בוושינגטון מגששים מה קורה בבני ברק

אובמה מחכה לליצמן

"אלו לא הביקורים הבלתי פוסקים של ג'ון קרי אלא שיחות הטלפון. קרי לא נותן לביבי ולאבו מאזו מנוחה ולא משנה היכן הוא והם נמצאים. באמצע דיון בקבינט או בבית בשעת לילה מאוחרת, הוא מסוגל לשלוף אותם לשיחה בת שלוש שעות". את התיאור הזה, השמיע לאחרונה שגריר ישראל בארה"ב דן שפירו, בשיחה מרתקת עם פוליטיקאי חרדי בכיר. הפוליטיקאי החרדי זיהה מיד את מטרת האירוח וגילוי הלב הלא-שגרתי: השגריר מבקש לגשש ולקבל מידע מה יעשו החרדים במקרה של התקדמות מדינית. הפוליטיקאי החרדי יצא עם תחושה שצפויה התפתחות רצינית.

בניגוד לשגרירים שקדמו לו, השגריר שפירו אינו זקוק למתורגמנים בשיחותיו עם פוליטיקאים חרדים. את העברית התקנית שבפיו (רהוטה יותר מזו של כמה פוליטיקאים חרדים) הוא חב לימי שהותו בישראל כנער צעיר. במהלך שהותו כאן כבוגר, בכובעו הרשמי והמחייב, הוא למד לזהות לא רק עברית אלא גם חרדית.

שפירו מדמה את מה שעושה ג'ון קרי לנתניהו ולאבו מאזן לקילוף בצל, שכבה אחר שכבה. קודמיו של קרי שהשקיעו פחות אנרגיה ממנו, ניסו לקלף את ביבי ואבו מאזן וכדרכם של מקלפי בצל, נמלטו מהמטבח המזרח תיכוני עם דמעות בעיניים. שפירו מאמין שהפעם זה ייגמר אחרת. לא האנרגיה המתפרצת של קרי גורמת לו להגיע למסקנה, אלא המעורבות השקטה של מרטין אינדיק.

קווי המתאר של אינדיק ושפירו דומים: שניהם נחשבים לאנשי שלום (עכשיו) בממשל. שניהם יהודים. אינדיק כיהן גם כן בעבר כשגריר ארה"ב בישראל בשתי קדנציות שונות. ולמרות הדמיון אין מקום להשוואה, וזאת משום שבקילומטראז' ובניסיון של אינדיק, אין איש בממשל שיכול להתחרות. אינדיק ליווה את כל נשיאי ארצות-הברית בדור האחרון שניסו לעשות פה שלום וברחו בלי לומר להתראות. אחרי תקופה ארוכה של שקט - שלנו ממנו ושלו מאיתנו - הוא חזר ובגדול.

העובדה שאינדיק המנוסה - בכישלונות בעיקר, מה שהופך אותו להרבה יותר חשדן - נותן צ'אנס ומפזר אופטימיות זעירה, גורמת לחברים במחלקת המדינה להאמין שהפעם, זה יכול להיגמר אחרת. שפירו נמנה על חוג ידידיו של אובמה ונחשב למינויו האישי ולפיכך ניתן לראות בתרחיש שהשמיע, הערכה המגיעה מפי הגבורה האמריקאית בכבודה ובעצמה.

הפוליטיקאי החרדי קיבל את המידע מהשגריר, וסיפק את התמורה כשהסביר מהו התרחיש שיאפשר את כניסת החרדים לממשלה במקרה של התקדמות מדינית: "אנחנו לא מפלגת העבודה", אמר הפוליטיקאי החרדי לבן שיחו האמריקאי, "לא נתמוך מבחוץ בהסכם מדיני ולא ניתן לביבי רשת ביטחון למען השלום. בתפיסת העולם שלנו, לממשלה שפוגעת בערכי התורה אין סייעתא דשמיא לעשות שלום. אם ביבי רוצה אותנו, שיישב ויעשה הסכם מסגרת עם החרדים, לפני שהוא רץ להתקדם עם הפלסטינים".

מהשיחה הזאת שפירו הסיק שבמצבם הנואש, החרדים ישמרו אמונים לנוסח ה'יתנו-יקבלו' של ביבי משכבר הימים. אם יבשילו התנאים, הם יכנסו גם לממשלת לפיד-עבודה ובלבד שיצליחו להציל את עולם התורה. הברית הטבעית עם המתנחלים מתה ונקברה מחוץ לגדר ביש"ע. כל מגזר, חי ומת לעצמו.

מסע ונתן

השבוע נוכחנו לדעת שלבית היהודי יש קווים אדומים ברורים אותם לא חוצים. איילת שקד שלא נחשבת לסמן הכי ימני במפלגה סימנה אותם בבירור: הצהרה, גם ללא מעש בצידה, שתכיר בקווי 67' כבסיס לפשרה תוביל לפרישה מיידית מהממשלה. כך נראית מפלגה בעלת ערכים שמתחייבת לא לשבת רגע אחד בממשלה שמצהירה על פגיעה בתורת ישראל. אופס, טעות, בארץ ישראל - איך אפשר להתבלבל?

את הקולות הללו שומעים גם בלשכת נתניהו, וביבי המקולף שיודע טוב מכולם מה באמת מתרחש שם מתחת לכל שכבות הבידוד, מנסה כבר מעכשיו לבנות אלטרנטיבה. לא רק אנחנו מכינים עצמנו לדורון, תפילה ומלחמה - גם נתניהו, נוקט באותו שיטה, רק בלי תפילה. על הדורון, החיינדלא'ך והקניידלא'ך, אחראי כידוע נתן אשל. בשבוע שעבר חשף הפרשן יעקב ריבלין ב'בקהילה' את חידוש מגעיו ובחישותיו עם החרדים בניסיון לצרף לממשלה תכף ומיד אחר שיחוקק חוק הגיוס, את דגל התורה וסיעת ישי (לא באלעד, בכנסת!). השבוע, הגיע תורו של ליצמן להשיב לשיחה ממתינה. אחרי שהתאושש מהמסע שבוטל לניו-יורק, הגיע תור הנתן. ליצמן קיבל שיחת טלפון שבמהלכה הבהיר אשל כי אין בכוונתו לפלג את יהדות התורה.

את השיחה הזאת אפשר לקטלג בארכיון שמרכז את כל אמרות הזהב של פוליטיקאים שאינם עוסקים בזה עד שזה קורה. מספרים שבכירי מפלגת העבודה קיבלו שיחות דומות, ערב ההתפלגות של ברק שהותירה אותם בשעתו בדד באופוזיציה, בניצוחו של המכחיש נתן אשל.

למען האמת, נתן אשל לא צריך לפלג שום דבר, אלא פשוט להנציח את תמונת המצב, כמיטב מומחיותו. יהדות התורה מאוחדת כמו שדרעי וישי חברים באותה מפלגה. דגל מקיימת ישיבות סיעה נפרדות, שלאחריהן נשלח בכל פעם נציג יחיד משלושת הח"כים לישיבת סיעת יהדות התורה - רק בשביל לדעת על מה מרכלים החברים החסידיים. ובכל זאת, ליצמן וגפני ימשיכו לרוץ גם בבחירות הבאות באותה מפלגה, והכל תודות לאחוז החסימה.

הולכי רכיל מספרים על בכיר בש"ס שפועל גדולות ונצורות אצל איווט ליברמן למימוש הבטחתו להקפצת האחוז כדי לחסום את ישי. אבל עזבו אתכם מחשבונות פנים-ספרדיים, לפני הכל, אחוז חסימה גבוה, ידביק את האשכנזים בעל כורחם, כמו צברי לקריספל באלעד.

עד שהאחוז יעלה, יורדים החברים זה על זה. ליצמן שומע את הקולות ולא מוכן להעניק הקלות: "אני רואה מה שקורה ומבין שביבי מדבר עם כל מיני אנשים אצלנו. צריך לומר לו בצורה ברורה: לא ניכנס בשום פנים ואופן לממשלה שתחוקק או תשמר את חוק הגיוס, לא נשב בממשלה כזאת אלא אם כן החוק ישונה".

הרי אחרי שהחוק יעבור שום פוליטיקאי חילוני לא ייסוג לאחור ויבטל את החוק, כך שהמשמעות מבחינתך היא גט כריתות מהממשלה מכאן ועד לחקיקה חדשה.

"אני מודע למשמעות. זו דעתי, זו עמדת גדולי התורה שלנו. הרי זהו הנושא הכי חשוב עבורנו, ואם לשבת וללמוד לא נותנים לנו, אז בשביל מה להיכנס לממשלה? בשביל ג'ובים? חבל שאחרים לא מודעים למשמעות ורצים ללחוש לביבי על האוזן שיש על מה לדבר. חברי גפני הלך להיפגש איתו ובמקום לתקוף את ביבי, הוא תוקף את ברקת. אם גפני היה תוקף את ביבי עשירית ממה שהוא תוקף את ברקת המצב של ביבי ושלנו היה נראה אחרת".

• עובדה שאתה תוקף את נתניהו וזה לא בדיוק עוזר.

"זה עוזר, ובטוח שעוזר יותר מלתקוף את ברקת שהכניס את החרדים לקואליציה בירושלים. אני מכיר את ביבי, הייתי לצידו קדנציה שלמה ואין דבר שהוא חושש ממנו יותר מרעש ציבורי. תראו מה קרה עם חוק פראוור להפקעת קרקעות הבדואים. כל הערבים התייצבו כאיש אחד ונתניהו התקפל. אם יש משהו שנתניהו מפחד ממנו זה ללכת לעימות עם כל הציבור החרדי. אם היינו מאוחדים, חוק הגיוס היה מתבטל כמו הצעת חוק פראוור שנכפתה על הבדואים בנגב".

• אתה תוקף את מי שיושב עם נתניהו, אבל למעשה העמדה שלך זהה לשלו. הרי גם אתם שולחים את הבחורים להתייצבות בצו ראשון, אז בעצם, חוץ ממאבקי אגו, אין שום הבדל ביניכם.

"לצו ראשון ולבדיקות רפואיות הלכו תמיד ובעניין הזה לא חל שינוי. ההבדל בינינו הוא הרבה מעבר לאגו. הוא מתמקד במסר שמשדרים לראש-הממשלה. אם המסר שהוא מקבל זה שיהיה בסדר ומיד אחרי החוק נצטרף לממשלה כגלגל חלופי, למה שיחשוש מאיתנו?".

• למעשה יש ביניכם חלוקת עבודה. אתה נלחם, גפני, פרוש ואטיאס מנסים את דרך השתדלנות, והשאר מתפללים. הרי אי אפשר להתעלם מההישגים החלקיים שיש לאטיאס, גפני ופרוש בוועדת שקד. גיל היעדים שעמד על 21 עלה, הסנקציות תרוככנה, גם אם לא תבוטלנה.

"אני מכבד כל אחד מהחברים, אבל בהוראת רבותיי אינני יושב בוועדה ולהבנתי האישית אין שום טעם לשבת. הם החליטו לשבת, ואני מכבד החלטות שונות של חברים ובפרט כשהם נשמעים לרבותיהם. זה לא הדדי, כי גפני לדוגמה לא כיבד אותנו כשאנחנו נשמענו לדעת רבותינו בירושלים ועל כך צר לי. במישור הפוליטי אפשר לקבוע כיום בוודאות שאפילו צעד אחד לא נעשה לקראת הציבור החרדי, בגלל ההשתתפות של חברי-כנסת חרדים בוועדת שקד. אם תהיה הגמשה של יעדים זה אך ורק בגלל החשש של הצבא מהתגובה של החרדים, ובעניין הזה המסר שכמה מאיתנו משדרים מחליש ולא מחזק אותנו".

קריסת מערכות

מערכת הקשרים בין גפני לדרעי כמוה כמערכות גופו של ראש-הממשלה הנח אריק שרון: כל התייצבות עראית במדדים היא סימפטום לדרדור הבא. זה התחיל עוד בתקופת השלישייה, בשיתוף פעולה פוליטי-משפטי שהביא להוצאת הרשתות החרדיות מתוכנית הקיצוצים בתקציב. במקום לחגוג בשקט את ההישג, דרעי רץ לסמס ולחגוג על חשבון לפיד. גפני בתגובה, מיהר לגנות את הפזיזות וחוסר האחריות שגרמו להוצאת הודעה – שעל הדרך, גם השמיטה את שמו מרשימת הקרדיטים בסופה.

אחר כך באו התנצלויות הדדיות, שלאחריהן שוב חילופי מסרונים, שכשרותם הלמה את כשרות המכשירים מהם שוגרו. בין לבין היה ניסיון נפל לשיתוף פעולה בביתר עילית ולאחריו חילופי מכתבים שהרחיקו את המחלוקת עד לרכסים.

הנד-נד הזה נמשך, רד-עלה, עלה-ורד: אחרי תמיכה משותפת בליאון באה ההינתקות בעקבות השתלטותה של ש"ס על המאחז הדגלאי היחיד בבירה: האגף לחינוך חרדי.

מה שמעניין ואולי קצת מוזר הוא שלכל אורך הדרך, הן דרעי והן גפני עשו קולות של נפגעים. "למה הוא עושה לי את זה", שאל דרעי. "מדוע הוא מתנהג כך", תמה גם גפני.

בשבועיים האחרונים, דווקא אחרי שדגל הסתחבקה עם ישי על רקע מינוי הדיינים דומה היה ששני הצדדים מנסים להתקרב ולהתכרבל תחת אותה שמיכה קצרה כדי לעבור ביחד את החורף האופוזיציוני הקשה. דרעי נתן את חסותו להבנות בין דגל התורה לראש עיריית חיפה והבליג לנוכח פרסומים זרים, כביכול ניסה ליצור 'ציר עוקף דגל' מול ראש העיר האדומה.

כשגפני אץ-רץ להיפגש עם ראש הממשלה וספג ביקורת נוקבת מחבריו ליהדות התורה, דרעי לא גינה אלא גיבה ובתום הפגישה, היה היחיד שקיבל מגפני אינפורמציה מלאה על המאום שהושג בסיכומה. חיבורים ארעיים בין שני האישים כבר נראו אבל שאלת ההמשכיות, הייתה ונותרה נקודת התורפה. החיבור בין השניים נראה תמיד כמו חיבור אלחוטי שמתנתק תמיד בשלב הקריטי, באמצע הורדת התוכנה. התוצאה: קריסת מערכות.

כדי לחזק את קשר הציידים, החל דרעי לקיים לאחרונה ערוץ תקשורת ישיר עם נאמן הבית ברחוב חזו"א 5, לא סתם נאמן, אלא הנאמן - בה"א הידיעה העיתונאית ובנו"ן הנגיעה המשפחתית. כפי שראינו השבוע בבית המשפט המחוזי בעניינה של איי.די.בי, ל'נאמן' שמורה זכות המילה האחרונה ויכולת ההכרעה. התחושה של דרעי הייתה שמשהו טוב מתחיל, שהפעם, כשהפיוס אינו אישי אלא מפלגתי, בין ש"ס לדגל, תהיה למגעים תוחלת חיים.

והנה, אחרי כמעט שבועיים של החזקת מעמד, באה הכותרת ביתד נאמן ביום חמישי שעבר ונפלה על ראש הש"סניקים, כמו גראד בשכונת מגורים לאחר תקופת רגיעה. בביטאון הבית יתד נאמן פורסמה תמונה של גפני לצידו של אלי ישי - ש"תרם את גופו לידיעה", כפי שהגדירו בחיוך בדגל התורה. הכותרת הנלווית הלמה בדרעי בנקודה הכי רגישה: "חזית משותפת במאבק האנטי-דתי שמנהלים ראשי השלטון; על כך סוכם בפגישת יו"ר ש"ס לשעבר אלי ישי בלשכת ח"כ הרב גפני". בגוף הידיעה תואר במתק שפתיים, שיתוף הפעולה בין יהדות התורה לש"ס, עליו סוכם כמובן עם יו"ר ש"ס. לשעבר.

בדגל השיבו שדרעי התחיל, כמו שאומרים הילדים. העילה: סיור משותף לשני סגני ראש עיריית ירושלים, צביקה כהן מש"ס וחיים אפשטיין מבני תורה, שהעלה את חמת דגל התורה עד לגובה חומות ירושלים. השניים סיירו במוסדות ירושלמיים, ולא כדי לעקוב אחר יישום תכנית הליב"ה בבתי הספר של רשת מעיין החינוך, אלא על-מנת לראות ולהיראות בבית יעקב של החינוך העצמאי. הסיור עצמו עוד היה עובר בשתיקה רועמת אבל הפרסום בהפלס ביום רביעי שלמחרת, הפך את התגובה לזועמת.

אריה שאג

לקוראים האדוקים המעלעלים באובססיה בין דפי (כל) העיתונים נראה היה בשלב זה שהתוצאה היא תיקו. דרעי באמצעות צביקה כהן הלם בהפתעה בהפלס, וחטף תגובה מהירה ביתד נאמן.

דרעי עצמו, רואה זאת אחרת - דברים שרואים מש"ס. ריקושטים על הביקור של צביקה כהן וחיים אפשטיין דרעי קיבל תכף ומיד לאחר הביקור, לפחות משלושה גורמים מדגל התורה - שעם אחד מהם הוא מקיים, כאמור, קשרים הדוקים לאחרונה.

דרעי שמע ויצא מכליו. הוא הבטיח בכל היקר והיוקרה שעוד נותרו ביחסים בין שתי המפלגות, שלא היו לו יד ודגל בארגון הסיור המשותף. בדגל נטו להאמין לגרסה וזאת משלושה טעמים. האחד, ההיסטוריה העקובה מדם רע בין דרעי להנהגה של בני תורה. השני, הקשר החיובי, ההיסטורי לא פחות, בין צביקה כהן לאותה הנהגה.

הנימוק השלישי והמכריע, הוא הרקע העובדתי: שאגת האריה באוזני צביקה כהן, התגלגלה במדרונות כביש 1 והדהדה מירושלים עד בני ברק. נראה היה שבשיחה אחת, פרק יו"ר ש"ס את כל תסכולו המוניציפאלי על מועמדיו ברשויות, מרכסים ועד לאלעד, מבית שמש ועד לירושלים. לניסיונו של צביקה כהן בתחום המוניציפאלי אין מתחרים, אבל מטבע הדברים, עם הניסיון באה העצמאות, עם העצמאות באה הטעות, וטעות כידוע - לעולם חוזרת...

כהן עצמו הסביר שהוא לא ידע-לא שמע-לא ראה. הוא הגיע לסיור תמים ואפשטיין שהוזמן על-ידי גורם בעל אינטרס בהנהלת המוסד המארח, נפל עליו כמו מטאוריט מהשמים. דרעי עשה בדיקה קטנה והמסקנה שלו הייתה שלא בשמים היא ולא מעבר לי-ם.

מפלס הזעם של דרעי עלה כשנודע לו כי שמו של צביקה כהן שורבב לפרשת העריק מאלעד. אל תטעו אפילו לרגע בעולם המונחים המעוות: לא בן ישיבה עריק שנתפס על דבר תורה ונכלא, הוא שמסעיר את המערכת החרדית, אלא חבר המועצה מש"ס אבי דיין, שעבר צד והקנה לראש עיריית אלעד ישראל פרוש, רוב במועצת העיר.

הבשורה הרעה ממועצת העיר אלעד תפסה את דרעי בצאתו ממועצת החכמים - להבדיל בין שרפי שמיא (מועצת החכמים) לרמש הארץ (מועצת אלעד). כאשר לדרעי נמסר כי במהלך ישיבת המועצה מונה צביקה כהן לנציג אלעד בתאגיד המים 'מיתב', הוא כמעט ושפך את המים עם הנציג. צביקה כהן מיהר להוציא הכחשה, ודרעי מצידו נתן לכולם להבין שהוא מאמין להסברים על פרשת תאגיד המים והסיור המשותף בירושלים, באותה מידה.

דרעי עשה הכל כדי להבהיר לבכירי דגל שמדובר בפיגוע בודד, בלי תשתית ארגונית וללא יד מכוונת. לכן, כשאחרי כל ההסבר המפורט הזה באה הכותרת ביתד נאמן למחרת היום הוא לקח זאת אישית: "הם יודעים שזה לא היה על דעתי, ברור להם שהעמדתי את צביקה כהן במקום, אז למה להמשיך וללבות את האש?".

לדידו של דרעי אין פרופורציה בין ביקור שלא על דעתו בדרג מוניציפאלי, לכותרת מסכסכת ברמה הכי בכירה, כמו זו שקיבל ביתד בתגובה. "זה בדיוק כמו שצה"ל ישמיד את בירות בתגובה לירי קטיושה בודדת על קריית שמונה", השוו בסביבתו. רק שבדגל רואים זאת אחרת. "מבחינתנו דרעי אחראי", הסבירו השבוע בסביבתו של גפני, "כשצביקה כהן נכנס לתפקיד דרעי הבטיח לקחת אחריות ולדאוג לכך שהקשר בינו לבין בני תורה לא ייצא מכלל שליטה, והנה זה בדיוק מה שקרה".

נטילת האחריות מצידו של גפני, אפשרה לבכירים בדגל שמנהלים לאחרונה דיאלוג ישיר עם דרעי להסביר בצדקנות, שגם הכותרת ביתד הייתה שלא על דעתם והגיעה בכלל מלשכתו של גפני. כמו צביקה כהן בירושלים, גם החברים בדגל: לא ראו-לא שמעו-לא קראו. יד נעלמה כתבה ושלחה למערכת, מבלי שעין חיצונית שזפה את הידיעה. עם כל הרצון להשכין שלום בבית, דומה שאמינות גרסת הכיסוי הזאת, נמוכה ממהימנות גרסאותיו של סגן ראש העירייה הירושלמי מטעם ש"ס.

ורק בסיעה המרכזית איש לא הרים גבה. שם החזיקו אצבעות (את אצבעות הרגליים), וציפו להתפוצצות המגעים המתחדשים בין דרעי לדגל בשבועיים האחרונים. עם פרוץ המשבר המיוחל, הם מיהרו לסייע לדרעי, ובעיקר לעצמם, ולדאוג לתשובת המשקל. למחרת פרסום התמונה המשותפת של גפני וישי ביתד, פורסמו בהמודיע תמונותיהם של דרעי וראש עיריית בני ברק חנוך זייברט מסיירים בעיר התורה והחסידות. המשפט על תמונה אחת השווה אלף מילים, מעולם לא היה רלוונטי כמו בשבוע החולף.

האם צפוי לנו בקרוב פרק נוסף בסדרה? ככל שזה תלוי בדרעי, לא תצורף גלויה נוספת לתמונות שבאלבום. צרכני התמונות האובססיביים שבינינו מוזמנים לחזור ולדפדף באלבומי העולם החרדי. דרעי מצידו, מתכוון לשמר את ההבנות שהושגו מול 'הנאמן' בדגל התורה ומקבל את הרושם שמדובר ברצון הדדי.

הבעיה היא שבסופו של דבר, מוישה גפני, הוא האיש שדרעי צריך לדור עמו בכפיפה אחת באותו משכן. תסמכו על השניים - אומר בכיר ביהדות התורה - שיפוצצו כל הבנה. שבוע אחד של אי-לוחמה, והם ימצאו, בכוחות עצמם, סיבה חדשה למריבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!