"אתה מבין ביהלומים - אני ביהודים"

בפרשת 'תצווה' מסופר בין היתר על בגדי אהרון הכהן, ועל אבני החן שהיו בחושן המשפט, אותן קיבל מנשיאי שנים עשר השבטים.

בין האבנים הייתה אבן יהלום נוצצת.

מסופר על יהלומן חסיד הרבי מליובאוויטש, ששם לב לעובדה שהרבי מקרב אנשים פשוטים.

שאל החסיד את הרבי לפשר העניין.

ענה לו הרבי: "יש באנשים הללו, מעלות גדולות ביותר".

אמר לו החסיד בהשתוממות: "אינני מוצא שום דבר מיוחד בהם".

לפני שנסע החסיד לביתו, ביקש הרבי להציג לו דוגמאות מאבני החן שלו. בשמחה רבה הוציא החסיד את אבני החן מתיקו, והחל להסביר לרבי את מעלותיהן וייחודן של האבנים השונות. במיוחד שיבח החסיד את אבן 'היהלום', המשובחת מבין האבנים שבאמתחתו.

אמר לו הרבי: "מה מיוחד באבן הזאת על פני האחרות? אני לא רואה הבדל בינה לבין השניה. נעלב החסיד ואמר: "כבוד הרבי, באבני חן צריכים להיות 'מבין'"!

חייך הרבי ואמר לו: "וגם בנשמה של יהודי צריכים להיות 'מבין'".


חד וחלק: לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל היה קשה כארז.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!