עד מתי יחזיק עולם התורה לפני שיקרוס?

עד פת לחם

זוכרים את ר' נתן אשל, נאמן הבית ברחוב בלפור 2 ואשף הקומבינות מאחורי הקלעים שפרש לכאורה מהחיים הפוליטיים? אז זהו, שרק לכאורה. האיש שאמור היה לשבת בבית ולסדר תמונות באלבומים חזר בשבועות האחרונים אל עמדת הלחשן על אוזנו של ראש הממשלה בכל הקשור למפלגות דתיות וחרדיות. ממש באמנה איתו מימים ימימה. הוא לוחש, וביבי שומע. ועוד איך שומע.

החזרה של אשל אמורה הייתה לשמח קמעא את ראשי המפלגות החרדיות. סוף-סוף יהודי עם כיפה ולב חם תופס שוב את מקומו במעגל הטכנוקרטים אטומי הרגש המקיף את נתניהו מאז הבחירות האחרונות. אשל היה איש הקשר הלא רשמי של החרדים עם ראש הממשלה בקדנציה הקודמת, ולמרות שלא הביא שום תועלת (עיין ערך ועדת פלסנר וחוק הגיוס) לפחות הייתה כתובת להתקשר אליה לעת מצוא ולשאול: נותק'ה, אולי בכל זאת אפשר לעשות משהו?

עכשיו גם את זה הם לא מעוניינים לנצל. בשבוע שעבר נכתב כאן על פגישתו הלא סודית של ח"כ הרב משה גפני עם ראש הממשלה בכנסת. בתום הפגישה מילאו שני הנפגשים את פיהם מים, אך מטבע הדברים החלו הדלפות לטפטף כמו משקית של אינפוזיה. גפני טען שהייתה פגישה קשה שבמהלכה הבהיר לראש הממשלה שחוק הגיוס במתכונתו המוצעת כעת יגרום לקרע שלא ניתן לאיחוי בין הליכוד לחרדים, ובתגובה הדליפה לשכת ראש הממשלה ל'מעריב' שנתניהו הציע לגפני להצטרף לממשלה אך זה טען שבמצב הנתון אין על מה לדבר.

וכשההדלפות מתחילות, הביוב עולה לפעמים. גורם בכיר מאוד בש"ס שהפעיל את קשריו הוא במקומות הנכונים (הוא לא מדבר רשמית עם ראש הממשלה, אבל יש לו חברים שכן מדברים) גילה לתדהמתו, כך על פי עדותו, שיוזם הפגישה הוא לא אחר מאשר אשל. זה כשלעצמו לא מהווה עילה להגשת כתב אישום, אך הנסיבות שמסביב מלמדות שהאיש חזר עם כל השטיקים של פעם.

אשל, אומר לנו הגורם הבכיר, הכניס לנתניהו לראש שאחרי שחוק הגיוס יעבור בכנסת ניתן לשוחח עם גורמים במפלגות החרדיות על הצטרפות לקואליציה בתמורה לתקציבים וכופתאות. לפי הניתוח של אשל, הגורם המתון ביהדות התורה הוא דגל התורה. אנשיה לא מארגנים הפגנות ועצרות מעבר לים ולא קוראים לבחורים לא להתייצב בצו ראשון. מתינות ופרגמטיזם, לעומת קיצוניות לוחמת של אגודת ישראל. הגורם הבכיר יודע לספר שאשל לחשש לנתניהו שלאור מערכת היחסים הרעועה בתוך יהדות התורה אפשר יהיה לפצל את הסיעה ולהביא לצירופה של דגל התורה לקואליציה.

למעגל הפיצולים, כך בן שיחנו, הציע אשל להוסיף גם קבוצת חברי כנסת בתוך ש"ס שכפופה, לדבריו, ליו"ר לשעבר, ח"כ הרב אלי ישי. נשמע מוזר? רק למי שלא מכיר את החשיבה של אשל ולא עקב אחר המאבק שהתנהל בשבועות האחרונים סביב ראשות ועדת חוץ וביטחון בכנסת.

כזכור, נתניהו סירב בתוקף להעניק את ראשות הוועדה לעופר שלח מיש עתיד (ח"כ חרדי ששוחח לאחרונה עם נתניהו טוען שהוא יעדיף להשלים עם הגרעין האיראני מאשר להפקיד את ראשות הוועדה בידי שלח, אותו הוא מתעב מאוד). יאיר לפיד, מצדו, טרפד כל מועמד אחר, עד שיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין נאלץ להפעיל את סמכותו וליטול את התפקיד לעצמו.

לפני כשבועיים הציעו אנשי נתניהו את ראשות הוועדה באופן זמני ביותר (כלומר, קבוע) לישי. הנימוק: הוותק הביטחוני העשיר שלו כחבר לשעבר בכל הפורומים המיניסטריאליים החסויים ביותר במשך קרוב לי"ג שנה. בתכל'ס, זה היה רק אליבי. בכנסת לא מחלקים תפקידים לפי כישורים. להפך. ההוראה להצעת המינוי לישי באה ישירות מלשכת ראש הממשלה. ההסתעפות הכי מוזרה בסיפור היא שההצעה הגיעה קודם כול לבית ברחוב חזון איש 5, ומשם - דרך שני דיינים חשובים - הועברה לידיעתה של צמרת ש"ס הנוכחית. בסופו של דבר, היא ירדה מעל הפרק לאחר שלפיד הטיל עליה וטו מוחלט ונתניהו התקפל. כהרגלו.

הפגישה של נתניהו עם גפני והמידע שדלף בעקבותיה סוגרים לצמרת ש"ס את הפזל. נתן אשל, אומר לנו הגורם הבכיר, מכר לראש הממשלה את הלוקש שאפשר לפצל גם את יהדות התורה וגם את ש"ס כדי לתת לו רשת ביטחון לקראת ההתפתחויות המדיניות העומדות בפתח. יפה עשה גפני, אומר הגורם הבכיר, שהעמיד את נתניהו במקום. כל זמן שלפיד נמצא בממשלה אי אפשר לדבר על הצטרפות המפלגות החרדיות לקואליציה. לא כולן ולא חלקן. את הדיבורים על אופציה של פיצול בש"ס מגדיר הגורם הבכיר כתסמין מוכר של הפרעת מעיים האופיינית לאכילת גביע אשל מקולקל.

בחמת קארי

מה בדיוק מחפשים נתניהו את אשל במפלגות החרדיות המוכות, ולמה דווקא עכשיו? ההתפתחויות בכנסת מלמדות שהם לא פועלים בחלל ריק. ביום שני השבוע פקד נתניהו את ישיבתה השבועית של סיעת הליכוד בכנסת. על סדר היום עמדו המשא ומתן המדיני וביקוריו התכופים של שר החוץ האמריקאי ג'ון קארי בישראל. היום (ה') אמור קארי לנחות בארץ הקודש שוב לקראת הפרסום הצפוי בסוף החודש בנוגע להסכם המסגרת לשלום, ונתניהו נשאל על מהות הסכם המסגרת ועל המגעים שהוא מנהל בערוץ החשאי בלונדון עם אנשיו של אבו מאזן.

נתניהו מורח אותנו בגדול, סיכמו כמה מחברי האגף הימני בליכוד בתום הדיון. בין השאר הם ציינו את ההתייחסות לעתיד בקעת הירדן. נתניהו השיב שישראל תעמוד על נוכחות צבאית בבקעה בכל הסכם שלום. ההדגשה על נוכחות צבאית לא הייתה מקרית. בהסכם המדבר על פינוי 90-95 אחוז מהשטחים המוחזקים אין קמצוץ של אחוז להתיישבות האזרחית בבקעת הירדן.

ואיפה נפתלי בנט והבית היהודי בסיפור? הראשון כבר הוציא לעצמו תעודת ביטוח מפני פרישה מהממשלה והקואליציה עם הצגת הסכם המסגרת; הסכם שמשמעותו פינוי בהיקף פי שלושים מזה של גוש קטיף. בעוד שבועיים תעלה לדיון והצבעה במליאת הכנסת הצעת החוק המחייבת משאל עם לפני כל הסדר מדיני. מי שדורש את החוק ומזרז את הגשתו הוא בנט. את ההסבר לכך סיפק בעצמו לפני מספר שבועות בראיון שהעניק לאחת מהרשתות הזרות בישראל. בנט נשאל האם יפרוש מהממשל במקרה שהשיחות המדיניות יובילו להסכם שיש בו פינוי ישובים, והשיב: לא. הסיבה: כל הסדר יבוא למשאל עם, ושם נרכז את הכוחות כדי להפיל אותו. שאלה: ואם ההסכם יאושר בכל זאת במשאל העם. תשובה: נכבד את רצון העם ונישאר בממשלה.

מאחר שלאף אדם שפוי, פרט למאחז העיניים בנט, אין ספק שיהיה רוב עצום בכל משאל עם להסדר מדיני שיוצג על ידי הממשלה (הערבים מהווים עשרים אחוז מתושבי המדינה. גם הציבור החרדי כבר לא מונח בכיס של הימין. בפרט אם יתברר שהמשאיות המיועדות לטרנספר של בני הישיבות מאולמות הלימוד לבקו"ם יהיו תפוסות על ידי מנהלת הפינוי מיהודה ושומרון במשך קרוב לשנתיים). כפי שהוכח בהינתקות, הדרך היחידה לעצור הסכם מדיני מסוכן עוברת בחיסולו בעודו באיבו. זבולון אורלב וחבריו יכולים היו לפרוש מהממשלה ברגע שפורסמה תכניתו של אריאל שרון, והממשלה הייתה נופלת. אבל אלה החליטו להישאר עוד מספר חודשים, וכשכבר פרשו היה מאוחר. בנט עם תעודת הביטוח שלו בדמותה של הצעת החוק למשאל עם מתכנן, באופן השקוף ביותר, תרגיל דומה.

האגף החרד"לי והימני יותר של הבית היהודי עבר כבר את התסריט הזה בפינוי גוש קטיף והוא מכיר אותו היטב. בשלב הזה שומרים אורי אריאל וחבריו על פרופיל נמוך ומשנוררים על הדרך עוד כמה תקציבים להתיישבות ביו"ש ועוד כמה מכרזי בנייה היוצאים בסמיכות למועדי שחרור מחבלים. אבל גם להם ידוע שהם חיים על זמן שאול. המשמעות של הדילוגים הבלתי פוסקים של קארי באזור וההתחמקויות של נתניהו מאמירות מפורשות נגד פינוי ישובים - ברורות. אם הפלסטינים לא יחמיצו שוב הזדמנות להחמיץ הזדמנות, ויטרפדו את הסכם המסגרת של שר החוץ האמריקאי, בשבועות הקרובים ייפתח מחול שדים מדיני ופוליטי גם יחד. בבית היהודי מדברים כעת מפורשות על אפשרות של פילוג בסיעה ופרישת חמישה-שישה חברים מהקואליציה עם פרסומו הצפוי של הסכם המסגרת.

באופן ארימטי, הפרישה לא אמורה לסכן את קיומה של הממשלה. גם בתסריט הגרוע ביותר, לפיו פרישת החלק החרד"לי בבית היהודי תפעיל על בנט לחץ בלתי נסבל שיאלץ גם אותו לפרוש, לא יעברו יותר מעשרים דקות עד להצטרפותה של מפלגת העבודה. אבל נתניהו לא רוצה להיות בלי אף מפלגה דתית בקואליציה. מי שבונה על קדנציה רביעית בראש מחנה לאומי לא יכול להיות נתון ללא הרף לחסדים של לפיד, ציפי לבני ובוז'י הרצוג. מכאן השאיפה לצרף את המפלגות החרדיות, או את חלקן, לקואליציה העתידית.

אשל ונתניהו לא פעלו בחלל ריק כשהחלו לבדוק את הדופק אצל השותפות הפוטנציאליות. הטעות הייתה בדרך ובשיטה. שבועיים לפני חוק הגיוס? זה לא הזמן לשיחות מהסוג הזה עם המפלגות החרדיות, ובוודאי שלא בשיטות הנלוזות שמקדמות ניסיונות פיצול בתוך הסיעות. מה שעבד אצל מפלגת העבודה ואהוד ברק (אשל היה אחד ממבשלי הפיצול) לא יעבוד היום אצל מפלגות המייצגות את הציבור העשוק והרצוץ ביותר במדינה. בטח לא כשגדול המרוצצים הוא שר האוצר והשותף הבכיר בממשלה.

המקררים הריקים

בצל הידיעה המסעירה על ביטול המסע הגדול לניו יורק (על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים לעצמנו לא לעסוק בסיבה האמיתית לכך) נבלעה ידיעה אחרת שאינה עוסקת בחוק הגיוס אך מעידה על תופעה העלולה/אמורה/עשויה להפוך אותו לבלתי רלוונטי כשייכנס לתוקף בעוד כשלוש עד שש שנים.

בלוח המודעות באחד הכוללים הגדולים ביותר בישראל, אם לא בעולם היהודי כולו, נתלה השבוע פתק קטן קורע לבבות. הוא הזמין אברכים לגשת לפינה מסוימת בזמן מסוים וליטול לעצמם מספר כיכרות לחם. החלוקה יועדה לאברכים עם חמישה ילדים ומעלה, אך בשקט-בשקט נאמר שגם מי שבחזקתו שלושה או ארבעה ילדים יכול להיעזר בה, ובלבד שמספר הכיכרות יותאם למספר הילדים. שלוש לשלושה, ארבע לארבעה. בשעה היעודה, מספר לנו אחד מזכאי החלוקה, השתרך תור בן חמישים מטר. מי שהתיאור מעלה אצלו קונוטציות לתיאורים היסטוריים על חלוקות דומות, שישאיר אותן לעצמו.

בכולל הזה משולמות המלגות הזעומות באיחור ממוצע של שלושה חודשים ומעלה (מאחר שהקור מגביר את הרעב, בחנוכה נמכרו שמיכות פוך סינטטי במחיר עלות: שמונים שקלים בלבד). ואם בשעה שהמלגות חולקו כסדרן הן הספיקו ללחם וגבינה בלבד, לא קשה לתאר את מצב האברכים שנאלצים לחכות.

גבאי צדקה ועסקנים המסייעים לעמלי תורה יודעים לספר על מקררים בבתי אברכים שמכילים קופסת גבינה, מספר עגבניות (במחירים הנוכחיים גם זה לא) וכמה בצלים. ואין מדובר במקרים סוציאליים מובהקים כמו משפחות מוכות מחלות או חסרות דיור שמוכרות דרך קבע לשירותי הרווחה. המקררים הריקים מייצגים תופעה שהולכת ומתאזרחת אצל אברכים ובני תורה שעד לאחרונה הצליחו להחזיק את הראש מעל המים.

כמה זמן הם יוכלו להמשיך כך? הפובליציסטים המטיפים לפת במלח תאכל משוכנעים שלנצח, אבל אין להם שום סימוכין. תופעות של מסירות נפש אחוזת חבלי רעב למען לימוד התורה מוכרות לנו מהתיאורים המרטיטים של דוד זריצקי ומשה פראגר עליהם השלום. עולם התורה שלפני מלחמת העולם השנייה. בשבעים שנות השפע האחרונות שעברו מאז לא נרשמו ניסיונות כה קשים של מחסור נורא. ומי יימר לן שדור המעדנים והקורנפלקס יעמוד אף הוא במבחן?

ושלא יספרו לנו שאם עברנו את הקיצוצים בקצבאות הילדים של שנת תשס"ג נעבור גם את זה. המהלומות המונחתות היום על חוט השדרה הכלכלי של הציבור החרדי קשות ומקיפות הרבה יותר. משרד החינוך, המפרנס הגדול ביותר במחננו, סורק בשיטתיות את מקורות התעסוקה ומכה בכל התחומים. מגני הילדים ועד הסמינרים. מתלמודי התורה ועד הישיבות הקדושות. סגירת הברזים משפיעה גם על משפחות שלא מתפרנסות מעולם החינוך. מורה שמפוטרת לא הולכת לפאנית, וחושבת מאה פעם לפני שהיא יורדת לקניית ביגוד הכי מתבקש בגאולה וברחוב רבי עקיבא. תשאלו את בעלי החנויות: הם מדווחים על ירידה דרסטית בפדיון החודשי.

ייאמרו הדברים בצורה הברורה והעצובה ביותר: אם תקציבי עולם התורה לא יחזרו למצבם הקודם והחרב המונפת במשרד החינוך לא תחזור לנדנה, באמצעות החלפת ממשלה או נס אחר, אין כמעט חשש מגזירת הגיוס שתיכנס לתוקפה המעשי בעוד שש שנים. הלחץ והדחק יגרמו לכך שרק בעלי תעצומות נפש מיוחדות לתורה או מי שקיבל חותן עשיר בסגנון הגבירים של פעם (אלה שהיו באים לישיבה ומבטיחים כמה שנות קעסט לעילוי המאושר) יוכלו לעמוד במבחן הבלתי נתפס. כמה פעמים אפשר להגיד לילד שהיום הולכים לתלמוד תורה ברגל כי אין כסף לשלם להסעות?

למרבה הצער, הנתונים הכואבים שבשורות הבאות מלמדים שזה מתחיל לקרות. שימו לב למספרים: בשנת 2013 גויסו כאלפיים איש למסלולים החרדיים, ועוד 1,500 לשירות האזרחי. את הנתון הפותח צריך לפרק למרכיביו השונים. 900 לנח"ל החרדי, ו-1,100 למסלולי השח"ר. הפרט הראשון חסר משמעות כמעט: רוב המתגייסים לנח"ל החרדי אינם חרדים, ואלה שכן - ברובם בוגרי כיכר ציון ויושבי הגדרות של הערים החרדיות. הנתון המבהיל הוא הגידול המואץ במתגייסי השח"ר. אלה אברכי משי שהלחץ מוציא אותם לעשות לביתם דרך השירות הצבאי. את המאפיינים של המתייצבים לשירות האזרחי קשה יותר לאבחן, אך בקווים כלליים ניתן לומר שגם הם באים מתוך המיינסטרים החרדי.

גם בלי להיכנס למשמעות האידיאולוגית ההשקפתית הטהורה של המגמה האמורה, אי אפשר להתעלם מקיומה. אם יימשך הגידול במספר המתגייסים ומשרתי השירות האזרחי, היעדים שהממשלה הציבה יושגו במלואם. אם כבר היום יש כ-3,500 איש במסלולים השונים, לעומת 2,800 בשנה שעבר וקצת יותר מאלפיים לפני שנתיים, כל חישוב פשוט ילמד שהיעד של שנת 2017 (5,200 מכל המסלולים גם יחד) יתמלא. כך גם היעד לשנת 2020, אז אמורות להיות מופעלות הסנקציות הפליליות. ואוי לעיניים שכך רואות.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!