"גם ב-2014, אנו רוצים את העיירה הקטנה שלנו"

עברו כמה שנים מאז שהתגוררנו בעיירות יהודיות קטנות שהיו פזורות לאורכן ולרוחבן של ארצות גלותנו, "שטעטלאך" קראו להן. מאז ועד היום התחוללו כמה שינויים, בעיקר מעבר עם שלם מאירופה וצפון אפריקה אל ישראל ואמריקה הגדולה, אבל לא על זאת באתי לספר כאן. הפוך, עיקר דבריי הם שישנם כאלה שעדיין לא השתנו. ציבור גדול עדיין דורש את העיירה הקטנה שלו. הנקודה הזו חייבת להיות ברורה ליזמים שעומדים מאחורי הקמת אזורי הדיור המיועדים להתיישבות חרדית טרם קבלת ההחלטות. הארץ גדלה וקצב הבנייה נמשכת במרץ, קצת תכנון לא יזיק. גם אם הציבור החרדי ישתלב יותר בשוק העבודה, הוא עדיין ירצה להתגורר בריכוזים משלו. תחשבו על זה לפני שאתם מרימים את המנופים לגובה.

הנה, לשירותו של היזם החרדי המתחיל, כמה נקודות להתחלה. איש לא יחשוב שציוני הדברים הנאמרים כאן, חלקם בהומור, באמת יכולים לסייע למהנדס השכונה החרדית הבאה, אך המטרה היא בעיקר להמחיש לו את אורח חיינו ואת העובדה שבשביל לאכלס שכונה חרדית נדרש מעט תכנון הגיוני ומתחשב.

1. כלל ראשון: לא ייתכן שגודל הדירה למשפחה החרדית יהווה סוף פסוק. שנאמר: "ועשית מעקה לגגך ואופציה להרחבת דירתך". זוג צעיר עם שני ילדים יהפוך במהירות – אוי, כמה במהירות - למשפחה ברוכת ילדים, גם אם כל 4 ילדים יסתפקו בחדר אחד כידוע, עדיין. דירה לזוג צעיר בפרויקט חייבת להיות מסוגלת להפוך לבית מכובד בעמיו. בכדי שלא יתמודדו בנפרד עם כל בקשה להרחבה, כדאי לרשויות להחליט מראש שכל דירה בשכונה חרדית – מגיעה קומפלקט עם אישור ומקום להרחבה. במטרה לחסוך כאב ראש לכולנו.

2. הנה מצוות לא תעשה: אין צורך בחניון רכבים תת-קרקעי. אנחנו דווקא צריכים חניון, אבל לא לרכבים – לעגלות. לא עגלות עם סוסים, אנו לא עד כדי כך מיושנים, עסקינן בשטעטל אמנם, אבל שטעטל נוסח 2014 זקוק לחניון לעגלות ילדים. לובי כניסה רחב ידיים הוא חובה בכל בית דירות בשכונה חרדית. ולא דיברתי על מעיריב במוצ"ש.

3. נצא קצת מהבניין עצמו ונעבור לנוף השכונה החרדית הרצוי: חשוב מאוד שהנוף יכיל כמה שיותר תחנות אוטובוסים. אנו צרכנים אובססיביים של תחבורה ציבורית. יצא לך לנסוע בקו 402? וודאי הבנת את הנקודה. כבר בשלבי התכנון המוקדמים, כדאי לסכם עם חברות התחבורה על קווים רציפים ונוחים מהפרויקט אל ערי הבירה החרדיות – בני ברק וירושלים. קווי אוטובוס הם חלק מתשתיות השכונה החרדית. כמו כבל חשמל, כמו כביש גישה.

4. אולי הדרישה הזו תיראה מגוחכת, אך הניסיון הראה כי היא נצרכת: מדרכות רחבות. מוכח אמפירית כי המדרכות בעיר חרדית עמוסות וצפופות, בשונה מעיר חילונית, בה חלק גדול מהאוכלוסיה משתמש ברכבים. פקק אנושי הוא חזון נפרץ. שלא לדבר על עגלות הילדים הכפולות, שיכולות לגרום לכל התנועה הרגלית להיעצר.

5. ואולי הדרישה החשובה ביותר: מוסדות חינוך. הלקחים מהפרויקטים הקודמים חייבים להילמד. לא בונים שכונה חרדית ואחר כך שוברים את הראש איך להשיג קרוואנים לכל כיתה חדשה שנפתחת, שכבת גיל סטנדרטית מונה כארבע-חמש כיתות מקבילות. הדבר נכון הן לגבי מעונות יום וגני ילדים.

6. בתי כנסת קטנים במקום בית כנסת אחד גדול. האגדה מספרת על יהודי שהגיע להתגורר באי בודד ופתח שני בתי כנסת. הראשון בשביל להתפלל והשני הוא זה ש"כף רגלי לעולם לא תדרוך בו". וברצינות, אנו אוהבים שטיבל קטן קרוב לבית, מאשר בית כנסת מפואר במרחק הליכה גדול. ובכלל ככל שפרצופיהם שונים, כך סגנון תפילתם שונה, חשוב לאפשר שטיבל למשכימי קום ולמאחרי שבת, לליטאים ולחסידים ועוד. ולא להצריך אותם להכנס לסאגת אישורי הקמת בית כנסת שאורכה מי ישורנו.

7. לוחות מודעות, הפריים טיים של הציבור החרדי. אם אתה לא שם אתה לא קיים. חשוב להציב כמה בשכונה, גדולים ורחבים. את לוחות המודעות אפשר להציב גם אחרי שהבולדוזרים יעזבו את הקרקע והשכונה תתחיל למצב את מעמדה כעיר ואם בישראל.

על כל השאר כדאי לחשוב מראש, כי בניית שטעטל בשנת 2014 יכולה להיות גם כנוסח של חכמי חלם ובסופו של יום, מישהו יצטרך להתמודד עם זה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!