סיפורו של ממציא: קלאצ'ניקוב, מכונת ההרג הגדולה בהיסטוריה

יוסי, שלחם במלחמת ששת הימים בחזית המצרית בסיני, לא שוכח את הרגע שבו הבחין בקלצ'ניקוב זרוק בין החולות. מאז תחילת הלחימה מול הכוחות המצרים הוא חש בנחיתות שלו מול האויב המצוייד ברובה הסער המצויין. אמנם הוא החזיק בידו את מה שהתעמולה הישראלית שיבחה ככלי הנשק הטוב והיעיל ביותר - ה'עוזי'. אך הלכה למעשה זה היה סוד כמעט גלוי. הקלאצ' פשוט טוב יותר. הוא יורה לטווח רחוק יותר, מדוייק יותר ואמין יותר.

העוזי נעצר בכל רגע בשל חולות המדבר שגרמו לו למעצורים, הקאלצ'ניקוב לעומתו ירה ללא הפוגה, ועצר רק כדי להחליף מחסניות. כמו רבים אחרים, מיהר יוסי להשליך את העוזי שבידו ולקחת את הקלאצ'ניקוב במקומו. עכשיו הוא חש הרבה יותר בטוח כשעמד מול הלוחמים המצריים.

אחד מסמלי המלחמה ההיא, ששת הימים, היה תמונתו של האלוף יוסי בן חנן, אז קצין המבצעים של חטיבה 7 בשריון, כשהוא טובל במימי תעלת סואץ עם נשקו. מי שעיין בתמונה והבין אותה נכונה ראה בה לא רק סיפור של כיבוש וניצחון, אלא גם של תבוסת התעשייה הבטחונית הישראלית. לצידו במים הכחולים של התעלה נשא הקצין הצעיר רובה קלאצ'ניקוב. לא 'עוזי' ישראלי מהולל אלא הרובה של האוייב, שדווקא עימו בחר יוסי להילחם. סביר להניח שאם אכן רגע לאחר הצילום היה מותקף הקצין והיה נאלץ להשתמש בכלי הנשק שבידו, הקלאצ'ניקוב היה יורה מתוך המים ומחוצה לו - מה שלא היה מסוגל לעשות באמצעות כל כלי נשק אחר.

את הסוד הזה, על יתרונו של הלאצ'ניקוב - כלי הנשק הבסיסי של האויב, על זה של הישראלי, הסתירו ראשי התעשיות הביטחוניות הישראליות. היוהרה הישראלית מעולם לא נתנה לנו להאמין שייתכן שמה שיש לחייל המצרי או הסורי ביד פשוט טוב יותר, ממה שיש בידי החייל הישראלי. שנים ארוכות העדיפה ישראל להלל את ה'עוזי' ואת כלי הנשק הישראלים, עד שבסופו של דבר נכנעה גם היא לעובדה הפשוטה והבלתי מעורערת עד היום, ופיתחה את נשק ה'גליל' שאינו אלא קלאצ'ניקוב משודרג. רק לימים הגיע האמ16 האמריקני ואיזן את התמונה.

"חבל שלא המצאתי מכונת תפירה"

אין כלי נשק מפורסם יותר מהקלאצ'ניקוב, כלי הנשק הנפוץ ביותר, שנוצרו ממנו כבר למעלה ממאה מיליון יחידות. הוא כלי הנשק המועתק ביותר, ועשרות גרסאות שלו מיוצרות על פני כל הגלובוס. הוא גם נושא בתואר המפוקפק ביותר ככלי הנשק שקיצר את חייהם של הכי הרבה אנשים. קרוב לרבע מיליון בממוצע שנתי.

השבוע בגיל 94 הלך לעולמו בביתו שבהרי האוראל ממציאו הרוסי של הרובה היעיל - הגנרל מיכאיל קלצ'ניקוב.

הממציא המפורסם נהג לומר: "חבל שלא המצאתי מכונת תפירה", אבל לא הצטער על ההמצאה וההרג הרב שהביא: "אני המצאתי כלי נשק שנועד להגן על המדינה שלי ממתקפות וכיבוש, אני לא התכוונתי לכך שיביא הרג. מי שהורג עם כלי הנשק הם הפוליטיקאים שלא מצליחים להגיע להסכמים וגורמים למלחמות, הם אלו שעושים בו שימוש רע. אני עצמי? ישן טוב בלילה עם ההמצאה שלי", הבהיר.

זהו גם כלי הנשק היחיד שיש לו מוזיאון משלו, ובשנת 2004 נפתח ברוסיה מוזיאון AK-47, המוקדש כולו לביוגרפיה של ממציאו הגנרל קלצ'ניקוב, והמתעד את כלי הנשק ומורשת ההרג שלו. במוזיאון הפופולרי מבקרים בכל חודש כ-10,000 מבקרים.

"חייל לא צריך תואר באוניברסיטה"

מיכאיל קלצ'ניקוב מעולם לא חלם לפתח כלי נשק, אף שלחם במלחמת העולם השניה בצבא האדום, הוא למעשה מעולם גם לא היה אמור לראות רובה אישי מקרוב, את המלחמה קיווה מיכאיל לעבור רק מתוך כוונות הטנקים - כמפקד טנק. אלא שבאחד הקרבות נפגע הטנק שלו ועלה באש, מיכאל הצליח להיחלץ מהטנק הבוער יחד עם נשקו האישי וניסה לפלס את דרכו חזרה למקום בטוח.

בניסיונות הללו הוא נקלע לקרבות עם חיילים גרמניים, במהלכן גילה בייאוש כי הוא מתקשה לעשות זאת עם כלי הנשק הירוד שבידו. תת המקלע השמייסר הגרמני פשוט היה יותר טוב, דייק יותר והיה מהיר יותר, בעוד הוא עם כלי הנשק שלו לא הצליח להגיב בזמן. מיכאל נפצע בעת הלחימה אבל הצליח לשים את ידו על תת מקלע גרמני מתקדם, M44, וכך, למרות הקשיים, הצליח להיחלץ ולהימלט. הוא אושפז בבית החולים והנושא הזה הטריד אותו שוב ושוב. כאשר החלים מעט החליט לנסות ולתכנן כלי נשק משלו - על בסיס כלי הנשק הגרמני. הוא נטל מחברת בידו והחל לשרטט את הרובה האולטימטיבי.

הייתה חשובה לו בעת התכנון בעיקר היעילות ופשטות ההפעלה: "חייל צריך רובה", הסביר, "לא תואר באוניברסיטה". קלצניקוב אכן הצליח במשימתו, ויצר רובה פשוט לתפעול והפעלה, אמין וזול לייצור, והחשוב ביותר - רובה שעובד בכל תנאי, בחול ובמים, באש ובקרה. אינו קופא, אינו מתחמם ואינו 'מתלונן'. "הרובה שלי נראה יפה בעיני, זה היה מאוד חשוב לי", סיפר לימים. החיסרון היחיד שלו הוא משקלו הגבוה יחסית, העומד על 4.3 ק"ג. הנשק מוזן ממחסניות של 30 כדורים בקוטר 7.62 מ"מ. והטווח שלו הוא של מאות מטרים.

את הרובה שתכנן כינה "אוטומט קלצ'ניקוב מודל 1947", ובקיצור AK47, כשהוא מציין את השנה בה תוכנן. הוא אומץ על ידי הצבא הרוסי שנתיים אחר כך, והפך לרובה התקני של חילות הרגלים הרוסיים.

לאורך השנים נוצרו עוד 11 דגמים וגירסאות של כלי הנשק, ביניהם רובה הצלפים דרגונוב. רוב החיקויים, כמו למשל ה'גליל' הישראלי, נחשבים פחות טובים מהמקור.

על דגלים וסמלים: הנשק של ארגוני הטרור

הקאלצ' הצליח בין לילה, הוא כבש את מדינות הגוש הקומוניסטי והעולם השלישי והיה לנשק התקני שלהן. במלחמת קוריאה שפרצה מספר שנים לאחר מכן, בעוד החיילים האמריקנים מצויידים עדיין בכלי הנשק המיושן מימי מלחמת העולם השניה, הסתערו עליהם רבבות חיילים סינים חמושים בקלאצ' החדיש. האמריקנים המשיכו לזלזל, עד שהגיעה מלחמת ויאטנם, כשהתברר למרבה התדהמה שקומוניסטים המצויידים בנשק הרוסי מחזיקים בידיהם נשק טוב בהרבה מזה של חיל הרגלי האמריקני. כך החל פיתוחו ואימוצו של ה-M-16 האמריקני שסוף סוף נתן פייט לקלאצ'.

אך את ההצלחה הגדולה והמרכזית שלו נחל הקלאצ' בקרב ארגוני טרור ברחבי העולם, זאת בשל פשטות הפעלתו ועלותו הנמוכה. תנועות המחתרת והגרילה ברחבי העולם הכירו את הקלאצ' תחילה דרך מיטיביהן הרוסים, אבל עד מהרה הוא אומץ על ידי כלל גופי הגרילה בעולם. הרובה אף הפך לסמל החופש ופעולות ההתנגדות של כמה וכמה מדינות, והינו כלי הירי היחיד המהווה חלק מדגל של מדינה - מוזמביק. כך גם הוא מצוייר בסמלים הרשמיים של מדינות נוספות באפריקה, כמו מזרח טימור, זימבבואה ובורקינה פאסו, ששוחררו באמצעות פעולות התנגדות.

אך לא רק באפריקה. הקלאצ'ניקוב אומץ ברחבי העולם גם על ידי ארגוני הטרור האיסלאמיים, הוא מופיע בידיהם של המורדים בעיראק וארגוני טרור כמו הטליבאן ואל קאעידה באפגניסטן, ובידי הכוחות המתגוששים בסוריה. אצל ארגון החיזבאללה הוא אף זכה לכבוד המפוקפק - להופיע על דגליהם הצהובים של הלוחמים.

הקלאצ' המשיך והתקדם גם לאחר נפילת ברית המועצות. אף שמרבית אותן מדינות צמצמו את כוחותיהן המזויינים וההזמנות לכלי הנשק פחתו, הייצור של הקלאצ' דווקא גדל, הפעם הוא הופיע בידיהם של ארגוני פשע וקרטלי ענק במדינות דרום אמריקה. גם בתוככי ארצות הברית זהו כלי הנשק המועדף על פושעים וגנגסטרים.

עם כאלה מכירות, מיכאיל קלצ'ניקוב הממציא היה אמור להיות מיליארדר. אך באותם ימים בהם המציא את כלי הנשק, פטנטים וזכויות נתפסו כעניין קפיטליסטי מאוס. הוא זכה רק לפני עשור לסכום כסף מסוים, אך את עיקר רווחיו מההמצאה עשה כאשר חברה גרמנית חתמה אתו על חוזה לייצור מוצרים על שמו, וברחבי העולם ובעיקר ברוסיה תוכלו לשתות וודקה קלאצ'ניקוב, לענוד שעון קלאצ'ניקוב, ואף ללבוש חולצה קרבית במיוחד אך עם לוגו של קלאצ'ניקוב.

לפני שנתיים, באוקטובר 2011, ירד כלי הנשק מגדולתו. משרד הביטחון הרוסי הודיע כי לא ירכוש עוד רובים מדגם AK-47, היו יותר מידי קלצ'ניקובים במחסנים, ובכלל המצבא הרוסי עבר לדגמים מתקדמים יותר. את הבשורה המרה העדיפו בני המשפחה להסתיר מהממציא הקשיש. "אם יידע מכך, זה עלול להרוג אותו", אמר בן משפחתו. בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים, העניין דלף גם לאוזניו. האם זה מה שהביא עליו את מותו בימים אלה?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!