הטיש המושלג: איש לא נעדר ב'קה ריבון' • טור אורח

גם זקני ירושלים התקשו לזכור שבת שכזו. ארובות השמיים נפתחו בעוז ופתיתי המשקע הלבן המרשים כל כך, ירדו במהירות אל הארץ. העצים איימו להישבר תחת עול השכבה הצחורה והאדמה הפכה מחליקה במיוחד. הרוח הכתה שוב ושוב, ופתיתי השלג מיהרו להיתפס על צמרות העצים ורעפי הבתים.

בכל זאת, איש לא נעדר.

מי שנקלע בליל השבת שעברה לשכונת מאה שערים בירושלים, יכול היה לטעות ולחשוב שנתקל באורח פלא במכונת הזמן. על מדרכות עמוסות בשלג עשו את דרכם מאות החסידים אל בית המדרש בזה אחר זה, משל מדובר היה בעיירת סאטמר המיתולוגית ביום חורפי במיוחד. התמונה הציורית בה נראים החסידים ה'עובדים' ממהרים לשולחנו הטהור של הרבי - כאשר בחוץ משתוללת סופת שלגים, הזכירה לחלק מהם את הסיפורים ששמעו מסבותיהם.

אלו, שגם בימי החורף המוכרים לא נתקלים בקשיים רבים מדי בדרכם לטיש, גילו לראשונה מהי מסירות נפש. הרוח בחוץ שרקה, השלג ריצד אל מול העיניים והקור חדר לעצמות. אבל הלב, הוא היה במקום אחר לגמרי. הלב הבוער שהשתוקק לקדושה, לשירים המרוממים, נלחם בקור בעוז.

בבית המדרש, בראש השולחן הענק, עמד הרבי. חסידי תולדות אהרן הביטו בו בהערצה. זו לא הייתה שבת רגילה, וגם הטיש שהתקיים קצת מוקדם מהרגיל, לא היה טיש מן המניין. הכל היה שונה. מדי שניות ספורות נכנס לבית המדרש חסיד נוסף, כשעל כתונת הפסים הזהובה שלו נראו פתיתים גדולים בצבע לבן. מזג האוויר ששלט בירושלים בסוף השבוע האחרון, בהחלט הורגש כאן.

סדר ליל השבת של השבת האחרונה, היה שונה מבכל שבוע. מיד לאחר התפילה נערך קידוש המוני בבית המדרש. המוני החסידים שביכו במשך היום את תחילת המצור על ירושלים, ביקשו להרוות את צימאונם. הרבי קידש, החסידים הלכו לביתם לערוך את שולחן השבת הפרטי של כל אחד ואחד מהם, וכשביקשו לשוב אל בית המדרש, נזכרו בקרה השולטת בחוץ.

בכל זאת, איש לא נעדר.

כאשר הרבי החל את ניגון 'כל מקדש שביעי' המוכר, אולם בית המדרש היה מלא. זה לצד זה נעו החסידים על הפרנצ'עס הגבוהים. לדקות ארוכות, שכחו הכל את המתרחש בחוץ. העובדה שבבתיהם של רבים מהניצבים על מדרגות הברזל נותק זרם החשמל, לא הפריעה להם. כמו העובדה שאת ארוחת השבת אכלו מרביתם בחשכה, כשהאוכל המוגש להם היה קר. גם לעובדה זו לא נתנו להפריע להם. כמה מהם שמצאו עצמם שרועים על הקרקע לאחר שהניחו רגלם על שקית ניילון פשוטה שחבויה הייתה מתחת לאלפי פתיתים קטנים, אף הם התעקשו לשכוח את מכאובם. אפילו את התחושה הלא נעימה, הסחוטה כל כך שנרשמה בתוככי הגרביים הלבנות, התעקשו החסידים לשכוח.

מי שהיו חסרים בכל זאת בטיש המבוקש ביותר בירושלים היו האורחים הרבים. אלו שמדי שבוע תופסים את הפרענצ'ס המיוחד להם בכניסה לבית המדרש, בוששו מלבוא. הם, שרואים לעיתים את הטיש החסידי הטהור כבילוי של אחרי סעודת השבת, לא טרחו לבוא ביום שכזה. רק חסיד אמיתי, שנפשו חיכתה במשך השבוע כולו לרגעים המיוחדים כל כך במחיצת רבו, עשה את הדרך לכאן. זה לא היה קל. כלל לא, אבל חסיד הוא חסיד. גם כאשר בחוץ משתוללת לה הסופה ופוגעת בדרכה בכל.
בכל זאת, איש לא נעדר.

הרבי מצידו, לא עשה לחסידים הנחות. את הטיש ניהל ביד רמה, כמדי שבת. שום שיר לא קופח, ועל אף אחד מהניגונים המרטיטים לא וויתר. אחרי ה'לחיים' המסורתי, נשמע הרבי פותח בשירת היחיד בקטע מתוך ניגון 'קה אכסוף' המרומם. ניגוני השבת כולם נשמעו בזה אחר זה, אך כולם כך נראה, המתינו, כמדי שבוע, לשיא. קצת אחרי השעה אחת-עשרה, הגיע רגע השיא. ניגון 'קה ריבון' שכתב הרבי בעל השומרי אמונים זיע"א.

שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא. מדי שבת, כאשר מתחיל הרבי בניגון הנכסף, אופפת את החסידים תחושה לא מוסברת. שיר ההודיה המוכר מתנגן בבית המדרש כאשר מעיני חלק בלתי מבוטל מהחסידים זולגות דמעות. זר לא יבין זאת. את האווירה שנרשמת באותם הרגעים באולם בית המדרש, גם טובי הכותבים לא יוכלו לתאר במילים. בשבת פרשת ויחי תשע"ד, נרשמה במהלך השיר התרגשות כפולה ומכופלת.

רַבְרְבִין עובְדֵךְ וְתַקִּיפִין. החסידים, משל לא שמעו את הניגון מעולם, עצמו את עיניהם ובמשך דקות ספורות בלבד נראה היה כי אש להבה אוחזת בבית המדרש. הקור בחוץ היה בלתי נסבל. הרחובות היו ריקים מאדם, וגם החתולים ביקשו לעצמם מחסה. אבל בבית המדרש של 'תולדות אהרן', שלט החום בעוז. שום דבר לא יכול היה להפריע.

לוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין לָא יֵעול גְּבוּרְתֵּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָא. העיניים היו עצומות, והשפתיים מילמלו את מילות מזמור השבח לבורא העולם. גם אם לא תמיד קל, ולעיתים אף יותר מקשה לחיות במשך שבת שלמה מבלי חשמל, השבח ניתן ביתר שאת. גם כאשר נזכרו כמה מהחסידים המדקדקים ביותר, שאת דלת ביתם השאירו פתוחה כאשר יצאו אל הטיש, מכיוון שלא יכלו לשאת עימם את מפתח הבית בשל העירוב שאף הוא לא עמד בלחץ הסופה, בכל זאת, באותם הרגעים דבר לא הצליח להרוס את חוויתם. הרצינות שהייתה נסוכה על פניהם לימדה כי הם אינם נמצאים בעולם החומרי והקר שבחוץ, אלא בעולם גבוה שבו החום שבלב שלט מבלי עוררין.

פְּרוק יַת עָנָךְ מִפּוּם אַרְיְוָתָא וְאַפֵּיק יַת עַמֵּךְ מִגּו גָּלוּתָא. רק כאשר הסתיים הטיש בניגון 'נשמת כל חי', הרשו לעצמם החסידים לבוא אל חדר התה המוכר שבאולם הכניסה לבית המדרש. שם פגשו גם עוברי אורח ששמעו זה מכבר על התה המפורסם אותו מכין ר' יחיאל כהן, מזקני החצר. התה בעל הטעם המיוחד כל-כך שרבים הצועדים לכותל בשבתות השנה מבקשים לעבור דרך רחוב מאה שערים, רק בכדי להיכנס אל חדר התה וליטול ולו כוס אחת, שירת את החסידים נאמנה. כאשר עמדו להתנתק מחום השולחן הטהור ולשוב אל הרחוב הקר, כוס תה אחת הפכה באותו הרגע לתרופת קסם שהמשיכה לחמם את הלבבות גם בדרכם הביתה.

טורו של שלומי גיל התפרסם ב'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!