הטייקון הולך לכלא • מאסר בפועל לדני דנקנר

דני דנקנר הולך לכלא. בית המשפט המחוזי בתל אביב שלח היום (ה') מסר מרתיע לדירקטורים ולמנהלים בתאגידים הבנקאיים בישראל בהטילו עונש חמור של שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי וקנס בסך מיליון שקל על דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, בגין הרשעתו בעבירות הפליליות אותן ביצע בעת שכיהן בתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים.

דנקנר הורשע לפני כחודשיים על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול התקין של תאגיד בנקאי (בנק הפועלים), קבלת דבר בתחבולה מבנק DHB ההולנדי וקבלת הלוואה בתחבולה מבנק הפועלים.

במסגרת ההסדר הסירה הפרקליטות מכתב האישום את האישומים המקוריים נגד דנקנר, שכללו עבירות של הלבנת הון וקבלת דבר במירמה, והמירה אותן בעבירות פחותות. עם זאת. השדרה העובדתית של טענות הפרקליטות נגד דנקנר בכתב האישום נותרה על מקומה.

בגזר דינו הדגיש השופט צבי גורפינקל את החומרה הרבה הגלומה במעשיו של דנקנר ואת האיום שצופנים מעשים כאלה של מנהל בנק, למערכת הבנקאית כולה. "נכון שדנקנר לא פגע כלכלית בבנק אך מעשיו נגועים בעירוב תחומים ובניגוד עניינים חריף בין תפקידו הציבורי לבין עסקיו בפרטיים. בנק אינו יכול לפעול ללא אמון הציבור. אם חלילה יאבד הבנק את אמון הציבור הוא עלול להתמוטט", כתב השופט.

לדבריו, דנקנר כאילו הוא מנהל גוף פרטי ולא גוף ציבורי. השופט הגיב בגזר הדין לקולות שנשמעו באחרונה, בין היתר, בעקבות זיכויו של שר החוץ אביגדור ליברמן מהאישום במירמה והפרת אמונים נגדו בפרשת השגריר, הקוראים לביטולה של עבירת הפרת האמונים מספר החוקים.
"תפקיד בית המשפט להעביר מסרים, ערכים, ונורמות. לאחרונה נשמעו קולות הקוראים למחוק מספר החוקים את עבירת הפרת האמונים. תיק זה מוכיח כי יש להשאיר את העבירה בספר החוקים", אמר גורפינקל וציין שהפרת האמונים של דנקנר "זועקת לשמיים".

השופט הוסיף כי "בית המשפט איננו פובליציסט אלא גורם שלטוני שתפקידו להעביר מסר באמצעות ענישה ולא באמצעות מלל. מעטים המקרים שבהם מובא לבית המשפט מקרה של הפרת אמונים של דירקטור בתאגיד וודאי של יו"ר בנק. חובה להוקיע את מעשיו ולהעביר מסר שמעשים כגון אלה לא יוכלו לעבור ללא תגובה עונשית הולמת שתחזיר את אמון הציבור במערכת הבנקאית שנפגע ואשר יש צורך לשקמו".

"מעשים חמורים"

השופטו ציין כי התנהלותו של דנקנר כפי שהוכחה במשפט היא "תהליך הידרדרות מתמשך במשטר התאגידי של בנק הפועלים. פעולתו בניגוד עניינים היא דוגמא לפגיעה מהותית באמון הציבור. הצטברות המעשים של הסתרת קשריו האישיים, הסתרת ההלוואה מהבנק ההולנדי וקבלת אשראי מהבנק שהוא עומד בראשו תוך הסתרת עושרו מעידים על מעשים חמורים ומחייבים מסר חד משמעי שמעשים כגון אלה לא יוכלו לעבור ללא ענישה מרתיעה".

הסדר הטיעון גובש לאחר משא-ומתן אינטנסיבי בין המדינה לבין סנגוריו של דנקנר, עורכי הדין נבות תל-צור, יורם ראב"ד, יוסי בנקל וטל שפירא, ואושר על-ידי פרקליט המדינה היוצא, משה לדור.

כתב אישום נגד דנקנר הוגש על-ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות.

באישום הראשון בפרשת רכישת בנק פוזיטיף, הודה דנקנר כי בעת ששימש יו"ר בנק הפועלים, הסתיר מדירקטוריון הבנק את קשריה העסקיים של חברת אלרן, המוחזקת על-ידו ובני משפחתו, עם רפי ברבר, הבעלים של קרן RP. זאת, במקביל לכך שניהל מטעם בנק הפועלים את המשא-ומתן לקביעת גובה הפיצוי שיקבלו ברבר וקרן RP מבנק הפועלים, בגין ויתור על חלקה בעסקה עם הבנק לרכישה משותפת של בנק פוזיטיף הטורקי.

למעשה, דנקנר קבע את גובה הפיצוי לברבר וקרןRP בסך 25 מיליון דולר. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים.
באישום השני דנקנר הודה כי הסתיר מדירקטוריון בנק הפועלים את העובדה שביקש וקיבל הלוואה בסך 5 מיליון אירו מבנק DHB ההולנדי, שבבעלות איש העסקים הטורקי, הליט צ'ינגלולו, המחזיק גם בבנק פוזיטיף. זאת, בזמן שבתפקידו כיו"ר בנק הפועלים תמך דנקנר בשורת החלטות בדירקטוריון שנועדו לסייע ולהיטיב עם צ'ינגלולו.

בנוסף, הודה דנקנר כי ניהל בשם הבנק פגישות עבודה שונות עם צ'ינגלולו, חלקן בארבע עיניים, כל זאת מבלי שדיווח לדירקטוריון הבנק על ההלוואה שביקש וקיבל ממנו. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים.

דנקנר אף הודה כי קיבל דבר בתחבולה מבנק DHB ההולנדי. דנקנר נדרש במסגרת בקשת ההלוואה מבנק DHB למסור דיווח אודות שווי ההון העצמי שלו. דנקנר העביר לבנק DHB מסמך על גבי נייר המכתבים של בנק הפועלים, בו הוא מצהיר כי ההון העצמי שלו נטו הוא 50 מיליון אירו, זאת בעת שההון העצמי האמיתי שלו באותה תקופה היה נמוך באופן משמעותי.

בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירה של קבלת דבר בתחבולה מבנק DHB האישום השלישי בו הודה והורשע דנקנר נוגע לכך שבעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים, קיבל בתחבולה אשראי מהבנק. דנקנר ביקש אשראי בנקאי בסך כ-13 מיליון שקל, ולשם כך התבקש למסור הצהרת עושר לבנק.
דנקנר מסר הצהרת עושר לידיו של ציון קינן, שכיהן באותה תקופה בתפקיד מנהל החטיבה העסקית של הבנק. בהצהרת העושר כלל דנקנר את ההון של בני משפחתו המורחבת, אך הצהיר כי מדובר בעושר האישי שלו, שעה שהונו העצמי היה נמוך באופן משמעותי מההון עליו הצהיר.
כמו כן, דנקנר מסר לקינן כי מטרת האשראי המבוקש היא מימון השקעה לבניית נכס נדל"ן ברחוב יבנה בתל-אביב, בעוד שבפועל האשראי שימש לרכישת אג"ח של חברת אלרן. בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירת קבלת דבר בתחבולה מבנק הפועלים.

במסגרת ההסדר הסכימה המדינה לוותר על הרשעה באישום הרביעי שבכתב האישום המקורי, שעסק בכספים שהחזיק דנקנר בחשבון הבנק של מזכירתו, מבלי לדווח על כך כדין.
כמו כן הוסכם בין הצדדים שעל דנקנר יוטל קנס בסך מיליון שקל בגין מעשיו. הפרקליטות טענה כי יש להטיל על דנקנר בנוסף עונש מאסר משמעותי ואילו סנגוריו ביקשו מבית המשפט להסתפק בקנס.

גם דנקנר עצמו ביקש את רחמי בית המשפט באומרו בשלב הטיעונים לעונש, בין היתר, כי מאז פרוץ הפרשה מצבו הורע מאוד: "השנים האחרונות היו סיוט מתמשך עבורי, לא רק בהשפעה על ילדיי ועל אשתי. אין לי הכנסה אלא רק עבודות זמניות ואני רק מנסה לטהר את שמי", אמר דנקנר בבית המשפט.

את המדינה ייצגו בתיק עורכי הדין ד"ר מאור אבן-חן, טל פרג'ון ומורן ברטפלד מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.

יצוין כי דנקנר עומד לדין בימים אלה גם במשפט פרשת הולילנד. באחת מפרשיות המשנה של המשפט הוא מואשם כי נתן שוחד למנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, יעקב אפרתי, במטרה לקדם את הפשרת קרקעות חברת המלח, שהייתה בבעלות משפחתו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!