שלושה סוגים באלו שמתייחסים לשנוררים • טור

בפרשת 'תרומה', מצווים כל בני ישראל לתרום לבניית המשכן וכליו, ככתוב: 'כל איש אשר ידבנו לבו'. מכאן אנו למדים, לא רק שכל בני ישראל נטלו חלק בתרומת המשכן, אלא בעיקר שכאשר אדם תורם לצדקה, הוא צריך לתת זאת מכל הלב. להקמת המשכן היו זקוקים לחמישה עשר סוגים של חומרים שונים: ביניהם: זהב, כסף, נחושת, עצי שיטים ועורות.

בהמשך הפרשה מורה הקב"ה למשה כיצד עליו בדיוק לבנות את המשכן על כליו. חז"ל מסבירים ששלוש המתכות הללו, הזהב, הכסף, הנחושת, מרמזות על שלושה סוגים של נותני הצדקה: כאשר אדם נותן לנזקקים כשהוא בריא ושלם, הנדבה שלו היא 'זהב' – ראשי תיבות: זה-הנותן-בריא.

וכאשר נותנים צדקה לעת זקנה, הנדבה בבחינת 'כסף', ראש תיבות: כשיש-סכנה-פודה. ויש לצערנו כאלו שאינם נותנים צדקה כלל, ורק לאחר מות האדם נהנים הנזקקים מכספו. צדקה שכזו היא בבחינת 'נחושת'. אך כמובן שעלינו לשאוף להיות מאנשי 'הזהב', - להקפיד לתת צדקה מכל הלב ובכל יום.

חד וחלק: גאווה ולשון הרע – גורמים לעניות, צדקה מביאה לעשירות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!