אחיי החרדים, על התורה ועל הארץ • טור אישי

מספר שבועות אחרי סיום הגירוש מגוש קטיף, נכנסנו ביוזמתו של הרב חנן פורת ז"ל לתפילת פרידה מגוש קטיף, עמדנו יחד התפללנו ובכינו בבית הכנסת ההרוס למחצה של נווה דקלים. בין הבאים היה גם אלי ישי. זה לא היה מעמד מתוקשר, לא הוזמנו כלי התקשורת, לא היה כל אינטרס בשלו הגיע ישי למעמד הזה, שכל מהותו הייתה לספוד לגוש קטיף ולבכותו, הוא הגיע כמייצג ציבור שכואב ומבכה את האובדן הנורא.

חודשים מספר קודם לכן, נכנסתי לרב עובדיה יוסף זצ"ל, יחד עם עוד אנשי ציבור ודיברנו על קול התורה הנשמע מפי ילדי ישראל בגוש קטיף, על בתי הכנסת והישיבות הרבות. מרן הרב זצ"ל בכה איתנו, ברך אותנו שפועל ידינו יירצה והגזרה תתבטל. הוא אף הורה לאנשי ש"ס להילחם בכל כוחם לביטול הגזרה.

במהלך המאבק נגד הגירוש, קיימנו עצרת גדולה באופקים. במפתיע הגיע לעצרת הרב מנחם פרוש הישיש, בליווי בנו מאיר. העלנו את הרב מנחם על הבמה הגבוהה, אך האהבה שהוא הרעיף על המתיישבים, והצער העמוק שהוא הביע על ההתנהגות המזעזעת של שרון, היו בלתי נשכחים. בין היתר סיפר הרב מנחם, כיצד נכנס ליצחק רבין שהחליט למסור את קבר רחל לפלסטינים, ובכה על צווארו, על שהוא מפקיר את "מאמא רוחל" עד שרבין התעשת וביטל את רוע הגזרה.

אפילו אריה דרעי אמר בביקור בשומרון ובאלון מורה לפני הבחירות: "החוק הראשון שיש להעביר במדינת ישראל, חוק בל יעבור, הוא שכל ילד יהודי במדינת ישראל, יעשה פה את הטיול בר מצווה שלו על חשבון המדינה. יראה איפה אבותינו גדלו, איפה היה היישוב היהודי באמת. כל התרבות שלנו, כל הערש שלנו זה באזור הזה. תל אביב, בת ים, זה מקומות שסיפחנו לעצמנו, אבל המדינה האמתית, המדינה היהודית זה פה".

אי אפשר לבחור בין תורה וארץ ישראל

אני נזכר בכל האירועים הללו, נוכח הדיבורים הזרים בשבועות ובחודשים האחרונים בשולי המחנה נגד ההתיישבות והאחיזה בארץ ישראל.

כששמעתי בכיר בש"ס אומר: "אנחנו הולכים על הראש של ההתנחלויות, בלי חשש. נצביע בעד פינוי מאחזים, נצביע בעד הקפאת בנייה, נתמוך במהלכים מדיניים, נצביע בעד קיצוץ תקציבים להתנחלויות", או דיבורים של שר לשעבר כמו: "המתנחלים מייצרים את רוב הנטל הביטחוני על ישראל" ואפילו איום להחרים את תוצרת ההתנחלויות. הגדיל לומר דרעי החדש-ישן בראיון לגלי צה"ל: "תפנו כמה התנחלויות ותחסכו את הצורך בגדודים ששומרים עליהם".

כששאלתי חברי כנסת מש"ס במזנון הכנסת, מנין זה מגיע, ענו לי בזעם עצור: 'האם אינך מבין שהתורה יותר חשובה מארץ ישראל?' לשמע הדברים הללו נדהמתי.

אני מכיר כבר שנים רבות את הוויכוח בין הציונות הדתית לבין החרדים על הציונות, על היחס למדינת ישראל, על היחס ליום העצמאות. אך פעם ראשונה ששמעתי ערעור על מצוות ישוב הארץ.
כששוחחתי על כך עם הרב ישראל אייכלר קיבלתי תשובה אחרת: "הם (הבית היהודי) לא יזכו להשניא עליי את מצוות ישוב ארץ ישראל האהובה".

אני בטוח שאין איש מהקוראים שאינו מכיר את דברי התוספתא דע"ז (פ"ה ה"ה), "הרי הוא אומר (בראשית כח כא) 'ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים', ואומר 'לתת לכם את ארץ כנען', כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלהים, אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים".

הזדעזעתי כששמעתי את דברי חברי הכנסת, בגלל עצם ההעמדה של ניגוד כביכול בין התורה לבין ארץ ישראל: הייתכן ארץ ישראל בלי תורה? התיתכן תורה בלי ארץ ישראל?

למה הדבר הדומה? לילד שאיאמרו לו לבחור בין אמא לאבא.

הגר"ע יוסף זצ"ל: "התכוונתי רק לשלום אמת"

כשעברנו בימים האחרונים את 'י"ט כסליו', יום השחרור של בעל התניא, נזכרתי במכתב שכתב לר' לוי יצחק מברדיטשוב זכותם תגן עלינו. בשנת תקס"ב בעת שבישרו לו כי ייצא לחופשי ממאסרו, כתב: "ואגידה ואדברה עצמו מספר כי הפליא והגדיל ה' לעשות בארץ ומי אנוכי שפל אנשים כמוני שהביאני ה' עד הלום שנתגדל ונתקדש שם שמים על ידי וכו', אך מאת ה' היתה זאת לגלגל זכות על ידינו בזכות ארץ ישראל הקדושה ויושביה היא שעמדה לנו ותעזור לנו בכל עת להרחיב לנו ולחלצינו ממיצר".

לכן, אני עומד ואומר : "את אחי אנוכי מבקש". איני רוצה לחשב חשבונות מי התחיל, מי גרם למי להישאר מחוץ לקואליציה, מי היה שותף להחלטה הנוראית על קיצוץ התקציבים לישיבות ולקצבאות הילדים. אני לא נמצא שם, אני לא פונה כפוליטיקאי של הבית היהודי או של הליכוד, אני פונה כיו"ר מליאת מועצת יש"ע, ואני אומר לכם: "את אחי אנוכי מבקש". אין לאיש מאיתנו מונופול לא על אהבת התורה ולא על אהבת ארץ ישראל.

כל אחד מאתנו מברך בברכת המזון : "נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה.. ועל תורתך שלימדתנו ועל חוקי רצונך שהודעתנו" האם יעלה על הדעת ח"ו לכפור בטובתו של הקב"ה שהנחיל לנו ארץ חמדה טובה ושזכינו ליישב אותה ולחנון את עפרה או ח"ו לכפור בטובתו של הקב"ה שנתן לנו את התורה וזיכנו ללמוד אותה?

אולי כאן המקום גם להזכיר את ההבהרה של מרן הרב עובדיה זצ"ל שנשלחה אל מתיישבי יש"ע כבר בתשס"ג: "ברצוני להבהיר את עמדתי בעניין יש"ע. לא פעם הסברתי מכבר כי פסק ההלכה אשר נתתי בזמנו "שטחים תמורת שלום" אינו תקף כלל לרגל המצב הנוכחי, אני התכוונתי אך ורק לשלום אמת, בו ירושלים וסביבותיה ישכנו לבטח, בשלום בשלווה. אולם עתה, עינינו רואות וכלות כי אדרבה מסירת שטחים מארצנו הקדושה גורמת סכנת נפשות. לא לשלום כזה ייחלנו ולא לנער הזה התפללנו. לפיכך הסכם אוסלו בטל ומבוטל, כי אני שלום, וכי אדבר המה למלחמה. ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. והנני מברך אתכם בכל לב ונפש, יוסף השם אליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם. השם ישמור צאתכם ובואכם לחיים טובים ולשלום מעתה ועד עולם בימיכם ובימנו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד.
באהבה רבה, דו"ש וטובתכם בלב ובנפש".

הכותב שימש בעבר כמנכ"ל מועצת יש"ע. כיום הינו יו"ר מליאת מועצת יש"ע, חבר בהנהלת המועצה ומנכ"ל יש"ע ירוקה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!