפני כחודש הוא כינס בביתו רחב הידיים בבית שאן את אשתו ואת כל אוהביו כדי לטכס עצה ולהחליט האם להודיע רשמית על התמודדות לנשיאות. בסיומה של שבת סוערת נפלה ההכרעה לרדת מהמירוץ מחשש להתבזות. מאז השתררה שתיקה מוחלטת מכיוון בית שאן. השחקנים לקחו נשימה ארוכה, קשרו את השרוכים ויצאו להפסקה.

זכות השתיקה נשמרה, עד לרגע שבו פורסמה כותרת ראשית, לפני כשבוע, על חזרתו של דוד לוי לזירה. במשפחת לוי המורחבת יודעים לספר שמאחורי ההצעה המחודשת עומדים גורמים בלשכת ראש הממשלה שלא יכולים לשאת את החרפה הצפויה להם עם בחירתם של הזוג שלום או הסינגל ריבלין, ולפיכך הצפינו עד לבית שאן והוציאו את לוי מהמקפיא, להפשרה מהירה. בסביבתו של ריבלין שכבר החל להחתים את שרי הליכוד, שמעו את חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין ומקורבו של נתניהו מצהיר אמונים לדוד לוי, וסימנו איקס גדול לצד שמו של ראש-הממשלה.

הנקודה החרדית

אי אפשר כמובן, בלי הנקודה היהודית-חרדית שמתעוררת ונדלקת בלבו של כל מועמד ודועכת, דרך פלא, עם היוודע התוצאות. כאן ניתן לומר כי עם אף אחד מהמועמדים לא היו לנו חיכוכים תקשורתיים מוחצנים. מבין השלושה המדוברים, ריבלין הוא היחיד שכבר הכריז על ריצתו, ומשום מה גם נתפס כמועמד היחיד שמזוהה אוטומטית עם זיקה חיובית לחרדים.

לנשיא מדינה, אין שום סחורה שיוכל לספק לח"כים הבוחרים, וזאת בהנחה שלא יזדקקו בעתיד לחנינה. גישה לבית הנשיא יכולה לכל היותר לזכות את המאושר באפשרות 'לעשות פוזה' על נדיבים יהודים מחו"ל ולהביאם לפגישה חגיגית במשכן נשיאי ישראל. זה הופך למאוד רווחי וכדאי אם הנך מכהן כרב לענייני מקומות קדושים, אך נהיה הרבה פחות רלוונטי כשמדובר בתורמים חרדים לישיבות קדושות.

בנושאים המהותיים, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי בעת צרה ומצוקה, כשיעלו על הפרק נושאים הנוגעים לציפור הנפש החבוטה כמו גיוס בני הישיבות, נגלה שלכל אחד מהנבחרים יש ציפור קטנה בלב שעושה לו מנגינות, לא בהכרח חסידיות.

דוגמה טובה (להמחשה, ורעה לסיטואציה), יותר מפרס לא יכולה להיות. האיש חילה פניהם של רבנים, נישק ידיים, לחש על אוזניים, ושילח מאפיות שלמות על פני המים. כשהגיעה שעת מבחן אמיתית, פרס אטם אוזניו משמוע את התחינות, וסירב גם לבקשתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, הידיד רב השנים מרחוב הקבלן.

פרס סירב לשמוע, ונמנע מלהשמיע עמדה ציבורית מתונה. הרי אי אפשר לשכוח את אותה מסיבת עיתונאים, בה האריך פרס לנתניהו את המועד להרכבת הממשלה. ביבי ישב ליד נשיאנו הנערץ ודיבר על התנגדותו להדרת חרדים בציפייה שפרס יאמר מילת תמיכה, אבל שימון הבלתי נלאה הפתיע לרעה. במקום שיאמר מילה ממלכתית-מקרבת, הוא התחפש לחבר מסדר מנזר השתקנים. שתיקתו התפרשה כהודעה על תמיכתו בהקמת ממשלה נטולת חרדים.

אחר כך באה שנה תמימה של תחינות ובקשות מצדם של החרדים. אלו לא רק הרבנים ששיגרו לו מסרים אלא גם הפוליטיקאים שהתייצבו בלשכתו, כאילו היה נשיא מועצת החכמים ולא נשיא המדינה. ח"כי אגודת ישראל שלחו לו מכתבים, פרוש נפגש עמו בחודשיים האחרונים, יותר משנפגש עם עמיתיו לסיעה. גם גפני וליצמן, חילו את פניו, בנפרד. החברים מש"ס שהביאו לבחירתו, דיברו על ליבו ולחשו לאוזניו אך גילו כי כשמדובר בחרדים, גם מכשירי שמיעה לא עוזרים.

הח"כ ה-20 של יאיר

פרס הוא בסך הכל משל לכל מה שיקרה עם השאר. בסופו של תהליך, אף אחד מהמתמודדים לא יספק סחורה, ולכן מה שנותר זה להתחשבן על מה שהיה עד כה ולסגור חשבון בלי ציפיות מיותרות מכאן ולהבא. אם זה מה שיעשו חברי-הכנסת, הרי שדווקא את רובי ריבלין, הכל-כך נחמד וחברי לכאורה, הם צריכים להציב בתחתית הרשימה.

ריבלין יודע להחניף לכל המגזרים, בעיקר לערבים אך גם לחרדים. השבוע הוא נלווה לדרעי ולליצמן בביקור שערכו באוהל המחאה של בית החולים הדסה, והשמיע כדרכו מילים יפות. מה לעשות וכמו נשות הדסה, גם ריבלין נמצא בגירעון גדול בכל הנוגע ליחסו לחרדים.
בראשית הקדנציה, על רקע נישולו ממשרת יו"ר הכנסת בתרגיל מדיף למרחוק של נתניהו ואיווט, התפללו חברי-הכנסת החרדים שיושבים בוועדת הכספים, שריבלין יוצב כחבר מטעם הליכוד בוועדה, מה שלבסוף אירע.

הצפי היה שהאיש יימנע מלתמוך אוטומטית בעמדות הליכוד, וגם התחזית הזאת התממשה אך ממש לא כפי שצפו ח"כי ש"ס ויהדות התורה. ההיפך קרה. בתוך הוועדה, הפך ריבלין לגרופי של שר האוצר. כל עמדה שמוצגת ונתמכת על-ידי 'יש עתיד' זוכה לתמיכה אוטומטית של האופוזיציונר הליכודניק.

"הצבעתי לריבלין בפעם הקודמת. לא סגרתי איתו דיל ולא קיבלתי הוראה מגבוה, אבל חשבתי שכאיש ימין הוא המועמד המתאים", אמר ח"כ גפני בגילוי לב השבוע, "נכון שעוד לא הוכרע במי נתמוך, אבל לצערי, נתקשה לתמוך בריבלין גם בסיבוב הקרוב". לא העסקת כלתו של העמית המיתולוגי בדגל התורה, הרב אברהם רביץ ז"ל, בלשכתו של רובי, היא שהביאה את גפני לשחרר את האמירה המאוכזבת. למשפחת רביץ המורחבת, גפני דווקא מפרגן - את ניהול לשכת נשיאות המדינה, כמו את משרת מ"מ ראש-העיר בביתר עילית. רק שעל הבוס של גב' רבקה רביץ, גפני מתקשה לומר מילה טובה.

אופן הצבעותיו של ריבלין בוועדת הכספים, מוציא את גפני מהכלים. גפני אומנם אינו חבר בוועדה, אך יושב בכל הדיונים. בלי זכות הצבעה, הוא סופר אצבעות. בשבתו כאורח ולא לרגע, זיהה גפני כי ריבלין באופן שיטתי, עובר לדום ועושה ככל שמורה יו"ר יש עתיד לחבריו בוועדה, כאילו היה הח"כ העשרים של התנועה.

בסביבתו של שר האוצר מספרים שריבלין מתחזק קשרים ישירים וחנפניים עם השר, עד כדי תיאום שוטף לפני כל הצבעה בוועדה. הרציונל שהם מזהים אצל ריבלין הינו שהאיש מעריך כי החרדים ממילא בכיסו. הוא ימשיך לעטוף אותם בדיבורים, כשאת המעשים, ישמור ללפיד בוועדת הכספים.
אחד ממקורביו של לפיד שנמנה בשעתו על אנשי סודו של שרון, נזכר בתקופה שבה נדחק ריבלין לעשירייה השלישית בליכוד, והחל להתנחל בלשכת ראש-הממשלה שרון: "עמרי שרון תיאר לנו תמיד, איך החליפה של אביו הייתה רטובה מהדמעות של רובי", תיאר החבר השבוע בציניות, "שרון לא עמד בכך ומינה אותו ליו"ר הכנסת. רגע אחרי המינוי, ריבלין שכח מכל מה שהיה והפך ליו"ר הכי לעומתי בתולדות הכנסת לראש-הממשלה".

המסקנה של אותו מקורב (אז לשרון, כיום ללפיד) הינה שגם אם ריבלין מתחטא כשני לפני הבחירה, הוא יאדים כתולע לאחריה. "חבל להשקיע בו, תן לחברים ביש עתיד זכות בחירה, במקום להעמיד אותם במבחן נאמנות מאחורי הפרגוד", המליץ הלוחש לאוזנו של לפיד. ההמלצה כנראה תתקבל חלקית. לפיד לא ימליץ פומבית, אך רוח המפקד כבר תנחה את החברים בדרכם אל מאחורי הקלעים.

מה שברור הוא שלאור התנהלותו של ריבלין בקדנציה הנוכחית, אין שום סיבה שח"כ חרדי אחד יתמוך במועמדותו. "ריבלין משיב לנו רעה תחת טובה", מסכם גפני, "אני יושב בוועדה ורואה איך לפני כל הצבעה העיניים שלו נשואות לחבר-הכנסת עופר שלח. אני מבין שהוא בונה על 19 חברי-הכנסת של יש עתיד, אבל שלא ישכח שגם לנו החרדים, יש 18 אצבעות". אז זהו שלא. כי כאן בדיוק מתחילה ונגמרת הבעיה. במצב הביש בו אנו מצויים, אי אפשר עוד להכליל את כל החרדים בעסקת חבילה מגזרית. חבילת 'הכל כלול' לא משווקת יותר במסלולים הכשרים.

אם גפני ימשיך לנטור טינה לריבלין על רקע ענייני, זה עוד עשוי להבטיח לרובי תמיכה אוטומטית של כמה חברים אחרים ביהדות התורה על רקע אישי. ליצמן כבר משמיע קולות של תמיכה. גם אלי ישי, יתמוך בו למיטב ההערכה, בגלל חשבון אישי משלו. בסיבוב הקודם, ישי כיו"ר ש"ס הבטיח לריבלין את תמיכת התנועה והסביר למרן הגר"ע יוסף שלפרס ממילא אין סיכוי. מי שהתערב, ערבב וטרפד, היה ח"כ אטיאס שהוביל לבחירתו של פרס. כפרס ניחומים לריבלין, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל חתם אז על מכתב ממנו השתמע כי בפעם הבאה ש"ס תתמוך במועמד מירושלים. ישי רואה בבחירת ריבלין מעין החזרת עטרה (שלו) ליושנה.

עייזר כנגדנו

"בחירת נשיא מזרחי היא שיקול אבל לא שיקול יחיד. תמכנו בשעתו בעייזר וייצמן, בדיל שעשינו עם רבין המנוח. תמכנו גם בפרס, למרות שהוא פולני. הפרמטר הראשון לתמיכה בנשיא הבא הוא סיכויי ההצלחה", אומר אריאל אטיאס שגם מסביר את פשר האמירה. הצלחה פוליטית בבחירת הנשיא הבא, תחזיר לחרדים מעט מהכוח הפוליטי שאבד להם - כמו כוחו של שמשון הגיבור אחר גזיזת השערות. בפוליטיקה, כמו בחיים, הצלחה מאפשרת לצלוח משברים. מעמדה של 'ווינר' קל הרבה יותר לסגור פערים.

אשר לזהות המועמד שייתמך, החרדים ימתינו עד לרגע האחרון שבו ניתן יהיה לקפוץ על העגלה, אבל כבר כעת ניתן לומר בוודאות שלא תהיה לנו נשיאה חרדית ראשונה. מי שבכל זאת חפץ לראות אישה במשרה, כדאי שיעקוב אחר מהלכיה של יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק ששמשה כנשיאה מחליפה של משה קצב - עוד אחר שנבחר בקולות החרדים ונזכר בהם רק כשהגיע לשערי האגף התורני במעשיהו.

איציק נפגשת לאחרונה עם כל הגוורדיה החרדית ומגששת באשר לאופציית התמיכה במועמדותה. בראש ובראשונה היא תצטרך להוכיח שיש לה סיכויים ממשיים וזאת לנוכח העובדה, שהיא מועמדת שאין מאחוריה מפלגה, וגם סקרי דעת הקהל לא מחמיאים לה במיוחד, בלשון המעטה.

בסביבתה מאמינים שבמערכת פוליטית, בה אין בעל-בית שסיעה גדולה מאחוריו וכאשר הפוליטיקאים המכהנים חוששים מנשיא שיאפיל על מעמדם הציבורי, החסרונות הללו עשויים להפוך ליתרון. נחיה ולא בטוח שנראה. בישראל ביתנו מדברים על תמיכה אפשרית של איווט במועמדותה, וזאת במידה שדוד לוי לא ירוץ מרתון מבית שאן בתמיכת הבת הח"כית אורלי והחתן הדומיננטי בלשכת איווט, שרון שלום.

באירוניה ניתן לומר, כי 11 ח"כי ישראל ביתנו הינם הח"כים היחידים של סיעת 'הליכוד ביתנו' שיצביעו כפי שיורה להם ביבי. בהבנות שנסגרו בין ביבי לאיווט במסגרת האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו ערב הבחירות, סוכם כי ישראל ביתנו תתמוך במועמד של נתניהו לנשיאות המדינה. איווט מחכה לביבי, אבל עד לבחירות לנשיאות הכל עלול להשתנות. אם איווט יגיע למסקנה שאפסו הסיכויים לשילוב בין 'הליכוד' ל'ביתנו', הרי שלהבטחה של איווט לביבי בעניין הנשיאות, יהיה ערך כמו להצהרות הבית היהודי בנוגע לסנקציות הפליליות על בני הישיבות.

נחזור לדליה איציק שמבקשת מהגורמים החרדים עמם היא נפגשת שיזכרו לה חסד נעורים. מנהלי המוסדות החרדים שעבדו איתה בעיריית ירושלים בשבתה כמחזיקת תיק חינוך בתקופת טדי זוכרים אותה לטובה, גם הח"כים החרדים במשכן שמרו איתה על קשרים טובים.

כפי שנוכחנו אצל פטרונה הפוליטי שימון פרס, זה לא יבטיח לנו בהכרח הטבות ממשיות אם תיבחר. אבל אחד מחברי הכנסת החרדיים ציין השבוע בחיוך כי אם איציק תנהיג את קוד הלבוש שקבעה במשכן הכנסת גם במשכן נשיאי ישראל, הח"כים החסידיים יוכלו להסתובב בבית הנשיא בלי לכבוש את העיניים באדמה, כפי שהם מסתובבים בכנסת מאז עזבה את תפקידה וקוד הלבוש הועזב עימה. בינתיים הכל דיבורים. לפני שאיציק פונה לחרדים, היא תצטרך להראות שסיכוייה בכנסת טובים מהאחוזים הנמוכים שמעניקים לה הסקרים.

הבחירות יתקיימו, למיטב ההערכה, בשלהי חודש מאי. המועד להגשת מועמדות עוד רחוק, אבל גם בסוגיה הזאת ניכרות כבר כעת תוצאות השבר החרדי. אפילו מועמדים ששיחרו בעבר לפתחנו מבינים שיש שחר חרדי חלש. איש העקום בעיניו יעשה. נעלמה ונגוזה תחושת ה'ביחד' שהפכה קבוצת ח"כים חרדים שמנתה קצת יותר ממניין לכוח המוביל בבניין.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!