ב'דגל' חוגגים את ביטול מסע האדמו"רים

בשעה שחבר-הכנסת מאיר פרוש עשה את הדרך מבית הפרקליט יעקב וינרוט במרכז לבית המחוקקים בירושלים, הסתובבו חכ"י דגל התורה במשכן הכנסת, מחויכים מאוזן לאוזן - כמו חברי הבית היהודי אחרי עוד דיל אטרקטיבי של בנייה בשטחים תמורת שחרור מחבלים. מה הייתה הסיבה למסיבה של ח"כי דגל? לזאת נגיע תכף ומיד. מה שניתן לומר כבר בתחילה, שלא היו אלו החדשות שהגיעו ממשרדו של וינרוט שהיוו עילה לחגיגה.

ראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול, זימן אישית לפגישה גם את הח"כים מש"ס ומדגל התורה. למעט ח"כ פרוש שירד במיוחד לאזור המרכז, כל המוזמנים, כולל הח"כים תושבי בני ברק, העדיפו לשלוח נציג מטעמם או להתעדכן טלפונית תוך כדי הפגישה. בסביבתם של הח"כים היה מי שהציע בציניות להסתפק בשליחת עוזרים נושאי תעודות ח"כ, שיצביעו ויכריעו בשם המשלחים האם להגיש בקשת רשות ערעור.

בעיצומו של עסק הביש הקטסטרופלי אליו נקלענו, אין פנאי להומור שחור. לגופו של דיון ובעצה אחת של עורך-הדין, הח"כ הנוכח והחברים הטלפוניים, הוחלט להגיש את בקשת רשות הערעור. ההחלטה הזאת התקבלה למרות ההכרה הברורה שהסיכוי לביטול הבחירות החוזרות, שווה לסיכוי שהקנאים יחליטו להגיע לקלפי ולהצביע, הם ולא אחר, הם ולא שליח.

כמו תמיד נשאלת השאלה מי ישלם את המחיר, מלבד הציבור שמשלם דרך קבע טבין ותקילין, בתוספת כינויי-משוררים לא מחמיאים. בכנות יש לומר, כי אין כל מקום לעורר תקוות וציפיות נאיביות ותמימות. עוד לא נולד הפוליטיקאי החרדי שיעשה 'חשבון רפש' וייקח אחריות על מעשי ידינו הטובעים בים המריבות, הזיופים וההלשנות: לא על ההפסד הכפול, קדנציה אחר קדנציה, של ראשות עיריית ירושלים; לא על התסבוכת שהובילה לאובדן חריש; לא על הטעות הגדולה מכל - שגרמה לחברי הכנסת החרדים להאמין שעניין הגיוס יוסדר בחקיקה.

למי שהספיק לשכוח או מנסה להשכיח, חברי הכנסת החרדים, כמעט כאיש אחד (למעט אטיאס שהיה היחיד שזיהה והתריע), הלכו שבי אחרי ביבי, כמו עכברים אחרי החלילן מהמלין והאמינו להבטחותיו כי יסדיר את הגיוס לקראת סוף הקדנציה. חדורי אמונה תמימה הם פספסו את המומנטום ולא חתרו להכרעה ברגע האמת - באמצע הקדנציה שעברה ולא בסופה, כשבג"ץ עדיין לא אמר את דברו ולביבי נתניהו היה מה להפסיד, לא פחות מאשר לחרדים.

אבוטבול ישלם

חששו הגדול של אבוטבול הינו שברגע האמת הוא ימצא עצמו בודד במערכה הכספית, בלי סיוע פיננסי של המפלגות שלא זכאיות לכספי מימון בחירות חוזרות. בעבר פורסמה תמונתו של אבוטבול מחולץ ב'סקיי סייבר' מגובה של שלוש קומות בכנס הנבחרים החרדים. רק זה מה שחסר לו, להיתקע לבד שם למעלה ולממן עוד מערכה משפטית-פוליטית עקובה מדמים, בלי ספונסרים מפלגתיים.

'שולמן ישלם', נהגו לצטט פעם בשמו של הישראלי המכוער שזולל וסובא במסעדה וכשביטנו מלאה מנסה להפיל את התשלום על אחרים. ובכן, מסתבר, כי למרות שאין חדש תחת הבית-שמש, הפעם לא שולמן אלא 'אבוטבול ישלם', ובמזומן: כרבע מיליון שקלים הוציא אבוטבול עד כה מכיסו עבור הייצוג המשפטי, ואף לא שקל מזויף אחד הוחזר לו על-ידי המפלגות כהשתתפות חלקית במימון ההוצאות המשפטיות.

על יתרת החוב המשפטית של אבוטבול שמרגיש כמו קורבן ציבור, יש להוסיף יתרת חוב פוליטית אישית של כשבע מאות אלף שקלים שאבוטבול הוציא מכיסו במערכת הבחירות האחרונה. אין פלא אם כן, שאבוטבול התנגד להגשת בקשת רשות הערעור, יחיד נגד רבים, משלם נגד משתמטים.

על החלטת בית המשפט המחוזי לקיים בחירות חוזרות אין זכות ערעור אוטומטית. גם אם בקשת רשות הערעור תתקבל, קלושים הסיכויים שבג"ץ יחליט לבטל את הבחירות החוזרות, ובכל זאת נפלה ההחלטה על הגשת בקשת רשות ערעור וזאת משני טעמים.

הטעם האחד הינו חוסר רצון להצטייר כמי שמרכינים ראש ומודים באשמה. מי שלא מנסה למצות עד תום את האופציות המשפטיות, נתפס כמי שאינו מאמין בטיעוניו שלו. הטעם השני הינו דחיית הקץ, בתקווה שרוח חדשה תנשב ממרום - אולי ממטוסו של ג'ון קרי - ותקבע בישראל סדר יום.

ההיגיון הפוליטי שהוביל את חברי הכנסת למסקנה המשפטית הינו שאם התקשורת תעסוק בעוד כמה חודשים בהצעת המסגרת האמריקאית, היא לא תתפנה לעקוב אחרי בחירות בעיר בעלת האוכלוסייה האנגלו-סאקסית. בלי גיבוי תקשורתי מאסיבי, ההתלהבות במחנה השני תחזיק מעמד כמו שלג ביום שמש.

תחת השפעתה של האווירה המדכדכת ששררה בפגישה, הסתובבו חברי הכנסת של דגל התורה בבניין הכנסת ובכל זאת נראו כמי שנהרה שפוכה על פניהם. לא ההחלטה להגיש בקשת רשות ערעור בבית שמש שיפרה את מצב רוחם, אלא דחיית המסע המתוכנן של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לארה"ב.

מבלי להכניס ראש בין הרים, אי אפשר להתעלם מחילוקי הדעות שנלוו למסע שבוטל, כאשר יתד נאמן נזכר להתייחס לנסיעה רק כשהלכו וגברו הסיכויים לביטולה - אחרי למעלה משבוע מיום הפרסום הראשון בהמודיע.

ההודעה הסופית על ביטול המסע, והאגדות שנלוו להחלטה, בדבר לחץ של תורמים, מקורבי נתניהו, העלו חיוך על פניהם של ח"כי דגל התורה שנראו כמי ש'מסע כבד' הוסר מכתפיהם. "מי שלא רצה לשבת עם ביבי, סופו שייפגש עם התורמים שלו", עקץ באירוניה בכיר בדגל התורה שנזכר איך רק לפני שבוע מתח ח"כ ליצמן ביקורת נוקבת על פגישת הסרק שקיים גפני עם ביבי.

העסקנים החסידיים שהקדימו לצאת לחו"ל לפני ביטול הנסיעה, אומנם לא פספסו את ה'סיילים' בניו-יורק בתקופת החגים הנוצריים, אבל את השנה האזרחית החדשה דווקא ח"כי דגל התורה החלו בצהלה, לנוכח העובדה שהמסע לניו-יורק מת מיתת נשיקה.

היכל התרבות

מי שעוקב אחרי קרב האיתנים בין חברי הכנסת החרדים בנוגע לסוגיות שבציפור הנפש, אינו יכול להתעלם מהמנגינה שמשמיעה לנו ציפור קטנה בלב. איך ייתכן - שואל עצמו כל יהודי חרד - שבמקום להתווכח על המהות, מתכתשים להם דוברים מטעם על מספרי הבחורים שהתייצבו או לאו לצו ראשון, והכיצד זה שבמקום להתגייס כאיש אחד למשימה האמיתית נגד החוק הרע שמתגבש, אנו צופים בגיוס תקשורתי פנים-סיעתי?

המענה לשאלות הקשות הללו מגיע מחוץ למחנה. כי בעוד בתוכנו בוקה ומבולקה, יש מי שמנצל את הסיטואציה שנוצרה כדי להוסיף מכה על מכה. חג החנוכה חלף עבר לו זה מכבר, אבל מלחמת תרבות אמיתית מתנהלת בימים אלו, על כל שקל שמועבר, על כל אגורה מתוקצבת.

הנוסחה של לפיד שמיושמת בכל מקום אפשרי, פשוטה בגאונותה להרע: במקום לקצץ ישירות בתקציבי החרדים, הוא מצמיד לצווארנו סכין קצבים. קיצוץ רשמי בתקציבי החרדים, הוא סיפור מסובך, המחייב את שר האוצר לפעול במסלול הרשמי, תחת עינם הפקוחה והדומעת של חברי הכנסת החרדים, במליאה ובוועדת הכספים.

לפיד מצא מסלול עוקף. במקום לקצץ הוא מעקצץ. התקציב המקוצץ מלכתחילה נותר על כנו, אבל ידיו הארוכות של השר דואגות לכך שאוסף תקנות, הוראות והנחיות - יהפוך את ביצועו בפועל לבלתי אפשרי. השקל נותר בקופה, אבל דרך הובלתו למוסדות החינוך החרדים, בלתי עבירה.

יש נהלים חינוכיים שאי אפשר להסתיר את מטרתם: כשמוציאים את הילד החרדי ממעגל הזכאים להארכת לימודים בתקופת החופש הגדול, אי אפשר ללמד זכות. כשמקצצים עד לאפס את תקציב תגבור לימודי יהדות לחינוך החרדי (גזירה טרייה מהבאסטה של יש עתיד), לא ניתן להפך בזכויותיו של המקצץ.

אלא שהפגיעות החמורות ביותר, הן אלו שחוסות תחת הגדרות מפוצצות שמאחזות גם את עיניהם של בקיאים בעובדות. הטרמינולוגיה מסבירת הפנים, מסווה היטב את הכוונות האמיתיות של כותבי הנהלים החדשים.

לפני שבוע דווח במדור זה על הנחיות חדשות שמקצרות דרסטית את תקופת הרישוי למוסדות. לכאורה זוהי הנחיה תמימה שמקצרת מועדים. בפועל, מדובר בהחלטה מקצרת חיים. הליך הרישוי, הוא מלאכת מחשבת של בירוקרטיה טרחנית שאורכה כאורך הגלות. משמעותה של הנחיה כזו הינה גריעתם של מאות מוסדות, שבלי עודף סייעתא דשמיא, לא יוכלו בוודאות ברורה ומיידית לעמוד בסד הזמנים הבלתי אפשרי. פגיעות מהסוג הזה, ניתן לזהות רק בעין מקצועית.

סיפורו של נוהל שר האוצר, שאמור היה להפוך את תקצוב הישיבות והכוללים לתקציב על הנייר בלבד, הובא כאן גם זה לא מכבר. הנוהל החדש קבע מערך ענישה אישי הכולל השבה רטרואקטיבית של עד פי חמש מהכספים שהתקבלו וחיסול כל מנגנוני הערר. לפיד ניסה להעביר אותו מתחת לרדאר, וכשל רק אודות לכך שהפוליטיקאים החרדים הפעילו את חיבור הבלוטוס וגילו התקנים חילוניים בסביבה - מטה הקואליציה האזרחית, אליו חברו למאבק משותף.

חבירה לגופים חילוניים אינה מתכון בטוח להצלחה. הראש היצירתי של נערי האוצר עושי דברו של השר ממציא לנו תמיד פטנטים בניסיון של הפרד ומשול בין חרדים לחילונים ולדתיים-לאומיים. זה בדיוק מה שעשה האוצר בסיפור תקצוב ה-65 מיליון לישיבות. לפיד נאות לזרוק כמה גרושים אחרי שקיצץ בנטיעות עד היסוד והפחית מאות מיליונים מבסיס תקציב הישיבות. אחינו החורגים בבית היהודי מיהרו להלביש את חגורת ההצלה שזרק להם והותירו את החרדים בדד, טובעים במים הזידונים.

תרומת דמים שחורים

'נוהל שר האוצר' - מתאר למעשה את נוהל המאבק החדש שמתנהל בימים אלו בכל הגזרות והגזירות: כל הארץ חזית. כל שקל שמיועד לחרדים, עובר בידוק ביטחוני קפדני ביציאה ממשרד האוצר.

קבלו בבקשה לקראת ראש-החודש העברי וראש-השנה הלועזית, שתי מהלומות אגרוף נוספות, טריות-טריות, שמגלגל האוצר לפתחנו באמצעות תפירת קריטריונים חדשים וחילופי תפקידים ופקידים. אין מנהל מוסד חרדי שלא מכיר את סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. כאן כבר לא מדובר בכסף ישיר שיוצא מקופת המדינה, אלא באישור הטבת מס שמאפשר למוסדות להגדיל משמעותית את כמות התרומות מנדיבים-מחושבים, שלא יוציאו מכיסם שקל שאינו מוכר כהוצאות.

רק השבוע נשאו עשרות מנהלי מוסדות את עיניהם היגעות לוועדת הכספים שאישרה את רשימת מוסדות הציבור במסגרת הסעיף. מנהלי המוסדות המאושרים (תרתי משמע) יוכלו להציג לתורמים אפשרות לזיכוי ממס - בשיעור שבין 35 אחוזים (ליחיד) ל-25 אחוזים (לחברה בע"מ) מסך התרומה. והנה, בא יאיר לפיד וכורת גם את הענף הזה.

אצל נתניהו, כידוע, לכל משבר נתפרת ועדה. גם אצל לפיד אך בהבדל אחד: ביבי קובר משברים באמצעות ועדות שמטרתן סחבת אחת גדולה. לפיד קובר אותנו (פוליטית, תקציבית. בינתיים רק זה), בוועדות ממוקדות, עם קו מטרה ברור. אז הנה לכם הוועדה החדשה: ועדה לבחינת אמות המידה המגדירות מוסד ציבורי כמוכר לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, שעל-פי הנחיות לפיד תגיש את מסקנותיה עד ליום 7.2.14. בעולם המושגים של הוועדות, מדובר בהגשת תוצאות מהיום-למחר.

שר האוצר לפיד משמיע את כל הטקסטים הנכונים. "הוועדה" הוא מסביר, "הוקמה כדי ליצור קריטריונים שוויוניים, אחידים ושקופים לקבלת הטבות מס כמוסד ציבורי". אכן, מבחינתנו, החרדים, שקוף מזה לא יכול להיות.

לקוראים בין השורות של דף ההנחיות שקיבלו חברי הוועדה, ברור למדי מהי המטרה: "הוועדה תיתן דעתה לסוגיות כגון: 'מהו ציבור' ו'מטרות ציבוריות' לצורך החוק, דרכי הפיקוח והבקרה על מוסדות המבקשים ליהנות מהטבת המס ואופן מדידת התרומות לחברה על ידי מוסדות הציבור".
בין שנים-עשר חברי הוועדה יישב גם חרדי שיודע לעשות רו"ח: רואה-החשבון יעקב וירז'בינסקי. סביר להניח שהוא יילחם לשימור הסעיף שבלעדיו - למוסד חרדי החי מכספי נדיבים, אין כל אפשרות לזכות לחיים ארוכים. סביר גם להניח - הנחה על אנחה - שדעתו תהיה דעת יחיד. ככל שזה תלוי בלפיד, לאתיופים שאינם יכולים לתרום דם לעצמם, יצטרפו גם השחורים, תורמי הדמים החרדים.

וזו כאמור, רק דוגמה אחת מני רבות. כל הצעה תמימה, טומנת בחובה מהפכה מתוכננת מראש שמטרתה לשנות סדרי בראשית. כך לדוגמה (נוספת בסדרה), עוד הצעה לסדר תמימה שהועלתה לאחרונה בוועדת החינוך של הכנסת, תחת הכותרת: "מעבר מכללות לחינוך ממשרד החינוך לות"ת". ות"ת, אלו ראשי התיבות של הוועדה לתכנון ותקצוב שעל-ידי המועצה להשכלה גבוהה. בראש הות"ת עומד פרופסור מנואל טרכטנברג, מיודענו מימי המחאה.

"המכללות לחינוך", זהו שם הקוד המכובס לסמינרים החרדים שמכונסים כיום תחת אגף מיוחד במשרד החינוך. גם כאן הניסוח תמים ונקי כמו גרסה של זייפן תעודות זהות בבית שמש: "המכללות לחינוך מקבלות תקציביהן ממשרד החינוך, בניגוד ליתר המכללות האקדמיות המקבלות תקציביהן מות"ת", נכתב בסעיף המסביר את הצורך במעבר ממשרד החינוך לקורת הגג של המועצה להשכלה גבוהה.

מנהלי האוניברסיטאות חטפו ממבקר המדינה דו"חות ביקורת מדיפי צחנת שחיתות, שלידם אפילו ההוצאות של ביבי מריחים כמו סופר-קלין. מהבחינה הזאת, יש כמה מנהלי סמינרים שיוכלו לחוש בבית. בין חברים.

מנהלי הסמינרים הם לא הדמויות האהודות ביותר ברחוב החרדי, אבל לעומת עמיתיהם המדושנים באוניברסיטאות, הם ל"ו צדיקים. רק שבמקרה הזה אין כל מקום לציניות, כי לזרוק את הסמינרים החרדיים בין האוניברסיטאות, זה כמו לזרוק דגיגים בבריכת כרישים. הדבר האחרון שילקח בחשבון, זהו האינטרס של התלמידה החרדית.

מעשה מרכבה

מי מבינינו שממשיך לסבור לתומו כי מהבית היהודי תבוא לנו הישועה, כדאי שיתעניין האם תרופה לגמילה מהזיות קשות התווספה השבוע לסל הבריאות. עוד לא נולד הסרוג שיתנדב לוותר על הזרמת מאות המיליונים להתנחלויות המבודדות ולמוסדות החינוך שמזוהים עם הבית היהודי.

אותה נוסחה של העברת נהלים שמסתתרות בהם בין השורות גזירות נגד מוסדות חרדיים, מאומצת כלפי מוסדות דתיים-לאומיים רק לצד השני, לא להרע אלא להיטיב. באווירת אולם התצוגה שהובאה לעיל, קבלו הדגמה מהשבוע האחרון: מערכת מרכבה, היא כלי העבודה של משרדי הממשלה שעמותות החפצות להגיש בקשות תמיכה יכולות לעשות זאת באמצעותה.

בהתאם לנהלים, על המשרד הממשלתי הרלוונטי לפרסם קול קורא ומי שרואה עצמו מתאים לקריטריונים נכנס למערכת מרכבה ומגיש בקשה. כל זה אמור להתרחש בדרך המלך אבל לעיתים, כאשר אי-מי במשרד ממשלתי כלשהו מעוניין להבליע תקציב הוא מתעלה מעל לדרישה המיותרת של קול קורא ומוציא קריטריונים ישירים במרכבה. וכך, רק מי שלרשותו עומד עודף זמן פנוי אותו הוא מנצל לשיטוט במבוכי המרכבה שגם כך לא פשוטים, עולה על הטריק. לחילופין, אותם אלו שאותו אי-מי במשרד הממשלתי חפץ בייקרם, זוכים ללחישה באוזן שמפנה אותם ישירות למעשה המרכבה שנועד עבורם.

בלי קשר מוכח לתיאור המורכב האמור לעיל, עלו השבוע ל'מרכבה' קריטריונים לנוהל תקצוב של 'שעות תפילה ורב' - עוד דרך יצירתית להזרמת מזומנים בצילן של הגדרות עמומות. למטיבי-לכת שבין הקוראים להלן המסלול המלא, כולל המבוכים והמבוכות. מדובר בשני תבחינים שפורסמו, ומשום מה הולמים אך ורק את בתי הספר הדתיים-לאומיים: מחד, נדרשים לימודים תורניים, מה שמשמיט אוטומטית מוסדות חילוניים. מאידך: תנאי הסף כוללים מבחני בגרות, ואת זה אי אפשר למצוא במוסדות חרדים, גם לא ברשת המתחדשת ו'המתפקחת' של ש"ס.

בירור דיסקרטי במשרד החינוך העלה שבסעיפים חבויים כחמישים מיליוני שקלים - שיועברו בהתאם לקריטריונים, שאך לפני רגע למדתם עבור מי הם נתפרו. ההתאמה הזאת, כמו סריגת כיפה המותאמת לראש גדול במיוחד, הביאה לכך ש'מרכבה' שבעיקרה הינה מערכת של תמיכות בלבד ולא תקציבים,
הפכה במקרה החריג הזה לפלטפורמה להעברת תקציב ולא רק תמיכות.

מה נאמר ומה נדבר. אם אבוטבול רק היה נמנה על המחנה הנכון, גם למימון המשפטי שלו, מישהו היה מוצא קריטריון.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!