כשכואב צועקים - גם בלי לדעת את התוצאה • טור

מקהלות רבבות עם ישראל בארץ ובגולה הומים ונרגשים לקראת מסעם ההיסטורי של מרנן ורבנן חברי מועצת גדולי התורה ומורי דרכה של היהדות הנאמנה אל מלכות של חסד לזעוק, להתריע, להתפלל ולעורר על מצבם של יהודים שומרי תורה ומצוות בארץ הקודש.

הפעם זו מערכה כוללת. אין מדובר על גופי תורה. אין מדובר על מצוקה כזו או אחרת. הפעם מדובר על התורה עצמה. על עצם הזכות לחיות כיהודים נאמנים בארץ הקודש. זו לא זעקה על קואליציה או אופוזיציה, לא על קיצוצים כאלו ואחרים, לא על חוק כזה או אחר, לא רק על גזירת הגיוס, זו מערכה כוללת על צביונה של ארץ הקודש נוכח הניסיון לעקירת הדת שלא היה כמותו מאז קום המדינה.

זה הניסיון של הממשלה הנוכחית להפר את החוזה של זכות הקיום של יהודים בארץ ישראל, שפרטיו מופיעים בתורה הקדושה. עקירת הדת והסממנים היהודים המינימליים שעוד נותרו כאן, מעקרת כל זכות שלנו על ישיבתנו כאן מול מאות מיליוני אויבינו שאינם רוצים בישות זו.

גדולי ומאורי הדור שליט"א שמשא העם על שכמם, שעל שולחנם נערמות דבר יום ביומו מצוקות הכלל והפרט, שאוזניהם כרויות לשמוע את שוועת היהודים הרבים החוסים בצילם, החליטו בשל הסער הגדול הזה לקום ולעשות מעשה.

הם מיוזמתם, כאומרים "שאוני והטילוני". הם נושאים את מצוקותינו, מחזיקים אותו בטלטולינו - והם נוסעים. אין זה מסע קל עבורם, בשום מובן וענין. זו נסיעה שכולה כל כולה למען ד' ולמען תורתו, למען יהודים וארץ היהודים. והכל מתוך אחדות ושיתוף כל היהודים מהארץ ומהגולה. נסיעתם ההיא מעשה של מסירות נפש למען הכלל כפי שהם מוסרים את נפשם עבורנו בתפילתם ובכל עבודת הקודש שלהם.

מהי המטרה?

רבים שואלים מה מטרת הנסיעה? מה רוצים להשיג בה? מה ייחשב להצלחה? שאלות לגיטימיות. דומה הדבר, שבראש ובראשונה, יש לצאת מתוך נקודת הנחה כי מעבר להסברים לוגיים, יש כאן משהו שמיימי. הם רואים את מה שאנחנו לא רואים. הם מבינים דברים שאנו לא מבינים. הם עושים דברים שאנו לא עושים.

יש כאן פעולה נשגבת שאנו לא אמורים להבינה עד תום. אנו אמורים להאמין בה כפי שאנו מאמינים בברכותיהם ובעצותיהם כל אימת שאנו מבקשים את ברכתם ועידודם בשעת מצוקה אישית. האמונה שלנו היא חלק מהצלחת המסע הזה כפי שהיא החלק העיקרי בקבלת השפע בכל ברכה שאנו מבקשים ומקבלים.

המסע הזה יוצא אל הפועל כשחברי מועצת גדולי תורה רואים ושומעים את זעקת בני ישראל כי רבה, את אנחותיהם מקושי השעבוד בגשמיות וברוחניות. זה לא שלא ניסו את השתדלנות המתבקשת כאן מול מי שהחשיב אותנו בעבר לשותף טבעי לממשלתו. נעשו אינספור פגישות ודיונים אבל אוזנו אטומה מלשמוע. המלך אינו יודע את יוסף. הוא לא רוצה לדעת את יוסף. הוא עושה עצמו כמו שאינו מבין עד כמה המצב מסוכן וקריטי.

ככלל הסיכוי שלנו להבהיר את המסר כאן בארץ הקודש הוא בלתי אפשרי. המצב הוא כזה שכל זעקה ואו כינוס מתפרשים היישר ככינוס פוליטי. כאילו והמלחמה היא על קואליציה או אופוזיציה. כאילו ורוצים עוד תקציבים כאילו ומדובר על עוד הטבה כזו או אחרת. כל פעולה מסוקרת ומתפרשת כעוד מערכה פוליטית.

ולא היא.

אין כאן שיקולים פוליטיים, יש כאן משהו מהותי. נעלה. לראשונה מאז קום המדינה יש כאן מערכה על עצם הזכות לחיות בארץ הקודש כיהודים שומרי תורה ומצוות וסממנים מינימליים של פרהסיה יהודית. שלא לדבר שכל כינוס כאן, בדרך כלל מעורר מחלקות ומדנים שנגרמים על ידי קיצוניים שעלולים להשתולל תוך כדי או לאחר הכינוס וכו' – ולגרום להוצאת הכינוס מהקשרו. ברור שאין די בכינוס כאן כדי להבהיר ולו את המסר על מה נטושה המערכה. המסר יתפספס עוד לפני שנצליח להציג אותו.

חייבים לעשות מעשה

טרם נבהיר מה ייחשב להצלחה, עלינו לדעת כי פעמים שחייבים לקום ולעשות מעשה בלי קשר לתוצאה. חובת ההשתדלות עלינו ולבורא עולם הישועה. כשמרדכי היהודי הסכים לבקשת אסתר המלכה לכנוס את כל היהודים שלשת ימים לילה ויום, איש לא היה ערב לו כי מכאן תצמח לבני ישראל הישועה. אבל מדובר היה בעת כנוס והוא עשה את מה שחשב שנכון לעשות לעת כזו. איש לא היה ערב לו שלאחר הכינוס אסתר המלכה תשא חן וחסד בעיני המלך. אולם הכינוס נעשה והישועה הגיעה.

ברור כי במקרה נדיר שכזה השתיקה איננה אופציה. מועצת גדולי התורה הגיעה למסקנה כי לשבת ולהבליג זה בלתי אפשרי. הפלא ופלא, שהמסע ההיסטורי יוצא בס"ד לפועל מיד לאחר פרשת בא שבו הזוהר הקדוש עוסק בדברים המדרש על שלשת יועצי פרעה. יתרו, בלעם ואיוב. איוב, היה איש בעל כוונות טובות, צדיק וסר מרע, ירא את ד'. אך פאסיבי. הוא נקט עמדה כביכול מאוזנת וניטראלית. הוא שותק. אך פעמים רבות בחיים שתיקה שווה לסיוע הפוך. איוב נענש בסבל רב עד שזעק אל ד' כי מר לו.

אומרים חכמי המוסר שמכאן לומדים שאיש אינו יכול לפתור את עצמו בשתיקה ובטענה מה יסייע מה שאני עושה, מה שאני אומר, מה שאני זועק ולכן אני שותק. הנה כשכואב זועקים אפילו בלי לדעת מה תהיה התוצאה. זועקים אל בורא עולם כי כואב. בורא עולם ברוב רחמיו וחסידו רואה כי בני עם סגולה צועקים בצר להם ואז ממצוקותיהם יצילם.

להבדיל, כמה פעמים משפחות נאלצות לנדוד לטיפולים קשים מנשוא בארצות הים, וכי מישהו ערב להצלחתם? מישהו מבטיח להם כי הישועה בוא תבוא? והרי לדאבון הלב ולמרבה הצער רבים שבים בעוגמת נפש מרובה ללא שזכו לישועה לאחר שהפכו עולמות ושיעבדו את כל אשר להם. ומדוע עשו זאת? - כי ידעו שחייבים לעשות את הכל כי הם לא יכולים היו לראות ברעה אשר מצאה את יקיריהם. הם לא יכלו לעמוד מנגד. הם קיוו, עשו כל שביכולתם ומעבר, אבל הם היו בזים לכל מי שהיה שואל אותם אם יש להם ערובה להצלחה.

הניסיון במסע ההיסטורי זה, בעיני בשר הוא לעורר את דעת היהודים בכל העולם שיש להם השפעה על הממשל בישראל – ויש יהודים רבים שומרי תורה ומצוות שיש בידם להשפיע. רבים הם תורמים של נתניהו וחבריו, לרבים מהם יש קשר אישי. כשהם רואים את טרחתם הרבה של כל גדולי ישראל, כשהם יבינו שהמסר הוא אינו פוליטי אלא מאבק על עצם הקיום של יהודים בארץ הקודש, שהם יבינו שיש כאן סכנה רוחנית אמיתית שאינה נופלת מסכנות ביטחוניות אחרות, יפעילו את השפעתם.

ההד העולמי של מסע כזה, בארץ ובארצות הברית יש בידו לפעול רבות. האם זה יצליח? כל יהודי באשר הוא יהודי בכל מקום מושבו יעשה הכל כדי שהמסע יצליח וכולנו יחד נתפלל שחפץ ד' ביד מנהיגי ישראל יצליח לרומם את קרנה של היהדות בארץ הקודש.

טורו של מנחם גשייד התפרסם ב'המודיע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!