בג״ץ 'הטריף' את תבשילו ונעץ פגיון בציבור החרדי

החלטת בג״ץ מיום שלישי, בנושא שלילת כספי התמיכה מבני הישיבות מקוממת. היא מקוממת משפטית, רעיונית, ועובדתית. החלטת בג״ץ הצפויה בנושא בחירות חוזרות בב״ש שערורייתית.

כל זאת למה?

משפטית: הרשות השופטת נכנסת לנעלי הרשות המחוקקת בזהירות רבה, רק לאחר שהתברר לה מעל לכל ספק שהרשות המחוקקת לא פועלת ולא עושה, במקרים ספורים נדירים במיוחד, הרשות השופטת פסלה חוקים שהתקבלו על ידי הרשות המחוקקת בטענה של אי מידתיות ו-או חוסר שיוויוניות. בנושא המכונה ״שוויון בנטל״ הוקמה על ידי הרשות המחוקקת - הכנסת - ועדה, ועדת שקד היושבת על המדוכה ואמורה בימים הקרובים לפרסם את המלצותיה.

גם באם התמשכו דיוני הוועדה לזמן לא סביר לדעת הבג״ץ, ההתרשלות הפורמאלית הינה של הכנסת, מה אשם הנפגע הישיר בחור הישיבה?

יתירה מזו, האם בית המשפט בכל ערכאותיו ראוי שיטיף מוסר על התמשכות דיונים? אתמהה!

זאת ועוד, הוצאת הכרטיס האדום לרשות המחוקקת פסע לפני ההגעה לקו הסיום, כשהכנסת פועלת באינטנסיביות ראויה ומנסה למצוא את שביל הזהב, בכדי למנוע קיטוב, התלקחות יצרים, הרגשת רדיפה על ידי מגזר שלם שעלולה לגרור את המדינה כולה למערבולת וסערה חסרת תקדים, מלמדת שלא דנים לגופה של בעיה אלא לגופו של ציבור.

כבוד הנשיא לשעבר אהרון ברק מכביר בפסיקותיו על ״התכלית הראויה״ ועל ״מדתיות״ כקו מנחה ושליט בפסיקה. לא אטעה, באם אקבע חד משמעית שאהרון ברק לא היה נופל לבור אליו נפל הנשיא הנוכחי אשר גרוניס.

אין כאן מדתיות מתבקשת, ודאי אין תכלית ראויה. הכנסת תחוקק בקרוב מאד את מה שתחוקק. החלטת הבג״ץ שתאבד את משמעותה היישומית והמעשית, תיזכר כהחלטה אומללה לא ישימה, שכל תוצאתה מבלי מתכוון, נעיצת פגיון בקרבי הציבור החרדי, השנאתו על הציבור הכללי, והוכחה נוספת כי אל לו לבג״ץ שנבחר בבחירות לא דמוקרטיות להתערב בנושאים ערכיים המושפעים מגופו של שופט, ערכיו, חברתו, והשקפת עולמו שעוצבה בסביבת גידולו-לימודיו. השופט היחיד שהתנגד בדעת יחיד לחבריו להרכב, הינו השופט ניל הנדל, חובש כיפה המתגורר באפרת. במקרה?

אין כאן מידתיות מתבקשת, כי ההחלטה לא כללית ולא גורפת. היא אינה מתייחסת כלל ועיקר לבני המגזר הערבי הפטורים לחלוטין, או פסולי הגיוס, כגון פציפיסטים, פעילי שמאל קיצוני ומולם קיצוני הימין, שצה״ל נמנע מלגייסם מסיבותיו שלו שעיקרן, חוסר כדאיות ואי התאמה. זו החלטה ממוקדת אנטי חרדית פרופר, ולא החלטה עקרונית לגבי עקרון ״השוויון בנטל״ של כל פטורי ופסולי מחזורי הגיוס בישראל,

זו החלטה שלא למען התכלית הראויה״ מעצם העובדה שבג״ץ בחר בהחלטתו החפוזה, לשלול את כספי התמיכה ממי שלא מתגייס ולא לחייב את עצם הגיוס בפועל, שזו התכלית המתבקשת על ידי הבג״ץ. מלמדת על ההיבט השקספירי של שופטי בג״ץ כלפי השיילוק היהודי, ״הכה את היהודי בכיסו״. פועל יוצא מסביבת לימודיו, חינוכו, השקפת עולמו של שופט בג״ץ מצוי. בנוסף, זו לא ״תכלית ראויה״ כי המחוקק כבר יושב על המדוכה ימים רבים, סופו שיחוקק את החוק המתאים לו, במוקדם או מאוחר. החלטת הבג״ץ תהפוך להצהרתית גרידא, בהחלט לא תפקידו של בית המשפט העליון בישראל.

לחנך את ה'נייטיבס'

רעיונית: נושא שחרור בני הישיבות מעוגן בדברי ימיה של המדינה משחר היוולדה. היה זה בן גוריון שהבין שיש לשקם את עולם התורה שנכחד באירופה שלאחר מלחמת העולם. נכון, זה החל במאות בני ישיבה והפך לעשרות אלפים. יתכן שלא לכך התכוון המשורר דאז. דווקא לאחרונה ישנה תזוזה בכיוון, הוקמו מספר מסלולי גיוס ושילוב לציבור החרדי, ישנה מעורבות ניכרת של הציבור החרדי באקדמיה, בתעסוקה ובצבא, דבר שלא היה בעבר. גדולי התורה והפוליטיקאים החרדים מתבטאים בחריפות נגד אלו שלא לומדים ואוחזים בנימוק של ״תורתו אמונתו״ כבסיס לאי שירות.

הפילוג בציבור החרדי - כולל בבחירות לרשויות המקומיות, נובע מנקודת ההשקפה הדווקאית של החלק המכונה ״הפלג הירושלמי״, השולל לחלוטין כל הידברות בנושא, לבין הזרם המרכזי והמוביל, הפועל להידברות מציאת פתרונות יצירתים, הרחבת הבסיס המשותף ולא הדגשת המפריד. בא בג״ץ וברגל גסה דרס בברוטליות את הנסיונות האמיתיים למציאת פתרונות ישימים, והוכיח כי צודקים הקיצונים שאומרים אין עם מי לדבר, זוהי שנאה טהורה, המחייבת עמידה על רגליים אחוריות ומלחמה על ״קוצו של יוד״. דוגמת מלחמת הבדואים בנגב שכופפו באלימות ובכוח את רשויות החוק, חקיקה, והרשות השופטת.

עובדתית: אין מצוקת כוח אדם בצה״ל. צה״ל קובע בעצמו ולעצמו את השווי והעלות ששווה לו להשקיע בכל מגויס. מגויסים רבים נדחים על ידי צה״ל בגלל שקלול של ״עלות לעומת תועלת״. גיוס בכפיה של ציבור, הינו בלתי אפשרי, לא מציאותי, ויפגע אנושות באלו שכן בחרו להתגייס מבני הציבור הנ״ל. החלטה גורפת של גדולי התורה ש״אסור״ להתגייס בעת שכזו, תביא לכך שגם אלו שבחרו להתגייס לא יתגייסו. במלחמה כמו במלחמה. גם אלו שמתגייסים מאמינים ובטוחים ש״חבורת הלומדים״ לא צריכה בשום צורה, אופן, ואפשרות להתגייס וילחמו על כך. יצא שכרו בהפסדו. העובדות מוכיחות שנושאים ערכיים, אמוניים כמובן דתיים מוצאים את פיתרונם אך ורק בהדברות ולא בכפייה.

שינוי סדרי בראשית בחייה של מדינה בת 60 שנה, מותר לו שיגרר עוד מספר שבועות בדיונים של נבחרי ציבור, בוועדה המשקפת מקסימום דעות מהקוטב הרעיוני במדינת ישראל, ולא יחתך באבחת חרב על ידי שמונה שופטים בכירים בעלי השקפת עולם וזהות דומה. נגד דעת מיעוט של שופט בכיר אך לא מהמליה המקובלת בבית המשפט העליון בישראל.

איני יודע באם הנשיא הנוכחי אשר גרוניס גורר או נגרר אחר דעת חבריו השופטים. ככל שהיה ידוע, משנתו המשפטית של הנשיא בשונה משני קודמיו אהרון ברק ודורית בייניש גרסה צמצום מעורבות בית משפט העליון בתכני חקיקה ופעילות הרשות המחוקקת. גישתו העקרונית של הנשיא הנוכחי קורסת כשהיא מתנגשת במחלוקות סביב הציבור החרדי צרכיו ו-או דיונים משפטים הנוגעים אליו. כגון פרשת הבחירות החוזרות בבית שמש.

ההחלטה לבטל את הבחירות בבית שמש ״שערורייתית״. אין הגדרה אחרת. בניגוד להחלטה בנצרת, שם בית המשפט קבע ספירה ידנית חוזרת של עשרות מעטפות בקלפיות ספציפיות, החלטה ששינתה את הזוכה בבחירות לראשות הרשות. אך לא פסלה את עצם הבחירות, בנימוק שמדובר בעשרות בודדות של קולות שאין בהם בכדי להוכיח ״התנהגות סדרתית פסולה״. בבית שמש שהפער בן כמעט 1000 קולות והקולות החשודים מנינם לפי המרבה 400 בלבד!! קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר ״בנורמה התנהגותית״! סטיגמה המכתימה ציבור של אלפים רבים במחי קולמוס. החלטה שערורייתית שנובעת מהשקפת עולם מתנשאת, החלטה שכנראה אומצה על ידי הבג״ץ ביושבו כערכאת הערעור. החלטה לא לגופו של עניין, אלא לגופו של ציבור ומלמדת על צורת היחס וההתייחסות אליו כציבור.

אין בין החלטה זו לשיקול משפטי טהור ולא כלום. אין כאן בחינת משקל הראיות וההוכחות העובדתיות בעד מול הנגד. אין כאן ניתוח משפטי לוגי של מצב מורכב המעורר ספק עובדתי או משפטי.

יש כאן: התייחסות מזלזלת ומתנשאת כלפי אזרחים שווי זכויות לכאורה, שלדעתם של שופטי המחוזי בגיבוי של שופטי בג״ץ: עדיין לא התפתחו רעיונית,התנהגותם הינה התנהגות ״העדר״. חטא האחד מגלה על הכלל וזאת מאחר ולדעתם, הם לא הפנימו והטמיעו את כללי המשחק הדמוקרטי. ״נייטיבס״ כפי שכונו בעבר הנתינים באימפריה הבריטית ששלטה במדינות ובעמים אחרים והחזיקה שם שופטים בכירים בריטים למען הרבות צדק ומשפט בנוסח אנגלי.

ההחלטה השערורייתית בבית שמש מלמדת: כי השופטים בהזדקקותם לענייני הציבור החרדי במדינת ישראל, שבויים במשנתם ואמונתם האישית. מקצועיותם הרבה, קומלת ונדחית מול דמות הסטריאוטיפ של החרדי המצוי המוכר להם משידורי התקשורת העוינת ועמודי העיתונות הכללית. משם הם נזונים, משם הם יוצרים לעצמם את הדמות שהם רואים בעיני רוחם ומשם נוצרת הדעה שמשפיעה על פסיקתם.

האדם הינו תבנית מולדתו. בית גידולו, צורת ואופי חינוכו ישפיעו על ערכיו, נקודת מבטו ושיקוליו האידאים והערכיים. אי אפשר לנתק את האדם מעצמו. מוכשר ככל שיהיה, מקצועי ככל שניתן. האדם מוגבל מעצם היותו אדם. לכן בנושאים ערכיים אמוניים דתיים, יש לתת לנבחרי ציבור לקבוע ולהשפיע ולא לגורמים מקצועים, מקצועיים ככל שיהיו. שופטי בג״ץ בראשות כבוד הנשיא. חשבתם: נחכמה ממנו ולא! נכשלתם, בהיותכם אדם ככל האדם. תבשילכם לא הוקדח ואינו בר תיקון או תקנה. תבשילכם נטרף, כדין טריפה שאין לה תקנה רק כליה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!