למה יהודים מצליחים - גם בסינית • ראיון מרתק

לפני כשנה וחצי, התקבלה שיחת טלפון מפתיעה בביתו של הרב נחמיה רוטנברג בווינה. מעבר לקו, נשמע קול במבטא סיני, שהציג עצמו – לא פחות יותר – כנציג של הוצאת ספרים מובילה ב...סין. "מדי שנה", סיפר הקול מעבר לקו, "אנו מתרגמים כמה ספרים מעברית לסינית ומוציאים אותם לאור. נציגנו בישראל קרא את הספר שלך, 'למה יהודים מצליחים', ומאד התרשם. נשמח להיפגש איתך כדי לבדוק אפשרויות לשיתוף-פעולה".

כעבור חודשים אחדים, הספר תורגם לסינית, ונחטף כמו לחמניות על-ידי אלפי סינים.

• מה עשתה לך שיחת הטלפון מסין?

"לצד גאוות-היחידה, יש רגשי נחיתות ליהודים בכלל, ולשומרי מצוות בפרט... כל בן אדם עשוי להרגיש: 'אם הסינים מתעניינים, זה מסתמא משהו רציני'..."

היה זה עניין של זמן עד שיפציע ספר נוסף פרי יצירתו של הרב רוטנברג בדוכני הספרים. 'גלאט קואוצ'ר' הוא שמו של האוצר החדש (בהוצאת 'צוף').
• מה הסיפור של 'גלאט קואוצ'ר'? אנחנו שואלים את הרב רוטנברג.

"הספר מלא בעצות טובות ועשוי לשפר את איכות החיים. הוא כתוב בשפה שבה אנחנו רגילים לדבר, נגיש לכל קורא – החל מיהודי חסידי המתגורר במאה שערים, עבור בסטודנט חילוני מהרצליה וכלה בגויים אזרחי סין".
• למדת קואוצ'ינג?

"לא".

• אז מה הניע אותך לכתוב את הספר?

"ההבנה שרבים מן העקרונות של הקואוצ'ינג המודרני מבוססים בעצם על רעיונות שמקורם ביהדות. 'פרקי אבות', למשל, עשיר בדברי חכמה עמוקים הניתנים ליישום על ידי כל אדם. תופתעו לגלות כי שיטות אימון בנות ימינו, מבלי לדעת זאת, עושות שימוש בחלק מן הרעיונות המובאים בו. במקום לרעות בשדות זרים במשך שנים רק כדי להתפעל בכל פעם מחדש מההתאמה המרתקת לחכמה היהודית העתיקה, למה לא לפנות ישר למקור?".

• למה זה אמור לעניין רחוקים?

"כולם מחפשים היום צמיחה והעצמה אישית. אני רואה את זה גם בקרב הסטודנטים החילונים שמגיעים לאירופה ובפניהם מסרתי הרצאות שתוכנן היווה את החומר הראשוני לספר. וכן, אני רואה את זה גם בקרב הגויים המקומיים".

הרב רוטנברג מוסיף: "במיוחד בימים אלו, בהם יש עליהום רציני על לומדי התורה בארץ, אני רואה בספר הזה שליחות עליונה. יש מי שמנסה להציג את עולם התורה כעולם סגור. אבל בספר אתה קולט שההיפך הוא הנכון. התורה היא לא מסגרת מצומצמת. התורה היא דרך חיים. אדרבה, היא נותנת כלים להתמודד בכל תחום – ביזנס, בריאות. הכל".

אני ועצמי

אחד הנושאים המרתקים ביותר בספר הוא נושא לב האדם, המככב כבר בפרק הראשון, "אני ועצמי". באדיבות המחבר, קיבלנו הצצה לספר:

צאו לרחוב. גשו אל האדם הראשון שנדמה לכם שגילו נע בסביבות גיל הארבעים, גששו בעדינות, "אפשר לשאול אותך שאלה?". סביר להניח כי הוא יענה בחיוב. "סלח לי אדוני", תפתחו בנחת, "מהי דעתך על עצמך? מי אתה?". ברגע הראשון הוא יהיה הלום. "את האמת, אף פעם לא שאלו אותי שאלה כזו", הוא יסביר . כשהוא יתאושש, הוא יוסיף "לא חשבתי אף פעם על שאלה כזו, אבל אתם יודעים, אני אוהב לעזור, אוהב את המשפחה שלי", אולי הוא יענה "אני אוהב ללמוד, אני אקדמאי\מוזיקאי\חשמלאי".

אבל אז, עדיין השאלה נותרה פתוחה: "מי אתה, בעצם. לא מה אתה, אפילו לא מה אתה אוהב. מי אתה?"

פעמים קורה ומבלי משים אתה עולה אל האוטובוס, או פונה לכביש מהיר, ורק לאחר זמן אתה מבין, שיעד נסיעתך הוא לכיוון ההפוך בדיוק. אתה נוסע, אבל בצד הלא נכון . אותה הרגשה מתסכלת, מתהלכת בתוכנו פעמים רבות לאורך החיים. אנחנו מתכננים תכניות, מציבים לעצמנו מטרות, ולעתים לאחר ימים או שנים, מגלים שבמשך כל אותו הזמן נסענו בנתיב הנגדי. הלכנו, נסענו, חיינו, בקו הלא נכון.

מאז ומתמיד, הלב נתפש כמקום מושבו של הרגש. גם כיום, כשאנו מייחסים את מערכת הרגשות שלנו דווקא למוח, כולנו מבינים ומשתמשים בביטויים כמו "כואב לי הלב", "עשה לי טוב על הלב", "נשבר לי הלב" וכדומה. אם תצליח להבין את הלב שלך, את הרגשות הפנימיים ביותר שלך, תזכה לדעת מי אתה, להכיר את עצמך.

חכמי היהדות נותנים ללב את המקום המרכזי בגוף לא רק מבחינה רפואית, אלא גם את המקום המרכזי הדרוש בשביל ההצלחה שלנו. בדיון שנערך בין התנאים [משנה בפרקי אבות ב', ט'] לגבי הדרך שילך בה האדם ויצליח, אמר האחד עין טובה, השני אמר חבר טוב, והשלישי אמר לב טוב. הכריע רבם ואמר שהלב הטוב הוא הדרך המרכזית בה צריל לבחור האדם על מנת להצליח, כי הלב כולל הכול. הכוונה היא שהלב זה אנחנו, אנחנו זה הלב. אם נדע טוב יותר מי אנחנו, ונכיר היטב את עצמנו, זוהי תחילת הדרך להצלחה ולהגשמה מקסימלית.

רבים הם בני האדם שנותנים לחייהם לחלוף בלי אבחנה, תוך שהם מניחים הנחות שונות ומשונות לגבי זהותם - מי הם באמת. אנשים אלה, אינם מתפנים לעצור ולברר האם הנחות אלה נכונות. הם אינם מקדישים זמן לעקוב אחר עצמם, או לפחות לערוך פגישת היכרות עם עצמם.

אינך רוצה להיות אחד מהם, נכון?

הקדש מזמנך לבדוק ולגלות מי אתה באמת. עזוב את הפחד. אל תחשוש לגלות שה"אתה" האמתי הוא מישהו אחר לגמרי ממה שחשבת. אני בטוח שתגלה שם מישהו טוב הרבה יותר ממה שחשבת.

החיים שלנו רצופים משברים. אתה בוודאי זוכר את המשבר שעברת כשנכנסת לבית הספר או לתיכון. קשה הרבה יותר, היה המעבר לחיי העבודה או המעבר לחיי נישואין. זוהי דרך החיים, רצופה במשברים קשים יותר וקשים פחות. המשבר הקריטי באמת, מגיע בשלב מסוים באמצע החיים. אנשים מתעוררים פתאום לשאול: "לשם מה אני חי? מה המטרה? האם יש לי בכלל טעם לחיים?" הם עוזבים את מקום העבודה, נפרדים מנשותיהם, עוזבים את הבית...

ממש כמו אותו רופא מצליח שהחליט לעזוב את הרפואה ולהפוך ל... צייר. כשהיה שנשאל על המהלך הדראסטי הלזה, היה משיב: "תראו, מתחילה לא רציתי להיות רופא, היו אלה ההורים שלי שדחפו אותי, היה לחץ חברתי, רציתי הכנסה בטוחה...". יום אחד נמאס לו.

לא קל להשתנות בגיל ארבעים. לשם כך דרושים אומץ רב ודבקות במטרה. ועדיין, קשה הרבה יותר לגלות את הטעות בגיל חמישים שישים או מאוחר יותר!

דיין ומקרב

שלא תטעו בו. הרב נחמיה רוטנברג מעולם לא ראה עצמו כסופר סיפורים.

הוא נולד בירושלים לפני 38 שנים לאביו הגאון רבי ישעיה רוטנברג, מרבני שכונת בבית וגן. בבחרותו למד בישיבות אור ישראל ופוניבז'. לאחר נישואיו למד להוראה בכולל של ישיבת 'קול יעקב' וקיבל הסמכה לרבנות מהרבנות הראשית לישראל. לפני למעלה מעשור, נסע לשליחות באוסטריה, והוא עדיין שם, אך מצודתו פרוסה הרבה מעבר לבירה האוסטרית.

כמי שמנהל את ארגון 'זהות – נפש יהודי', הוא נחשב כיום לאחד ממובילי מהפכת העמקת התודעה היהודית בקרב סטודנטים יהודים באירופה. בנוסף, הוא משמש כדיין בבית הדין בווינה ולאחרונה קיבל תפקיד נוסף – סמנכ"ל KE – ועד הכשרות החדש של 'ועידת רבני אירופה'.

• איך אתה מוצא זמן לכתוב?

"אספר לך סיפור מעניין. נכנסתי פעם עם כמה עסקנים באירופה להתייעצות אצל הגראי"ל שטיינמן. הוא דיבר בפנינו על הצורך בהקמת פרויקט כלשהו באירופה. אחד מבני-ביתו העיר לו, כי מדובר באנשים עסוקים ואיך הם ימצאו זמן לפרויקט. ראש הישיבה השיב כך: 'אם רוצים שמשהו ייצא לפועל, חייבים לתת אותו לאנשים עסוקים...' במענה לשאלתך, אני כותב במטוסים, ברכבות, וגם בבית. הקהילה כאן שקטה. אין הרבה אירועים, כך שאני יכול לשבת בערב ולכתוב".

פעילותו של הרב רוטנברג בווינה, יוצרת עבורו מפגשים מרתקים. במהלך עבודתו על ספרו הראשון, 'למה יהודים מצליחים', ביקש להיפגש לשיחת רקע עם קרדינל הכנסייה האוסטרית, שמאוחר יותר גם הציג מועמדות למשרת האפיפיור.

הקרדינל הסכים להיפגש.

"בסוף השיחה המרתקת שעסקה ברובה ביהדות, התבוללות ואנטישמיות", חושף הרב רוטנברג, "שאל אותי הקרדינל מה אני עושה. סיפרתי לו שאני עוסק בקירוב סטודנטים צעירים ליהדות. הוא ביקש ממני לכבות את מכשיר ההקלטה שהיה ברשותי כדי לשאול את השאלה הבאה: 'כמה כסף אתה מרוויח בחודש?'. ניסיתי להתחמק, אבל הוא שאל שוב ושוב. לא הייתה לי ברירה. אמרתי לו פחות או יותר מה המשכורת שלי.

"ואז הוא זרק את הפצצה לאויר: 'אני מסכים לשלם לך כפול'... הוא הסביר: 'יש לנו משבר גדול. הצעירים לא מגיעים לכנסיה. אני רוצה למנות אותך ליועץ במטרה לעזור לנו למשוך את הצעירים הגויים לכנסיה. הוא הביע גם רגישות ואמר: 'אני יודע שאתה לא נכנס לכנסייה, תוכל לעבוד במשרד מחוץ לכנסייה'.

שאלתי אותו, למה אתה חושב שיש משבר כזה נוראי?

ואז הוא ענה לי תשובה מפתיעה מאד. הוא אמר: מצד אחד, אין היום אידיאולוגיות עמוקות בעולם. מצד שני, לאנשים יש הרבה יותר שאלות קשות. והוסיף ואמר: 'ליהדות באמת יש פתרונות לכל שלבי החיים – מלידה עד מוות. הנצרות היא לא כזו, אז לאנשים קשה יותר'...

לדברי הרב רוטנברג, זו גם הסיבה שספריו נמכרים גם בקרב גויים. "הגויים מבינים שלדתות אין כיום להציע, אז מתעניינים ביהדות".
• אבל רגע, מה הייתה תגובתך להצעה מהקרדינל?

"הסברתי לו שאין לי כל-כך זמן פנוי לזה, ואני מעדיף להרוויח פחות ולהתעסק ביהדות".

לשם מה הגענו לעולם? (מתוך המבוא לספר 'גלאט קואוצ'ינג').

אני מגדיר עצמי כדתי, וגם נראה כך. אולי לכן, כשאני מציג שאלה זו בפני קהל, כמה מהנוכחים עונים מיד: "באנו לעולם כדי לעשות מצוות", או "באנו לעולם כדי לעבוד את האלוקים".

למעשה, אינני מצפה לקבל תשובה דתית על שאלה (קשה) זו, משום שמרבית האנושות איננה דתית וגם קהל שומעיי מורכב ברובו מאנשים לא דתיים, שהשאלה מופנית אליהם.

ובכן, לשם מה הגענו לעולם?...

העובדה שאיננו מסוגלים לענות לעצמנו על שאלה כה יסודית היא כמובן אבסורדית.

בניגוד למה שנדמה אולי לקורא, המצפה ככל הנראה לסדרה מותחת של הקדמות בדרך למענה הנכסף, בכוונתי לספק את התשובה כאן ועכשיו: באנו לעולם כדי להצליח וליהנות. הצלחה אמיתית מביאה להנאה מקסימלית.

כשאני מצביע על ההנאה בתור המטרה המרכזית של החיים, אתם מניחים מן הסתם שאינני מדבר בשם הדת, ובוודאי שלא בשם היהדות. בעיני רובנו, היהדות מצטיירת כמסלול של קושי ולחץ, שאינו מביא את האדם לאושר ולהנאה - לפחות לא בעולם הזה.

ברצוני להפתיע אתכם בקביעה כי גם מבחינה יהודית ודתית, מטרת החיים בעולם הזה היא להצליח וליהנות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!