מחדל לבן בבירה • ירושלים מתגעגעת לטדי קולק

נמס בקרח

מאז חורבן הבית השלישי, כלומר: מהיום בו הוקמה ממשלת ביבי-בנט-לפיד, לא היו ימים טובים לח"כי יהדות התורה כמו ימי סופת השלג והקרה שבאה לאחריה בירושלים. כל הרגרסיות שנטענו בתוכם בנאומי ההשפלה של לפיד, בגזירות של שי פירון, ובהתעלמות האדישה של ראש הממשלה - התפרצו כמו הר הגעש אטנה בסיציליה.

חברי הכנסת מוזס, מקלב ואשר רצו כאיילות שלוחות מוועדה לוועדה ושפכו אש וגופרית על מחדלי העירייה והממשלה. ח"כ אייכלר הוציא הודעות נזעמות על הטעויות החמורות שנעשו ואפילו ח"כ פרוש, לא מאלופי הנוכחות בכנסת, לא טמן את ידו בצלחת. בראש המתקפה עמד ח"כ גפני שהצליח, כהרגלו, לגנוב את ההצגה מעמיתיו כאשר העלה על סדר יומה של הכנסת הצעה אופרטיבית להקמת ועדת חקירה. ההצעה תידון ביום רביעי הבא.

היחיד שלא הצטרף למתקפה הרבתי של יהדות התורה (בש"ס הסתפקו בהודעות החריפות של יו"ר התנועה ח"כ דרעי) הוא ח"כ יעקב ליצמן. אם מפני שרצה לשמור על לויאליות לידידו הוותיק ניר ברקת ואם מפני שהיה עסוק בהכנות לקראת ישיבת מועצגה"ת של אגו"י שהתקיימה ביום שני השבוע. העובדה שגפני העדיף למקד את המתקפה בראש העיר ניר ברקת וטען כי האשמה, בין היתר, מוטלת על אלה שתמכו בנ"ל לראשות העיר, מחזקת יותר את האפשרות הראשונה.

אבל גם היעדרותו של ליצמן לא שללה מיהדות התורה את תואר הסיעה הפעילה ביותר בכנסת בנושא שיתוק החיים בירושלים בימי השלג והקרה. את השאלה המתבקשת ביותר זרק לחלל האוויר ח"כ מסיעת העבודה - שמו לא מופיע בפרוטוקול משום מה - בדיון בוועדת הפנים, שתמה לדעת האם הסופה בירושלים פקדה רק את השכונות החרדיות או שמא היא פגעה גם בשכונות החילוניות. השאלה הייתה כמובן רטורית אבל היא שיקפה את הלוך הרוחות התמוה קמעא במערכת הפרלמנטרית על החריצות המופלאה של ח"כי יהדות התורה דווקא בנושא זה.

לזכותם של גפני את מוזס וכל היתר ייאמר כי אכן הייתה נקודה חרדית ייחודית למשבר השלג. בימים הראשונים של הסופה דומה היה שלא ניכר שוע בפני דל, יהודי בפני ערבי וחילוני בפני חרדי, מול הזעם הלבן שניתך מלמעלה. הפסקות החשמל שהפכו את המנותקים לאסירים בגולאג סיבירי לא פסחו על מגדלי היוקרה בהולילנד ושכונת הוילות של מלחה כמו גם על שכונת עזרת תורה וגבעת שאול. ושום תחנונים או בקשות לפרוטקציה לא עזרו.

ומעשה שהיה באישיות שלטונית בכירה המתגוררת באותם מגדלי יוקרה שבמשך שלושה ימים לא הפסיקה להתקשר ללשכת יו"ר הכנסת ולשרים בממשלה בבקשה לגאול אותה מייסורי הקור הצורב. זה עזר לה כמו כוסות רוח למת. עמוד המתח הגבוה לאזור קרס, ואף משאית של חברת החשמל לא יכולה הייתה לבוסס את דרכה לשם בתוך השיחים אפופי השלג.

הסבל של תושבי מגדלי היוקרה (בהם מתגוררים גם שני שופטי בג"ץ וכל המי ומי של האליטה השלטונית והמשפטית) לא היה פחות מזה של תושבי טלז סטון החרדים, ומתושבי הבית בו מתגורר ח"כ מוזס בירושלים, שחוברו לחשמל רק שלושה ימים לאחר שהשלג פסק לרדת והשמש יצאה לתעתע בתושבים הקפואים.

אבל כאן החלה וכאן הסתיימה כמעט אחדות הגורל בין כלל תושבי ירושלים. החל מיום ראשון השבוע ניכר בעליל מי שולט בעיר הזאת והיכן האזורים המועדפים עליו. מפלסות השלג והטרקטורים שגויסו למערכה והצליחו לתפקד איכשהו, התמקדו בעיקר בצירים המובילים ליציאה מהעיר ובשכונות החילוניות לפי סדר העדיפויות הבא: שכונות היוקרה עם סמלי השלטון של בית ראש הממשלה ובית הנשיא; שכונות היוקרה הסמוכות אליהן של האליטה הירושלמית האמידה; אזור התיירות הסמוך לעיר העתיקה; שכונות חילוניות גדולות; שכונות חילוניות קטנות. רק כשפולסו הדרכים לפי סדר העדיפויות האמור החלו הטרקטורים והמפלסות לעבוד ברצינות גם בשכונות החרדיות.

הנה כי כך פולסה החניה הגדולה של תיאטרון ירושלים בשכונת טלביה ביום ראשון בערב, כאשר בשכונת סנהדריה המורחבת לא עבר טרקטור אחד לרפואה לפחות עד צהרי יום שני השבוע. או אז תפסנו טרמפ במכוניתו של חבר המועצה החרדי הרב אליעזר ראוכברגר (כנראה הרכש הטוב ביותר של דגל התורה במישור המוניציפאלי) ושמענו ביחד אישה חרדית מתייפחת שמאחר ולא בוצע פילוס מינימלי ברחובות השכונה היא מתקשה לצאת לטיפול שיניים דחוף לאחד מילדיה.

אפילו טרקטור אחד לא עבר? שאלנו בפליאה. "אפילו אחד לא" - הייתה התשובה. שיחה טלפונית מהירה של חבר המועצה למטה החירום של העירייה העלה כי האישה אכן צדקה. מאוחר יותר נודע כי בשעות הלילה של יום שני הגיע טרקטורון אחד (ולא D9 חלילה) לשכונה ועשה שם כמה סיבובים.
אז נכון שהיו כמה אזורים חרדיים שזכו לפילוסים כבר קודם, אבל אף לא אחד בזכות פעילות יזומה של העירייה. הכול בזכות לחצים וקשרים של חברי מועצה חרדים שטרטרו את מטה החירום עד שלאחראים שם נמאס - או שחששו מבירורים שייערכו לאחר מכן בהנהלת העירייה - ואלו הואילו בטובם לשלוח מכשירי פילוס ראויים. שכונות שלא היה להן אח בבית העירייה טופלו מטבע הדברים רק בשלבים המאוחרים.

התחושה הייתה, אומר לנו חבר מועצה חרדי שחפץ בעילום שמו בשלב זה, שאנחנו עומדים כעניים בפתח. קודם מטפלים באזורים המיוחסים, אחר כך בחילונים ורק לאחר מכן בחרדים, וגם זה לאחר תחנונים. עכשיו הבנו, הוא מסכם במרירות, מה זה להיות אזרחים סוג ב'.

היחיד שלא היסס לומר זאת כמעט בגלוי, הוא סגן ראש העיר הרב יוסי דייטש. בשלב מסוים נמאס גם לו להתחנן בפני הפקידים. הוא זימן אליו כמה קבלנים פרטיים וביקש מהם לתרום 8 טרקטורים שיחרשו את הכבישים באזורים החרדים. הקבלנים עשו זאת בהתנדבות מלאה. קשה לומר לא למי שהולך להיות האיש החזק בעירייה בכל הקשור לתכנון ובנייה.

פקקים שלא חולצו

נחשו היכן מתחולל בירושלים, שישה ימים לאחר תום השלג, כאוס תחבורתי שאיילון בשעות העומס זה כביש פנוי לעומתו? לא ברחוב יפו. לא בצירים העמוסים דרך כלל של בגין ובן צבי, אלא בצירי בית הדפוס וכנפי נשרים העוברים בשכונת גבעת שאול החרדית בואכה שכונת הר נוף.

נכון למועד כתיבת השורות זמן הנסיעה הממוצע בצירים האמורים, שאורכם הוא קילומטר וחצי בלבד, כשעה וחצי. חזור שנית: שעה וחצי. בשעות העומס של אחר הצהריים אפשר לתזמן גם שעתיים. לעומת זאת בצירים המשמשים את אזרחיה המועדפים של ירושלים שמים גז ועפים. את השלג דחקו משם מזמן למדרכות (בשכונה בה מתגוררים ראש הממשלה והנשיא גם המדרכות כבר ריקות מהזבל הלבן). את המכוניות התקועות כבר גררו ואת גדמי העצים הנפולים פינו משאיות הגזם המיוחדות של העירייה. החרדים, שיחכו לגל השלג הבא.

לגפני אין ספק שבראש מצעד האשמים עומד ראש העיר, ואחריו אלה שעזרו לו להיבחר. הראשון שמתייחס לחרדים כאזרחים נחותים, והאחרונים שידעו מראש כי זו המשמעות של העדפתו על פני מועמד שהיה מתייחס לחרדים כשותפים שווי זכויות. ברמת העיקרון הוא צודק. ברקת כבר הוכיח את יחסו לחרדים בקדנציה הקודמת ושותפיו כבר הוכיחו שאין להם בעולמם אלא את האינטרסים הצרים שלהם בלבד.

אבל במשבר השלג הנוכחי לא בטוח שברקת הוא הכתובת היחידה. הסובבים אותו מספרים שמאז פרוץ הסערה הוא ישן בקושי חמש שעות ביממה ובכל היתר עובד ללא הפסקה. בימים הראשונים ראינו אותו בעינינו עובר ברחובות ירושלים ועוסק בחילוץ תושבים תקועים במכוניותיהם כאילו היה מתנדב באיחוד הצלה או זק"א. כשלא נשקפה יותר סכנת חיים הוא התמקם בחמ"ל של העירייה ועבד שם כאמור סביב השעון.

למרבה ההפתעה גם חברי מועצה חרדים שבשום אופן אי אפשר להגדיר אותם כמנשקי נעליים או חסרי דעה (כמו סגן ראש עיר חרדי אחד, לא חשוב כרגע לאיזו סיעת יחיד הוא משתייך, שהיה היחיד בישיבת הנהלת העירייה שלא מתח מילה אחת של ביקורת על ההתנהלות העירונית בימי הסופה והקרה. הדבר היחיד שהיה לו לומר, זה שמן הראוי שהעירייה תקנה גנרטור חשמלי לכל בניין בעיר כדי למנוע הפסקת חשמל) שטוענים שברקת היה דווקא בסדר גמור, הוא הוריד הוראות שלא להפלות בין שכונות והיה קשוב לפניותיהם.

את האשמה הם תולים בכל הדרגים המקצועיים של העירייה, מלשכת המנכ"ל ועד הפקיד הכי זוטר ביחידת התפעול, ששמו דרור בימי המשבר לכל האג'נדה האנטי חרדית שלהם. ראש העיר ביקש? אז שיבקש. הפקידות הבכירה שמתגוררת בשכונות הנכונות דואגת קודם כל למעמד אליו היא משתייכת, ורק אחר כך, אם בכלל, לכל היתר.

אכן כתב הגנה מפתיע. במיוחד שהוא נשמע מפיהם של חברי מועצה שעבדו לפני הבחירות עבור מועמד אחר ולא חשודים באהדה לברקת וגם לא בפחד ממנו, יען כי הם מדברים בעילום שמם. הם באמת חושבים שאי אפשר לזרוק עליו הפעם את כל האשמה.

גם אם יש בכך מן האמת, זה לא אמור לנחם את תושביה החרדים של ירושלים. גם מפני שהדרג המקצועי לא הולך הביתה, ויהיה כאן גם במשבר הבא (אומרים שבעוד שבועיים צפוי גל נוסף) וגם מפני שמי שבחר את המנכ"ל והצוות הבכיר הוא ניר ברקת בכבודו ובעצמו. חמש שנים הם נבחרו בהתאם לאג'נדה מסוימת וחמש שנים הם הרעילו את כל הדרגים שמתחתם בשנאה ללובשי השחורים.

כשרוח המפקד היא שחרדים לא זכאים למבני בתי ספר תקניים בשכונות מעורבות, ושילדים חרדים צריכים לנסוע כמה קילומטרים לגן ילדים - כי המגרש היחיד הפנוי בשכונה הוקצה במתכוון לפיקציה שנקראת 'ישיבה חילונית' - אז גם מנהל יחידת הטרקטורים מבין שקודם כל מפלסים שלג לחניה של התיאטרון העירוני ורק אחר כך לדוסים של סנהדרייה ועזרת תורה.

ובכלל. מה הסיפור הזה שראש עיר נותן הוראות, והדרג המקצועי עושה מה שמתחשק לו? אצל ראש עיר תקיף כמו אולמרט, אף הוא לא אוהב חרדים גדול אבל איש מנהל וארגון יוצא מן הכלל, זה לא היה קורה. פקיד שלא מילא הוראה הלך למלא טופס טיולים באגף כוח אדם ביום שלמחרת. כנ"ל גם אצל טדי קולק שקדם לו. אצל לופוליאנסקי לא הייתה בכלל עירייה מתפקדת ולכן קשה לעשות השוואות.

איש של קיץ

אפרופו טדי קולק ואהוד אולמרט, בשלושת העשורים שהם ניהלו את העיר היו כמה סערות שלג לא קלות. לא בכמות הבלתי נתפסת של הסערה הנוכחית אך בהחלט בכמות שיכולה הייתה לשתק את העיר ליומיים או שלושה. כותב השורות עבר את כולם. את השלג שירד שלושה ימים בשנת תשכ"ח, את השלג שירד יומיים בשנת תשנ"ב ואת הסופה הגדולה של חורף תשס"ה.

בירושלים הפרימיטיבית שלאחר מלחמת ששת הימים לא היו מפלסות שלג כבדות ובכל זאת היו תלונות כבדות על כך שהשלג לא פונה ביום בו פסק. מי ששילם על כך את המחיר היה סגן ראש העיר דאז הרב משה פרוש, שבהעדרו של קולק שנסע אז לחו"ל כיהן כראש העיר בפועל. כשקולק חזר הוא מייד העיף אותו מהתפקיד.

על הסופה בתשנ"ב לקח קולק פיקוד אישי. התוצאה: ביום שלמחרת הסערה הכבישים פונו והתחבורה הציבורית החלה לנוע משעה עשר בבוקר. בסערת תשס"ה עמד ליד ההגה אהוד אולמרט, שלא הניח לקודמו להאפיל עליו בתחום זה. אצל כולם המפלסות עבדו מיד עם הפתיתים הראשונים. כבישים מרכזיים נחסמו על ידי המשטרה מיידית ולא התאכלסו ברכבים תקועים שעצרו את המפלסות הכבדות. אצל שניהם מטה השלג הוקם עם התחזיות הראשונות ולא לאחר שהסופה שטפה את העיר.

אצל קולק ואולמרט לא היה מתרחש הסיפור המטורף הבא. ביום חמישי בשעה תשע בערב הבינה המשטרה שהקטסטרופה בדרך. טלפון אחד לפקיד הבכיר בעירייה האחראי על מערך הפילוס העלה כי הוא עזב את העירייה בשש בערב והעביר את הפיקוד לסגנו. הסגן עצמו גם כן נעלם. מה שנותר למשטרה זה לחפש את רשימת הקבלנים שהעמידו טרקטורים לרשות העירייה ולצלצל אליהם בבקשה שיתחילו לעבוד. ממש כך.

לא קשה לנחש מה היו עושים השניים אם הייתה מתרגשת עליהם סופה שהייתה סוגרת את דרכי הגישה לעיר במשך שלושה ימים ומפילה מאות עמודי חשמל באזורים שקשה לגשת אליהם. הם בטח שלא היו עורכים לליצן הזה, ביבי נתניהו, מסיבת עיתונאים מבודחת במוצאי שבת, אלא משתקעים אצלו בלשכה עד שהוא היה מורה על מצב חירום לאומי ומוציא לשטח את חצי הכלים הכבדים של צבא הגנה לישראל. עם כל התמונות היפות שנראו בעיתונים הרי שבסך הכול הפעיל הצבא באזור ירושלים כמה עשרות כלים בלבד.

אבל ברקת לא בנוי למצבים כאלה. ברקת הוא איש של קיץ. סופר טנקר כשמדובר בארגון של מופעי תרבות ביולי-אוגוסט, של מופעים אור קוליים על חומות העיר העתיקה ושל אירועים של אור ותערוכות מזון - לא כשר - לשעשע את ההמונים שוחרי התרבות והפנאי. במצבים של משבר אמיתי, כמו זה שהתרחש השבוע, הוא חדל אישים אמיתי. ואת העובדה הזאת לא יצליחו לטשטש אלף יועצי תדמית ואשפי ניהול פוליטי הלוחשים על אוזנו במצבים האחרים. בימי השלג הם נשארים בבית ומותירים אותו לבדו חסר אונים. למגינת ליבם של שבע מאות אלף תושבים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!