האיום: "בבחירות הבאות נתמוך במשה כחלון"

כחלון הזדמנויות

"אריה, מזל-טוב", איחל ראש-הממשלה נתניהו ליו"ר ש"ס אריה דרעי במליאת הכנסת, ביום שני השבוע. יש אנשים שאיחול מזל-טוב שלהם הוא אות מבשר רע השווה בערכו למפגש בבוקרו של יום עם חתול שחור, ודרעי מיהר לשאול את ביבי 'לשמחה מה זו עושה?'.

ברמה האישית, יום ההולדת ה-55 של דרעי טרם נחגג במסעדת בשרים נטולת שרים (וח"כים). ברמה הציבורית, החרדים ש'יצאו בחוץ' (השבוע ניתן לומר: יצאו בחוץ וביטחון), לא נהנים ממזל משופר יתר על המידה בממשלת ביבי השלישית.

"מזל טוב על האביר החדש שלכם", השיב ביבי, "שמעתי שאיציק כהן, קיבל השבוע את אות אביר איכות השלטון". שלטון זה הספץ של ביבי. איכות קצת פחות.

"אני לא צריך תארים מאיכות השלטון כדי לדעת מי זה איציק כהן", שלף דרעי בתגובה, "אבל אצלנו בש"ס זו לא מחמאה גדולה. בפעם הקודמת, האביר שקיבל את התואר היה חיים אמסלם".

נתניהו התגלגל מצחוק, דרעי התגלגל למושבו כדי להמשיך ולעסוק במלאכה אופוזיציונית סיזיפית ובלתי מתגמלת, שהפכה ללחם חוקם של חברי הכנסת החרדים בקדנציה הנוכחית. מה נאמר ומה נדבר: לא אבירים אנחנו צריכים אלא סוסי עבודה, שרצים קדימה וממלאים את שליחותם בוועדות ובמליאה.

חדור רצון עז לשוחח עם ח"כים חרדים שנונים, יצא נתניהו מהמליאה וזימן ללשכתו את הח"כ החרדי הכי ציני בבניין, מוישה גפני מדגל התורה. המתקפה של גפני נגד ראש הממשלה נשמעת לאחרונה מעל כל במה, אך למרות שחלף בראשו רגע של התלבטות, גפני לא סירב להצעה.

בכללי המשחק הפוליטי, לא משיבים פניו ריקם של ראש-ממשלה שמבקש פגישה, וכמו שאמר גנדי המנוח: "קוראים לי - אני בא".

להוציא מגפני מה נאמר בפגישותיו עם גדולי ישראל ועם (להבדיל-להבדיל) מנהיגי המדינה זה כמו להוציא שקל מקופת התקציב הנעולה של דגל התורה. אומרים שאפילו במסמכי ויקיליקס השם של גפני לא מוזכר וכל ניסיונותיו של המדליף אדוארד סנודן לשים יד על חומרים מסווגים בעניינו נתקלו בחומה בצורה. עד כדי כך גדולה ההצפנה.

ובכל זאת, מי שעמד על המרפסת הצופה ללשכת ראש-הממשלה בכנסת עם ציוד מתקדם במיוחד שמע את השם 'משה כחלון' עולה בשיחה בנימת איום. בעולם המושגים של לשכת הקוסם נתניהו, גפני ביטא את השם המפורש של "זה שאין להזכיר את שמו".

את מה שכולם מלחשים מאחורי גבו גפני אמר לביבי מפורשות: יש עוד אופציות בסביבה. אם החבל ייקרע בחוק הגיוס, נשקול בחיוב לחבור לגוש בראשות כחלון בבחירות הבאות. גפני לא זרק סתם את שמו של כחלון לחלל הלשכה, אלא עשה זאת במחשבה תחילה. במציאות שבה ביבי ממוקם כראש ממשלה בלתי מעורער בכל סקרי דעת הקהל, רק שמו של משה כחלון נחשב לבר-איום בלשכת ראש הממשלה.

את בוז'י הרצוג ביבי לא סופר, מיאיר לפיד הוא לאחרונה סולד יותר מאשר חושש, עם איווט ליברמן ביבי למד לחיות בזוגיות מורכבת. ורק כחלון, החברתי, העממי - היפוכו הגמור של ביבי המנותק והיהיר מקיסריה, תקוע לנתניהו כמו זבוב במרק חורפי, כמו צפרדע בבריכה פרטית.

רבע שעה ייעד ביבי במקור לשיחה. בפועל נוספה עוד שעה תמימה. ביבולוגים מעריכים שהאיום המרומז של גפני להפוך את החרדים לכחלונים (כמו שהמליץ פעם ביבי לשריו לפני שחלם שכחלון ישאף להפוך לביבי), הוא שהביא לביטול הלו"ז המתוכנן ולהארכת הפגישה. זה מה שנקרא, לזהות כחלון הזדמנויות.

סייל ב'ניטל'

נתניהו יצא השבוע מגדרו כדי להתנחמד, אבל חברי-הכנסת החרדים שמקבלים שיחות טלפון חגיגיות מלשכת ראש-הממשלה, חשים כפי שמרגיש מי שמקבל שיחת טלפון מאראלה ממפעל הפיס - רק להיפך. מילים יפות במיוחד ואדיבות יוצאת דופן של נתניהו, כמוהן כריכוך שלפני הצלייה, כליטוף שלפני הסטירה.

רגע האמת בוועדת שקד יידחה כנראה בשבוע נוסף. את הפרחים לרגל העיכוב בהגשת המסקנות יש לשלוח הפעם לשר-שלום ג'רבי, ראש מינהלת השירות האזרחי. במקביל לחקיקת חוק הגיוס, מקדמת הוועדה את חוק השירות האזרחי ושני החוקים אמורים להשלים זה את זה, כמו תזריע-מצורע כשהם מחוברים.

בשבוע שעבר דנה הוועדה בהסתייגויות לחוק השירות האזרחי, והשבוע הייתה אמורה לקיים הצבעה לאישורו הסופי של החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית. אלא שראש מינהלת השירות האזרחי אשר היה אמור ללוות את גיבושו הסופי של החוק, מצא לנכון דווקא עכשיו להמריא אל-על מחוץ לגבולות המדינה.

אפשר בהחלט להבין לליבו תאב החופש של ג'רבי. רק לפני שבוע נקלע ראש המינהלת לאירוע שממנו יצא כשהוא סובל מפוסט-טראומה. ערב הצדעה למתנדבים החרדים הפך לאר"ן - אירוע רב נעלבים. השר הממונה אורי אורבך, גורש בבושת פנים, בשירים ובשריקות על-ידי המתנדבים החרדים.

ג'רבי עלה לבמה וניסה להרגיע את הרוחות, אבל המתנדבים החרדים שלחו את אורבך לכל הרוחות. האמירה הזאת של "אל תגעו במשיחי - בני הישיבות", יצאה מפיהם של המשרתים החרדים, אותם 'משתלבים' שכל מבקשי רעתנו מתיימרים לדבר בשמם. המשרתים החרדים שהשמיעו קול מחאה בערב ההצדעה, בהחלט הרימו את תרומתם וסיפקו שירות נהדר לאזרח החרדי.

ורק ג'רבי יקירנו, בחור חיובי במיוחד שאיש לא משמיע עליו מילה רעה, יצא חבול מהערב המושקע וכנראה שהיה חייב קצת חופש כדי להירגע. החרדים הרוויחו דיחוי של עוד כמה ימי דיונים עד להכרעה.

כל תרגילי הסחבת האלו, לא ימלטו את כולנו מרגע האמת שהולך ומתקרב. אחד מחברי הכנסת של יהדות התורה העריך השבוע כי ההכרעה בוועדה תיפול בתקופת התפר שבין מסע הגבאים למסע האדמו"רים.

עיני העדה, האבירים האמיתיים שלנו, ימריאו למסע המחאה רק אחרי שבארצות-הברית יסיימו לחגוג את ראש-השנה האזרחית. הגבאים 'נשלחו לפניהם גושנה' להכין את המסע, והוכרחו לשהות בנכר בתקופת החגים הנוצריים. רחמנות על משב"קים יראים ושלמים שבמקום להעביר את ליל ה'ניטל' שחל השבוע במשחק שחמט, נאלצו לגלות ולבלות ב'סייל' הניו-יורקי הידוע של תקופת החגאות הנוצריות.

קו בר-לב

בינתיים כאן בארץ, כולנו במכירת חיסול אחת גדולה. מסע הגישושים של ביבי אצל החרדים אינו מעיד בהכרח על כך שהתוצאות תהיינה חיוביות. ועדת שקד תקום ותיפול על שתי הכרעות גורליות, ועל כך נכתב פה ובכל מקום אפשרי, כמעט מדי שבוע. ההכרעה האחת, נוגעת לגיל היעדים, כשהמטוטלת נעה בימים האחרונים לכיוון אופציית הנמכת גיל-היעד מ-26 ל-24, כדרישת יש עתיד. המשמעות: הכבדת נטל העמידה ביעדים בצורה משמעותית.

אבן הנגף השנייה נוגעת לסנקציות שתוטלנה במידה ולא תהיה עמידה ביעדי הגיוס של 3,000 מחוילים חרדים ו-2,200 מגויסים לשירות האזרחי. חבר הוועדה ח"כ עופר שלח, נושא לפיד הגיוס, מתעקש שלא לוותר ולהכליל סנקציות פליליות ולא רק כלכליות. לעת עתה, הוא מסרב לנוסחת שתי הפעימות - הראשונה כלכלית ב-2017 והשנייה פלילית ב-2020 - שהעלתה איילת שקד, כפי שנחשף כאן בשבוע שעבר.

אם היה בנתניהו מעט רצון טוב והוגנות כלפינו, זה אמור היה להיות מוכרע לטובה כבר לפני מספר שבועות. נציגי הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה, הליכוד והעבודה אמורים להספיק כדי להוות ביחד רוב מוצק בוועדה התומך בסנקציות כלכליות ולא פליליות.

כאן צריך לעצור לרגע ולומר מילה טובה על יו"ר האופוזיציה הנבחר, בוז'י הרצוג, שמביע נכונות כנה לעשות את העבודה. בשיחות סגורות הובהר לחברי-הכנסת החרדים שנציג העבודה בוועדה, ח"כ עומר בר-לב, יצביע בעד סנקציות כלכליות ונגד פליליות.

מילת פרגון מגיעה גם ל'ראשת' לשעבר שלי יחימוביץ שבהוגנות של יו"ר לשעבר כלפי יו"ר נבחר שאינה נהוגה במחוזותינו, הבהירה כי תגבה את ההחלטה. משנתם של נציגי העבודה בעניין הזה סדורה למדי. לציבור שלהם הם יסבירו שאכיפה פלילית אינה יעילה, אבל החרדים כמובן, מבינים את הקריצה.

יום הכיפורים של עולם התורה הולך ומתקרב, וחברי-הכנסת החרדים מבינים שאם ביבי יתמוך בדעת המיעוט של נציגי יש עתיד בוועדה, כל המעוזים והביצורים שהם בונים יקרסו כמו 'קו בר לב' במלחמת יום-הכיפורים. לצערנו הרב, לא בוז'י אלא ביבי, מכהן כראש ממשלה, ולאיש הזה אין קווים ישרים אלא אך ורק זיגזוגים.

הרי אפילו בהסכם הקואליציוני לא דובר על סנקציות פליליות, ובכל זאת הן נכללו בוועדת פרי, למרות כל הבטחותיו המוקדמות של ביבי ומחאותיו המאוחרות של בוגי. הממשלה אישרה והחוק שאימץ את מסקנות ועדת פרי הבאושים, כולל הסנקציות הפליליות, עבר בקריאה ראשונה. יאיר אמר, והחוק נהיה בדברו.

יכה יוסי

מהקיץ השמשי בתקופת ועדת פרי ועד לחורף הסוער בתקופת ועדת שקד, התכסו שמיה של ממשלת נתניהו בעבים. מי שנפגש עם ביבי לאחרונה מזהה אצלו איבה מובנית, בילד-אין, ל'תכשיט' שיושב במשרד האוצר. איבתו של נתניהו ללפיד הבן מתחרה רק בשנאתו של יוסי פריצקי ללפיד האב.

הסכסוך בין טומי לפיד המנוח ליוסי פריצקי שיחיה-וימשיך-להשמיץ-את-לפיד, היה תחילת הסוף של מפלגת שינוי, זכרה לא לברכה. לקוראים שמעללי הבן הדחיקו מזיכרונם את הרפתקאות האב, כדאי לנבור בארכיון ולקרוא על הקרקס המענג שסיפקו לנו בשעתו שני האישים המתאבדים. מי ייתן וירבו כמותם גם ביש עתיד.

אותו פריצקי, שסולד מהבן יותר משתיעב את האב, הסתובב השבוע מדושן עונג במזנון הח"כים, שמח לאידו של בן יריבו: "שלושה מנדטים, וזה במקרה הטוב", הוא העריך את הישגי יש עתיד בבחירות הבאות, "עופר שלח יחזור לפרשן כדורסל, למרות שגם בתחום הספורטיבי, כמו הפוליטי, אין לו מושג". כולנו תקווה שבפרשנות הספציפית הזאת, ליוסי פריצקי יש מושג.

לביבי יש את כל הלגיטימציה לעשות מעשה בוועדת שקד ולהוכיח ללפיד המתרסק שיש בעל-בית בממשלה. הוא אינו צריך לצאת מגדרו. די בכך שייתן לכל חבר להצביע כאוות נפשו. אבל גם עכשיו, כשבוועדה יש רוב ברור נגד סנקציות פליליות, ביבי לא מוכן להעלות את שתי ההצעות להכרעה ולאפשר לחברים חופש הצבעה. אין לו היכולת הנפשית לעמוד מול לפיד ולצאת פושר ואקטיבי פחות ממנו ביחס לגיוס החרדים. כשהוא רק חושב על הכותרת למחרת היום ב'ידיעות' מתחילות אצלו העוויתות וההזעות.

בזה שנתניהו חושש מהתנצחות עם לפיד בסוגיות הנוגעות לחרדים, אין כל חדש. העניין הוא, שבמקביל, ביבי לא מוכן לפגוע בציפורן אצבעו כדי להציל את ציפור נפשנו. יש חברי-כנסת חרדים הבטוחים בכך שאם ביבי היה מוותר ללפיד בסוגיות אחרות, הרבה פחות מהותיות, הרי שבתחום הגיוס ניתן היה להגיע להבנות יצירתיות - הן בנוגע ליעדי הגיל והן בנוגע לסנקציות הפליליות.

בלב "הסוגיות האחרות", עליהן מדובר, עומדת דרישת לפיד שנכזבה למנות את חברו, ח"כ עופר שלח, לראשות ועדת חוץ וביטחון. "זה מסוג הדברים שאיש לא יאמר בקולו", אומר ח"כ בכיר בסיעה חרדית גדולה, "אבל לכולנו ברור שאם ביבי לא היה משחק עם עופר שלח ומאפשר לו להיות יו"ר ועדה, היינו יכולים לשבת בוועדת שקד ולהגיע לפשרה שתמסמס את הסנקציה הפלילית ותעלה את גיל היעדים".

עבור הקוראים שהעבירו את ליל-אידם במשחק שחמט, ניתן לסכם זאת כך: ביבי לא מוכן להקריב את ה'רץ' שלו עבור ה'מלכה' שלנו.

גפני, אגב, עושה בעניין הזה הנחת סוף עונה לראש-הממשלה: "לדעתי ההתנגדות הנחרצת של נתניהו למינוי שלח, היא פועל יוצא מהתעקשותו של שלח בוועדת שקד ובוועדת הכספים ומהסירוב העיקש שלו להתגמש ולבוא לקראת ראש-הממשלה בכל הנושאים". כנראה שגם מפגישה טעונה עם ראש הממשלה, יוצאים, כמו מביקור חולים, עם הפחתת איבה של אחד משישים.

התשמע קולי

המרוויחה הגדולה מכל טרראם הגיוס היא איילת שקד מהבית היהודי. אף לא אחד מהצ'קים שהיא חילקה בוועדה נפרע, אבל היא את הסחורה שלה כבר קיבלה. מיום שהחלו דיוני הוועדה נוהגים בה הח"כים החרדים כפי שנוהגים בכלה בעיצומם של ימי ה'שבע ברכות'. איש לא מדבר בגנותה וכל הנואמים מספרים ברבים על מעלותיה ומידותיה התרומיות, למרות שברור לשומעים, כולל לחתן, שלא מדובר במציאה גדולה.

חייבים להודות בנימה לא מבוטלת של השתאות שאיילת השירות החרדי (איילת השח"ר, בשבילכם), מצליחה במשבצת שכל הגברים בבית היהודי כשלו: השתקת מחאת החרדים.

החברים בבית היהודי יצאו מדעתם לנוכח המתקפות הבלתי פוסקות של העיתונות החרדית וחברי-הכנסת החרדים, כאשר לא עודף הרגישות ממה שיחשבו עליהם הקוראים החרדים עמד לנגד עיניהם. את בכירי הבית היהודי מעניין מה חושבים עליהם שמערל ובערל מבני ברק, כמו שאת גפני מעניין מה חושבים עליו אמציה ופתחיה מגבעת מצית זיתים במעלה גזלן ד'.

מה שמפריע להם, מוציא אותם מדעתם וטורד את שלוותם, זוהי ההשפעה שיש לאמירות החרדיות על רבני הציונות-הדתית - בעיקר החר"דלים אבל לא רק - שרואים את המראות ושומעים את הקולות. כשהחרדים כועסים, גם הרבנים הציונים-דתיים מתרעמים. שקט באגף החרדי מקנה כמעט אוטומטית רוגע באגף החרד"לי, רק שבמקרה הזה, שקט הוא רפש, כמאמרו של ז'בוטינסקי.

לא המשבר ביחסי בנט-לפיד מונע מחברי-הכנסת החרדים לומר את אשר על ליבם. כי הרי למרות כל הכעסים שצפים בקואליציה כמו שמן עכור ועל-אף המרירות שמבעבעת מעל פני השטח בין בנט ללפיד, בבית היהודי לא יכולים להתחמק מהאחריות הקולקטיבית לתוצאות ישיבתם בממשלה הרעה הזאת.

חברי-הכנסת החרדים נוצרים לשונם מידבר רע: על הדו-פרצופיות בהתנהלות המשותפת עם לפיד; על המשך מתן הלגיטימציה לפגיעה בתקציבי מוסדות התורה; על גדיעת תקצוב תגבור לימודי יהדות במוסדות החרדים והדתיים-לאומיים ועל עוד אלף ואחת פגיעות שממשלת הבית היהודי-יש עתיד מחוללת בגאווה.

להתנכלות האובססיבית שנמשכת במלוא העוצמה אין אח ורע בתולדות ממשלות ישראל, גם לא בתקופות הכי קשות ובממשלות הכי עוינות. אפילו הנהלים הפשוטים ביותר הופכים לחרב פיפיות. קבלו דוגמה משקפת מהימים האחרונים, של החלטה טכנית לכאורה שחורצת גורלות ומשמעותה ביטול רישיונותיהם של מאות מוסדות.

מנהלי המוסדות החרדים קיבלו לאחרונה הודעה על הקדמת המועד האחרון להגשת מסמכי הרישוי. בשטח קיימים מאות מוסדות שאמורים למלא הררי טפסים ואישורים. הסיכוי לעמידתם ביעד המוקדם, דומה לסיכוי של עמידה ביעדי גיוס של גיל 21. המטלות הללו מגולגלות אך ורק לפתחם של מוסדות חרדים שמנוהלים על-ידי בעלויות (בניגוד לממלכתי ולממלכתי-דתי המשויכים למדינה).

זו רק דוגמה קטנה, אחת מני החלטות רבות שמתחדשות מדי שבוע, משודרגות להרע מדי יום. ח"כי הבית היהודי נהנים לדבר על עצמם במונחים של שומרי איכות הסביבה היהודית, אבל בשטח הם וכלביהם שותפים מלאים למסע הציד נגד עולם התורה.

מצבם של הכוללים והישיבות בכי רע. אלפי משפחות אברכים ניצבות בפני שוקת שבורה. אומנם יש מנהלי מוסדות בחסידויות מסוימות שבונים על 'מסע הגיוס' שינהלו האדמו"רים בתום העצרת נגד הגיוס בארצות-הברית, אבל גם אם המסע יצליח למעלה מהמשוער - לא יהיה בכך די.

המהלך המבריק של איילת שקד שהפכה עצמה ליקירת החרדים בלי לשלם מחירים, הביא לכך שקולם של הח"כים החרדים נגד הבית היהודי כמעט לא נשמע, עד שמנהלי כוללים וישיבות מוצאים עצמם יושבים ותמהים התשמע קולי, ח"כי שלי.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!