שטארק זיך יידעלע: להזמין את האמריקאים לישראל

הרצח המתועב שהתרחש בארה"ב זעזע כל לב, גם אני הייתי במזדעזעים, ברור שהזדעזעתי, ומי לא הזדעזע? כל אירוע של חטיפה הוא מזעזע, וכשזה מסתיים באופן מזוויע ונורא כפי שהסתיים - על אחת כמה וכמה. בפרט שבאמריקה כמו באמריקה - הכל בגדול ובענק, גם הזוועות. מה עוד שזוועה זו הזכירה לנו את הזוועה שהתרחשה אשתקד עם חטיפתו ורציחתו האכזרית של הילד לייבי קלעצקי הי"ד, אותה שכחנו כולנו מלבד בני המשפחה - אותם ילווה האבל עד יומם האחרון (סליחה מאלה שזכרו).

מה שלא ממש הצליח לזעזע אותי במסגרת הסיפור המחריד הזה - הוא הזעזוע הגורף והטוטאלי של הקהילה החרדית מ...כותרת של עיתון. הדברים הגיעו עד כדי כך שההתעסקות בכותרת הזדונית של ה'ניו יורק פוסט' - העפילה על סיפור החטיפה עצמו, תוצאותיה המרות, הכאב, צערם של בני המשפחה והקהילה, הכל כאילו עזבו את המת מוטל לבדו, ורצו אחר עיתון וכתב, כאילו זה הסיפור המרכזי.

נכון, אני בהחלט סבור שהציבור האמריקאי שומר המצוות מבין היטב בתקשורת, וכמו תמיד, התקשורת אוהבת את הרכילות, הצהוב והמשמיץ. אלא שאינני מבין איך הצליחו העיתון והכתב הנלוז לגרור את כל הציבור לעיסוק אובססיבי בפרובוקציה שלהם, ועל הדרך לוותר על אבל - לפחות למשך 12 שעות, ועל התייחדות עם הכאב והיגון באמצעות מספד ובכי לנרצח, וכינוסי חיזוק והתעוררות. תנצב"ה והי״ד...

מעניין לעניין ולא לגמרי באותו עניין, אך עדיין בתחומי ארה"ב: יומיים קודם לטרגדיה הנוראה, דובר על המסע הגדול של צדיקי הדור - שבסופו של דבר לא יצא לפועל, מכל מיני סיבות שאינני יודע מה הם. לא הייתי בסוד העניינים, גם לא חשבתי שזה מענייני. צדיקים החליטו לנסוע - אז לא שואלים שאלות. זאת ועוד, נימקתי למאזיניי, כי כמו שכאשר ישנה שאלה רפואית או שאר עניינים עליהם נכנסים להתייעץ עם צדיק, שואלים לעצתו ומבקשים את ברכתו - לא שואלים אותו מדוע הוא החליט לכאן או לכאן. אלא עונים אמן ומבצעים. כך גם בעניין המסע.

אולם, מתברר שתקשורת צהובה יש גם בישראל, הציבור נתפס למפלג, לצהוב ולטפל. מיטב אנשי התקשורת נכשלו בסיקור המסע, ועסקו בשאלות שאסור היה לשאול במחנינו. כמה ולמי? מה זה יועיל? ולמה דווקא שם? ספין רדף ספין, זלזול רדף זלזול, העמלקיות חגגה שעות נוספות, והיה אף מי שידע לספר שציבור יראי ה׳ באמריקה לא שש לקחת חלק במחאה העולמית וכו',,. מה שקשה לברר כעת, לאחר ביטולו של המסע.

לדעתי, היה כאן פספוס כפול לאיחוד של הלבבות החרדים לדבר ה'. דבר שאני מאמין בו - הזדהות הדדית. אף שכמובן אין להשוות בין הרצח המחריד למסע ההיסטורי - פרט לבוז התקשורתי שהופיע גם כאן וגם שם.

אני עדיין חושב ומאמין שלא פיספסנו את הרכבת, וברשותכם, בכל הצניעות הראויה, אציע לנצל את המומנטום למסע גדול - אך דווקא לכיוון ההפוך. דהיינו, לאח שבהשגחה פרטית נוכחנו לדעת לעת עתה שהמסע לארה"ב לא יוצא לפועל, אולי רצוי ונכון יהיה לארח ולקבל בסבר פנים יפות את אחינו שבגולה ברבבותיהם, מכל החוגים, כל קהילות הקודש, למעמד ועצרת מחאה, מספד והתחזקות (שטארק זיך יידעלע). איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

הרי המצב גם כאן וגם שם זועק 'לך כנוס את כל היהודים', וכבר הובטח לנו שק-ל כביר לא ימאס בתפילת רבים. אם כן הבה נכריז 'כי מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה', כי אין לנו שיור רק התורה הקדושה, ובדרך התורה נלך לקדש שם שמים - עד יערה עלינו רוח ממרום וילמד תועים בינה, ומלאה הארץ דעה את ה׳- בגאולה השלמה ובתחיית המתים, תחזינה עינינו בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!