ובסוף האסימון נפל: "אבל אשמים אנחנו"

טרם הספקנו להתאבל כראוי על הרב הצעיר רבי אלקנה אליאסי זצ"ל, שמצא את מותו מתחת לגלגלי טרקטור בתל אביב, כשהוא מותיר אחריו אלמנה ויתומים, והתבשרנו על משפחה שלמה שנספתה מפיצוץ גז בגילה. ניסינו להכיל את הכאב - וקולות הסירנות כבר היו בדרכם לגבעת מרדכי.

כולנו בכינו יחד עם משפחת גרוס המדהימה את מותן הטראגי והמזעזע של האחיות הטהורות אביגיל ויעל גרוס, ובמקביל העתרנו תפילה עבור האחים שנאבקים על חייהם - רפאל יצחק אייזיק בן מיכל ואחיו חיים מיכאל שלמה בן מיכל. ובעוד אנו מתעניינים שוב ושוב בדאגה מרובה במצבם, מגיעה הבשורה המרה על הבחור אריה לייב, חזקיהו אריה לייב בן טובה. טרגדיה רודפת טרגדיה, ואז... אז נפל האסימון.

האסימון סוף סוף נפל, אך לצערינו שוב בנסיבות מחרידות ומצערות, טרגדיה רדפה טרגדיה ולא רק שראינו את עם ישראל מתאחד סביב המשפחות ולבו יוצא אליהן. אלא אף מנסה לסייע, לעודד ולעזור בפועל, ואני כבר לא מדבר רק על גיוס כללי לתפילות וחלוקת מאות ואלפי ספרי תהילים, לזה היינו עדים גם בעיתות צרה קודמות, אך הפעם האסימון נפל גם במובן התודעתי של 'בואו חשבון'.

שמעתי את האנשים (המאזינים) הפעם - מכים על החזה שלהם עצמם, ולא על חזה זולתם. הפעם שמענו. את "אבל אשמים אנחנו״ - אנחנו ולא ביבי, אנחנו ולא לפיד, אנחנו ולא בנט, חלק האשימו את המחלוקת שבינינו, אחרים הפנו אצבע מאשימה למכשירי האייפון ושאר ענייני הצניעות, היו שתלו את הטרגדיות בזלזול ובדיבור בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ובזלזול בחכמי ישראל ובצדיקי הדור.

ובכן, אינני תמים עד כדי לחשוב שהחל ממחר לא נראה את כל הנגעים הללו במחנינו, אבל עצם ההכרה וההודאה בהם - מהווה כבר צעד ענק של התקדמות, כי כאשר החולה מודה ומכיר במחלתו, ההכרה הזו היא כשלעצמה צעד ראשון בריפויו. הוא עשוי להתווכח, ואולי אף לנסות לדחות את ביקורו בבית הרופא, אולי גם ינסה לבחור לו רופא מסויים. ברם, עצם התעסקותו והשלמתו עם העובדה שהוא זקוק לטיפול, הוא ולא זולתו, היא זו שמציבה אותו בדרך הנכונה להבראה.

ובעז"ה, שתהיה רפואה שלימה... ובשורות משמחות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!