דרישה: לחקור את מאריכי החיים לצמח אריאל שרון

בואו נפסיק את המשחק הצבוע והמעושה סביב מצבו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון. ככל שמטוטלת ה"יחיה-ימות" ממשיכה לנוע מצד לצד, רק מתגבר האבסורד הרפואי, האנושי והציבורי שבהצגה סרת הטעם הזו, הרצה על בימות הפוליטיקלי קורקט המקומי, זה שמונה שנים ברציפות. ואם לא די בכך, הרי שמאחורי הקלעים מתגלגל לו גם אבסורד כלכלי, שלא לומר שחיתות של ממש – אם לא משפטית, הרי שלבטח מוסרית.

אז כמה זה עולה לנו? האם הקריטריונים לטיפול הניתן הם רפואיים-סיעודיים-הומאניים, כפי שהם אמורים להיות, או שהם (גם) אחרים? האם פרוטוקול הטיפול למר שרון עומד ב"מבחן בוזגלו" בסיסי? (ספוילר: לא!)

ובעיקר: על חשבון מי מוקצים המשאבים - כוח אדם, מיטת אשפוז, מכשור רפואי, חדר ניתוח וכד' - בהינתן שיש עוד אלפי חולים שביה"ח אמור לסעוד, ושכן יש סיכוי סביר להצילם, להבדיל ממר שרון?

אלה הן שאלות לא רק לגיטימיות לחלוטין, אלא אף מחוייבות המציאות. אילו למי מנבחרי הציבור שלנו היה אפילו שביב מצפון, מצפן ערכי, או סתם ביצים, הוא היה צריך להעלותן זה מכבר. כי עם "פוליטיקלי קורקט" אפשר לשרוד פוליטית, אבל לא לעשות צדק חברתי.

"זה לא הזמן"

אחת הדרכים הנלוזות ביותר למנוע דיון ציבורי אמיתי היא לטעון לתזמון גרוע. טענה כזו עולה ותופסת בכל מצב, מול כל סוג של ביקורת: כשהנ"ל מכהן כראש ממשלה, אומרים שלא ראוי כי זה מחזק את אויבנו. כשהוא חולה - לא ראוי כי צריך לחכות שיחלים. כשגוסס - לא ראוי כי גוסס. כשמת - אסור, כי לא מדברים סרה במתים. אז מתי?

תכל'ס: כמה, למה ולמה?

דווח שעלות הטיפול בראש הממשלה לשעבר היא כ-1.5 מיליון שקלים לשנה. נוסף לכך, תקציב לשכת שרון עומד על כמעט מיליון שקל בשנה. עבור מה? איך מחולק הסכום? לאן בדיוק הוא עובר? משרד הבריאות מפנה את האחריות למשרד ראש הממשלה, המתנער ממנה - וכולם מסתתרים תחת המלצות הוועדה הציבורית-מקצועית, שהמליצה ב-2006 על מימון ההוצאות הרפואיות המיוחדות במשך חמש שנים, כולל החזקת לשכה ורכב צמוד.

רכב? באמת? והוצאות רפואיות ללא בחינה תקופתית של הפרוגנוזה המעשית לאדם במצב צמח? שמא גם הוועדה המכובדת-באמת הושפעה מן הטאבו על הנושא, שהיטה אותה מהכרעה בעלת אומץ ציבורי?
ב-2011 המליצה, סוף סוף, ועדה נוספת, על חלוקת העלויות, כך שמחציתן ישולמו מתקציב המדינה ומחציתן – על ידי משפחת שרון. אבל הההחלטה היתה בכפוף לכוונה להעבירו לביתו, ניסיון שלא צלח. מה קורה מאז? לא מצאתי לכך אזכורים בתקשורת.

בנוסף, התקציב המשיך לצמוח ללא פיקוח אפקטיבי. הנה, אך לפני שנתיים, אישרה ועדת הכספים , תוספת תקציב לא סבירה בסך 279 אלף שקל (!), ללשכת שרון לצרכי "אבטחה" ללא הליך מסודר של בחינה או קריטריונים מוגדרים. כל זאת, בזמן מיתון קשה במשק. האם נראה למישהו שמר שרון מצוי בסכנת התנקשות?

הכל מעורפל, איש לא יודע את כל התמונה, פרט, כנראה לבני משפחת שרון. האין זה מידע האמור להיות ברשות הציבור המממן זאת? ושמא שר האוצר הנוכחי, שבזמנו התגאה בחברותו עם עומרי, יוכל לשפוך אור?

תעלומה זו תמוהה במיוחד לאור יחס הפוך בתכלית לראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר: משפחתו ביקשה מהמדינה להסב את התקציב שהוקצה לו לניהול לשכה, למימון טיפול סיעודי בכ-25 אלף שקל בחודש, אך סורבה סירוב נחרץ. למה?

מבחן בוזגלו

בהחלט ראוי שנבחר ציבור יזכה לפריבילגיות. לא מצופה ממנו לעמוד בתור בקופ"ח. מאידך, בזבוז מיליונים על טיפול יתר עקר, תוך ליווי צמוד של הבכירים שברופאים שהינו בעליל מעבר לפרוטוקול הסטנדרטי – זו שחיתות מוסרית וכלכלית כאחד. בפרט אם הדבר אינו עומד ב"מבחן בוזגלו" בסיסי.

האין צדק חברתי אמור להשוות בין בני אדם, ולהעדיף חולים שעוד ניתן להצילם? האין עיוות זה זועק לשמיים בייחוד לאור התרופות שנותרו מחוץ לסל התרופות, בהעדר מימון, אך לאחרונה?
ומה עם הקצאת המשאבים הפיזיים? בעבר דווח שלמר שרון יש "סוויטה" משלו, המאפשרת לבני משפחתו לשהות לצידו ומשכנת גם את המאבטח המיותר הנ"ל. האם יש מיטות מיותרות או חדרים עודפים בביה"ח?

וממתי בי"ח מתפקד כמוסד סיעודי לטיפול רב שנים? ומה עם פיקציית ה"שיקום" במחלקה לשיקום נשימתי, בה דווח שמר שרון מאושפז? מישהו שמע על שיקום בן 8 שנים ל...צמח? מבלי להיות דוקטור באחד מתחומי הרפואה, ברור שמשהו פה לא סביר.

להורי ז"ל, למשל, לא רק שלא הוצע כל "שיקום" למרות צלילות מלאה ומצב טוב לאין שיעור מזה של שרון, אלא שבכל אשפוז אף הופעל עלינו לחץ מסיבי לפינוי מהיר של המיטה, בטיעונים כדוגמת "אין מקום", "פה זה בית-חולים, לא מוסד גריאטרי" - גם כשלא היה בנמצא כל סידור סיעודי מינימלי להעברתם ולהמשך טיפול! הוא שאמרנו, מבחן בוזגלו.

נדרשת חקירה

8 שנים שוכב אדם זקן במצב צמח בדרגה כזו או אחרת, ובגופו נעשים כל הטיפולים והניתוחים הידועים למדע הרפואה. משפחתו, רופאיו ומקורביו, במקום לסעדו תוך ניטור מצבו בלבד, למניעת כל אפשרות של סבל, מתעללים בגופו/גופתו באופן הגוזל ממנו כל כבוד אנושי. קל וחומר, כאדם שהיה דומיננטי ועצמאי במיוחד.

מותר להניח בביטחון רב שלא היה רוצה שכך יראו "חייו". זו התעללות בחסר ישע, וה"זעזוע" מאפשרות פטירתו – פתטי וצבוע. למרות זאת, זה בדיוק מה שקורה. ובראש ההצגה ההזויה הזו: בניו ה"מסורים" ש"אינם משים ממיטתו" ומתעקשים להאריך את חייו בכל מחיר, מילולית, על חשבוננו.

כבר 8 שנים מושתקת כאן השאלה הבאה: מי זקוקים לשרון "חי" כדי לשמר לעצמם מקום ממלכתי, קרוב לצלחת ורלוונטי? והחמור מכל: בעבור מי שרון "חי" הוא בעצם כרטיס כניסה רב-שנתי וחינמי ללונה פארק הכלכלי העלום הקרוי תקציב המדינה, על שלל סעיפיו הסמויים, שרק מתי מעט אמונים על ידיעתם, הבנתם, ואישורם?

מנגנון שלם מגלגל סביב מר שרון מיליוני שקלים, הזורמים כמים על חשבוננו, לכיסים נודעים ולא נודעים, באופן חוקי, ואולי אף פחות חוקי, ללא מעקב, ללא שקיפות , ללא דין וללא דיין, ובכל מקרה באופן שהוא, גם אם כשר, מסריח ביותר.

נתיב הכסף

כשרוצים לפצח אנומליה כלכלית, פסיכולוגית או ציבורית, או אף שחיתות של ממש, דרך בדוקה היא לגלות מי מרוויח ממנה, וכך לחשוף את האינטרסים הסמויים שיספקו את ההסבר. הבה נעשה זאת.
למותר לציין שאין כאן האשמות, חלילה, אך ישנן סברות מושכלות שלהן תימוכין פוטנציאליים במציאות, כמו גם מיפוי רוח הדברים ותחושת ה"מגיע לי" במעגל הסובב את מר שרון. אלה, עשויים לבסס, לכאורה, את הסברה שהעלינו לעיל, ובכל מקרה, לבטח מצדיקים חקירה מסודרת של הגורמים המוסמכים, ממבקר המדינה ועוד היועץ המשפטי לממשלה.
הנה שלושה נתיבים כספיים שעלולים להיות מייצגים:

1. הפנסיה התקציבית

ראש הממשלה לשעבר זכאי לה גם משירותו הצבאי וגם מזה הפרלמנטרי, ומן הסתם רק כל עוד הוא חי. ברור שהוא עצמו אינו עושה בה שימוש. אז מי כן? מן הסתם, בני המשפחה. לפיכך ניתן לטעון, שיש להם, לכאורה, אינטרס להאריך מלאכותית את חייו.

הדבר מקומם במיוחד משום שמשפחת שרון אמידה במיוחד, כך שריח השחיתות המוסרית, ושמא גם הפלילית, הפוטנציאליות, מרחף מעלינו כמו באינספור פרשות שחיתות שמשפחת שרון נחשדה בהן, בהן פרשה שבגינה הורשע ונאסר הבן, עומרי.

רק בשל מצבו של מר שרון, בצירוף העדר עמוד שדרה ביועץ משפטי זה או אחר שכשל מלפעול בזמן, העובדה שהדברים קרו לפני עידן הרשתות החברתיות והמחאה החברתית – רק משום כל אלה הצליחה המשפחה לחמוק שוב ושוב מן הדין – זה המשפטי וזה הציבורי. שמא נוכל לעצור סחף זה כעת?

2. הנהג האישי

מינואר 2006, עת שקע מר שרון בתרדמת, ועד דצמבר 2009, קרי ארבע שנים מלאות (!), המשיך נהגו להיות מועסק על-ידי "לשכתו" בשכר הצנוע של כ-17 אלף שקלים בלבד. לשם מה?
אמנם, שירותי משרד ורכב לראשי ממשלה לשעבר מעוגנים בחוק, אך כמו בסוגית הפנסיה, הרי גם כאן ברור שהזכאי עצמו אינו עושה ברכב שימוש. עבור מה בדיוק שילמנו לנהג משך ארבע השנים הללו? את מי הוא שירת, האם את המשפחה? ואם כן, מי ידע על-כך? ואם לא ידע – מדוע? ולמה על חשבוננו?

יצויין שאותו נהג אף המשיך לקבל עוד ארבע שנים נוספות את המשכורת הנ"ל למרות שלא היה זכאי לה. כשהמדינה גילתה את העיוות ורצתה להורידו לרמת שכר של נהג רגיל – הוא תבע אותה-אותנו על-כך!

3. ביה"ח המטפל

גם הוא חלק אינטגרלי במנגנון הסובב את מר שרון ומגלגל מיליונים מכספי הציבור. תעשו חשבון: עלות יום אשפוז, כפול שמונה שנים, פלוס שלל הטיפולים, הבדיקות והניתוחים, שווה הכנסה נאה ועקבית לביה"ח.

לא יכול להיות? בואו נראה. על שערוריית תיירות המרפא שזה לאחרונה נחשפה שמעתם? על דחיקת הרפואה הציבורית מפני זו הפרטית, שמעתם? על ההיזקקות לתורמים שמעתם? בתי-חולים, קופות-חולים ורופאים, מערבים שיקולים זרים (כסף) באלה המקצועיים כל העת – אז למה לפסול אפשרות שהדבר עלול לקרות גם פה?

וזה עוד לפני ההתחכחות באצולת הממון, הקשרים והכוח של משפחת שרון. אל תזלזלו גם בכך.
רופאים הם בני אדם. למול סלבריטיז מכל סוג, הם לעיתים "מתגמשים" לכיוון של טיפול-יתר, בייחוד אם החולה, או במקרה זה משפחתו, לוחצים לכך. אם רופאו של מייקל ג'קסון או שלל רופאיו של אלביס פרסלי, בזמנו, הגמישו עקרונות רפואיים למול כסף ומעמד, זה יכול לקרות גם לאחרים.

למול אור הזרקורים בשלל מסיבות עיתונאים ומהדורות החדשות, הופכים מנכ"לי בתי החולים והרופאים המטפלים, מ-מרן ועד שרון, לסלבריטיז בעצמם. העובדה שהם נוטים לאחרונה לשלב פואטיקה לירית בדבריהם, מעידה על-כך יותר מהכל.

כך במקרה מרן, בו מנכ"ל ביה"ח הרלוונטי קרא בפאתוס: "הצוות הרפואי נלחם על חייו ללא לאות עד הרגעים האחרונים" ו"אנו מרכינים ראש על לכתו של הגאון", שכמובן עקבי עם אבחנה רפואית צרופה.

וכך כעת, עת הודיע גם מנכ"ל ביה"ח הנוכחי, שוב בפאתוס, על ה"סכנה הנשקפת לחייו" של מר שרון. הוא אף הוסיף בקול תרועה רמה: "הצלחנו לייצב את ליבו" ובין לבין תיבל במיני דימויים ופרשנויות, מ"נלחם כאריה" ב"מלחמה אמיתית כנגד כל הסיכויים", ועד "תמיד ידענו שיש לו לב טוב".

בגלל טאבו מיותר על מוות מתבקש בגיל זקנה ובגוף בלה, מבוזבזים כספי ציבור בראש חוצות, באופן חוקי, ללא כל דיון ציבורי. יוחזרו לאלתר שפיות, הגיון פשוט ושיקולים שקולים להקצאת משאבי המדינה, המצומצמים ממילא, תוך השוואת חייהם ורווחתם של "עמך" לאלה של נבחרי הציבור!
אה, כן – וחקירה.

• הכותבת היא מנכ"ל BossProblem, הפורטל להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!