30 שנה לתאונה המזעזעת: "ה', אל תשחט אותו ואת בנו"

זה קרה בדיוק לפני שלושים שנה: בד' בשבט תשמ"ד נסעו רבבות בני אדם מכל קצוות הארץ ומכל גווני הקשת וחוגי הידות - כדי להשתתף במסע הלוויתו של 'סידנא 'בבא סאלי', רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל.

אך האבל העצום שפקד את היהדות החרדית בכלל ובני עדות המזרח בפרט - גרר אחריו טרגדיה קשה מנשוא: היה זה בחזור מהלוויה, ארבעה אברכים שבו ברכב אחד לבני ברק, אליה לא זכו להגיע, בשל תאונת דרכים קשה.

ברכב היו ארבעה מחסידי ספינקא: הרב יעקב ברקוביץ, ראש כולל ספינקא, הרב יהושע מרגלית, ממקימי 'יד עזרה', הרב יהושע בלס, ועמם הרה"צ רבי יצחק אייזיק וייס - רב חסידי ספינקא, וילדו הגדול הרה"צ רבי מאיר אביש וייס - כיום האדמו"ר מספינקא רמת אהרן, שניצל בדרך נס.

אותם ארבעה אברכים יראי שמים מחשובי קהילת ספינקא ועמם ילד אחד, ישבו צפופים אך נינוחים ברכב הקטן, כאשר רק עבודת ה' הייתה בראש מעייניהם, ודבריהם עסקו אך ורק בעניינים רוחניים הנוגעים אל הנשמה. ברכב אפשר היה לחוש את השלווה הקורנת סביב רבי יצחק אייזיק, שחוויה של רוחניות הייתה לנסוע עמו, וכך חשו שאר האברכים שנמצאו שם באותה עת.

הכל היה נינוח, כשלפתע חשכו המאורות - משאית סטתה מנתיבה והתנגשה ברכב הקטן בעוצמה רבה, הרכב הועף למרחק רב וכל יושביו נקטפו באיבם, מלבד בנו של רבי יצחק אייזיק שנפצע אנושות ופונה לבית החולים, אך גם עליו אמרו הרופאים כי אפסו הסיכויים שיישאר בין החיים.

"הקב"ה ודאי מקיים 'אותו ואת בנו לא תשחטו'"

בבני ברק לא ידעו בתחילה את גודל האסון. אחיו של רבי יצחק אייזיק וייס - האדמו"ר מספינקא כיום - לא ידע על התאונה, ורק במשך הערב נודע בעיר דבר הטרגדיה הנוראה.

האדמו"ר מספינקא יצא ביחד עם הגאון רבי יצחק שעיה וייס, גאב"ד נווה אחיעזר, לבית החולים ברזילי באשקלון, כדי להיות עם הילד הפצוע, ולזהות את גופותיהם של ההרוגים במכון לרפואה משפטית באבו כביר. למחרת, יצאו כל ארבעת הלוויות יחדיו מישיבת ספינקא בבני-ברק, כאשר הרה"צ רבי יצחק אייזיק זצ"ל נטמן בחלקת אדמו"רי ספינקא בפתח תקוה.

אחד המשתתפים במסע ההלוויה ההמוני, משחזר ל'בחדרי חרדים' את האבל: "היה זה מסע הלוויה קורע לב. כל אדמו"רי ורבני העיר השתתפו בו, ובני ברק הייתה סגורה ומסוגרת".

השמועה הנוראה התפשטה חיש כאש בשדה קוצים, אך לאוזניו של אביו - האדמו"ר זצ"ל - ששהה בארה"ב, הגיעו רק חצאי דברים. סיפרו לו כי בנו נפצע בתאונה קשה וחובה עליו לבוא לבקרו, חסידיו ומקורביו חשבו כי ליבו לא יוכל להתמודד עם השכול והיגון, ועל כן סיפרו לו טיפין טיפין. אך בשבתם במטוס בדרך לישראל, ראה האדמו"ר מבעד לדמעות ששפך לרפואתם, כי בניו האחרים לא מניחים תפילין, ומיד הבין שלא לבקר חולים מגיע הוא אלא להלוויית המת, ובהבינו זאת קרע מיד קריעה ובירך בקול גדול "ברוך דיין האמת".

בדרכו להלוויה, ביקש האדמו"ר זצ"ל לשמוע על מצבו המדויק של נכדו, ודרש שלא יסתירו ממנו שום מידע - ואפילו הקשה ביותר חלילה. לאחר ששמע כי התייאשו הרופאים ממצבו, פתח מיד בתפילות ובתחנונים לעורר רחמי שמים.

גם כאשר עלה להספיד את בנו לפני קהל האלפים שבאו לחלוק כבוד אחרון לאותו צדיק, לא בבכי פתח - אלא בצידוק הדין, כביכול כל זה לא קרה אלא בגללו, הוא אשם בכל ובשלו הסער, אמנם בנשימה אחת נושא הוא תחינה לבורא עולם, וכך אמר: "מקיים הקב"ה את כל התורה ובוודאי גם את האיסור לשחוט אם ובנה ביום אחד, קרבן אחד הקרבתי, אבל על הנכד חוס ורחם.

"במילים אלה פתח האדמו"ר את שערי הדמעות, ולא ניצב שם איש שלא הוזיל דמעה", מספר אותו משתתף במסע ההלוויה. ואכן, הועילו דבריו הקדושים, ובהמשך מסע ההלוויה הגיעה הבשורה כי התייצב מצבו של הנער, וכי יש סיכוי להצילו. חסידים ודורשי רשומות מיהרו לכוון את השעה והתברר כי בשעה שדרש האדמו"ר - באותה שעה התגלגלו רחמי שמים והישועה החלה לבוא.

אכן ארכה הישועה זמן רב, אך מצבו של הנער השתפר והלך. התפילות שנשאו למענו כלל ישראל הועילו, והוא יצא מכלל סכנה עד שהבריא לחלוטין.

אנקדוטה מרתקת סיפר לימים כונן מד"א שהיה במקום. לדבריו, כאשר הגיע למקום התאונה ראה יהודי מבוגר אומר תהילים ליד הילד הפצוע. רק שנים לאחר מכן זיהה את אותו יהודי מבוגר כזקנו של הילד - הרבי בעל ה'חקל יצחק' מספינקא זיע"א,

תולדותיו: תורת חיים ואהבת חסד

הרה"צ רבי יצחק אייזיק זצ"ל, נולד לאביו האדמו"ר רבי יעקב יוסף זצ"ל בחודש אלול תשי"א, ונקרא על שם סבו האדמו"ר בעל ה"חקל יצחק". אביו העיד עליו כי מי שרוצה להביט בדמות דיוקנו של ה"חקל יצחק" יביט בבנו אייזיק.

בבחרותו למד בישיבת טעלז בארה"ב ובישיבת 'כוכב מיעקב' טשעבין בירושלים, כבר אז נודע בכשרונותיו הברוכים ובהתמדתו העצומה בתורה.

בהגיעו לפרקו בנה את ביתו בשנת תשל"א עם רעייתו הצדקנית ע"ה, בת הגאון רבי אברהם צבי ווייס זצ"ל גאב"ד שכונת נווה אחיעזר בבני ברק.

בשנת תשל"ב נבחר על ידי אביו לכהן פאר ולשמש כרב קהל חסידי ספינקא, לאחר שהוסמך על ידי גדולי התורה שבדור בכתר הוראה.

תפילותיו היו חוצבות להבות אש ומתוך בכיות נוראות. נודע כפה מפיק מרגליות וכנואם בחסד עליון.

במהלך חייו הקצרים הפך רבי יצחק אייזיק לשם נרדף לחסד בעיר בני ברק, ושם עצם של מסירות נפש, שכל כולו חדור בשלהבת אש קודש, כל מעשיו היו רק למען מטרה אחת - לפעול למען יהודים ולמען מוסדות חסידות ספינקא.

חסידים יודעים לספר על הלוואות שנתן להם 'בתורת הלוואה' כדי שלא יתביישו, אבל בפועל היה זה מתנה. לדבריהם, רבי יצחק אייזיק הבין את נפש האברכים, ותמיד נתן הלוואה כפולה מזו שהתבקש, בהסבירו שמן הסתם התביישו לבקש יותר.

מוסדות ספינקא, ובעיקר התלמוד תורה, הוקמו על ידו, ובמרץ בלתי נדל4ה פעל להגדיל תורה ולהאדירה. תמיד אמר לבני ביתו כאשר היה פונה לנוח מעט: "תעירו אותי רק בשביל שני דברים - אם המשיח יגיע או בשביל המוסדות".

לצד פועלו בענייני הציבור, עשה לילות כימים בלימוד התורה, וכל טרדות שבעולם לא הצליחו להפרידו מספריו, ידידיו מספרים כי כאשר התחיל ללמוד, דומה היה כאילו מעולם לא הפסיק ולימודו היה כמקשה אחת. ראוי לציין גם את הבהירות בה למד - אף את הסוגיות הקשות ביותר.

מידת החסד שניחן בה הייתה לשם דבר. כל יהודי זכה לשמוע ממנו מילה טובה, ופעמים שבאו אנשים לשוחח עמו - ולא על דבר מה, אלא אך ורק כדי לשפר את הרגשתם או להתחזק מעט, באשר הוא היה מרגיע את כל הסובבים בעצם נוכחותו.

רבי יצחק אייזיק השאיר אחריו דורות ישרים מבורכים - שבעה ילדים. בניו: האדמו"ר מספינקא רמת אהרן, האדמו"ר מספינקא גני גד, האדמו"ר מספינקא צפת והרב נפתלי מנחם וייס. חתניו: הרב מרדכי זושא טברסקי, הרב שמעון רוזנפלד והרב דוד וסרמן ההולכים בדרכיו ובדרכי אבותיו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!