אלעזר שטרן, החרדים אשמים גם בשואה?

חבר הכנסת אלעזר שטרן מ"התנועה" המריא הבוקר לאושוויץ יחד עם פמליית הח"כים והשרים, זה לא הפריע לאברהם רובינשטיין, ראש עיריית בני ברק לשעבר ומזכיר המועצת של דגל בהווה, לתקוף אותו הבוקר (ב') מעל דפי "יתד נאמן", במאמר חריף.

העילה להתקפה: התבטאותו של שטרן בפאנל תקשורתי שנערך לפני כשבועיים, בט"ו בשבט, בו האשים את גדולי ישראל שהתנגדו לציונות, באחריות לקורבנות השואה. רובינשטיין מגייס במאמר עדויות היסטוריות, המוכיחות כי שטרן מטעה בעובדות בנושא הרבנים החרדים והשואה.

תחת הכותרת "מכתב גלוי לח"כ שטרן" כותב רובינשטיין:
"לכבוד חבר הכנסת מר אלעזר שטרן השלום והברכה:

השמעת דברים בפאנל תקשורתי שנערך ביום ה' ט"ו בשבט, ואומר לך בנימה אישית, כי אכן הצלחת להעביר באופן ברור ורהוט את המסר אותו ביקשת ככל הנראה, להעביר ולהשמיע. נשאת את הדגל אותו אתה מניף לאחרונה בהתלהבות בלתי נתפסת ובחדוות חורבן מחרידה: אידיאל חורבן עולם התורה והצרת צעדיו באמתלת גיוס בני הישיבות הקדושות.

בלהט דבריך, עשית שימוש מיותר בטרגדיה האיומה שחווה עמנו בשנות שואת אירופה, עת חרב דור שלם בלהט הכבשנים. בחשיפה אישית ונוגעת ללב, כיוונת ישירות לרובד הרגשי של קהל המאזינים, וסיפרת על הטרגדיה המשפחתית האיומה שחוותה משפחתך באותן השנים, כאשר מכל המשפחה נותרו לפליטה אביך ואחיו לבדם, בעוד הוריהם ושאר בני המשפחה נספו במות קדושים עם כל בני עירם.
את האשם וקולר הכיליון, תלית ללא ניד עפעף ברבני הקהילות האורתודוכסיות ומנהיגי העולם החרדי, שלדבריך אסרו לעלות לארץ ישראל והותירו את העם לגורלו, כצאן לטבח.

לא הייתי צריך להגיב על דבריך אלו, רק כדי להעמיד דברים על דיוקם מול אלו שאולי שמעו את דבריך ודבק בהם חלילה, מן החטא. שורות אלו נכתבות בכאב ובזעם, ומצפות להתנצלותך.
דבריך נעדרי אמת, מלאי טשטוש ונימת רוע, ומדויקים למאמר חז"ל: "הרוצה לשקר ירחיק עדותו": ואסביר:

לידיעתך, אני הח"מ בן הרבני זאב (וולוולא) ז"ל ומרת שרל ע"ה בת הרבני אליעזר גרינוולד הי"ד מהעיירה שוראן עיר הולדת משפחת אביך. אותם הזכרת ללא כבוד ומורא, בכדי להכתים ולהטיל כתם ואשם בל יכופר בגדולי התורה, מולם התייצבת ביהירות ובציניות האופיינית לך.
רק אציין בפניך מספר פרטים ועובדות יסוד: העיירה שוראני או בשמה היהודי שוראן נמצאת במדינת סלובקיה במחוז פרשבורג–ברטיסלבה, ובה התגוררה לפני השואה האיומה קהילה יהודית קטנה ופורחת שכללה כ-150 משפחות, רובן אורתודוקסיות המקפידות על שמירת תורה ומצוות, שנהנו משלווה יחסית ומחיי רווחה כלכליים.

ברבנות העיירה כיהן הגאון הקדוש רבי מאיר יהודה לייב פריי הי"ד, נין ונכד למאור יהדות הממלכה האוסטרו-הונגרית – מרן רשכבה"ג החתם סופר זיע"א, שהקים בעיר ישיבה שנודעה כאחת מהישיבות המפורסמות והגדולות בהונגריה ובצ'כוסלובקיה, ובימיה הטובים למדו בה כ-300 תלמידים מכל רחבי המדינה וחוצה לה. מי שניווט בחכמה וביד רמה את יהדותה של הקהילה ואתגריה בצוק העיתים, היה המרא דאתרא, רב העיר וראש הישיבה ומייסדה בעיירה – הגאון הקדוש רבי מאיר יהודה לייב פריי הי"ד.

המרא דאתרא, היה מגדולי השואפים לעלות לארץ הקודש ולחונן את עפרה בכמיהה יהודית בת דורות. לשם כך, השקיע הרבה עמל והשתדלות רבה, עד שבשנת תרצ"ח (1938) הרבה לפני שהתקדרו שמיהם של הונגריה וצ'כוסלובקיה, השיג סרטיפיקט עלייה לארץ הקודש ונערך לפרידה מבני קהילתו האהובה.

מן השמים רצו ככל הנראה אחרת. תכנית המסע לא יצאה לפועל בשל מחלתה החריפה של רעייתו הרבנית ע"ה, ממנה לא קמה עוד. על פי עדויות מכלי ראשון של הורי ע"ה ושרידי העיירה הקיימים בינינו, המרא דאתרא מעולם לא אמר ולו ברמז קל שלא לעלות לא"י, אלא ראה בזה חזון וציפיית דורות, אך ראה אחריות אמת להשיב לכל פונה כפי מצבו הכלכלי ויכולת עמידתו בתנאים הכלכליים והרוחניים של ארץ ישראל בימים ההם שנקנתה בייסורים מרובים.

איש מבני העיר לא נותר בביתו בגלל הנחיה רוחנית כזו או אחרת שלא לעלות לארץ ישראל. ידוע לך היטב, כי מצבה הכלכלי של יהדות הונגריה היה מן היציבים והמשופרים, ואיש לא פילל כי הכורת הנאצי יגדע גם את יהודיה באבחת חרב. אמירותיך בעניין הינם חטא היסטורי למתים ולחיים הנושאים את זכרם של גדולי אומתנו בגאון!

בטוחני כי דיבורים אלו אינם מבית הוריך, והינם תוצר ברור של בניית האתוס הציוני שליווה את מערכות החינוך הישראליות בשנותיה הראשונות של המדינה, בכדי להסיט את הביקורת על פשע הקונגרס הציוני שבחר בהתעלמות ובהשלמה עם אובדן יהודי אירופה, בקביעה אכזרית כי "עדיפה פרה חולבת אחת בדגניה מאשר חמישים זקנים משוק נלבקי בוורשא" עפ"ל. האתוס המוטעה והמגמתי הזה, נבנה וטופח תוך בניית הישוב היהודי המתחדש כ"צבר", בועט במורשת ובז למנהיגיה הרוחניים.

כבן הדור השני לניצולי השואה, זוכר אני היטב את אווירת הלגלוג והנחיתות שליוותה את שנות ילדותי בימי הזיכרון לשואה, מדוע סבנו וסבתנו הובלו כצאן לטבח ולא אזרו עוז להשיב מלחמה שערה, מדוע הלכו שולל אחרי רבני הקהילות ח"ו, ולא לקחו את גורלם בידיהם. חטא זה לא יכופר ולא יסלח, על אחת כמה וכמה כשהוא מנוצל על ידך בציניות וביהירות דורסנית, כקרדום המונף לעבר שורשיו הטהורים של עולם התורה.

לספר לציבור המאזינים סיפור אישי קורע לב שתוכנו לא היה ולא נברא אף לא כמשל, הינו השמצה זולה ומביישת מול העובדות הפשוטות, לפיהן הרב של אביך ושל סבך תכנן ופעל רבות בכדי לעלות לארץ ישראל. אחריו החזיקו ועלו יחדיו כמה וכמה מתושבי העיר בהם אבי ז"ל, אחיו הרבני אלעזר יבדלח"ט ודודי הרבני יצחק גרינוולד ז"ל שעלו ארצה בשנת תרצ"ח/ט (1938-9) דווקא בשל היותם חרדיים לדבר ד' וצייתנים להוראות הרבנים עד הקצה האחרון, וכך גם חינכו את ילדיהם לציות בצורה מוחלטת לגדולי הדורות שומרי המסורת בגאון, על כך נבנה עולם שלם של חיים, על אמת זו גאוותנו.

אשיב לך בסיפור אישי נורא מתקופת השואה. בביתי מתנוססת תמונה גדולה של סב הדור פנים הלומד תורה עם נכדו הקט. הסב והנכד, אינם בין החיים. שניהם נותרו בגיא ההריגה יחד עם מיליוני אחינו שעלו בסערה השמימה וקידשו שם שמים. היה זה סבי הרבני אליעזר גרינוולד הי"ד, מראשי הקהל, ונכדו אלחנן שלמה פרידמן הי"ד בן השש. משפחת פרידמן התגוררה בוינה בירת אוסטריה עד לעלות הרייך לשלטון ותחילתו של מרחץ הדמים. לקראת שנת ת"ש (1940) כשהרגישו שהאדמה בוערת תחת רגליהם, שלחו את בנם יחידם אלחנן שלמה הי"ד בן השש לעיירה הקטנה שוראני, שם התגורר הסב האהוב, מתוך אמונה כי עיר קטנה זו בטוחה יותר מבירת אוסטריה. לדאבון הלב, בין יתר יהודי שוראני נטבחו גם הסב והנכד. אבי הילד ואמו שרדו את השואה והקימו משפחה לתפארת בארה"ב.

אין בכוונתי כלל להיכנס לוויכוח היכן הוא המקום הבטוח ביותר ליהודי לחיות בו בנימת ה"כוחי ועוצם ידי" כמשנתך. האם זו מדינת ישראל או האח הגדול שמעבר לים – ארה"ב. ברור לי ולכל בר דעת, כי לא תוכל כיום לעמוד מול רבבות בני קהילת סאטמר שקבעו את מושבם בארה"ב בהוראת רבותיהם מסיבות רוחניות, כי מפקירים הם את צאן מרעיתם לכליה ח"ו. כזו היתה תחושתם של מיליוני יהודי אירופה, שחשו בביתם בטוחים ומוגנים מול ארץ ישראל הנבנית בייסורים גשמיים, אך יותר מכך חרבה ומייסרת בייסורים רוחניים קשים מנשוא.

לא אתייחס במכתבי זה לדעותיך התמוהות והמעוותות המבקשות לרדוף באובססיביות בלתי נשלטת את עולם התורה שיש לי את הזכות והכבוד להיות חלק ממנו, ולו רק בכדי להקריב קרבנות שווא למיתוס הגבורה ואחריות הגורל שנבנה על ידך בעיוות ובחטא לאישים ולדמויות כפי שנוכחת לדעת. לא אתיימר לשנות את דעותיך וככל הנראה גם אין באפשרותי לשנותן, לאחר שהפכו לכרטיס הביקור האישי שלך, חלק מפרנסתך וכבודך.

בציפייה ובתחינה כי הקב"ה ישרה רוח טהרה על עמו ישראל ע"י הגברת חילים לתורה, ילמד תועים בינה ויקבלו עול מלכותו עליהם.

אברהם רובינשטיין מזכיר מועצת גדולי התורה ומ"מ ראש עיריית בני ברק"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!