דובר שלום לכל עמו: מי אתה עמי פיקובסקי? • ראיון מרתק

מרפסת ביתו גובלת ביער ירוק, עצי אורן נמתחים מאדמה כהה אל שמיים שחורים מלאי כוכבים מנצנצים. האור עמום, קריר מעט ועמי מוציא בקבוק וויסקי ישן, 'פבריינגען' קורא לזה האיש שלפני כמה עשורים מכר ג'ינסים בלוס אנג'לס. הוא מוזג כוסית ומוריק אותה תוך אמירת 'לחיים'. עכשיו אלו שני כסאות ושולחן עץ ארוך, ועמי שואל "מה אתה רוצה לשמוע", "הכול', אני עונה לו, והוא מתרווח בכסא מנסה לשחזר את הפרטים ותוך כך מפליג בדמיונו לימים ההם.

עד לפני שלושים שנה הוא היה עוד מהגר ישראלי שחיפש כסף מהיר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. קצת לפני הוא עוד הספיק לשחק כחלוץ בביתר תל אביב בכדורגל ובנבחרת הנוער, אלא שמהר מאד הוא הבין שמעטים הספורטאים שחייהם יציבים. הוא קיבל החלטה ויצא לאמריקה לנסות את מזלו בעסקים. "היה לי קמפוס שלם בלוס אנג'לס, התמחיתי ביבוא ומכירת ג'ינסים, גלגלתי הרבה כסף והיה נדמה לי שאני מרוויח משהו. בפועל, יספר לך כל איש עסקים מהסוג הזה- בסוף אתה רק מגלגל וחי מהפירורים שנשארים בין החובות לבנקים ולספקים".

עמי פיקובסקי כנה ופתוח. בעברו החילוני הוא משתמש כמנוף להאיר אנשים אחרים, כפרספקטיבה על צורות חיים שחווה ומתוך זה על החיים היום כאיש עסקים. אבל קודם כל כשליח של הרבי מלובאוויטש בכל מקום בו הוא דורך. את ביתו החדש הוא הקים בשואבה, מושב חילוני למהדרין סמוך לירושלים. שלוש קומות מעוצבות בטוב טעם, רק בשניים מהן הוא משתמש לצרכיו, וגם זה רק כשאין אורחים, היות וכשכאלו באים גם שתי הקומות העליונות מלאות במזרנים ושמיכות. בקומה למטה הוא לא מסכים שתישנו, זה הכולל שהוא מחזיק, ובית מדרש זה לא מקום לשינה. הוא איש של אנשים עמי, לעולם תראו אותו כשחיוך גדול מרוח על פניו, זקנו לבן וליבו כשל נער צעיר, כאילו לא עשה די בחייו. תמיד נראה שהוא רוצה להספיק משהו, רצון שמתבטא בעיקר בקירוב יהודים. איפה? הכי רחוק, בכל מקום בו צריך חיזוק.

מימין לכניסה עומד מבנה חדש. עמי מראה לי אותו בגאווה, זהו מקווה שבנה גיסו, אריה לייב פרייס, אחיה של אשתו איריס אהובה פיקובסקי, לעילוי נשמת סבתו, מפואר ומחומם, "כדי שלא יהיה לאף אחד תירוץ לא לבוא" מסביר עמי פייקובסקי בחיוך. לפני שבועיים ערך מסיבת חנוכה לשחקני ביתר ירושלים ושאר סלבריטאים מקומיים. בתחילה הוא נתקל בקשיים "מנהלת הישוב עשתה קצת בעיות, פחדו מאידישקייט - אז הבאתי לשם את הזמר שולי רנד, אותו כולם אוהבים, אז הם שתקו."

אפרופו הגיס, פיקובסקי מספר כי גם המסעדה המדוברת שייכת לו. "את הבית שאנחנו גרים בו קיבלנו ממנו בתנאי שנעזור לו במסעדה", הוא מספר בחיוך.

ההפתעה ששינתה את חייו

סיפור החזרה בתשובה שלו יכול להסביר כמה דברים על הילד שבו, הוא חי כל שנייה כאילו זו האחרונה בחייו, אין אצלו רגע דל. בשנה האחרונה הוא החל לספר את קורות חייו באירועים בתקווה שעוד מישהו יזכה להתקרב ליהדות. "זה קרה בפרשת בלק תשנ"א" מספר עמי "בית המדרש ב- 770 ניו יורק היה גדוש באלפי חסידים, בעת התוועדות עם הרבי מלובאוויטש. לפתע במהלך השירה מביט עלי הרבי בחיוך. הייתי אז איש עסקים צעיר שבא להציץ בעקבות היכרות עם אחד מהרבנים המקורבים לרבי. הסתכלתי עליו חזרה, הרגשתי שהמבט שלו ננעץ בי, דווקא בי מכולם והשבתי לו חיוך. הרבי הרים את ידו הימנית בתנועת עידוד ואני התחלתי למחוא כפיים במרץ, האירוע הזה נמשך רגעים ארוכים תוך כדי שהרבי מישיר אליי מבט, הרגשתי שהוא רומז לי להמשיך ביתר כוח. פתאום אני מוצא את עצמי בין אלפי חסידים מוחא כפיים במרץ ולא מפסיק לחייך".

אבל את ההפתעה ששינתה את חייו הוא מקבל בחלוקת הדולרים ביום ראשון לאחר מכן. הוא קבל דולר לברכה ואז פנה אליו הרבי ואמר "הניגונים שלך בשעת ההתוועדות ילוו אותך בכל העניינים ובפרט בעבודה". אבל זה לא היה הכול, מיד כשסיים – הוסיף הרבי משפט נוסף "הוא אמר לי 'תודה לך שעזרת לי אתמול בריקוד' ואז נתן לי דולר נוסף עבור הריקוד". זמן קצר לאחר מכן נסע עמי למזרח הרחוק לפגישה עם מנהל חברה ליצור ג'ינס. בדיעבד מתברר, זה היה עוד נס בשרשרת מאז הפגישה עם הרבי. "עד אז הקפדתי שלא לאכול בשר לבן בפגישות. זה לא שהייתי דתי, ובכל זאת זה היה הסממן היחיד שהזכיר לי כי אני יהודי. התכוונתי להקפיד על כך גם בנסיעה ההיא, אבל מיד כשחתמנו על החוזה הזמין איש העסקים שישב איתי בשר לבן, ושם קרה איכשהו שנכשלתי בדבר היחיד שהקפדתי עליו. אמנם לא הבנתי את המשמעות של שמירת מצוות אבל הרגשתי שחציתי קו אדום". "באותו לילה" ממשיך עמי "חזרתי לחדר המלון והקאתי בצורה איומה, לוותה אותי הרגשה נוראית, חזרתי ללוס אנג'לס ולא ידעתי את נפשי מרוב חרטה".

"אחרי מספר שבועות נסעתי לארץ לצורך עסקים, סיפרתי על כך לרב ליסבון ואמרתי לו שאני רוצה לפגוש רב רציני ולדבר איתו. הוא ענה לי שהכפתור נמצא בניו- יורק וסיכמנו שאעבור ב-770 כשאנחת בעיר. לפני שהמראתי, ישבתי בשדה התעופה וכתבתי לרבי מכתב. סיפרתי על עצמי בקצרה ובקשתי ברכה בכמה עניינים אישיים. כמובן שלא עלה בדעתי להזכיר את האירוע במזרח הרחוק למרות שזה לא עזב אותי לרגע. הגעתי ל-770 ביום שישי ואמרתי למזכיר שבאתי לפגוש את הרבי. כמובן שהוא הסביר לי שהדבר בלתי אפשרי, אבל ביקש שאשאיר את המכתב ואת מספר הטלפון בבית שאני מתכוון לשהות בו, ואמר כי ברגע שתהיה תשובה יתקשרו אליי מהמזכירות." כשהגיע הביתה הוא הרגיש חולשה בכל הגוף ונפל על הספה לשינה עמוקה. אחרי כמה דקות הטלפון צלצל, על הקו היה המזכיר של הרבי שהודיע שכבר יש תשובה על המכתב. הוא ביקש שאקח דף ועט וארשום את הדברים - תוכן המכתב הסתכם במשפט אחד בודד: להקפיד שלא לאכול מאכלות אסורים".

עמי היה המום, הוא התקשה להבין איך יכול להיות שהרבי יודע מהסיפור. השיחה כמעט הסתיימה, לא לפני שהרבי ביקש שישלחו אליו שלשה דולר נוספים עבור מצוות צדקה. וכך למעשה התחיל הקשר שלו עם הרבי מלובאוויטש, קשר ששינה את חייו רוחנית וכלכלית.

ברכתו של הרב'ה

הצעד הבא במסעו האישי עבר דרך עסקיו. עמי מספר כי לראשונה בחייו ראה ברכה אמיתית בעמלו. ובאותו הזמן הוא הופך למטאור עסקי בלוס אנג'לס. "פתאום זה לא היה רק לגלגל כספים מבנק לבנק. התחלתי למכור בכמויות מטורפות ופתאום ראיתי מהי רווחה כלכלית. בשבתות רגילות העסק היה מכניס למעלה מ-5,000 דולר נטו, ולמרות שכבר רציתי לסגור בשבת, היה לי קשה היות וזה היה מהימים הכי רווחים בעסק. עשיתי חשבון שסגירת החנות בשבת תגרום לי הפסד של 20,000 דולר בחודש. אבל לבסוף, אחרי התלבטות קשה החלטתי שאני סוגר את העסק בשבת ויהי מה. אבל ההחלטה לא הייתה שלמה. חשבתי שאסגור בשבת עצמה אבל בשישי אעבוד עד השעות המאוחרות של הלילה". עמי שהתרגל לתשובות המדויקות של הרבי החליט לכתוב לו מכתב מבלי לציין את ימי שישי בהם רצה להמשיך ולעבוד. ושוב התשובה הייתה קולעת ומדויקת, במכתב שנשלח אליו ביקש ממנו הרבי, 'מתחיל מקודם השקיעה וגדול הזכות למפיץ את היהדות מתוך שמחה'. גם הפעם המכתב הגיע בצירוף כסף, הפעם עשרה דולר אותם התבקש לתת לצדקה.

"כעת כבר לא הייתה לי ברירה והעסק נסגר גם ביום שישי לפני השקיעה," אבל לשם כך נאלץ עמי לבטל את חוזה השכירות במתחם המכירות. "זה היה מתחם ענק שמשתרע על פני רחוב שלם, וביטול החוזה היה כרוך בעלויות מטורפות. ניסיתי לשכנע חברים בשיקאגו לרכוש את החוזה אבל אף אחד לא הסכים".

כשהבין כי אין ברירה, החליט לשוחח עם בעל החנות בעצמו בתקווה שיבין לליבו. "מה כבר יקרה? חשבתי לעצמי. כשהגעתי לניו יורק נאמר לי שבעל הבית לא נמצא וכי אוכל לפוגשו בהזדמנות אחרת". עמי חזר לחנותו מתוסכל, אלא שאז התרחש עוד נס ואל החנות נכנס איש עסקים שהתעניין ברכישת החוזה, האורח סיפר כי הוא רוצה לקנות את החנות, אבל היות ועמי חתום עליו למשך עשור, הוא מנוע מלמכור לו את הנכס אלא אם יגיע להבנות עם עמי לגבי החוזה.

עמי חשב להתמקח איתו על המחיר, אלא שלהפתעתו איש העסקים הציע סכום שהוא לא חלם עליו, ובאותו יום נסגרה העסקה. "לא האמנתי, זה היה פשוט נס, ראיתי את ברכתו של הרבי בסיפור הזה, זו עסקה שדחפה אותי עשור קדימה במונחים עסקיים". בסוף אותה שנה נסע שוב אל הרבי, וזה הבטיח לו שהברכה תמשיך לשרות בעסקיו, ברכה שמתקיימת עד היום.

עושר ואושר

ובכל זאת, העושר לאן? מתברר שתלוי איך מנצלים אותו. עמי פייקובסקי נשוי, אב לילדים וסב לנכדים. עיזבו רגע את האוכל והתפאורה, אם תציצו בלילות חמישי למסעדתריו במושבה הגרמנית בירושלים - תוכלו לשמוע מוסיקה יהודית, לרוב מתובלת בשיעור תורה. כי עמי תמיד יעדיף לקנות נשמות מחפצים, זו דרכו להחזיר לרבי על האושר שהגיע מברכתו, ככה הוא הכי פייקובסקי שיש.

אם תשאלו אותו היום, יש לו מטרה אחת: לשמח את ה' ואת הרבי. "על כל חיוך שהוא חייך אליי אני מחזיר בשמחה של עוד שני יהודים". שאלת העושר עלתה לא פעם, ואם תהיתם איך באמת נהנים מכסף, תשאלו את עמי, הוא יענה : פשוט עושים בו חסד.

הכתבה המורחבת מתפרסמת במגזין פיין-סטייליש לחודש טבת

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!