"חרדי פרזיט" או סתם סוג ב'? • טור כואב ממתנדב

חבר שכנע אותי להגיע אמש לרחבת בית המשפט באשדוד. קפצתי לכמה דקות, את האופנולנס - אופנוע על תקן אמבולנס, למי שלא מכיר, וטוב שכך - החניתי בחניה, ירדתי ברגל והתקדמתי לעבר הכניסה.

המכשול הראשון היה קבוצת שוטרי מג"ב שעמדו כדי לאבטח את ההפגנה. לא היה אפשר שלא לשמוע אותם מפטפטים, בעיקר על קשיי השירות, השעות הלא אפשריות. אני עובר לידם ואחד מהם מפטיר, 'תראו את הבחור הצעיר הזה, כלום לא תרם למדינה. מה הוא יודע בכלל על התנדבות ומחויבות'. הם כמובן לא אמרו את זה לי ישירות, אז המשכתי בלי להגיב.

חבורת שבאבניקים בחולצות צעקניות היו המכשול השני, "לך תתגייס יא פרזיט", צעק אחד מהם. הסתכלתי לעברם, הם שחררו קצת עצבים והמשיכו, זה היה נראה שהם מחפשים תגרה, אבל אחד מהם זיהה אותי והציע להם להסתלק. זה היה מזל שלהם בסופו של דבר. אם הם לא היו מסתלקים הייתם קוראים עכשיו על חבורת צעירים כלומניקים שמאושפזים איפשהו, שבורי ידיים.

התקרבתי להפגנה ופתאום התחלתי לחטוף צעקות מהכיוון ההפוך. אחד המפגינים, מנהל באחד הבדצי"ם החשובים באזור המרכז, התחיל לצעוק עלי, לעיני יו"ר הכשרות ועוד חשובים נוספים. כאילו בהתנדבות שלי אני אחראי באיזה דרך עקיפה למעצר הבחורים. כל חטאי הוא, ככל הנראה, ההתנדבות שלי לטובת הקהילה. לאברך ההוא זה לא שינה כלל, ואני זכיתי למטר האשמות פוגעני.

עניתי לו כמו שצריך, היו לי כמה טיעונים טובים. הוא הקשיב, השתתק, ואחרי כמה דקות התנצל. עמדתי שם ועדיין הרגשתי שבשביל בחורי הישיבה שעמדו שם אני קצת סוג ב', לא רשום בכולל, עובד לפרנסתי.

זזתי משם וחזרתי לאופנוע. פקח עירוני הבחין בי ניגש לאופנוע ההצלה, וזרק לי מילה טובה, כבר לא ידעתי כמה להאמין, הודיתי לו, בירכתי אותו בשבוע טוב, אבל הרגשתי מבולבל.

מבולבל כי מי אני בעצם. באיזה צד אני? צבא לא עשיתי, אבל אני מתנדב כבר כמה שנים בכמה ארגונים, זה נחשב? נחשב למה בעצם?

החילוני רואה בי חרדי, אני רואה בעצמי חרדי. הישיבע בוחר רואה בי סוג ב', החסיד רואה בי מודרני.

ואני? בסך הכל עושה את מה שנכון, ומשתדל לשמוע חרפתי ולא להשיב. אני מקווה להצליח.

הכותב, הינו ממקימי איחוד הצלה דרום, ומתנדב וותיק במשטרה למען הקהילה באשדוד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!