מה שאייכלר לא הצליח לעשות • טור

תחת השלט עם הכיתוב המצמרר העבודה משחררת שהפך לסמל הזוועה הנאצית באושוויץ, ח"כ ישראל אייכלר מעולם לא נשמע כה אותנטי ומשכנע. שואת יהודי אירופה ותלאות עם ישראל במרוצת הדורות הם מוטיב מרכזי בכל נאומיו וראיונותיו של הח"כ החרדי, לרוב בהקשרים והשוואות מגזריות די מקוממות. אם על כל אזכור של השואה אייכלר היה משלם תמלוגים לניצולים, מצוקותיהם הכלכליות כבר מזמן היו נפתרות.

והנה, בפעם הראשונה, מתראיין לו הח"כ החרדי לתחנות רדיו ישראליות מאדמת אושוויץ הקפואה, כשהקור המקפיא שם, מחמם כאן את הנשמה. אייכלר פשוט נהנה מקונצנזוס כלל-ישראלי מחבק. כל מילה שהשמיע זכתה לתשואות.

מחצית הכנסת שהתה השבוע על האדמה הארורה. מפולין הקפואה, הח"כ החסידי נשמע כמו דוברה הרשמי של המשלחת הישראלית. ממלכתי בדברו על הניצולים שעבדו בפרך בשלג ובסופה כשהכסות היחידה לגופם היא עורם, מרגש בתארו את האמונה היהודית היוקדת שחיממה את ליבם. בלי ההשוואות המיותרות בין אז להיום, הח"כ החרדי רהוט הלשון הצליח לקרב לבבות ולא להרחיק. יום יבוא ואייכלר ילמד ששווה לאמץ את הממלכתיות הפולנית, גם בישראל הגלותית.

השתתפות חברי הכנסת החרדים במסע לפולין, השלימה שבוע שבו חרדיות מקרבת השתלטה על הקונצנזוס הישראלי, כבשה ערוצים וחדרה לב וכליות. התנהגותה המפעימה של משפחת גרוס, הפכה לשיחת היום בכל סלון ישראלי. אצילותם של ההורים, קולם המדוד של הסבים והסבתות וקבלת הדין באמונה תמימה של בני המשפחה, ריתקו כל ישראלי, גלוי ראש כחובש כיפה.

מעל לכל, כבשה המשפחה את המון העם בהימנעותה המוחלטת מלנהוג על-פי קוד הפעולה של 'הישראלי המכוער' שלא מפסיק לחפש אשמים וכתבי אישום ברגעים של משברים. וכך, בלי לכלות את צערם באיש, הצליחו בני המשפחה הנפלאה הזאת, לגעת בכל אחד ואחד. הם לא האשימו אלא הרשימו.

הבקשה מכל אדם להתפלל בשפתו ושימת הדגש על אחדות העם, היו שווים אלף אלפי נאומים מתלהמים של פוליטיקאים, הרצאות מפחידות של מחזירים בתשובה והפגנות רועשות של אנשי העדה. כשלבם הזך של הילדים הקטנים נותק ממכונת האקמו והחל לנשום עצמונית, נדמה היה שלבו של עם שלם מצליח לפעום ביחד, פעימה אחת קטנה.

דמותו של האב הצעיר למשפחת גרוס, אברך המשי ממיר, היא דמותו הקלאסית של האברך שכולנו מכירים מהשכונה: צנוע בהליכותיו ועשיר בתכונותיו, נוח לשמיים ונוח לבריות. זוהי דמות המופת שעוברת בשנתיים האחרונות מסע דה-לגיטימציה בלתי פוסק: תרומתה להנצחת המורשת הופכת לסמל הפרזיטיות, צניעות ההליכות וההסתפקות במועט, מתוארות כחיי עוני על חשבון משלם המיסים. הכללה ארסית גורפת למגזר שלם, יכולה להצליח כל עוד לאותו מגזר מושמץ אין פנים אמיתיות, פנים אישיות, פניו של ר' שמעון גרוס.

מה חבל שאת פניה היפות של משפחה שמקדשת את עמל התורה, זוכה ישראל החילונית להכיר רק בעטיין של טרגדיות קשות ונוראות. רק בשביל תרומתה לציבוריות הישראלית, מגיעה למשפחה הנפלאה הזאת פרס ישראל. אך משפחת גרוס, וכולנו עמה, נסתפק ברפואה שלמה במהרה.

מוריד הטל

עם אחד התגייס לתפילה על שני ילדים חרדים קטנים. לנותרים בארץ דומה היה שניתן להסתדר לא רע בלי נבחרינו האמיצים, גם אם היו מתעופפים מעבר לים לתקופה ארוכה יותר מיממה תמימה. כמה מחברי הכנסת אימצו את ההצעה ושחררו את 'עמישראל' מנוכחותם לעוד כמה שעות של היתקעות בשדה התעופה.

ובכל זאת, אפילו בשבוע שכזה חברי-הכנסת לא מפסיקים לייצר כותרות, הכל בשביל לראות ולהיראות. מסתבר, שאווירת הפיוס השתלטה גם על חלק מנבחרינו שנותרו בישראל. הגדיל לעשות יו"ר ש"ס אריה דרעי ששיגר הודעת ברכה ליו"ר הבית היהודי נפתלי בנט לרגל הצלחתו לבטל חלק מהקיצוץ בישיבות.

לרציונל שעמד מאחורי ההודעה של דרעי עוד נחזור בהמשך. את הרציונל של בנט מאידך, לא צריך לנתח. התנהלותו מדברת בעד עצמה. ההודעה החצי-רשמית שיצאה מלשכת דרעי, מונפה תוך רבע-דקה לכותרת ראשית על ידי יח"צניו החתרניים של בנט במגזר. מדוע חתרניים, תשאלו. זאת משום שעד לרגע כתיבת השורות, היח"צנים החרדים של בנט מסרבים לחשוף את פניהם ולהפסיק את נשף המסכות. זה לא שחסרים יועצים חרדים לאישים חילוניים ודתיים לאומיים. יועציו של אורי אריאל לא מסתתרים, וגם לחבר'ה של ניר ברקת יש שם ופנים. ורק את הכיפה לראשו של בנט איש לא מוכן להדביק.

עד כדי כך גדולה הבושה, שיצחק פנדרוס, אשר הואשם ביח"צ סמוי, מיהר להוציא הודעת הכחשה. בעיניים חרדיות, עמידה מאחורי בנט, אינה 'מהלך פרווה' של בין לבין, אלא חציית גבול והתייצבות לצד האויב (הפוליטי). צו התייצבות לצד בנט, כמוהו כהתייצבות לצידו של המועמד החילוני בבית שמש אלי כהן. לא מדובר רק בהשוואה לצורכי הדמיה אלא בהצעה אמיתית שנדחתה.
ההודעה ששיגרה לשכת דרעי, והכותרות באתרים החרדים שבאו בעקבותיה, הפכו את התקשורת החרדית למעניקת פרס הניחומים של יו"ר הבית היהודי. במקור, בנט תכנן לכבוש את צמרת המצעדים ולככב באתרי המגזר הסרוג. יועציו תיאמו עם יו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומיאנסקי, להוציא הודעה משותפת על ביטול הקיצוץ לישיבות הציוניות.

רק שסלומיאנסקי עשה ערב-שבת לעצמו, ולשכתו מיהרה להוציא הודעה בלי אזכור של יו"ר המפלגה. האתרים הסרוגים ציטטו את ההודעה לעיתונות ככתבה וכלשונה ומה שנותר ליועציו של בנט זה לחזר על פתחיהם ועל סמארטפוניהם של ח"כים חרדים ולבקש שיוציאו הודעת תמיכה. דרעי נענה, ובמקום גשם של אזכורים במגזר הסרוג, קיבל בנט טפטופי טל באתרים השחורים.

הוצאה והכנסה

אין פוליטיקאי שלא סובל מאובססיית פרסום כרונית, אבל הצורך הנואש של בנט בפרגון מהכיוון החרדי, מצריך דיאגנוזה מאובחנת בקפידה. מסתבר שבשבועות האחרונים בנט עושה מאמצים עילאיים כדי לצבור כמה שיותר כותרות חרדיות. לרגעים הוא נראה כמו 'נוסע מתמיד' שנתקף בקדחת איסוף נקודות.

כמו בהסתבכות רפואית מורכבת במיוחד, לתסמונת הזאת יש כמה סיבות ונסיבות. זה מתחיל במצבו של בנט בין חבריו השרים שעומד בניגוד מוחלט לתדמיתו בסקרים. זהו לא רק לפיד שמשמיע קולות של מיאוס וביבי שמאז ומעולם הפגין כלפיו תיעוב לא מוסתר. מסתבר שגם בכירי המחנה הלאומי, מטפטפים ומפטפטים נגדו ללא הפסקה: גדעון סער, ישראל כץ ואפילו בוגי יעלון, לא מסתירים את סלידתם מהאיש ובעיקר מאופיו. בהכללה ניתן לומר כי תחושת המיאוס מבנט, אחזה במערכת הפוליטית כולה - למעט המועמדים לנשיאות שלא משמיעים כלפי אף אחד מהח"כים הבוחרים ביטויים קשים.

שר בכיר בליכוד שבתקופת הרכבת הקואליציה נחשב לאחד מגדולי הממליצים על השותפות עם הבית היהודי ויש עתיד על חשבון החרדים, השווה השבוע את התנהלותו של בנט ל"התנהגות ילדותית של פוליטיקאי שטרם התבגר ואפילו דני דנון הוא מבוגר אחראי לידו". אמר וגם יסף.

נימוקיהם של הפוליטיקאים המרננים עמהם, אך ניתן להזכיר על קצה המזלג את התנהלותו של בנט בפרשת שחרור המחבלים, כאשר רגע אחרי שסיכם עם ביבי על שחרור במקום הקפאה, רץ לגנות בפומבי את ההחלטה.

השיא נרשם השבוע כאשר בנט עלה להתקפה אישית נגד ראש הממשלה על רקע הפרשנות שניתנה לדבריו של נתניהו לגבי הותרת המתיישבים תחת ריבונות זרה. אם בנט רק היה מתגורר מעבר לקו הירוק, ולא ברעננה הירוקה, ניתן היה לייחס לכוונה המוצהרת של נתניהו משמעות אישית.

נתניהו נחשב לראש ממשלה שנזהר בכבוד שותפיו, כפי שבעל נאמן מקפיד בכבוד רעייתו. הוא נזהר מלנזוף פומבית, ומקפיד שלא להטיח עלבונות אישיים. אבל השבוע גם הוא הרגיש שהגיעו מים עד רפש ושבר את הכלים. הציטוטים הרשמיים נגד בנט שיצאו מלשכתו, חסרי תקדים בחריפותם אצל כל ראש ממשלה. כשמדובר בנתניהו, על אחת כמה וכמה: "חוצפן, חתרן, חסר אחריות שאפילו ליאיר לפיד נמאס ממנו. אדם שאי אפשר לתאם איתו שום מהלך", אלו הביטויים הפחות קיצוניים שיצאו השבוע מכיוונה של לשכת ראש הממשלה כשהסיומת הייתה ברורה: "אם לא נוח לבנט הוא מוזמן 'לצאת בחוץ'".

ה"יציאות" של נתניהו, אינן מעידות בהכרח על הוצאה (של בנט) והכנסה (שלנו או של מפלגת העבודה) בקרוב. למרות התיעוב האישי והנהרות השוצפים של דם רע שזורמים בין נתניהו לבנט, לשני הצדדים אין אלטרנטיבה טובה יותר. ביבי כדרכו מעדיף לרקוד על כל החתונות, להשמיע לקרי ואלס חתונה, ולח"כים הימניים במפלגתו שירי אשכבה - הטרנד החדש בהלוויות הידוענים החילונים, שבמקום קדיש משמיעים שיר עם הקדשה.

הוצאת הבית היהודי מהממשלה תאלץ את ביבי להחליט, ועם כל שנאתו העזה לבנט, ביבי סולד עוד יותר מקבלת החלטות. ההנחה הרווחת הינה כי למרות שבני הזוג לא מסתדרים ביניהם מאז החתונה, הם יימנעו מלהגיע לרבנות בתקופה הקרובה. בינתיים, חשוב לכל אחד מהאישים להראות לבן-הזוג שבני המשפחה המורחבת תומכים דווקא בו. בנט שנמצא בתקופה קשה, בה הוא מותקף על-ידי כל חבריו לממשלה, כולל האח לפיד וראש 'הפמיליה' הקואליציונית נתניהו, משתוקק להוכיח לביבי שהנה, דווקא החרדים שביבי מנופף באימוצם החלופי, מוצאים אצל בנט נקודת זכות ומחדשים עמו את הקשר המשפחתי.

הטעם השני לאובססיית התמיכה החרדית שאחזה בבנט הינו הביקורת הנוקבת שמושמעת כלפי האיש מכיוונם של הרבנים הציוניים-דתיים. בניגוד גמור לתדמית שיש לו בסקרים בקרב הציבור הכללי, הרי שבתוך הברנז'ה הדתית-לאומית בנט נתון למשיסה. בשבוע האחרון בוטלו בדקה התשעים בחירות פנימיות למשמרת הצעירה של המפלגה. הולכי רכיל שמקפידים לספר לשון הרע ולא להוציא שם רע (כידוע, ההבדל ההלכתי בין שני המלעיזים, הוא ההבדל שבין אמת לשקר), תלו זאת בכך שבנט קלט כי התסיסה במפלגה תגרום למועמדיו להפסיד בוודאות בהצבעה.

בשבוע שעבר הובאו כאן דבריו הנוקבים של ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, הגאון הרב יהושע שפירא, שכינה את ממשלת בנט-לפיד, כ"ממשלה שהביאה למצב הקשה ביותר של עולם התורה מאז קום המדינה". בנט מאמין שאם דרעי והחברים החרדים ירכינו ראש ויאמרו בכל בוקר 'מודה אני', גם רבני הציונות הדתית יחדלו מלומר עליו בכל ערב 'המפיל'.

יודע מה הוא ש"ח

אם בנט החבול היה מספק את הסחורה ומגדיל את תקציב הישיבות הקדושות, ניתן היה לבלוע את הצפרדע ולעכל תמיכה פומבית באיש שרמס אותנו כשנזקקנו לו, וכעת מצפה לתמיכה, כשהוא זקוק נואשות לתומך אחד לרפואה. רק שבפועל ההיפך קרה. מה שבנט עשה זה להעצים את הפגיעה הרעה בישיבות החרדיות. לחבוט בשנית, ולא לשים רטייה על המכה.

הסיכום הארור בינו לבין לפיד, שהביא לשינוי הקריטריונים ולתקצוב תלמיד ישיבה ציונית פי ארבע וחמש מתלמיד ישיבה חרדית, בעינו עומד. תשלומי הארבעה וחמישה הללו, שהושגו אחרי שבנט 'טבח ומכר' את כל היקר לנו, הם שעמדו בבסיס הסיכום בינו לבין לפיד שלא להעמיק את הפגיעה בתקציב הישיבות. הציוניות! הישיבות הקדושות ייוותרו עם אותו ערך נקודה עלוב, תודות לקריטריון הפוגעני שהוכן במתפרת בנט-לפיד.

לא לחינם מיהר שר האוצר להוציא הודעת הכחשה מלגלגת. בשיחות עם חברים ביש עתיד הוא התגלגל מצחוק לנוכח הסיבוב שבנט עשה על החרדים. במקרה הזה, הצדק המלא עם שר האוצר. כמי שמפתחות הכספת בידיו, לפיד יודע מה הוא ש"ח.

במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. כשמדובר בבנט שהפך בתוך שנה לפוליטיקאי הכי פחות נסבל במערכת הפוליטית, אין צורך בהסברים מלומדים. הביטוי "אי אפשר לעמוד במחיצתו", מובן כפשוטו, ובפרט כשמדובר בהתנהלותו כלפי החרדים.

במושכל ראשון, הצדק עם גפני שרץ להיפגש עם פרס כדי לתקוע אצבע בעין לבנט ולשאר החברים (לא כולם מהאופוזיציה. לא כולם מחוץ למפלגתו המאוחדת). מפרס שנבחר בתמיכת החרדים, כמו משאר הנשיאים שייבחרו לנשיאות בקולותינו, אין מה לצפות. בחירת נשיא היא פעולה של שגר ושכח. מהרגע בו הנשיא דורך על מפתן משכן נשיאי ישראל, הוא מכייל את עצמו מחדש ומשמיט את הפרק הרלוונטי לתמיכת החרדים. מה שהיה עם פרס, יהיה גם עם אחרים. מהנשיא לא תבוא לנו הישועה, אבל אם אפשר להיפגש ולהוסיף במשהו על תסכולי הצד הסרוג, אז למה לא?

וכאן עולה השאלה שדורשת תשובה טובה, מדוע בכל זאת בחר דרעי להוציא הודעה מפרגנת? כדי להבין זאת צריך לצאת מהקופסא של שבור לי ואשבור לך, ולהאזין לתאוריה של דרעי, כפי שמחויבים על-פי חוק להתייצב לשימוע: בלב פתוח ובנפש חפצה.

לדידו של דרעי, לחבוט כיום בבנט, זו אינה חוכמה גדולה. לתת ל'משחקי כבוד' להכתיב את מערכת היחסים, זו התנהלות נבונה עוד פחות. ההיגיון שהנחה את דרעי ללכת לקואליציה באלעד, על אף כל הצפרדעים שש"ס בלעה בעיר, מנחה אותו כיום גם בהתנהלות מול הבית היהודי: בתקופה שבה הציבור החרדי נאבק על קיומו אין לנו את הפריבילגיה לצאת למלחמת עולם שלישית, בגין מאבקי אגו.

מנקודת המבט של דרעי - אחרי ניתוח לייזר שהקנה לו השקפה בהירה, עדיף להדחיק מאשר להרחיק, ואם ניתן לסנדל את בנט באמצעות הודעה מחמיאה, יש להעדיף זאת על פני עוד פגיעה.

ההפסד הכי גדול שיכול להיות מנקיטת צעד שכזה הוא פגיעה בכבוד המגזרי. אבל מהו כבוד שפגוע ממילא, אל מול הסיכוי לצאת דווקא מנקודת השפל הזאת לדרך חדשה?

וכך, בעוד החברים ביהדות התורה מנצלים את הנפילה של בנט כדי לתת לו עוד צביטה, דרעי העדיף גיבוי על גינוי, וגם מתכוון לתת לתהליך צ'אנס אמיתי, על אף רעשי הרקע הארציים והאזוריים.

על רעשי הרקע ברמה הפוליטית הארצית כבר דיברנו די, אבל גם ברמה המקומית השניים אמורים להתייצב זה מול זה בקרוב לקרב חרבות. אם בג"ץ ידחה את ערעורו של משה אבוטבול ומועד לבחירות חוזרות בבית שמש ייקבע בקרוב, נראה את תנועת הבית היהודי יוצאת לקרב מול תנועת ש"ס, ראש בראש.

ההנחה הינה שמועד לבחירות ייקבע בחודש אדר ב'. במטהו של אבוטבול מקווים שכך יקרה, לא בגלל נשף המסכות והתחפושות שיאפשר שימוש יצירתי בזהויות, אלא לנוכח דברי חז"ל במסכת תענית על המזל הטוב שבקביעת דין לישראל בחודש אדר. אז נכון שבמקרה הזה שני הצדדים לא רשומים בתעודת הזהות תחת לאום זר, אבל מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כבר כינה את הצד השני "בית של גויים". ללמדך עד כמה צופיות למרחוק עיני חכמים.

ולמרות הכל, דרעי לא מתכוון להחריף את הטונים מול הבית היהודי, ומסרים זהים מרגיעים גם מגיעים מהצד השני. התמיכה שהעניק דרעי לבנט לא נולדה כך סתם אלא באה לאחר סדרת גישושים בין הצדדים, שהתחזקה מאז שיגור ההודעה, והבשילה לכדי פגישת תיאום בין השניים שאמורה להתקיים היום (רביעי). דרעי מאמין שדווקא את הרגעים הקשים של בנט יש לנצל לטובה, לא ליידות אבן אחר הנופל אלא להושיט לו יד, בתקווה שיתרומם ויושיט יד בחזרה.

"אני מתכוון לומר לבנט ולראשי הבית היהודי שהגיע הזמן ונוצרה ההזדמנות לתקן את העוול הנורא שנעשה לעולם התורה בשנה האחרונה", אומר יו"ר ש"ס אריה דרעי ומסביר, "כשיובא חוק הגיוס להצבעה, זה כבר יהיה מאוחר מדי. הזמן שנותר לתקן הוא עכשיו. הברית עם לפיד היא ברית מזויפת. האחים האמיתיים של הציבור הדתי-לאומי היו ונותרו החרדים. למען עולם התורה, הגיעה העת לפרק את השותפות עם לפיד".

בתקווה שפרסום המסר בפומבי ערב הפגישה לא יטרפד את קיומה, נותר רק להמתין ולראות מה תהיה תגובתו של בנט לאמירה הברורה.

על סמך ניסיון העבר שלנו, של ביבי, של שרי הליכוד ואפילו של יאיר לפיד, סביר להניח שניענה ב'שקר כלשהו' שיכלול דיבורים ולא מעשים, הצהרות שלא ישימו קץ לצרות. אם אכן זה מה שיקרה, וגם האדיבות של דרעי תיתקל בתגובה בתרכובת של עליבות וצביעות, נוכל לומר על נפתלי בנט, את מה שביבי משתוקק להוכיח נגד אבו-מאזן ולא מצליח (בגלל בנט): הוסרה המסכה ונחשפה ההונאה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!