הרב שך חתם: מסגרות צבאיות לבחורים חרדים

נקמת איש-שלג קטן

פוליטיקאים חיים ומתים בשביל רגע מתוק של נקמת דם פוליטי שפוך. לא כל אחד זוכה לקיים את המצווה במלוא הידורה. יש כאלו שמעבירים שנות דור בכנסת ובממשלה ונופחים את נשמתם הפוליטית מבלי שבאה לידם מצווה זו וקיימוה.

ליו"ר ש"ס לשעבר, אלי ישי, נקרתה השבוע נקמה אדומה על רקע לבן. כמו הסופה שפקדה אותנו, גם הזדמנות כה אטרקטיבית, לנקום מידה כנגד מידה, מתרחשת רק אחת למאה שנה. נקמת איש-שלג קטן לא ברא השטן.

לפני שלוש שנים בדיוק, במוצ"ש הארור של אסון הכרמל, נלוויתי לאלי ישי באותה מסיבת עיתונאים מקוללת בה הפנה לו נתניהו עורף לעיני כל האומה והפך אותו לשר על האש. מאז עברו עליו הרבה רגעים קשים, אך דומה שהשפלה שכזאת, הוא לא חווה לפני ואחרי אותו מאורע.

שלוש שנים חלפו והאחרון שזיהה, נתניהו, שב והתייצב בעוד מוצ"ש קטסטרופלי מבורדק, כשעל פניו מרוח אותו חיוך זחוח בלי סיבה. המערכות שתחת אחריותו המיניסטריאלית כראש-ממשלה קורסות, וביבי מתבדח כאילו מדובר בשלג דאשתקד.

התרחיש כמו נלקח בהעתק-הדבק מאותה מסיבת עיתונאים על הכרמל: הצירים שלא נחסמו בזמן - אז בהרי הכרמל, היום בהרי ירושלים; המחסור בסולמות - אז של מכבי-האש, היום של חברת החשמל.

גם הספינים נותרו אותם סחרירים חלולים: במקום סיפורי הגבורה של מציאת הסופר-טאנקר ברשת הווירטואלית, קיבלנו הפעם ראש-ממשלה עם נשמה יתירה שמחליט להדליק מנועים בשבת. לא של המפלסות. של רכבת ישראל. הטוראי של המדינה נחום ברנע יצא מגדרו כדי לפרגן. אם אלי ישי רק היה מורה להפעיל את הכרמלית בשבת שלאחר אסון הכרמל, זדונותיו היו הופכות לזכויות.

עבור אלי ישי הייתה זו הזדמנות פנטסטית לפעולת תגמול. כיו"ר ועדת המשנה למוכנות העורף, הוא חצה קווים והפך מגורם אחראי למבקר. בארסנל הכלים של הוועדה הפרלמנטרית שהוא עומד בראשה, נמצאת בין השאר, האופציה לבדיקה ודיונים משותפים עם משרד מבקר המדינה. המבקר מיהר להודיע שיפתח בבדיקה. כל מה שאלי ישי היה צריך זה לעלות לשידור ולפתוח פה על אותו ראש ממשלה, בנימין בעל הנר, שרק לפני שלוש שנים הפנה לו עורף, באותה סיטואציה של תרחיש קיצוני המתרחש אחת למאה שנה.

אבל גם אחרי שוך הסערה אלי ישי שותק. קופא על מקומו כמו בובת שלג. היו"ר המכהן אריה דרעי מתח במקומו ביקורת נוקבת על ראש הממשלה, והזכיר את גלגול האחריות ההוא של ביבי על ישי. כך עשו גם פרוש, גפני ואחרים. ורק אלי ישי נמנע מלגלגל את כדור השלג לפתח לשכת ראש הממשלה.

בראיון שהעניק ביום שלישי השבוע למוטי לביא בקול ברמה, הוא נשמע כמו דובר ראש-הממשלה: "הייתה סופה לא צפויה, היו כשלים והם ייבדקו. אני לא מחפש לערוף ראשים אלא למצוא פתרונות", ועד כהנה וכהנה מילים יפות מולבנות. ביקורת מתונה על ראש העירייה הושמעה. לא על ראש הממשלה.

חבל להתחפר בניסיון לזהות מה הסיבה. היא אינה קשורה לאופיו הטוב של מי שמעביר על מידותיו, כי במערכת הפוליטית התכונה הזאת אינה נחשבת למחמאה. באנקדוטה הזאת, יש כדי ללמד על האופוזיציה החרדית שרמת התיאום בינה לבין עצמה - זהה לתקשורת המשובשת של תושבי ירושלים הנצורה.

אלי ישי לא ימתח ביקורת נוקבת על ראש-הממשלה כפי שלא ייתן יד להחרמת פגישות עם שרי הממשלה. ממקום מושבו כאופוזיציונר בתוך סיעת האופוזיציה ש"ס - קשריו עם אישי הממשל המכהנים, הם הקלף הכי חזק בחפיסה.

"אף אחד לא מחרים, כולם נפגשים עם כולם", אמר ישי בשבוע שעבר בעקבות החרמת הפגישה שנועדה לחברי-הכנסת החרדים עם שר השיכון אורי אריאל. השבוע התברר כי אריאל, אכן מקפיד להיפגש עם כ-ול-ם. גם עם דרעי.

בוועדת השרים לחקיקה עלתה השבוע לדיון הצעת חוק המבקשת לאסור על אדם שריצה עונש מאסר לכהן כשר בישראל. ההצבעה נפלה בתיקו ארבעה-ארבעה, כאשר הארבעה שתמכו היו שלושה שרי יש עתיד והשר אורי אריאל. יש רק יו"ר מפלגה אחד שההצעה האמורה נוגעת אליו, אבל חלילה מלחשוד באורי אריאל בחשבונות אישיים. הצבעותיו, כידוע, נבחנות תמיד במדדים ערכיים.

האמת היא שלדרעי אין מה להלין על אורי אריאל. בחיים הפוליטיים אין זכות קיום למי שאינו יודע לגמול מידה כנגד מידה. מי שלא רצה להיפגש עם אריאל בלשכה, יפגוש אותו בוועדת השרים לחקיקה.

הומלסים במשכן

לפי איך שאנו נראים בשנה האחרונה, אין כל רלוונטיות להצעת החוק שנפלה השבוע בוועדת השרים לחקיקה. עם או בלי חוק רשמי, כורסת המיניסטר נראית רחוקה.

יו"ר ש"ס אריה דרעי שהסתובב בשבוע החולף בין מחוסרי-הדיור בירושלים וחילק שמיכות, תנורים וכוסות תה, יודע איך הומלסים מרגישים. שלוש-עשרה שנה בלי קורת גג פוליטית, היו רק הקדימון למה שחשים כיום הוא ויתר החברים החרדים באופוזיציה. מזה כשנה הם מסתובבים כהומלסים שהכנסת הפכה עבורם מבית מחסה חמים ונעים לבית מט ליפול הפרוץ לכל רוחות השמים.

ברגע של חשבון נפש שרק הצטנפות בבית הנצור עם בני המשפחה יכול לספק, תיאר דרעי השבוע את מצבה של היהדות החרדית כאחד הגרועים שחווינו מקום המדינה. אפילו החברות האישית עם איווט גורמת לו לסוג של קונפליקט: "ברמה האישית אני שמח בשמחתו של חבר שיצא זכאי בדין", הוא אומר כבעל ניסיון מר, "אבל ברמה הציבורית החרדית, ברגע שאיווט חזר לממשלה בלי עננה משפטית מעל לראשו - אין לו שום אינטרס לפרק את החבילה".

כולם מדברים לאחרונה על בנט ולפיד, אבל יש צלע שלישית, לא פחות מרכזית במבנה הגוף של קואליציית נתניהו הנוכחית. מדובר כמובן באיווט ליברמן שנחת בישראל ערב פרוץ הסופה ונתקע בשלג יומיים, עם המשפחה.

לפוליטיקאים החרדים שלא בגדו בו עם ברקת (שהפך השבוע את תלמידי ירושלים החרדים לבנים חורגים), איווט ממשיך להבהיר כי הוא נאמן למילתו. השבוע הוא נפגש עם חברים טובים מש"ס ומיהדות התורה והשמיע את אותה הבטחה שהובאה כאן בשמו לפני כחודש, שלא לטרפד את ניסיונות ההסדר במסגרת ועדת שקד.

איווט הבהיר כי לא ייצא בהצהרות שיטרפדו את ההבנות ואם תושגנה הסכמות, נציג ישראל ביתנו בוועדה, ח"כ דודו רותם, יתמוך בהן. כשאיווט מבטיח, רותם מקיים. ביום שני השבוע, ביקש ח"כ רותם לכנס את ועדת שקד כדי לדון בגיוס הערבים. ואף לא מילה על חרדים.

לליברמן חשבונות וחשבוניות משלו. לראשונה מזה כשני עשורים הוא יושב לבטח בלי עננה משפטית המרחפת מעל לראשו. היועץ המשפטי לממשלה נוטה שלא לערער על זיכויו פה אחד (בעת קריאת השורות, ייתכן שההחלטה כבר נפלה).

אבל החיים הפוליטיים, אף פעם אינם 'גן עדן'. על הזיכוי לא יהיה ערעור, אך גם על העובדה שהמצב הפוליטי אינו שפיר, אין עוררין. הסקרים האחרונים דוגמים את ישראל ביתנו כגוף עצמאי, בתוצאה חד-ספרתית. הציבור הרוסי דור 3, הופך לישראלי משודרג. עם המבטא מבית אבא שנעלם, מתנדפת גם חובת ההצבעה למפלגת אימא רוסיה.

איווט יודע היטב שלאור תוצאות הבחירות האחרונות, אין לו סיכוי להעביר את התוכנית להשתריין ברשימת הליכוד, וזאת גם אם יסתער על הוועידה עם הנגמ"שים שנותרו בבירה אחרי הסופה. ועידת הליכוד שאמורה להתכנס מחר (חמישי), אולי לא תיתן לאיווט כרטיס יציאה, אך אין סיכוי שתאשר לו כרטיס כניסה.

ליברמן הוא טיפוס לא צפוי, אך הפעם זה לא תלוי רק בו. האופציה הכי פחות משתלמת אך לעת עתה הכי ריאלית מבחינתו, היא השתלבות בליכוד מלמטה. בלי שריונים מובטחים ובלי נציגים בעשיריות. התפקדות מאורגנת ובניית מחנה פוליטי רב עוצמה - תפורה על מידותיו של איווט, אך לתחושתו כיום, זו נסיגה לאחור. כאשר חבר לביבי בבחירות האחרונות, הוא חשב על כיבוש הליכוד עם שטיח אדום, ולא על השתלטות עוינת דרך האגפים, כשהליכודניקים רואים בו סדין אדום.

ולמרות זאת, אין סתגלן כליברמן. הוא מודע לכך שאם זה טוב ואם זה רע אין כבר דרך חזרה ומתנהג בהתאם. כשליברמן התבטא בקדנציה הקודמת, בזו שלפניה ובזו שלפני-פניה נגד העמדות החרדיות הקלאסיות, הוא עשה זאת בפוזיציה של הבריון הרוסי השכונתי. זה שצריך להתחבב על גרישה ונטאשה שאוכלים בשר לבן בסעודת שבת ומדליקים חנוכייה לצד עץ אשוח.

במרכז הליכוד, גרשון מחליף את גרישה, ונטלי את נטאשה. ליבת הכור של הליכודניקים אינה עוינת-חרדים, כל עוד אינם 'סמולנים'. תשאלו את השר גדעון סער, שנבחר פעמיים ברציפות במקום הראשון ברשימה, והוא יספר לכם מכלי ראשון, איך הקשר עם הדתיים והחרדים מקרב ולא מרחיק מצביעים.

בחזית הדתית, ראינו לאחרונה איך ח"כי ישראל ביתנו מתנגדים להצעות החוק האנטי-דתיות של יש עתיד, בבולטות גדולה מזו של ח"כי הליכוד. בחזית החרדית, לגוש החרדי יש אחיזה במרכז הליכוד אבל גם הליכודניקים העממיים שאינם מגויסים דרך קבלנים, לא מעוניינים לנתק את חבל הטבור שעדיין מחבר את החרדים לליכוד. אחת לעשור מופרת הברית בין השותפים הטבעיים, אבל בדרך כלל הקשר ההדדי מחבר את שני הצדדים ביחד לעטיני השלטון. מי העגל ומי הפרה - זו כבר שאלה מרתקת לכשעצמה.

ליברמן מפנים במהירות. הוא מודע לכך שכל דרכי הגישה נחסמות וייתכן ש'דרך מרכז הליכוד' המשובשת, תהיה עבורו אופציה יחידה לקראת הקדנציה הבאה. הח"כים החרדים מעריכים, שזו אחת הסיבות העיקריות לכך שאיווט משתדל שלא להתבטא בנושאים אנטי-חרדיים, שבנוגע אליהם נהג להתבטא חופשי-חופשי לפני שנה-שנתיים.

אז ליברמן העביר מסר מפויס לחרדים כשהרקע, כאמור, אינו רק החברות האישית עם דרעי, אלא בעיקר האינטרס האישי של האיש שרץ למרחקים ארוכים. באותה נשימה עצמונית הסביר איווט שאם החרדים לא ישכילו להגיע להבנות, ישראל ביתנו לא תוכל להישאר מאחור ולהצטייר כמפלגה פחות פטריוטית מיש עתיד. לשבת על הגדר זה עניין אחד, אבל להישכב על הגדר עבורנו, זה כבר עניין אחר לגמרי.

איווט נראה כמי ששרוי בתרדמת חורף. כשהוא יתעורר, יהיה פה הרבה יותר מעניין. ליברמן מרקד כאן בזהירות. צעד תימני של דוב רוסי. אחד לפנים, שניים לאחור.

פשרה בנייר חדרה

בינתיים אפשר לדבר על חצי צעד קדימה, בהליכה זהירה על עקבים, דווקא בוועדת שקד. חברי הכנסת החרדים שיושבים בוועדה ועושים עבודה לא פשוטה נתונים למשיסה. המאבקים הפנים חרדיים בעוכריה (של חברי הכנסת) ובעורכיהם (של הביטאונים). מפך השמן הטהור, יוצקים על ראשם שמן למדורת המחלוקת הפנימית. ציניקנים מספרים שח"כ בכיר בדגל קפץ השבוע משמחה בעת שאחד מעוזריו הודיע לו כי כותרות האתרים מדווחות על פשרה מסתמנת בחדרה. "בישיבת חדרה?", הוא שאג כלא מאמין. "לא בישיבה", השיב העוזר הנבוך, "במפעלי נייר חדרה".

צחוק-צחוק, אבל בסוף צריך לעבור כאן חוק. בשבוע האחרון עלו על השולחן ונפלו ממנו, הצעות שונות ומשונות. הצעת הפשרה האחרונה שהעלתה שקד מדברת על סנקציות בשתי פעימות: בפעימה הראשונה, משנת 2017 ואילך, יושתו סנקציות כלכליות, וזאת במידה שלא תהיה עמידה ביעדים. אם אי-העמידה ביעדים תימשך עד לשנת 2020, יוטלו מ-2020 ואילך סנקציות פליליות.

איילת שקד חתרה להכרעה כבר היום (רביעי), אך חברי הכנסת החרדים החברים בוועדה אטיאס, פרוש וגפני (שאינו חבר רשמי, אך הפך לחבר המתמיד שלא פספס אף דיון בוועדה) פעלו מאחורי הקלעים לדחיית ההכרעה (כמו הגיוס עצמו) במטרה לשפר את הצעת הפשרה ולהימנע מהעלאת שתי הצעות להצבעה. לעת עתה סוכם כי ההצבעה תתקיים בשבוע הבא.

פרוש וגפני ששומרים שניים על אחד ב'אישית לוחצת' על חברי הוועדה, מציעים שייקבע כי במידה ולא תהיה עמידה ביעדים בשנת 2020, הכנסת תשוב ותכריע, לא היום אלא בעתו ובזמנו. עד 2020, או שהכלב ימות או שהפריץ ימות, ועדיף ששניהם ביחד ישבקו חיים. פוליטית, פוליטית.

הנציגות החרדית מגלה אופטימיות זהירה וזעירה. ההערכה הינה שאם היעד למילוי 'הבריכה' יעמוד על 5,200 מגויסים (3,000 לצה"ל ו-2,200 לשירות האזרחי) עד לגיל 26, יתאפשר למלא את 'הבריכה', כמעט כמו את בריכת ביבי בקיסריה, הווי אומר: בלי לשלם מחיר.

גם אם יוחלט לבסוף להעמיד את הגיל על 24 כדרישת יש עתיד, ממש לא בטוח שהבריכה תהפוך לביצה, וייתכן שגם כאן אלו תנאי כניעה סבירים. הגדרת 'חרדי' בוועדה הינה, כל מי שלא למד בתיכון ממלכתי או ממלכתי דתי, וזה כידוע, כולל המון טרמפיסטים, לא ממש חרדים שנכללים במניין המגויסים לצורך העמידה ביעדים.

והרי התחזית

על פרטי ההגדרות והיעדים הצפויים, הורחב כאן לפני מספר שבועות. לגופה של טרמינולוגיה צריך להודות שלא מדובר בנשק חדש שנשלף מהארסנל הצה"לי. הנוסחאות המכובסות הללו, של 'תורתו אומנותו' עם משתיק קול לצורכי דעת קהל, מלוות אותנו מזה למעלה משנות דור.

בשבוע פטירתו של ראש-הממשלה יצחק שמיר, פורסם כאן מסמך שנשלף מימי המו"מ הקואליציוני האלטרנטיבי שניהלו החרדים עם שמיר בשנת 92', ערב הקמת ממשלת רבין. במהלך המגעים שנוהלו עם שמיר ליצירת 'גוש חוסם יהודי' נגד רבין, צצה ועלתה השאלה הנצחית של גיוס בני הישיבות. רפול רץ לבחירות על אג'נדת גיוס החרדים והתעקש לייחד לנושא יותר מכמה מילים.

בהנחיית גדולי הדור זצוק"ל ובראשם אבי ההשקפה מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, שהכל מתיימרים כיום לשאת את לפיד מורשתו, סוכם עקרונית על מסמך פשרה. באותו מסמך חתום נכללה "נוסחה יצירתית" הצהרתית שעסקה בהגדלת יעדי הגיוס של בחורי הישיבות. אם ח"כ חרדי היה חולם לחתום כיום על נייר עקרונות שכזה, ההמונים שהפגינו מול לשכות הגיוס היו יוצאים לרחובות מול ביתו.

אבל הוראתו של מרן הגראמ"מ שך זצ"ל הייתה ברורה: על הסמנטיקה ניתן להתפשר. אפשר לחיות עם מילים ריקות שיעשו לרפול טוב על הלב ובלבד שבפועל לא תיפול שערה משערות ראשו של בן ישיבה. החשיבות הראשונה במעלה, ולמעשה היחידה, הייתה בתוצאות ולא בכותרות: שימור העיקרון המקודש ודאגה לכך שאף בן תורה לא ייאלץ לנטוש את ספסל הישיבה.

תחת הכותרת "בני ישיבות ושירות צבאי", סוכמו שני עקרונות: "א. הממשלה תבדוק את מסגרת דחיית השירות הצבאי לבני ישיבות, במגמה לקבוע כללים ותקנות אשר יבטיחו כי מסגרת זו תיועד רק לתלמידים 'שתורתם אומנתם' ולא תנוצל לאי שירות צבאי לאלה שאינם עומדים בקריטריון זה.

"ב. מערכת הביטחון תעודד שילוב תלמידי ישיבות גבוהות בצה"ל הן באמצעות ישיבות ההסדר השונות והמכינות התורניות והקדם צבאיות, והן באמצעות הקמת מסגרות צבאיות מיוחדות אשר יסייעו ויעודדו שירות בצה"ל לפרק זמן נאות, לבני ישיבות הנכונים לשלב שירות צבאי במהלך לימודים".

על המסמך חתם גם מנהיג צומת דאז, רפאל איתן המנוח, שהוסיף בכתב ידו: "מקובל עלי, צריך לבדוק פרטים (מסגרת זמן, גודל)".

סופו של אותו סיפור ידוע: ש"ס הצטרפה לממשלת רבין וההבנות עלו בעשן - שיצא מאוזניהם של הפרטנרים האשכנזים שנותרו עם שמיר ורפול באופוזיציית 'ממשלת השמד'. אבל המסקנה ברורה: אין חדש תחת השלג. הנציגים החרדים שיושבים בוועדת שקד אוחזים את האומנות הישנה בידיהם. כי בסוף השאלה האחת והיחידה היא זו: האם לבחור ישיבה השוקד על תלמודו, יתאפשר להמשיך ולהגות בתורה? חברי הכנסת החרדים שיושבים בוועדת שקד כדי למזער נזקים, עושים כל שלאל ידם כדי שגם אחרי שנות דור, התשובה תישאר חיובית.

תגובתם של חברי-הכנסת החרדים למסקנות ועדת שקד ידועה כבר מעכשיו: הם יעלו על בריקדות בכל מקרה, ימחו בתוקף יהא אשר יהא, ינופפו בהחלטות מועצות גדולי התורה בלי הפסקה וישמיעו קול מחאה רם ונישא.

זו תהיה התגובה הפומבית גם במקרה שמלאכת מזעור הנזקים תצלח. את אנחת הרווחה הם יוכלו לשחרר, רק בין ארבע קירות ואחרי שיוודאו כי אוזני הכותל מקוצצות.

בית הקלפים

נחזור לדרעי שמספק ניתוח קודר, כמו מזג האוויר בשבוע הקודם: "אנחנו שומעים מביבי דברים מפורשים. בנושא הגיוס, הוא לא מסכים ללכת נגד לפיד. שמע את זה גם נפתלי בנט שדיבר איתו. ביבי לא מסוגל לחשוב על מצב בו הוא נדחק לפינה ומוצג שוב כמי שנכנע לחרדים.

"גם הבחירה של הרצוג בעבודה גרמה לכמה חברים אצלנו שמחה יתירה. המשמעות מבחינתו של ביבי הינה שיש לו עוד אופציה תיאורטית של הרכבת פאזל אחר לקואליציה בראשותו".

עם עין לוושינגטון צופיה, דרעי מעריך שהפרק המדיני רחוק מלהסתיים: "חברו כאן שני אינטרסים משני הצדדים. הרי ג'ון קרי לא בא לכאן כי הוא מחוסר תעסוקה. האמריקאים מתכוונים להעביר הילוך בתחום המדיני וללחוץ עד הסוף. ללחץ הזה מצטרף גם אינטרס פנים-ישראלי שמגיע מכיוונה של יש עתיד. לפיד זיהה שהחבירה שלו לבנט גורמת ליש עתיד ולו אישית לדמם בסקרים ולכן הוא שובר חזק למרכז על-חשבון המתנחלים".

מה זה אומר על המתנחלים - אנחנו כבר יודעים. הרי אין מי שלא הזהיר מראש את הבית היהודי מפני הריקוד המשותף עם הזאבים מיש עתיד. לפיד האב הלקה את הציונות הדתית בשוטים: הקים איתה ממשלה מדירת חרדים וכשהתנתקה החבילה - נותקו בדרך גם יישובים. לפיד ג'וניור, הבן והאח, עוד ייסר אותם בעקרבים.

הרי זה בדיוק מה שאמרו החרדים מראש לנפתלי בנט. אמרו לו שהחיים הפוליטיים זה לא משחק וקונצים פה אין, אמרו לו שהוא מוכרח להיות חזק כי אוי למסכן, אך הוא לא למד שום לקח. כיום לפחות, יש לו שכל להצטער.

בשלב הזה מותר לנו להיות אגואיסטים ולחשוב מה זה אומר עלינו. רק עלינו. מסתבר שלא הרבה: "עם יד על הלב", אומר דרעי, "אני לא רואה את החרדים משתלבים בתקופה הקרובה בממשלה. אני לא רואה את הבית היהודי פורשים מהר כל כך. גם שם יודעים שפרישה שלהם עלולה להכניס במקומם את העבודה".

דרעי מעריך שהקלפים שמחזיק ביבי צמוד לחזה, הם בעיקר לצורכי משחק ולא לצורכי מימוש: "זה לא יהיה פשוט עבור יו"ר הליכוד נתניהו להקים ממשלת מרכז בה יישבו העבודה ויש עתיד, אבל אני מתקשה עוד יותר לראות קונסטלציה שבה ההיפך קורה וביבי מרכיב ממשלה שבה יושבים הבית היהודי והחרדים.

"נתניהו אומנם משתמש בקלף הזה כדי לאותת בעיקר ללפיד שיש לו אופציות נוספות גם בלעדיו, אבל אין דבר שביבי רוצה בו פחות מאשר מימוש האיום והקמת ממשלת חרדים-מתנחלים. מבחינתו, זה גרוע אפילו יותר מממשלת מרכז בה יישבו העבודה ויש עתיד. בקדנציה הזאת ביבי למד מה זה חיים קלים ונקיים ממתקפות על כניעה לחרדים. הדבר האחרון שהוא ירצה, זה להפוך לאביר המתנחלים ומגן החרדים".

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!