ברית הדחויים • החרדים בין ימין ושמאל

בשש שנות שלטונן של ממשלות האחדות, באו לידי ביטוי פעם אחר פעם הוויכוחים וחידודי ההבדלים בין 2 המפלגות הגדולות, למרות קירבתן לכאורה של המפלגות החרדיות לצד הימני של המפה הפוליטית, ברוב המקרים הצביעו הם דווקא עם העמדות שהציגה המערך, מה שבעצם הוכיח שעמידתן ונקיטת העמדה של החרדים לצד הליכוד בהקמת ממשלת האחדות לא היה בהכרח בגלל העמדות המדיניות והכלכליות שהציגו ראשי הליכוד, אלא כנראה בשל ההכרת הטוב שהיה לראשי הציבור כלפי ראשי הליכוד וכמו שהבאנו בכתבות הקודמות.

בכדי להבין את העובדה המעניינת הזו שמצד אחד בחרו המפלגות החרדיות לעמוד לצד הליכוד בבחירה שלהם מי יעמוד בראשות הממשלה, ומצד שני בהצבעות גורליות להכריע כעמדה שהציג המערך, המשכנו בסקירה המרתקת על יחסי הציבור החרדי ותנועת הליכוד, והפעם שנות שלטון ממשלות האחדות הלאומית, כתבה שלישית בסידרה.

החרדים ושמעון פרס

בעקבות פרשת הדולרים של ראש הממשלה יצחק רבין, הודיע רבין על התפטרותו מראשות הממשלה ומראשות המערך, שר הביטחון שמעון פרס שבהתמודדות בינו לבין רבין חודשים ספורים קודם הפסיד לרבין על חודם של 41 קולות היה כעת המועמד הוודאי לתפקיד, והוא נבחר כמעט פה אחד למועמד המערך לראשות הממשלה.

למרות העובדה שבעבר זכה שמעון פרס להערכה מצד נציגי הציבור החרדי בעיקר בשל עמידתו לצידם בנושא גיוס בני הישיבות, שבתוקף תפקידיו הרבים במשרד הביטחון בתחילה כמנכ"ל ולאחר מיכן כסגן שר וכשר, הייתה לעמדתו השפעה מכרעת בנושא. אולם לאחר אירועי סברה ושתילה והפגנת ה-400 אלף איש בכיכר מלכי ישראל בת"א, ששמעון פרס עמד בראשה, סומן פרס על ידי גדולי התורה מנהיגי הציבור החרדי כאישיות שאי אפשר לסמוך עליה, וכאדם שבשל אינטרס צר ואישי יסכים להכפיש את ממשלת ישראל בנושא קריטי כל כך, ולגרום לנזק עצום בעולם, ולכן באופן מסורתי בשנים אלו הסתייגו המפלגות החרדיות מתמיכה במועמד המערך שמעון פרס.

הצטרפות ש"ס לממשלה

עם הקמת ממשלת האחדות הראשונה לאחר מערכת הבחירות של 1984, נוסף שחקן חדש למערכת הפוליטית החרדית, לאחר 35 שנים שבהן שלטו בזירה הפנים חרדית תנועות אגודת ישראל ופועלי אגו"י, לעיתים ברשימה אחת ולעיתים ב-2 מפלגות, החליט מרן הגרא"מ שך זצ"ל על הקמת רשימה חרדית ספרדית, ההיגיון שעמד מאחורי מהלך זה, [מלבד הסיבות הידועות בשל המצב הפנימי בתוך אגו"י שלא כאן המקום להאריך בהם, מ.ב.], היה הגדלת הכוח החרדי והנציגות החרדית על ידי הצבעה מסיבית של העם שבשדות ותושבי הפריפריות שבאופן טבעי לא התחבר לנציגי אגו"י, ולכן חיפש את עצמו ברשימות מסורתיות שונות כמפד"ל או תמ"י ועוד, והיה בהחלט סביר להניח שאם תוקם רשימה חרדית ספרדית שתדע לדבר ולהגיע לציבור זה יצביעו רבים לרשימה זו.

ההתלהבות בציבור הייתה גדולה ועם יציאתה לראשונה זכתה הרשימה החדשה ב-4 מנדטים, אירוע משמעותי נוסף היה אישורם של גדולי ישראל ליו"ר ש"ס דאז הרב יצחק פרץ לכהן כחבר מן המניין בממשלה.

בממשלת האחדות שיצאה לדרך ב-13/9/1984 כיהנו 25 שרים כאשר לליכוד ולמערך היו 11 שרים כל מפלגה, המפד"ל קיבלה 2 שרים והרב פרץ היה השר ה-25, כך יצא בהרבה פעמים שקולו של הרב פרץ היה זה שהכריע בין 2 המפלגות הגדולות, דבר זה גרם למתיחויות וחוסר הבנה אמיתית של ראשי השלטון בהלך הרוח של הציבור החרדי.

הדבר בא לידי ביטוי בהצבעה על וועדת החקירה בנושא קו 300, שבו צידד ראש הממשלה שמעון פרס בהקמת וועדת חקירה, לבדיקת תפקוד השב"כ בפרשה, שר החוץ יצחק שמיר סירב בתוקף להקמת הוועדה, והקולות בממשלה היו שקולים 11 שרי המערך בעד ו-11 שרי הליכוד נגד, שרי המפד"ל נטו להימנע והעניין היה תלוי בהצבעתו של שר הפנים הרב יצחק פרץ, שמעון פרס כלל לא העלה על דעתו לבדוק מה עמדתו של הרב פרץ והביא את העניין להצבעה במליאת הממשלה, בעקבות דעתו הנחרצת של מרן הגרא"מ שך זצ"ל שאין מקום להקים וועדת חקירה בנושא זה, הצביע הרב פרץ ובעקבותיו שרי המפד"ל נגד הקמת הוועדה, וראש הממשלה הובס בהצבעה זו.

מקרה זכור נוסף היה בדיון בממשלה על המשך פרויקט הלביא, בעניין זה שמיר שחזר לראשות הממשלה תמך בתקיפות בהמשך הפרויקט למרות ההתנגדות הנחרצת של ממשלת ארה"ב, שרי המערך ופרס בראשם תמכו בעצירת הפרויקט, שוב הקולות בממשלה היו שקולים ושוב קולו של השר הרב פרץ היה אמור להכריע, גם במקרה זה למרות ששמיר לחץ על הרב פרץ להצביע בעד המשך הפרויקט, הכריע הגרא"מ שך שהמשך הפרויקט כמוה כהתגרות באומות, וכלשונו שאין להרגיז את ארה"ב ולכן יש להישמע לארה"ב ולעצור את פיתוח הלביא, הצבעתו של הרב פרץ היא זו שהכריע לבסוף וברוב של 12 שרים מול 11 הוחלט על הפסקת פיתוח הלביא.

מקרים אלו ועוד הוכיחו שלמרות הקרבה היתרה לליכוד, בהצבעות חשובות יצביעו הנציגים החרדים כפי הוראת מנהיגיהם וללא חשש מעמדת ראשי הממשלה או ראשי הליכוד.

גם פרשת מיהו יהודי הייתה לוויכוח עקרוני בין הליכוד למפלגות החרדיות, ובסופו של דבר בעקבות הוראת בג"ץ הודיע שר הפנים הרב פרץ על פרישתו מתפקידו כשר הפנים, לאחר לחץ מצד ראש הממשלה שמיר נשאר הרב פרץ לכהן כשר בלי תיק עד לסיומה של הקדנציה.

החרדים והסכמי השלום

בכל השנים הללו, נושא המו"מ המדיני עלה שוב ושוב על הפרק, כששמעון פרס בתפקידו כשר החוץ הצדיק את הכינוי שהדביק לו רבין בעבר שהוא "חתרן בלתי נלאה" הוא נפגש בחשאי עם המלך חוסיין ורקח יחד איתו את "הסכם לונדון" המפורסם, לאחר שנודע הדבר לראש הממשלה שמיר, הוא הודיע לאמריקנים על התנגדותו וגנז את ההסכם, בהמשך היו עוד ויכוחים בנושאים אלו, בכל התקופה למרות שהליכוד העדיף לקחת חסות על המפלגות החרדיות ולומר שבכל נושא מדיני הם יצביעו איתו, לא כך היה הדבר באמת.

רובם המכריע של הרבנים גדולי התורה סברו שאין הצדקה להמשיך ולהחזיק בשטחים שמעבר לקו הירוק, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כבר פירסם בעבר את הפסק הידוע שלו שתמורת שלום יש לוותר על השטחים הכבושים, גם מרן הגרא"מ שך זצ"ל סבר שפיקוח נפש דוחה שטחים, וכך סברו עוד גדולי תורה רבים, כך שברור שבעניין המדיני מעולם החרדים לא דגלו בעמדות הימניות של הליכוד.

השיתוק המדיני

הסטטוס קוו המדיני נשאר גם לאחר הבחירות של 1988 במערכת בחירות זו למרות שהליכוד יכל להקים ממשלה צרה ימין דתיים, העדיף שמיר להקים שוב ממשלת אחדות עם המערך, בשל יתרונו המספרי של הימין היה ברור הפעם שבראשות הממשלה לאורך כל הקדנציה יעמוד יצחק שמיר, שמיר התנה עוד תנאי שפרס לא יכהן בתפקיד שר החוץ, כך קיווה שמיר שפרס לא יקדם מהלכים מדיניים ללא ידיעתו ואישורו, פרס שלהוט היה בכל מחיר להיכנס לממשלה, נכנע לדרישות הליכוד ונדחק לתפקיד שר האוצר, לתפקיד שר החוץ מינה שמיר את נאמנו משה ארנס, ולסגנו התמנה דמות חדשה וצעירה בליכוד העונה לשם בנימין נתניהו...

בשל אחוז החסימה הנמוך נבחרו לכנסת ה-12 רסיסי מפלגות רבים מימין ומשמאל, זו אולי הייתה הסיבה ששמיר העדיף להקים ממשלה רחבה ולא להסתמך על קולותיהן של מפלגות הימין "צומת" "מולדת" ו- "התחיה", למרות ההסכם המוקדם שחתם איתם, לשאלתו של יו"ר "התחיה" פרופ' יובל נאמן את שמיר מה לעשות עם ההסכם שכבר נחתם, ענה לו שמיר בציניות ש"מצידו הוא יכול לתלותו על הקיר"... אבל הבטחת זעקה לעברו גאולה כהן מס' 2 ב-"התחיה", "הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים"... ענה לה שמיר שטבע בכך עוד משפט שנכנס ללקסיקון הפוליטי של מנהיגים שהתקשו לעמוד במילתם.

דווקא את המפלגות החרדיות שמספרם עלה במפתיע בבחירות עלו, והגיע לראשונה ל-13 מנדטים, ש"ס 6 אגו"י ופא"י 5 מנדטים ביחד, והרשימה החדשה שפרשה מאגודת ישראל והוקמה בחטף ערב הבחירות תחת השם "דגל התורה" הפתיעה את המערכת בכך שזכתה ל-2 מנדטים, הכניס שמיר לקואליציה הרחבה שהקים, [אמנם במחיר מוזל בהרבה מעבר למשקלם המספרי, מ.ב.], מה שהעמיק את הקשר בין הליכוד לחרדים, והוכח בסופו של דבר כעיסקה משתלמת עבור הליכוד.

אם חשב שמיר שפרס בתפקידו כשר האוצר יתעסק אך ורק בתקציב המדינה ובמריבות מול וועדי העובדים, ויעזוב את ענייני החוץ, אזי מהר מאוד הוא למד שפרס הוא אכן חתרן בלתי נלאה העושה ככל שביכולתו לחתור תחת גלגלי הממשלה שהוא חבר בה.

בתחילת כהונת הממשלה הביאו השרים משה ארנס ויצחק רבין כל אחד בתורו תכנית להסכם שלום מול הפלשתינאים, שמיר שכנראה לא ראה צורך לקדם כל הסכם שלום, ועיקר מאמציו היו במשיכת זמן ולא להתקדם מדינית, נתן לשני התוכניות לדעוך מאליהן, למרות זאת פרס לא אמר נואש והמשיך לקדם במרץ תוכנית משלו.

התרגיל המסריח

סיוע בלתי צפוי קיבל פרס ממזכיר המדינה החדש של ממשל בוש האב שנכנס לתפקידו במקביל לתחילת כהונת הממשלה, היה זה ג'יימס בייקר שהחליט להביא להסכם בכל מחיר בין ממשלת ישראל לאש"ף, מסמך העקרונות שהציג בייקר לשמיר גרם לחילוקי דעות עמוקים בתוך הממשלה, בתוך הליכוד התארגנה קבוצת שרים שהחליטה לחשק את שמיר ולא לתת לו להתקדם במו"מ.

החישוקאים: דוד לוי אריאל שרון ויצחק מודעי, נעלו כל אפשרות להתקדם מדינית, השיא היה באותו אירוע מפורסם במרכז הליכוד מה שכונה יותר מאוחר כליל המיקרופונים, כאשר בעת נאומו של ראש הממשלה יצחק שמיר, התפרץ יו"ר מרכז הליכוד שר התמ"ת אריאל שרון בקריאות "מי בעד חיסול הטרור ירים את ידו", "מי בעד השתתפות ערביי מזרח ירושלים בבחירות" ועוד, האולם געש ורעש ושמיר נאלץ להפסיק את נאומו ולנעול את הישיבה, הניסיונות לפישור בתוך הליכוד נכשלו וכשבוע לאחר אותה ישיבה הודיע שרון על פרישתו מהממשלה.

שבועיים לאחר מיכן נחשף בתקשורת כי בניגוד לחוק ניהל שר המדע עזר וייצמן מגעים ישירים עם אש"ף, וייצמן שבעבר היה הסמן הימני בליכוד, הפך כעת ליונה צחורה במערך והניע לבדו ניסיונות להגעה להסדר מדיני, ראש הממשלה שמיר זעם על עצמאותו הרבה של וייצמן ופיטר אותו מהממשלה, למרות שצעדו של וייצמן לא היה מקובל אפילו על מרבית חבריו שרי הממשלה של המערך, אך פיטוריו העמיקו את המשבר הקואליציוני.

שמיר שראה שפרס ממשיך במעשיו גמר אומר לסיים את השותפות, וב-15/3 פיטר את שר האוצר שמעון פרס, בתגובה שלפו כל שרי המערך מכתב התפטרות, והממשלה נהפכה לממשלת מיעוט.

בימים אלו כשנוצר תיקו פוליטי, עלתה שוב קרנן של המפלגות החרדיות, בפעם השניה נאלצו החרדים להכריע בעד מי הם יילכו בהקמת הממשלה החדשה, כעת נוצר לראשונה גם סדק בפנים הציבור החרדי.

מה הייתה השפעה על צרכי הציבור החרדי בעקבות מהלכים אלו, מה בסוף הכריעו ראשי שלושת המפלגות החרדיות, ומי עמד מאחורי התרגיל המסריח שגרם בעצם להפלת הממשלה בפעם היחידה בהיסטוריה, ואיזה תמורה קיבלו אלו שמנעו בכוח הקמת ממשלת שמאל צרה, על כך ועוד פרטים מעניינים נוספים בכתבה הבאה אי"ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!