סערת הנורבגית: 'יתד' נגד החברה של יאיר נתניהו

שר הכלכלה נפתלי בנט סיפק לראש הממשלה נתניהו את הסולם לעלות ממעמקי הבור אליו הפילה אותו לשונו. כבר מספר ימים שהשניים מתגוששים על רעיון השארת מתנחלים תחת ריבונות פלסטינית. בנט התבטא בחריפות וטען שמדובר ב"איבוד עשתונות ערכי". על פי דברי מקורבי רה"מ, נתניהו יזמן את בנט לשיחת נזיפה.

ראש הממשלה הצליח להסיט את תשומת הלב מהאמירה האומללה ביותר, הכי חסרת אחריות והכי מסוכנת שיצאה מפיו. על פי דיווחים ביומון הנורבגי "דאגן", בנו של ראש הממשלה החל להתרועע בחברת גויים כבר מספר חודשים, ולפי הדיווחים, קיים גם חשש להתבוללות מעשית. התמונות של נתניהו הצעיר שפורסמו בעיתונות הנורבגית, תומכות בשמועות העקשניות.

אין זה מתפקידו של עיתון חרדי לעסוק בעיוותים מסוג הזה, ולרדת לרמת הפרט, מלבד החשש מאובדן דורות לעם היהודי, מעבר לחששות שמא יהיו כאלה שינסו למצוא פתרונות "הלכתיים" מחוץ למסגרת ההלכה – דברים שמדינת ישראל מתמחה בהם. זה איננו נושא שאמור להעסיק אותנו. אבל הבעייה היא תגובתו של האיש הכי יצוגי במימסד הפוליטי הישראלי – ראש הממשלה נתניהו.

לפי הדיווחים בתקשורת הנורבגית, נתניהו נפגש עם ראשת ממשלת נורבגיה – סולברג, בועידה הכלכלית בדאבוס. נורבגיה שינתה לאחרונה את מדיניותה האנטי ישראלית והפכה לאחת מידידותיה החדשות של ישראל המבודדת בגלל הבנייה בשטחים. אין ספק שנתניהו היה יכול לתעל את השיחה לאפיקים דיפלומטים-מדיניים. אבל ראש הממשלה הישראלי, בחוסר אחריות אופייני, העדיף להתגאות באוזני ראשת הממשלה הנורבגית על מערכות הקשרים של בנו המתרועע עם נוכרים ממוצא ואזרחות נורבגית. וזה כן מחייב תגובה נחרצת בגלל מה שזה מקרין לשטח, לעם, גם בעולם כולו.

אם נתניהו רוצה שהעולם יכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים, הוא איננו יכול להקרין לאזרחיה שהוא גאה בבן שמעשיו עלולים להביא אותו להתבוללות ולנישואי תערובת! מה ילמדו בני הדור הישראלי הצעיר, התלוש משורשיו, אם ראש הממשלה מתייצב בעצמו מול סכנת התבוללות ובמקום להשמיע צפירות עולות ויורדות, הוא משדר עסקים כרגיל ועוד בגאווה בלתי נסתרת?

זהו באמת "איבוד עשתונות ערכי", ברמה מטלטלת. אבל על זה, "הבית היהודי" ממלא את פיו מים.
על אובדן הערכים הבסיסיים ביותר, השר בנט אינו מגעיש מוסדות ארץ. אולי בגלל שבאמתחתה של ממשלת הזדון שהוא עדיין מאבני המסד שלה, פתרונות גם למצבים כאלה: גיורי אינסטנט שבכוחם לפתור בנקל כל בעייה. כבר תקופה ארוכה פועלים חברי הממשלה לגיור "ידידותי" ולפתיחת אזורי גיור לכל דיכפין, כדי לפרוץ את חומות הבית היהודי האמיתי. לכן גם איבוד עשתונות ערכי, אינו זוכה לתגובה נאותה.

מזימת ההתבוללות הזו, אינה המצאה של העכשיו. זו היתה שאיפה ברורה של התנועה הציונית עוד מימי בראשיתה. זה אומנם לא תאם את רצון העם, את המונו. אבל כבר אז ניתן לזה ביטוי בחדרי חדרים. במכתבו אל מקס נורדוי כתב הרצל – הוזה מדינת היהודים: "לו כבר התגשם מפעלנו כיום, לא היה נבצר מאזרח המדינה היהודית הקיימת לשאת בת חוץ לארץ. על ידי נישואין אלה, היא תהפוך ליהודייה, מבלי לשים לב לדתה" עפ"ל. (זכרונות נורדוי עמ' 108).

האם נתניהו האזרח מספר אחד של המדינה הישראלית צועד בעקבותיו של הרצל – היהודי מספר אחד של התנועה הציונית, שילדיו התבוללו בעם זר מבלי להותיר צאצאים בני ברית? האמנם איננו מבין שגאוותו על בן המתרועע עם נוכרים היא "איבוד עשתונות ערכי" שתובע הבהרה פומבית. או שמא מדובר בהמשך המגמה עליה התריע בשעתו מרן הגר"י אברמסקי זצוק"ל שקרא בהתרגשות בשעה שהתגלה ריבוי גיורים המדומים.

הוא סיפר שבימי יסוד הציונות באו כמה מראשי התנועה אל מרן הגר"ח מבריסק כדי למכור לו את מרכולתם. שאל אותם: "מדינה יהודית אתם רוצים? ואם יתנו לכם מדינה יהודית, אבל בתנאי שיתבוללו ביניכם המוני גויים, הלא גם כן תסכימו! אם כן, הלא זה טרף הוא! רבי חיים צפה מראש ברוח קודשו שלא איכפת להם כלל בהתבוללות המונית של גויים ביהודים, ר"ל! (פניני רבינו יחזקאל). בדיוק כמו שקורה היום, כשראש הממשלה נותן לגיטימציה לתוכנית ההתבוללות המאורגנת של המהנדס ההוזה של "מדינת היהודים".

אמנם פתיל ההשהיה כבר הוצת תחת אושיות קיומנו, לא מהיום. האש מתקרבת אל המרעום בקצב ההתאזרחות של המוני הנוכרים שפלשו לתוך מחיצות העם היהודי, והיא עוכרת שלווה. סכנת ההתבוללות והטמיעה כבר מזמן אינה התמודדות השמורה לקהילות שמעבר לים. האיום על המאזן הדמוגרפי בין יהודים לנוכרים, הגיע גם להכא. זה קורה כאן ועכשיו, ועוד בעידודו של ראש הממשלה.

מבחינתו של העם היהודי, זו שאלה של להיות או לא להיות. הנושא הזה חייב לעלות לראש סדר העדיפויות של העם היושב בציון. לא הסכם השלום עם הפלסטינאים יכחיד אותנו – כחששות הימין ומפלגתו של בנט. לא מלחמה עם מדינה שכנה ח"ו, תסכן את קיומנו. ההתבוללות, השואה השקטה שכבר הכחידה מיליונים, יותר מכל שואה וטבח שידעה ההיסטוריה מעודה, עלולה לכרות את הענף שעליו אנחנו יושבים. ראש הממשלה אינו מבין שזו אינה רק סכנה רוחנית. זו גם סכנה פיזית:
"מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה" – כשהעכו"ם מתלחשים עליה להכחישה כענין שנאמר לכו ונכחידם מגוי. "אם חומה היא" – אם תחזק באמונתה וביראתה להיות כנגדם כחומת נחושת שלא יכנסו לתוכה, רוצה לאמר שלא תתחתן בם והם לא יבואו בה ולא תתפתה להם, "נבנה עליה טירת כסף" – נהיה לה לעיר מבצר ולכתר ולנוי ונבנה לה את עיר הקודש ובית הבחירה. "ואם דלת היא" – הסובבת על צירה ובהקיש עליה היא נפתחת אף היא אם תפתח להם להיות הם באים בה והיא בהם, "נצור עליה לוח ארז" – נשים בדלתה נסרים של עץ הנרקבים והתולעת גוררתן ואוכלתן... (שיר השירים ח' – רש"י).

דלתו על עם ישראל היושב על אדמת ארץ הקודש, אפילו כבר אינה סובבת על צירה. אפילו אין צורך לנקוש על העץ, כדי שבני עם לועז יפרצו מבעד לפתח. כבר תקופה ארוכה, שהדלת הזו נעקרה מציריה. הכל פרוץ לכל עבר, החלונות פעורים לסופה המנשבת, וממשלת הזדון הפכה להיות קטליזטור של הטמעה. הדי נקישות שיניה של התולעת ש"גוררתן ואוכלתן", מהדהדים בחלל רשות הרבים.

ראש הממשלה נתניהו שבדבריו לראשת ממשלת נורבגיה, אם אכן נאמרו, עודד את החרפת המגמה שמסכנת פיזית את העם היושב בציון. הלמות צעדיו של מזכיר המדינה קארי, הלחץ הבינלאומי, התעוררות החזית הסורית ושיבתה של אירן המתגרענת למשפחת העמים, הם צלילה של התולעת הגוררת ואוכלת. ראש הממשלה חייב לצאת בגילוי דעת ולהוקיע כל מגמת התבוללות. למען קיומם הרוחני של אזרחיו. למען קיומם הפיזי!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!