''אם תתנו לנו את שלנו, לא ניכנס בשלכם''

החרדים והחילונים ממוקמים בתקופה האחרונה זה מול זה כמעט בכל סוגיה בנושאי דת ומדינה: מחובת הגיוס, סמכות הרבנות הראשית, התכנים במערכת החינוך ועד לכותל המערבי. אך לאחרונה החרדים מצאו את עצמם תחת מתקפה אחרת בנושא הכותל. וליתר דיוק, ארבעה קירות וקורת גג. הבית שלהם, בקיצור. לא הבית הלאומי ולא הבית הפוליטי, סתם בית פשוט להתגורר בו.

החרדים, לדברי כמה חילונים מאוימים, שואפים להשתלט על הערים החילוניות. לא פחות. מה שמעניין בטענה הזו שהיא הפוכה לחלוטין מכל הטענות החילוניות שנשמעות כאן במשך העשורים האחרונים. שימו לב לשינוי בכיוון: אחרי שנים בהם החרדים מואשמים בהסתגרות בגטאות ומצטיירים כחבורה שבטית שמצטופפת לה בעריה – גבירותיי ורבותיי, מהפך! החרדים יוצאים אל האור. כמה נחמד, כמה נעים. קבלו אותם בהמוניהם. שיירות של דוסים יוצאים מבני ברק ומירושלים במטרה להתגורר יחד עם אחיהם בתל אביב ובגבעתיים. מי חלם על איחוד לבבות שכזה.

איך אומרים אצלנו? אויש, נו באמת. עזבו לרגע את הצורה בה הנושא טופל באותה תכנית טלוויזיה מדוברת. כבר דובר מספיק ואין מה להוסיף מלבד זאת שהיא הייתה גזענית, מתנשאת ובעיקר לקויה במחלה האנושית העתיקה של שנאת השונה. מבחינת התוכן הטענות שלה היו מנותקות מהמציאות. הרי כל מי שמבין דבר או שניים בחרדים יודע שהדבר האחרון שחסר להם זה לגור בעיר חילונית.

אפשר לאהוב את התכונה החרדית הזו, אפשר לתעב אותה, אבל כולם מסכימים איפה הדוס מרגיש בבית: שכונה כשרה למהדרין, מוסדות חינוך איכותיים, גינה לילדים ולרכילויות שכונתיות, מקום טוב בשטיבל, מקווה, רב, בעל קורא, חזן, קברן, גמ"ח טיטולים, שולם זוכר שבועי, לפגוש את יענק'ל ברחוב ולומר לו תשמע, החתן החדש לא מבייש את הפירמה. עם כל הכבוד לדיזינגוף ושיינקין, לתל אביב אין דרך להציע את הגן עדן עלי אדמות הזה. למה שחרדי יחפש את עצמו שם?

אה, ישנה רק בעיה אחת בכל העולם הבא הזה. הוא קטן עלינו. לצערנו, אנחנו קצת גדלים לפעמים. הערים החרדיות כבר לא מספיקות לנו. ניסינו להצטופף, באמת שניסינו, אפילו סגרנו לפעמים מרפסת לא בדיוק כחוק (הנה, רעיון לתחקיר זועם נוסף) אבל גם זה לא עובד. צר לנו, אבל תעשו מקום. אנחנו באים. ומשתלטים. ועוד שנייה נצעק שאבעס.

תיזהרו, או שפשוט תתחילו להתייחס אלינו כשווי זכויות ותתחשבו בצרכי הדיור שלנו. והנה התשובה הקבועה: "אבל בשביל זה בנו לכם את אלעד, ביתר עילית וקרית ספר". שנבנו בשנות התשעים המוקדמות. מאז, מה לעשות, נולדו כמה ילדים חרדים בשערי צדק. .

התעלמות מהצרכים

בתחילת שנות התשעים המדינה הבינה את הצורך הייחודי של צורכי המגזר החרדי ותכננה ובנתה עבורו את שלוש הערים הנזכרות. מאז – דממה.

הנה כמה נתונים עובדתיים: צרכי עיר חרדית שונים לחלוטין מצרכי עיר אחרת. בעוד שבתכנון עיר רגילה, מספר מבני הציבור אשר הינו נגזרת של מספר התושבים המתוכנן, איננו רב ולוקח בחשבון בעיקר צרכי תרבות, ספורט, בריאות וחינוך. בתכנון של עיר לציבור החרדי יש לקחת ראשית מספר נפשות רב יותר ליח"ד, וכתוצאה מכך יש צורך במבני חינוך רבים כדוגמת מספר בתי כנסת, מבני חינוך רבים יותר, גנים ומעונות, וכן הלאה.

עוד אפיון ייחודי של שכונה חרדית: בניה רוויה בעלת מספר קומות נמוך של עד חמש קומות, בעוד שבשכונות שאינם חרדיות מספר הקומות הגדול הינו יתרון ולא חיסרון.

החל משנות התשעים החלה מדינת ישראל להזניח לחלוטין את כל הטיפול בבעיית הדיור למגזר החרדי - מגזר אשר צורך כל שנה כשבעת אלפים יח"ד חדשות!

בעיר אלעד, למשל, עתודות הבניה הסתיימו. שתי הערים האחרות מצויות מעבר לקו הירוק, דבר אשר לא נותן אפשרויות בניה בימים אלו, וזאת בנוסף לעתודות הבניה בהן אשר הגיעו לקצה יכולתן.

במקום שתהיה מדיניות של הממשלה לפתרון הבעיה, תוך הכרה בצרכי המגזר החרדי והבאת הפתרונות כאמור לעיל, מעדיפה המדינה באמצעות מוסדות התכנון שלה להיכנע למסעי הפחדה ושיסוי לא עניינים נגד המגזר החרדי, דבר אשר בא לידי ביטוי בוועדה לתו"ב ירושלים אשר אישרה בתקופה זו 3 תוכניות בינוי לכ-6500 יח"ד בדרום בית שמש, תוך שהיא מחליטה לצופף את הבניה ולהגביה את הבניינים לשמונה קומות, דבר אשר יקשה על דיירים חרדים לרכוש דירה עקב הימנעות משימוש במעלית שבת, ותוך הבטחת מבני ציבור עירונים המיועדים לספורט, תרבות ופנאי כגון: איצטדיון עירוני, בריכת שחיה, וספריה.

ובנתיים, מצוקת הדיור בציבור החרדי רק הולכת ומחריפה וזוגות צעירים ומשפחות ברוכות ילדים רבים, נותרים ללא קורת גג ובלי יכולת לרכוש דירה משלהם. פלא שהם הולכים להתגורר בשכונות חילוניות?!

ומה הפתרון?

ע"כ, לטובת אלו שמבינים את הצורך בשכונות ייעודיות, הנה הפיתרון:

לאור האמור לעיל, ועקב ייחודיותו של המגזר החרדי, ניתן להגיע לפתרון אשר ישלב בין הרחבת הערים הקיימות, ובראשן העיר אלעד, לבין בניית רובעים חרדים בערים קיימות, אשר מצד אחד יתנו פתרון לצורכי הציבור החרדי ומצד שני יתנו אפשרויות תעסוקה אשר כבר קיימת בעיר עצמה. דוגמא לכך ניתן לראות בעיר בית שמש, אשר לצד עיר קיימת הוקמו שכונות חרדיות כדוגמת רמת בית שמש.

לפתרון הבעיה דרושה מדיניות ברורה של הממשלה ושל גורמי התכנון להכרה בבעיה ולמתן פתרון. אחרת בלית ברירה הציבור אשר ממשיך להתחתן ולצרוך כ-7 אלף דירות מידי שנה בשנה, יאלץ למצוא פתרונות בערים הקיימות, דבר אשר יביא להתחרדות של שכונות חילוניות קיימות ויגביר את הנתק הקיים בין הציבור החרדי לכללי.

הזעם הגדול על תכנית הטלוויזיה המדוברת נבע מכך שהיא עסקה בנושא שבו, לשם שינוי, החרדים והחילונים דווקא מסכימים ביניהם לחלוטין. לא חייבים לאהוב זאת, אבל זו המציאות: כל בן אנוש מעוניין להתגורר בשכנות לאנשים בעלי אורח חיים דומה לשלו. להפוך את החרדים למשתלטים בכוח זה מגוחך. תנו לנו את צרכי הדיור המגיעים לנו, וניפרד לשלום בברכת "אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמיאלה".

עו"ד מנחם מושקוביץ, מתמחה בתכנון ובנייה ומקרקעין. מבעלי משרד עו"ד 'מושקוביץ ושות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!