הילד מתלונן על כאבים בעקב? אולי יש לו סבר'ס • סקירה

השנים האחרונות עמוסות בגילויים רפואיים שונים, מרביתם חשובים ביותר, בעיקר בשל האבחון המדוייק והריפוי שניתן בהתאמה מושלמת ומקל על סבל החולים.

אחת המחלות שמקבלות לאחרונה זרקור רפואי, הינה מחלת הסבר'ס.
מחלה זו מופיעה בד"כ אצל ילדים בגילאי 8-11, המצויים בתקופת הגדילה
ומתבטאת בכאב עז ודלקת בצד התחתון האחורי של העקב.
הכאבים מגיעים בד"כ לאחר או במהלך פעילות ספורטיבית, כמו ריצה, קפיצות, משחקי כדור וכו.
במקרים חריפים יותר מגביל הכאב את הליכת הילד וגורם לו לצליעה חריפה.

אבחון הסברס מתבצע ע"י מישוש וצביטה באזור החיבור של גיד אכילס אל עצם העקב (קלקנאוס) . הפעולה תגרום לכאב, היאובחן כסברס.
שיטה נוספת לאבחון הינה עמידה על קצות האצבעות או מתיחת עקב האכילס, כאב שיחוש המטופל בפעילות זו, הוא אחד הסימנים להימצאות סבר'ס.

דלקת הסבר'ס מתפרצת בד"כ כתוצאה מעומס יתר על לוחית הגדילה של העקב,
הטיפול הניתן במקרה זה נועד להקל על העומס ולהביא לריפוי מוחלט.

מומחה האורטופדיה ר' יהודה קורנפלד מנהל רשת מכוני "בסד אורטופדיה", ממליץ על כמה דרכי טיפול בדלקת ובכאבים הנלווים :
ראשית הוא ממליץ, לנוח ולהימנע מפעילויות כמו קפיצות וריצה.
כמו"כ ממליץ ר' יהודה, לנעול מדרסים קצת מוגבהים בעקב + עקב רך, לנעול נעליים נוחות, לעשות מתיחות מבוקרות לרגל, להניח קרח על האזור הכואב

ובעיקר לעקוב אחרי הנושא, לא להסס ולהיוועץ עם אורטופד מומחה בכל תלונה על כאב חריג.

1. היסטוריה

בשנת 1912 תאר לראשונה ד"ר סוור'ס את המחלה בג'ורנל New York Medical, הוא תאר תהליך דלקתי של האפופיזה של הקלקנאוס בקרב בערים פעילים הגורם לכאב עז בתחתית העקב ( בפן האחורי), נפיחות קלה וקושי בהליכה ובפעילויות עצימות המתגברת לאורך ביצוע הפעילות.

2. פטופיזיולוגיה

האפופיזה בקלקנאוס מתפתחת כמרכז אוסיפיקציה ( בניית עצם) מקומי עצמאי לאורך הגילאים 7-10 ונסגר סביב גיל הנעורים, סביב גיל 16-18 ( אצל בנות בדרך כלל התהליך מוקדם יותר).
לאורך התהליך קו האפופיזה הולך ונסגר הולך ודוהה ככל שתהליך הצמיחה סביב קו האפופיזה מתעצם.

התאוריה סביב התהליך במחלת סוורס מתארת שיברי מאמץ הולכים וחוזרים סביב האיזור מביאים עימם תהליכי החלמה הכוללים, פרגמנטציה, שקיעת סידן, ושקיעת חומרים סביב האיזור הניצפים לאורך התהליך בצילומי הרנטגן.

גם באפופזיה הבריאה אנו עשויים להבחין בפרמנטציה של האפופיזה הנובעת מריבוי אזורי צמיחה בתוך האפופיזה אך עושה רושם כי תהליך זה בולט יותר באפופיזה הסובלת ממחלת סוור'ס.

3. אפידמיולוגיה

קשה להעריך עד כמה מחלת סוור'ס שכיחה מאחר ומעריכים כי מקרים רבים של המחלה אינם מדווחים, אך בקרב מומחים רבים קיימת הסכמה כי מחלת סוור'ס הינה מחלה שכיחה בגיל הצמיחה בקרב בני נוער פעילים, ומהווה את הסיבה השכיחה ביותר לכאבי עקב בקרב מתבגרים פעילים.
מחקרים מצביעים כי 65%-85% מהחולים במחלה הם זכרים ( נערים), רובם פעילים. לרוב המחלה פוגעת בנערים בגילאים 10-14 ובנערות בגילאים מעט נמוכים יותר.

4. הופעת המחלה

לרוב מחלת סרוו'ס תופיע כתלונות מינוריות של ילדים ( לרוב בנים) בגילאים 9-10 על כאבים בחלק האחורי של העקב לאחר או במהלך פעילות ספורטיבית עצימה, לרוב פעילות הכוללת ריצה וקפיצות. לעיתים מנוחה עשויה להועיל בהקלת הסימפטומים אך בחלק מהמקרים גם לאחר מנוחה של מספר שבועות הכאבים יחזרו לאחר החזרה למגרש הספורט.

במקרים חריפים עשוי להופיע כאב מגביל במהלך הליכה רגילה וצליעה בשל הכאבים החריפים.

5. הבדיקה הפיזיקלית

הבדיקה הפיזיקאלית תכלול מישוש, מרבית המטופלים יחושו כאב במגע על מוצא גיד אכילס באינסרציה שלו על גבי עצם הקלקנאוס, מטופלים רבים עשויים לחוש כאב במתיחה של גיד אכילס או בעליה על אצבעות רגל אחת, ברגל הפגועה.

סקוויז טסט- בדיקה בה מבצעים צביטה של גיד אכילס, בבדיקה חיובית כאב מוגבר כתוצאה מהצביטה.

מאידך במנוחה ללא נשיאת משקל תוך שמירה על גיד אכילס רפוי המטופל לרוב ירגיש הקלה בכאבים.
בחלק קטן מהמקרים ניתן יהיה להרגיש מעט נפיחות סביב מוצא גיד אכילס ולעיתים אף עיבוי מקומי של הקלקנאוס.

6. גורמים

מחלת סוורס בדומה למחלות דומות באתרים אחרים בגוף ( אוסגודשלטר, אפופיזיטיס של האיליאק וכו) נובעת מיכולת נמוכה של עמידות האפופיזה בעומסי גזירה ומשיכה מקומיים ( האפופיזה בנויה טוב יותר לעמידה בלחצי דחיסה).
מבנה האפופיזה בקלקנאוס בעקב כף הרגל בנויה כך שבכל משיכה של גיד אכילס נוצרים לחצים עצומים היוצרים עומסי גזירה ומשיכה.

לרוב המחלה תופיע בתקופות צמיחה וגביהה מהירות.

7. הטיפול

מטרת הטיפול לרוב היא הורדת עומסים ולכן ההמלצה הראשונה למטופלים הסובלים ממחלת סוור'ס היא מנוחה יחסית, במחקר שנערך על ידי מיצלי באירלנד התברר כי כ84% מהמטופלים ( 85 במספר) חזרו לפעילות ספורטיבית מלאה לאחר 8-9 שבועות מנוחה.

מטופלים במצב קל יותר עשויים לצלוח את הבעיה על ידי מדרסים בעלי הגבהה לעקב, מתיחות , שימוש בקרח לפני ואחרי הפעילות הספורטיבית.

טיפול על ידי נוגדי דלקת ונוגדי כאב, בכדי להוריד את הסימפטומים מהם סובל המטופל.
טיפול מונע על ידי שילוב מדרסים מתאימים, סולם מאמצים מפוקח, מתיחות של גיד אכילס, טיפול בטווחי תנועה מוגבלים, שמירה על יחסי אימון - מנוחה מפוקחים, שעות שינה מסודרות ותזונה ראויה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!