האיש של 'תפארת בחורים' • הגרחפ"צ מנדלסון זצ"ל

ברוך דיין האמת: בירושלים נפטר אתמול (שבת) לבית עולמו, הגאון רבי חיים פנחס צבי מנדלסון זצ"ל, מנקיי הדעת שבירושלים ומרבני שיכון פאג"י - סנהדריה. והוא בן 98 בפטירתו.

המנוח זצ"ל מת מיתת נשיקה: לאחר תפילת שחרית וסעודת שבת בבוקר, סיפר לבני משפחתו שאינו חש בטוב ותוך רגעים ספורים השיב את נשמתו ליוצרה.

נולד בירושלים בכ"ה טבת תרע"ו, לאביו הרב נחמן מנדלסון זצ"ל, ובימי בחרותו נמנה על מייסדי 'חבורת תפארת בחורים', בראשות הגאון רבי אברהם אלישיב זצ"ל, אביו של הגרי"ש.

סיפור חייו של רבי פנחס זצ"ל הוא סיפורה של אותה 'חבורה': משנות נערותו ועד יומו האחרון קשר את חייו לה, היה הרוח החיה בה, ודבק במייסד השיעור ובנו הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ישב ראשונה בשיעורו של הגרי"ש זצ"ל ושימש ששנים ארוכות כגבאי ובעל תפילה בבית המדרש 'תפארת בחורים'.

בהיותו כבן שש עשרה שנה. פגשו רבי אברהם, הרב מהומלא, וביקש ממנו לשמש "בעל קורא" בבית מדרשו, ומאז שימש בעל קורא בבית המדרש.

בשנת תרצ"ה החל לשמוע בקביעות את שיעוריו של רבי אברהם אלישיב זצ"ל ובמשך שבע שנים עד להסתלקותו של ההומלע'ר רב, היה רבי פנחס זצ"ל משומעי לקחו הקבועים.

רבי פנחס זצ"ל קיבל את תפקיד 'המעורר', ומידי בוקר היה הולך להעיר את האנשים לשיעור שהתקיים לפנות בוקר.

על אותם השנים הנפלאות במחיצתו של ההומלע'ר רב, סיפר לימים רבי פנחס זצ"ל: "חייתי עם האלטער רב'ה שבע שנים, הוא היה עבורי כמו אבא!. האלטער רב'ה (כינויו של ההומלע'ר רב בפני חברי תפארת בחורים, מ.ו.) כל כך אהב אותנו, את התלמידים שלו. ממש כבנים היינו אצלו.

"פעם אחת, סיפר, "ירד שלג כבד בירושלים. גם ביום כזה הלכתי לעשות את הסיבוב הקבוע להעיר את החברים ללימוד התורה. אני מגיע לבית מדרש ורואה את האלטער רב'ה עומד עם מקל ומפנה את השלג מהמדרגות".

אמרתי לו: רב'ה איך בין א יונגערמאן – רב'ה, אני צעיר, אני יעשה את זה. אמר לי האלטער רב'ה: "התלמידים הם הילדים שלי, ואני עושה מאמצים שהם לא ימעדו בשלג".

זכה לקירבה מיוחדת

בחודש אלול תש"ב נחלש ההומלע'ר רב ונפל למשכב ורבי פנחס זצ"ל אירגן עבורו מנינים לתפילה בביתו. בתפילות יום כיפור גם התקיים המניין בביתו, וההומלע'ר רב ביקש מרבי פנחס להתפלל לפני העמוד את תפילת נעילה. מאז זכה להתפלל תפילת נעילה לפני העמוד במשך כל השנים בבית המדרש תפארת בחורים.

לאחר פטירתו של ההומלע'ר רב בד' שבט אותה שנה, הביא רבי פנחס ל'תפארת בחורים' את המגיד רבי שבתי יודלביץ זצ"ל, לדרוש מידי שבת אחה"צ ובתקופות מסויימות היה אומר את הדרשה הגרי"ש זצ"ל, שהחל לכהן אז כממלא מקום אביו בהנהגת חברת תפארת בחורים.

מאז, במשך שבעים שנה נקשרה נפשו של רבי פנחס זצ"ל בנפשו של מורו ורבו הגרי"ש. ישב למרגלות מקומו בקדמת בית המדרש, היה מראשוני המשכימים לשיעור, והיה שקוע בסוגיות הנלמדות בו.

בני משפחתו ומקרוביו מספרים כי בכל פעם שהיה משוחח עמם בדברי תורה הייתה תורת הגרי"ש שגורה על לשונו והיה נושא ונותן בדבריו. גם בשמחות של צאצאיו נהג לומר דברים בשמוכשהוא שמח שזכה להנחיל את תורת רבו לדורות הבאים אחריו.


תלמידי בית המדרש מספרים כי לא היה יום שר' פנחס זצ"ל לא השתתף בשיעור באופן פעיל ושאל שאלות במהלך השיעורים. בעקבות זאת זכה הנפטר לקרבה מיוחדת במינה והגרי"ש כיבדו באופן מיוחד.

גם לאחר פטירת הגרי"ש, ועד ליום חמישי האחרון, המשיך רבי פנחס להשתתף בשיעורו של בנו ממשיך דרכו - הגר"מ אלישיב. בעיצומם של ימי השבעה על פטירת הגרי"ש עלה לבית האבלים והכריז כי חייבים לפעול בכדי שהשיעור ימשיך.

פעמים רבות התבטא כי אף שאין בכוחו להשתתף בשיעורים אך הוא עושה זאת במסירות נפש כי לדעתו זו צוואת רבו. נהג גם להביא לשיעור כיבוד קל להחיות את רוח הלומדים.

הותיר אחריו את בניו הרבנים רבי יצחק, רבי אברהם ואת בנותיו הנשואות לחתניו: הרב אברהם ישראל גליס, הרב מאיר הלוי קצנלבוגן, הרב ישראל פרלמן, נכדים, נינים ובני נינים הממשיכים את דרכו.

הלווייתו יצאה אמש ( מוצ"ש) מבית ההלוויות שמגר בירושלים להר המנוחות, שם נטמן בחלקת החסידים.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!