הלווית הגר"י לנדא: "שר וגדול נפל בישראל"

רבבות מתושבי בני ברק ליוו הערב (א) למנוחות את הגאון רבי יצחק לנדא זצ"ל, מראשי ישיבת חברון בירושלים, שהסתלק בדמי ימיו לאחר מחלה קשה.

במסע ההלוויה שיצא מבית המדרש 'יוצאי חברון' בסמטת האר"י בבני ברק - השתתפו רבנים, דיינים וראשי ישיבות רבים, בהם עמיתיו של הגר"י מישיבת חברון.

לפני תחילת מסע ההלוויה נאמר תהילים בהיכל בית הכנסת לרפואת ילדי משפחת גרוס, ולרגל המצב הקשה של עולם התורה. לאחר מכן החל מסע ההספדים, שביכו את האבידה הקשה.

עוד בנושא:
• מראשי ישיבת חברון: הגר"י לנדא זצ"ל
• "רבי יצחק, תמצא שם עם מי לדבר בלימוד" • טור

בין המספידים היו ראשי ישיבת פוניבז', הגרי"ג אדלשטיין והגרב"ד פוברסקי, הגר"נ זוכובסקי מרבני בית הכנסת, הגרש,י בורנשטיין מראשי ישיבת קרית מלך ואחד מבניו של המנוח.

בתום שורת ההספדים יצאה ההלוויה לעבר ישיבת חברון גבעת מרדכי בירושלים, שם השתתפו מאות מתלמידי הישיבה ובוגרי הישיבה במסע ההלוויה בראשות רבניה.

ההספדים:

פתח את שורת ההספדים הגאון רבי נתן זוכובסקי: "ת"ח מובהק, גאון מובהק, תלמיד מובהק, בעל חסד מובהק, ועל כולנה ידיד עם כל אחד ואחד. צר לנו עליך אחינו, אומרים כל הידידים, כל התלמידים, וכל מקום שהוא הרביץ תורה, צר לנו עליך אחינו נעמת עלינו מאד, נעימות בכל דבר ודבר, נעימות בכל דיבור בלימוד, הנעימות בכל עצה טובה, צר לנו עליך אחינו ר' יצחק. קשה לומר, מה שנאמר לא יספיק, מכל הצדדים כל השנים של הרבצת תורה מימי בחרות, שמענו תמיד ושמחנו לשמוע איך שהוא מעמיד תלמידים הרבה בכל מקום. ועל כולם כשהוא חזר אל מקומו בישיבת חברון".

"מה נאמר ומה נדבר, האלוקים מצא את עוון עבדיך. הקב"ה עושה אסונות כאלו שאינן מצויים, בגלל שהחטאים לא רגילים, שבוע שעבר אסונות לא רגילים ועכשיו הלך הפאר שבחבורה, הפאר שלנו והפאר של ישיבת חברון לדורותיה והפאר בהרבצת תורה בישיבת חברון בשנים האחרונות".

"כתוב בתחילת הפרשה עצי שיטים, ופירש רש"י שיעקב אבינו נטע עצים ולקח אותם למצרים בכדי שיהיה ממה לבנות משכן. אומר המדרש תנחומא אי אפשר לבנות משכן לבד, צריך בשביל השראת השכינה עצים עם שורשים, שגדלו וינקו, רק עצים כאלו יכולים לעשות השראת השכינה".

"ר' יצחק אנו יודעים את השורשים שלך, את האבא שיחי', אתה היית ראוי לבנות משכן, לא משכן אחד בנית, עמקות נפלאה גדולת בתורה לא מצויה ובכל אופן יש לו זמן לכל אחד ואחד, וזה נובע כי יש שורשים וגדלת כך ובנית את זה. מה נאמר ומה נדבר בית המדרש דנן - פאר שבחבורה. תמיד אמרו לו למה יושב בספסל האחרון במערב, זה לא כבוד התורה, וסירב בתוקף וכך היה עם כל יחיד ויחיד".

"זה בכי של עולם התורה שצריך להתאבל אבילות מיוחדת במינה. כל דבר ודבר וכל סוגיא למדת בעומק, בזמן האחרון התחלת על ערש דווי ללמוד שביעית לקראת שמיטה, עם כזה גישמאק ועומק העיון, וזה חוץ מהמסכת שלומדים בישיבה".

"ליבנו ליבנו היה עם ר' יצחק כל הזמן, כמה שהיה רוצה להרבות תורה ולהרבות חסד היה לך חיים קצרים אבל מלאים. הקב"ה יעזור שלא נדע יותר צער וכל אחד יעשה חשבון נפשו ונתחזק בתורה ביראה ובמידות טובות. ויבולע המוות לנצח ומחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן".

הגאון רבי ברוך דב פוברסקי ראש ישיבת פוניבז' פתח: "איכה יועם זהב, לומר דברי מספד על אדם השלם בכל העניינים, בתורתו ביראתו ובמידותיו. ויקונן דוד על ירמיהו, זה לא הספד זה קינה, איך יכול להיות כזה דבר שיועם זהב. איך אהבת את התורה, יש אהבה שזוכים לה יחידים. ישראל ואורייתא וקוב"ה חד הוא, זה קשור אחד בשני. בכל פעם שעמדנו ודיברנו נשפך אהבה ממך בתורה ועל כל הסובבים אותך. תוכו רצוף אהבה".

"ר' יצחק ראו עליך שמחת התורה, שמחת היראה, כולו שמחה, אשריך וטוב לך. כל חייו היו 'אשריך'. כולו דבוק בתורה. מי שעוקב בתורה אין לו ייסורי הגוף, הוא מתעלה מזה. כל דרכיו אמת. חכמת אדם תאיר פניו אם כאלו ייסורים. אשריך בעולם הזה וטוב לך העולם הבא. איזה טרקלין בנית לעצמך. אשרי האיש ירא את ד' ובמצוותיו חפץ מאד. הקב"ה ירחם עלינו, על המשפחה, לפתוח להם שערי רחמים שערי רצון על כל הידידים שהיו ממש כאחים לך. והלך לפניך צדקיך וכבוד ד' יאספך".

ראש ישיבת קרית מלך, הגאון רבי שמואל יעקב בורנשטיין, פרץ בבכי מר במשך דקות ארוכות, כאשר חלקים מדבריו לא נשמעו: "כולו ישר, ישר. אוצר של מידות טובות. ממש מיחידי סגולה של הדור... זכינו לראות את חשקת התורה של ר' יצחק, את חדוות התורה שנטע בתלמידים".

"כמה שגופו נטהר מהייסורין. כל הראשונים והאחרונים מגיעים כעת ללוות אותו... אין לנו שום שיעור איזו עמלות בתורה הייתה לו. הקב"ה לוקח את המיוחדים שבדור ומשאיר אותנו יתומים. תמיד תמיד הוא חדר ל'אמת' של הסוגיא. ר' יצחק לימד אותנו פרק במידות טובות. שיהיה מליץ יושר לרבנית שמסרה את נפשה, לילדים שלו, ובעיקר לתלמידים שהם כמו הילדים שלו, שיהיה מליץ יושר עלינו שתמיד למדנו מדרכיו ועל כלל ישראל שבתקופה האחרונה יש חרון אף, ר' יצחק עלה עד לכיסא הכבוד ותאמר לצרותינו די! ר' יצחק תמליץ עלינו שיפתחו שערי רחמים ומחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים".

הגאון רבי גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז', ספד: "הגמרא אומרת 'רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק'. מה זה נקי? 'ייסורין ממרקים', זה נקי. ו'צדיק' זה בין אדם לחבירו, הוא היה צדיק גדול מאד. מרביץ תורה בסבר פנים יפות גם בזמן שהיה בסכנת מוות. רוכב ערבות שש ושמח. אבל אנחנו לא שמחים, אין לנו שמחה ולא ששון. חסר לנו, חסר למשפחה, חסר לבחורים החשובים. כשחסר נפש נקי וצדיק הצער גדול מאד. כולם לא ששים ולא שמחים עכשיו".

"הוא נתעלה בדרגות של אמונה, בייסורים נוראים. כל אחד ואחד מאיתנו חייב להתעורר מזה, לא מספיק הרגע הזה. ההתעוררות צריכה להמשיך ולהמשיך. מן השמים רוצים מאיתנו את זה. נזכה ויהיה 'בלע המוות לנצח'".

בנו הגדול, רבי מנחם לנדא, ספד: "לפני כעשרים שנה נפטר דוד של אבא, רבי יחזקאל, שהיה מאד חולה כמה שנים והתפללנו עליו ולא נענינו והמשפחה כולה הייתה שבורה ורצוצה, ואבא הכ"מ אמר בלוויה דבר חיזוק שחיזק אותנו. שתלמיד של הרמב"ן היה חולה, אז ביקש ממנו הרמב"ן כשהוא מגיע לעולם האמת אם תהיה לו אפשרות שיתגלה אליו בחלום וילמד אותו דרכי השגחה הנסתרים. ואכן הוא הגיע אליו בחלום ואמר לו כעת במקום שאני עומד אין שום שאלות, לא צריך תשובות".

"אבא איזו דמות היית לנו בשש שנים האחרונות בקבלת הדין באהבה. מה כל הזמן הטריד אותך. מה ההשתדלות שאני צריך עכשיו לעשות. ברגע שהוא עשה מה שהבין שצריך לעשות הוא היה רגוע. כותלי 'תל השומר' בואו ותעידו כמה חידושי תורה אבא כתב בתל השומר בישוב הדעת. בכל דף כתוב למעלה תל השומר לרפואה שלימה, עכשיו אני מרגיש שרצון אבא הוא שנקבל עלינו את הדין באהבה, ונברך: ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך".

"כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו', אבא סיפר שהוא שמע מאחד מתלמידי הרב מבריסק שהיה הולך תקופה מסוימת לטייל מידי יום עם הרב, יום אחד הוא החסיר, שאל אותו הרב מבריסק היכן היית? הפטיר כלאחר יד: 'החלבן מת'. והבריסקר רב הזדעזע איך אפשר לדבר ככה על מיתה, הרי זה 'דין'. כל אדם שיש בו קצת דעה, אז המיתה שלו זה 'נטילתה כנתינתה' שצריך שישים ריבוא ו'כל מאן דמתני לית ליה שיעורא'. איזה 'מתני' אבא היה. שמעתי פעם מהגאון רבי דוד כהן ש'נפשו קשורה בנפשו', 'קשורה' בגימטריא זה תורה, זה היה המתני של אבא, קשר של תורה עם כל אחד מהתלמידים. לפני שנכנס לישיבת חברון אמר לו הגראי"ל שטיינמן שצריך בדורנו ללמד התלמידים גם יראת שמים והוא קיים את זה. כמה מסר תורה ויר"ש לתלמידים. אנו מוכרחים לקצר לכבוד ההורים של אבא שמחכים בירושלים".

"עוד נקודה אחת שאבא היה מיוחד בה. כולם יודעים כמה הטלפון גורם ביטול תורה. עד היום האחרון אבא לא היה מדבר ברחוב, הוא מעולם לא היה נוסע לירושלים עם הטלפון. זה היה רק מכשיר בבית. ועלינו להתחזק בזה. יה"ר שיהיה מליץ יושר על הסבים והסבתות, על אמא שתחי' ועלינו שאנו שבורים ורצוצים ממש והקב"ה יאמר לצרותינו די. ואני מבקש מחילה בשם כל המשפחה".

לאחר אמירת הקדיש המשיך מסע ההלוויה לירושלים, שם המתינו בהיכל ישיבת חברון בה הרביץ תורה רבות בשנים, אלפים רבים מתלמידיו ומבוגרי הישיבה, ובראשם הגאון רבי שמואל אויערבאך.

בהיכל הישיבה נשאו דברי מספד ראשי הישיבה הגאונים רבי משה מרדכי פרבשטיין, רבי יוסף חברוני ורבי דוד כהן. אביו הגאון רבי קלמן, ואחיו הגאון רבי משה.

לאחר אמירת הקדיש יצא מסע הלוויה להר המנוחות שם נטמן.

צילום: יהודה פרקוביץ'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!