מספר הזוגות ששוכרים דירה קפץ ב-57% בעשור

שיעור משקי הבית שבהם יש ילדים עד גיל 9, השוכרים דירות, זינק מ-21% ליותר מ-33% בתשע שנים בלבד (מ-2003 עד 2011) - זאת לעומת משקי בית שבהם בפירוש לא יהיו ילדים (בני 50 ואילך) ומשקי בית ללא ילדים עד גיל 9, שבהם משקל השוכרים נותר על כנו. כך לפי מחקר שכתבו פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי מבית הספר למדיניות ציבורית והאונ' העברית וממכון ון ליר, וד"ר עדי ברנדר, מבכירי הכלכלנים בבנק ישראל. המחקר ייחשף רשמית מחר (ב') בכנס נוסח ברוקינגס של פורום ספיר בניהולו של פרופ' ערן ישיב באונ' ת"א.

"נתוני המחקר מראים כי משבר הדיור פגע בעיקר בקבוצה של משקי בית שבהם ילדים עד גיל 9. הם אלו שנאלצו לוותר על חלום הדירה", מסביר סטרבצ'ינסקי בשיחה עם "גלובס".

עוד עולה כי משקל משקי בית עם ילד אחד עד גיל 9 שעברו מבעלות על דירה לשכירות עלה מ-35% ל-45% (בין 2004 ל-2011) וכי שיעור משקי הבית שבהם יותר מ-4 ילדים שעברו מבעלות לשכירות זינק מ-20% ליותר מ-35%. מבחינת הפיזור הגיאוגרפי, חלום הדירה התרחק בכל הארץ, אך בגוש דן, חיפה ובאר שבע התופעה חזקה במיוחד. קשיי הדיור לא הוגבלו לקבוצה כלכלית-חברתית מסוימת אך הם בולטים בקרב החמישונים הרביעי והעליון (זינוק של 10 נקודות אחוז). לפי הניתוח, כל ילד עד גיל 4 מגדיל את הוצאת שכר הדירה בכ-150 שקל.

בתחום החינוך התמונה אינה אופטימית יותר והמעמסה אף יותר כבדה: כל ילד בגיל 1-4 מגדיל את ההוצאה בסעיף החינוך בכ-492 שקל. ילד בגיל 4-15 מגדיל את ההוצאה רק בכ-100 שקל. הכלכלנים מצאו כי מ-1986 ועד 2013, התייקרו שירותי החינוך בפחות מ-20%, אך הגנים הפרטיים התייקרו ביותר מ-100% ביחס למדד הכללי - הוכחה נוספת לכך שהמעמסה גדולה יותר בקרב הורים לילדים קטנים. לעומת זאת, בתי ספר גבוהים התייקרו בפחות מ-20%.

לא פחות חשוב הוא הממצא הבא: הורים לילדים קטנים מאופיינים בחיבור חזק לשוק העבודה, המתבטא בשמירה על היקפי התעסוקה של שני ההורים גם במשך שנות ההורות הראשונות, ובעלייה רציפה של שכרם. לפי המחקר, תוספות תקציביות המיועדות לאוכלוסייה זו, וכן הטבות מס, "ממומנות" על ידי אותם משקי בית כשהם מגיעים לגילאים מאוחרים יותר.

המחקר קובע כי המדיניות הממשלתית שגובשה בוועדת טרכטנברג והתמקדה בסיוע להורים עובדים לילדים קטנים הייתה מוצדקת ויש להגביר אותה. להורים עובדים עם ילדים עד גיל 9 הוצאות עודפות לעומת שאר קבוצות האוכלוסייה, ורמת הכנסה נמוכה יחסית על פני מחזור החיים. בנוסף, כיוון שאוכלוסייה זו מתמידה בשוק העבודה, סיוע זה ממומן ע"י אותן משפחות כשהן מגיעות כשהן מתבגרות והכנסותיהן עולות. יש לציין כי המלצות טרכטנברג כללו מתן נקודות זיכוי לאבות עובדים, חוק חינוך חובה חינם לגילאים 3-4 וסבסוד צהרונים עד גיל 9.

המחקר קובע כי להורים לילדים עד גיל 9 הוצאות עודפות לעומת שאר משקי הבית בעיקר בדיור ובחינוך, ובהקשר הזה נחשפו עובדות מטרידות המאששות את תחושת הציבור שהובילה למחאה החברתית ב-2011.

סטרבצ'ינסקי וברנדר בנו מדד מחירים לצרכן לפי מצב משפחתי ושוב מוכיחים עד כמה הזינוק ב"יוקר המחיה" פגע בעיקר במשקי בית עם ילדים קטנים: מדד משקי הבית ללא ילדים או עם ילדים בני 10-18 נמוך בכ-2% לעומת המדד הכללי. מנגד, המדד של משקי בית עם ילדים עד גיל 9 גבוה ב-2% לעומת המדד הכללי - נכון ל-2012. זו הוכחה נוספת לכך שרמת ההוצאה של משקי בית עם ילדים קטנים גבוהה מזו שקודמת לה ומזו שאחריה, במקביל לרמת הכנסות נמוכה יחסית.

עוד עולה כי משקל הוצאת שכר הדירה מסך הכנסה הפנויה בקרב אוכלוסייה זו הוכפלה ב-25 שנה האחרונות (בין השנים 1986 ל-2011) מרמה של כ-8% ליותר מ-16%. תופעה דומה התרחשה בתחום החינוך שהיווה ב-1986 יותר מ-5% וב-2011 הגיע לכמעט 10% מההכנסה הפנויה של הורים עובדים לילדים עד גיל 9. עוד עולה כי כל ילד במשק בית מוסיף כ-500 שקל להוצאה החודשית של המשפחה. ילדים עד גיל 3 מוסיפים כ-664 שקל.

סיוע מצומצם

בסוף המחקר, משווים המחברים את רמת הסיוע שמעניקה ישראל לזו שמעניקות שאר מדינות ה-OECD. גם כאן הממצאים מדאיגים. בקרב משקי בית שבהם האישה אינה עובדת והגבר עובד ומרוויח כ-67% מהשכר הממוצע במשק - אוכלוסייה שזכאית לפי הגדרה למס הכנסה שלילי - הפער הוא עצום ועומד על 13.3% לעומת הסיוע הממוצע ב-OECD. אוכלוסייה זו מהווה כרבע מהאוכלוסייה העובדת עם ילדים.

לדברי ד"ר ברנדר, "הסיוע הממשלתי להורים צעירים עובדים בישראל, בצורת הטבות מס וקצבאות לילדים, נמוך משמעותית מאשר במדינות מפותחות אחרות, בפרט ברמות ההכנסה הבינוניות. בכך מתעצם הקושי של הורים צעירים עובדים לעבור את תקופת גידול הילדים בהשוואה למדינות אחרות. ההטבות האחרות בישראל אינן גבוהות יותר מהמדינות האחרות ואינן מפצות על הפער".

ככל שרמת השכר עולה, כך קטן הפער בין הסיוע שישראל מעניקה לעומת מדינות OECD. הסיבה לכך היא שמדינות ה-OECD מקטינות את הסיוע ככל שהשכר עולה. "הפער מבליט את העובדה שכדי להגדיל את התמריצים לשוק העבודה לאוכלוסיות שלא משתתפות, נדרשת תוספת של מענק הכנסה. בקרב כ-35% מהפרטים, שהכנסתם בטווח של מענק עבודה, פער ההטבה מול ה-OECD הוא גבוה ביותר", מסכם סטרבצ'ינסקי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!